ג'ורג' (שם בדוי) חי בין שתי סמטאות צרות ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים. במשך 20 השנים האחרונות הוא מוגבל לכיסא גלגלים – והכי רחוק שהגיע מביתו היה חצר מרוצפת קטנה מחוץ לדלתו. הוא נהג לשבת שם, יום אחרי יום, על ספה ישנה שמישהו הוציא החוצה מביתו.

ולא רק ברובע הנוצרי הרחובות והסמטאות היו בלתי עבירים לכיסאות גלגלים. כמעט כל מקום בעיר העתיקה היה כך, מלבד הרובע היהודי.

למרבה השמחה, ב-2010 החליטו ברשות לפיתוח ירושלים לשנות את המצב. 20 מיליון שקלים ו-9 שנים לאחר מכן, 60% מהרחובות ברבעים הנוצרי, המוסלמי והארמני בעיר העתיקה נגישים לכיסא גלגלים. והם מהווים 90% מהמקומות שניתן ליצור בהם נגישות. העבודות ממשיכות כדי להשלים את 10% שנותרו.

עגלות אספקה מביאות סחורה לרובע הנוצרי של העיר העתיקה (צילום: שמואל בר-עם)

אתרים הקדושים לשלוש הדתות הגדולות בירושלים נגישים כעת, לפחות באופן חלקי. וג'ורג' יכול להסתובב בכל רובע של העיר העתיקה, לבחירתו.

כמובן, זה לא אומר שהכל מושלם. התנועה בכיסא הגלגלים יכולה להיות מאתגרת ודורשת ריפוד ומלווה שיעזור בחלק מהירידות והעליות המאתגרות. אבל זה שינה את החיים בעיר העתיקה עבור האנשים שגרים שם – וגם עבור התיירים.

בואי דינה

יחד עם חברתנו דינה, יצאנו לשטח כדי לבדוק את מצב העניינים. בחרנו את יום ראשון בבוקר, לפני שהקהל משתלט על השווקים, האתרים הקדושים והמסלולים.

ומה שלמדנו מתנועה עם כיסא גלגלים בעיר העתיקה היה שלפעמים צריך לעשות עיקוף מסביב לדרך הרגילה כדי להגיע לאן שאתה רוצה להגיע. אבל כשאתה מגיע, אתה מוצא את עצמך לרוב במקומות ורואה מראות שאחרת היית מפספס.

התחלנו את היום בשער דוד, וירדנו במדרכה אל הר הבית. כאן הוכנסנו במהירות דרך הכניסה אל רמפה המובילה לחלק העליון.

הר המוריה, או הר הבית, הוא המיקום שעל פי המסורת אברהם קיבל פקודה להקריב את בנו. מאות שנים לאחר מכן, כאשר המלך דוד החליט לבנות מקדש לאל, הוא רכש את פסגת הר מוריה מחקלאי יבוסי בשם ארוונה. אבל היה זה בנו של דוד, שלמה, שמיקם את המשימה של אברהם באותה נקודה.

במהלך אלפי שנים, בית המקדש הראשון והשני הוקמו והוחרבו. הר המוריה הפך להיות אתר פסולת, ונותר כך עד שהערבים המוסלמים כבשו את ירושלים ב-638.

בזמן נפילת העיר, הח'ליף עומאר שלט בעולם המוסלמי. כמו מאמינים רבים אחרים באיסלאם, עומאר העריץ רבות מהדמויות החשובות ביותר בתורה. הוא גם כיבד את האתרים הקדושים – ביניהם הפסגה עליה הקים המלך שלמה את בית המקדש המרהיב שלו.

לאחר שעלה על הר המוריה, עומאר זעם כשגילה את הפסולת המכסה על השטח. הוא הורה על הסרת האשפה (חלק מהמקורות אומרים שהוא ניקה אותה במו ידיו), והקים מסגד עץ פשוט בקצה הדרומי של רחבת הר הבית.

עגלות עם סחורות ואנשים יכולות להשתמש גם הן ברמפות של העיר העתיקה (צילום: שמואל בר-עם)

המוסלמים סוגדים להר, אותו הם מכנים אל-חרם א-שריף (המתחם המקודש), כאתר השלישי בקדושתו אחרי מכה ומדינה. הוא כולל את מסגד אל-אקצה, שנבנה ב-710, ואת כיפת הסלע, המוזהבת והמתומנת, שהוקמה ב-691.

