האם יש גבול לכושר ההדחקה של הציבור? האם יש קצה ליריעת התודעה האלסטית שמותחות הפוליטיקה והתקשורת הישראלית מעל רצועת עזה?

9 מליון ישראלים, 2 מליון עזתים, 52 שנים מאז כיבוש הרצועה, 14 שנים מאז ההתנתקות היזומה ממנה, הישראלים המותשים פיתחו שיטה. התנתקות תודעתית עם סבבים זמניים של יקיצה.

9 מליון ישראלים, 2 מליון עזתים, 52 שנים מאז כיבוש הרצועה, 14 שנים מאז ההתנתקות היזומה ממנה, הישראלים המותשים פיתחו שיטה. התנתקות תודעתית עם סבבים זמניים של יקיצה

גם המערכת הפוליטית פיתחה שיטה – מילים נגד טילים. המילים נחלקות לשני סוגים – אלו שנאמרות לציבור הישראלי, ואלו שנכתבות בהסכמים עם חמאס, הג'יהאד, ה"פלגים" והמצרים. אלו ואלו "אינן מחייבות".

הראשונות כמו נמוגות עוד טרם סיימו להיאמר – "נכה בכל מי שיתקוף אותנו", "אני לא מציע להם לנסות אותנו", "תקפנו בעוצמה חסרת תקדים", "שקט ייענה בשקט". האחרונות כאילו נכתבו בדיו סתרים, כך שכל הנוגעים בדבר יוכלו להכחיש את קיומן וגם להעניק להן פרשנויות כלבבם. "לא התחייבנו לשום דבר", קבע נתניהו בישיבת הממשלה הבוקר, בבחינת "זה לא כתוב, ואם כתוב אז מה כתוב?".

המילים כאילו נכתבו בדיו סתרים, כך שכל הנוגעים בדבר יוכלו להכחיש את קיומן וגם להעניק להן פרשנויות. "לא התחייבנו לשום דבר", קבע נתניהו בישיבת הממשלה הבוקר, בבחינת "זה לא כתוב, ואם כתוב אז מה כתוב?"

רצועת עזה היא אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם. גיהנום של חול, חוף, פח גלי ומי-מלח. בשנת 2005 ישבנו במועצה לבטחון לאומי, גרעין קטנטן של מתכננים, על מפות ונתוני יסוד של הרצועה. שוחחנו עם מומחים רבים מהארץ ומחו"ל.

אחד מהם, מאוניברסיטת הארווארד, הציג לנו דו"ח טרי שחיבר, תמצית מחקר מדוקדק שעליו שקד מספר שנים. כותרתו היתה – Gaza 2020, ומסקנתו ברורה – בשנת 2020, בעוד 15 שנים מאותו יום, עזה תהיה Unlivable, לא ראויה למגורי אדם. מאז פורסמו עוד ועוד דו"חות שהגיעו לאותה מסקנה.

כושר הנשיאה של הרצועה, במונחי קרקע, מים, משאבי טבע ומשאבי אנוש ותעסוקה מגיע למיצוי. הרצועה איננה יכולה להמשיך ולהתקיים כיחידה גיאו-פוליטית מבודדת, אלא חייבת להתחבר ליחידה אחרת.

רצועת עזה היא אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם. גיהנום של חול, חוף, פח גלי ומי-מלח. בשנת 2005 ישבנו במועצה לבטחון לאומי, גרעין קטנטן של מתכננים, על מפות ונתוני יסוד של הרצועה

המועמדות? ישראל, מצרים, והגדה המערבית, כחלק ממדינת פלסטין עתידית. ישראל לכאורה אינה מעוניינת, והמל"ל כתבה מפורשות בסעיף 10 במסמך המכונן של תוכנית ההתנתקות כי "בטווח הארוך, ובהתאם לאינטרס הישראלי לעודד עצמאות כלכלית פלסטינית רבה יותר, מדינת ישראל שואפת להקטין, עד להפסקה מוחלטת, את מספר העובדים הפלסטינים הנכנסים למדינת ישראל. מדינת ישראל תתמוך בפיתוח מקורות תעסוקה ברצועת עזה ובאזורים הפלסטיניים באיו"ש, ע"י גורמים בינלאומיים".