כיסא הגלגלים שלנו עשה עיקוף ארוך סביב כל הר הבית, מה שהביא אותנו לראות מראות אותם היינו מפספסים אם היינו יוצאים באחד מהשערים הלא-נגישים.

כך יצא לנו לראות את החלק האחורי של שער הזהב החסום, שנפתח לאחרונה בצד הזה למתפללים המוסלמים. ולפני העלייה ברמפה אל כיפת הסלע, זכינו להביט במבנה המרשים מזווית שמעטים ראו אי פעם.

מאוחר יותר, התגלגלנו בקלות לכותל המערבי, החלק הקרוב ביותר לבית המקדש, אשר מהווה סמל לאבדן ולתקווה אצל היהודים. גם בכיסא גלגלים הצלחנו להתקרב מספיק אל הכותל כדי להכניס פתק משלנו.

מהכותל המשכנו בקלות דרך רחוב אל וואד (הגיא) אל הרובע המוסלמי. כאן זכינו לנקודת מבט על אחד מהפרויקטים המעניינים בעיר העתיקה: כיסוי מתכת לצינורות וכבלים מכוערים שפגעו בעבר במראה של העיר. גילינו גם קלנועיות ואופניים שחצו בקלות את הרחובות, עם תיירים וסחורה לכל פינה.

ברחוב הגיא, חלפנו על פני התחנה השלישית, הרביעית והחמישית של הויה דולורוזה, הדרך של ישו מהמקום בו נגזר דינו לצליבה, ועד המקום בו בוצע גזר הדין. מאוחר יותר, הגענו גם לתחנה השביעית.

על ידי עיקוף ליד רחוב בית חב"ד ברובע הנוצרי, הגענו לכנסיית הקבר, שנבנתה על ידי צלבנים על גבי הריסות ביזנטיות. שם גילינו את אחד ההפתעות הגדולות ביותר במסע שלנו עם כיסא הגלגלים. על אף שהרמפה לקחה אותנו לצד המדרגות ליד הכניסה, נתקלנו במדרגה גדולה בסופה.

בשלב זה המדריך שלנו הכניס ידו מאחורי אחת מהדלתות הגדולות והוציא רמפת מתכת ניידת, אשר בעזרתה נכנסנו ללא בעיה כלל.

משם המשכנו למוריסטן, המתחם שנוצר בתקופת הצלבנים. במהלך המאות ה-13 וה-13, המוריסטן שימש בתור המפקדה של בית החולים של מסדר ההוספיטלרים, מסדר יוצא דופן של נזירים לוחמים.

משם טיילנו דרך השווקים של העיר העתיקה אל הקארדו, שדרה טיפוסית לערים רומאיות במאות הראשונות לספיקה. הקארדו של ירושלים היה ברוחב 22 מטרים עם עמודים בשני הצדדים.

יורדים מהכותל המערבי לשער דוד בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

על הקיר תלויה מפת פסיפס מפורטת של ירושלים כפי שנראתה בתקופה הביזנטית. הפסיפס, שהתגלה ב-1884, עיטר במקור את רצפת הכניסה בעיר הירדנית מדבה ומסיבה זו הוא ידוע בתור מפת מדבה.

לאחרונה נוספו לקירות הקארדו תמונות פסיפס. הן מציגות באופן מלא חיים למבקרים את הפריטים שהוצגו בעבר למכירה ברחוב שוקק החיים.

אין יציאה נגישה לכיסא גלגלית, אז אלא אם מטפסים במדרגות, על המבקרים לחזור על עקבותיהם. הם יכולים לעזוב את העיר העתיקה דרך הרובע היהודי או לחזור דרך שער דוד, שער יפו או שער שכם.

ניתן לשכור קלנועית בשער יפו. היא מגיעה לכל מקום אליו יכול להגיע כיסא גלגלים והיא עולה 350 שקלים לשעה. מידע נוסף בטלפון 054-9536331. מפות של דרכים נגישות זמינות ללא תשלום במרכז המידע לתיירים בשער יפו. ניתן גם להשתמש באפליקציה הנקראת Accessible JLM (ב-9 שפות), ו\או לצאת לסיור מודרך במקומות נגישים בשם Vocal Tours in Jerusalem. שניהם ללא תשלום.