גם כיום אף גורם פוליטי משמעותי אינו תובע חיבור מחודש של הרצועה לישראל. אבל במקביל מתבצעות פעולות ונערמות הבטחות, כולל באותם הסכמי-סתרים עם חמאס, שמשמעותם הידוק הקשרים והתלות הכלכלית של עזה בישראל. העברות הכספים הקטארים, הנחת קו מתח עליון – אותו קו מספר 161, שהיה נושא לדיון כבר במסגרת תוכנית ההתנתקות… – הקמת אזור תעשייה על הגדר, שהמודל הכלכלי שלו מבוסס על חיבור לישראל, ועוד.

מצרים מצידה דבקה באסטרטגיית הבידול ההסטורית שלה, עוד מימי הנשיא סאדאת המנוח, שסירב לקבל לידיו את חלקת הקרקע המיוסרת, על תושביה נטולי האזרחות. לפי דיווחים שונים, מצרים מסרבת אפילו, במסגרת המגעים על תוכנית טראמפ, להקים אזורי תעשייה בסיני, שיעסיקו פועלים עזתים וייצרו מימשק כלכלי בעל משמעויות אסטרטגיות.

האם בחולות תל אביב ייסדנו מדינה-בהדחקה? מדינה שמעדיפה להפנות עורף לעזה, להיסטוריה שלה, להווה המסוייט של תושביה ושל שכניהם בעוטף וברדיוס-הרעשה של 80 ק"מ ויותר?

נותרה רק אופציית פלסטין העתידית, הנראית כיום קלושה ותלושה. ישראל תידרש במסגרתה לאפשר "מעבר בטוח" שיחבר בין עזה לגדה המערבית, כפי שהתחייבה במסגרת הסכמי אוסלו, 'מפת הדרכים' ו'הסכם התנועה והגישה'. הפלסטינים צפויים לתבוע, כפי שעשו במשאים ומתנים בעבר וכנראה אף ביתר שאת לאור נסיון המצור הממושך על עזה, כי המעבר יהיה בריבונותם, תביעה שמתנגדי ההסכמים יציירו בצבעי אדום עזים כ"ביתור ישראל לשניים".

אז מה נותר? כמאמרו של ראש הממשלה המנוח שמיר, "הים אותו ים, והערבים אותם ערבים". אולם האם היהודים אותם יהודים? הציונות היתה שיבת העם היהודי אל ההיסטוריה. האם בחולות תל אביב ייסדנו מדינה-בהדחקה?

מדינה שמעדיפה להפנות עורף לעזה, להיסטוריה שלה, להווה המסוייט של תושביה ושל שכניהם בעוטף וברדיוס-הרעשה של 80 ק"מ ויותר? העתיד הפך להווה, שנת 2020 כבר כאן, עזה אינה ראויה למגורי אדם, והישראלים חובשים כיפת-ברזל ועוצמים עיניהם חזק-חזק.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

לא, באמת, מה אני אמורה לעשות עכשיו עם כל השקט הזה? בדיוק הגעתי לשיא החוסן הנפשי וכושר העמידות? אני על הפסגה, כולי דרוכה ומוכנה עם כל מערך ההגנה הנפשי שגייסתי כדי להתמודד עם האויב.

ומי הוא האויב? מי שומר עלי? עד כמה אני באמת מוגנת? התחלתי להלחם באויבים דמיוניים. כן, אני יודעת, יש פה הפרעה נפשית. נו מה. כל פעם מחדש- כמו אנטיביוטיקה נגד שפעת, מחסנים את עצמנו לדעת, ויהיה מה שיהיה. וכל פעם מחדש השפעת מגיעה. בעוצמות שונות אבל מגיעה.

ככה גם עם הסבבים האלה – הביטויים המכובסים למלחמות שמתרחשות באזורנו המצולק – סבבים. טפטופים. הסלמה. וטובי הקופירייטרים שמגייסים פולטים ממוחם הקודח שמות מעולים לטירוף שמתחולל כאן

ככה גם עם הסבבים האלה – הביטויים המכובסים האלה למלחמות שמתרחשות באזורנו המצולק – סבבים. טפטופים. הסלמה. פרשננו למלחמות מודיע חד-משמעית במבט חודר, "הפעם אנו נערכים לכמה ימי לחימה", מדובר במערכה. מבצע.

וטובי הקופירייטרים שמגייסים ביחד עם גיוס המילואים המצומצם כדי לעבות את הישובים צמודי הגדר, פולטים ממוחם הקודח שמות מעולים לטירוף שמתחולל כאן. הפעם הגדילו לעשות – כי כזה עוד לא היה, ונתנו את השם 'חגורה שחורה'. לא, כאילו, אמיתי. מבצע חגורה שחורה.

ולא זאת בלבד, תוך יומיים נודע שהוא גם הוכתר בהצלחה. שעתיים אחרי ההכרזה – חמש רקטות נוספות לעבר ישובים סמוכים- חתיכת הצלפה נותנת לאוייבנו החגורה השחורה.

הפעם נתנו את השם 'חגורה שחורה'. לא, כאילו, אמיתי. ולא זאת בלבד – תוך יומיים נודע שהוא גם הוכתר בהצלחה. שעתיים אחרי ההכרזה – חמש רקטות נוספות לעבר ישובים סמוכים – חתיכת הצלפה נותנת לאוייבנו החגורה השחורה

ממש TOMARI BASSAI. בדקתי את סוג הקאטה – והפירוש הוא לכבוש את המבצר. נו- הצלחנו! שמחה וששון. כבשנו עוד יעד. יומיים, שלושה, שנה, מי סופר – כבר איבדתי תחושת זמן של אותה מערכה.

רקטות מעליי, קרבות בשמיים, כיפת ברזל מיירטת את הרקטות השוות, שומעים את השריקה מעל ואז בום אדיר. רצים לממ"ד. מסיבה של מסוקים, ג'יפים צבאיים, טנקים, סגירת צירים, שוב האזור נעשה אזור צבאי סגור למי שלא גר פה.

תושבים יוצאים להפוגות בישובים שקולטים אותם בחום ואהבה, אי שם במקומות רגועים מרופדים בטבע ושקט. מלא אנשים טובים שהכרתי בפייסבוק ועם השנים שנעשו חברים בלב ובנפש מעבר למדיה הוירטואלית, מציעים לי בכזאת נדיבות מרגשת, לבוא לנוח אצלם. לשנות אוירה. לנשום קצת נורמליות.

ואני מסרבת בנימוס. כי אני בהחלמה מסיפור אחר בכלל, כאובה. חייבת את מיטתי גם אם היא כרגע מזרון בממ"ד. כי הילדים לא מוכנים לצאת לשום מקום שהוא לא הבית. והממ"ד הוא היום חברנו הטוב ביותר. לצאת ולחרף נפשנו על הכביש?

ואני מסרבת בנימוס. למה? כי אני בהחלמה מסיפור אחר בכלל, כאובה. חייבת את המיטה שלי גם היא תהיה כרגע על מזרון בממ"ד. כי הילדים שלי לא מוכנים לצאת מהבית לשום מקום שהוא לא הבית. כי זה המקום הבטוח, והממ"ד הוא חברנו הטוב ביותר בימים אלו. לצאת ולחרף נפשנו על הכביש? כשאין הגנות מסביב?

(צילום: נעמה כספי)

אוי, אין לי כבר כוח. באמת. עייפתי מכל החרא הזה. טלאי על טלאי על טלאי. עד הפעם הבאה. תחושת המחנק עולה עד גדותיה ואני בכל זאת יוצאת לבד לגיחות קטנות במדבר הסמוך. לצלם קצת ציפורים, לפחות לחפש אותן. לשבת להקשיב לציוץ שלהן.

לנסות לתרגל נשימות כמו שלמדתי. נשימות יעילות שאמורות להכניס רוגע לגוף. מצלמת פריחות מדבריות. הזנבנים חמקמקים. הם עסוקים בכלל בחיי קומונה ואני מעניינת אותם כקליפת השום. אבל נפלא להתבונן בהם, באינטראקציה בינהם ולשכוח לרגע מהכל. אבל באמת. לשכוח מהכל.

(צילום: נעמה כספי)

(צילום: ליאת קמחי בראודה)

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.