נושא
תיירות
קובי מרימי בחזרה לקראת האירווזיון (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90

השוואה בינלאומית האירוויזיון בתל-אביב כשל בהבאת תיירים

השוואה בין אירוויזיון תל-אביב 2019 לבין האירוויזיונים שהתקיימו בשלוש השנים שעברו בפורטוגל, שבדיה ואוקראינה מראה בבירור: לישראל הגיעו הרבה פחות תיירים, גם ביחס למספר התיירים הקבוע וגם במספרים אבסולוטיים

משרד התיירות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמו הודעה שבישרה על זינוק במספר התיירים שהגיעו לישראל במאי. לפי הנתונים, במאי 2019 נכנסו לישראל כ-440 אלף תיירים, עלייה של 11% בכניסות תיירים לעומת מאי 2018.

במבט ראשון, נראה שהנתונים מצדיקים את הציפייה למבול של תיירים שיציף את ישראל במהלך האירוויזיון. התיירים שנכנסו לישראל במאי הביאו עמם לעסקים בישראל הכנסות של כ-2.1 מיליארד שקל. האירוויזיון עלה לקופת המדינה קרוב ל-200 מיליון שקל, כך שלכאורה, התיירים החזירו את ההשקעה.

אבל כאשר משווים את "תיירות האירוויזון" של ישראל לתיירות שהגיעה למדינות שבהן התקיימו אירוויזיונים בשנים הקודמות ההצלחה נראית גדולה הרבה פחות.

האירוויזונים הקודמים התקיימו בסטוקהולם, שבדיה ב-2016, קייב, אוקראינה ב-2017 וליסבון בירת פורטוגל ב-2018. במאי 2018 גדל מספר כניסות התיירים לפורטוגל בכ-37% לעומת מאי 2017. מספר כניסות התיירים לאוקראינה במאי 2017 גדל בכ-20% לעומת מאי 2016. מספר התיירים בשוודיה גדל ממאי 2015 למאי 2016 בכ-32%, כמעט שליש.

חלק גדול מהתיירים שנכנסו לישראל במאי לא הגיעו לאירוויזיון דווקא, ממש כמו שרוב התיירים שהגיעו במאי בשנים הקודמות למדינות אחרות שבהם התקיימו אירוויזיונים. כדי להשוות בצורה מדויקת ככל האפשר בין "תיירות האירוויזיון" במדינות השונות קודמים צריך להשוות את מספר לינות התיירים בערים שבהן התקיימה התחרות ובשבוע שבו היא התקיימה.

לפי נתוני עיריית תל-אביב, בשבוע שהסתיים ב-18 במאי ושבו התקיים האירוויזיון התאכסנו בתל-אביב כ-10,000 תיירים – פחות ממספר חדרי האירוח הפנויים בתל-אביב, בבתי מלון ודירות RBNB גם יחד, כולל 12 אלף החדרים הקבועים וכ-6,000 שלפי הערכות אורגנו לקראת האירוויזיון.

ואילו סטוקהולם אירחה בשבוע האירוויזיון של 2016 כ-38 אלף תיירים. בליסבון התארחו בשבוע שבו התקיים בה האירוויזיון 30 אלף תיירים. קייב מוכת הפשיעה אירחה בשבוע האירוויזיון במאי 2017 כ-20 אלף תיירים.

עם זאת, סביר להניח שחלק מהתיירים הללו הם תיירי פנים משבדיה ואוקראינה עצמן, יותר מאשר בישראל הקטנה והצפופה. בפורטוגל צפו במופעים באולמות כ-100 אלף איש, פי שלושה יותר ממספר התיירים בליסבון, כך שחלקם היו פורטוגזים שנסעו הביתה בסיום ההופעה. בישראל נמכרו וחולקו כ-50 אלף כרטיסים, רובם המוחלט לישראלים, שרבים מהם קנו אותם בהנחה בימים האחרונים כשהתברר שהפנטזיה על הסתערות המונית של תיירים הייתה מוטעית.

שבדיה ופורטוגל אטרקטיביות לתיירים הרבה יותר מישראל גם בזמנים רגילים. לישראל, מדינה בת 8.7 מיליון תושבים, נכנסו ב-2018 כ-2.9 מיליון תיירים. לשבדיה, שבה מתגוררים כ-9.5 מיליון תושבים, נכנסו אשתקד 6.7 מיליון תיירים – פי שלושה מאשר לישראל. פורטוגל, בת 10.3 מיליון תושבים, מאחרת כ-14 מיליון תיירים בשנה – פי 4.5 מאשר בישראל.

מצב התיירות בישראל קצת יותר טוב מהמצב באוקראינה. באוקראינה חיים כ-45 מיליון איש, קצת יותר מפי חמש מאשר בישראל, ומגיעים כ-14 מיליון תיירים בשנה, קצת פחות מפי חמש מאשר בישראל.

הדיון המדכא על "למה התיירים לא באו לאירוויזיון" והפקת הלקחים ממנו אמורים להיות, איפוא, חלק מהדיון על "למה התיירים לא באים בכלל".

פורסמו אינספור כתבות ופוסטים שהאשימו, בצדק, את יוקר המחיה בארץ והמחירים הגבוהים בבתי המלון ודירות האירוח. אבל גם שבדיה היא מדינה יקרה מאוד, שאין בה חופים שמשיים ומקומות קדושים לארבע דתות עולמיות. אלא ששבדיה מארחת מיליוני תיירים שמגיעים בקלות במכוניות וברכבות ממדינות שכנות. וגם המצב הביטחוני בארץ עדיין נראה מבחוץ יותר קשה מכפי שהוא נראה למי שחי אותו כאן.

עוד 476 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.
  • הרב שאול שמעון דויטש, מייסד מוזיאון חיות התורה בניו יורק, ליד פוחלץ של תנין (צילום: משה רובין)
    משה רובין
  • כל החיות המוזכרות בתנ"ך נמצאות במוזיאון חיות התורה (צילום: משה רובין)
    משה רובין
  • כל חיות התורה מפוחלצות במוזיאון (צילום: משה רובין)
    משה רובין
  • קרנף לבן במוזיאון חיות התורה בניו יורק (צילום: משה רובין)
    משה רובין

סיפורי ניו יורק מוזיאון טבע חרדי בלי אבולוציה? יש חיה כזאת

מוזיאון "עולם חיות התורה" מציג פוחלצים של כל בעלי החיים המוזכרים בתנ"ך, מבלי להתעכב על נושאים שוליים כמו תורת האבולוציה ● המוצגים מחולקים ל"כשר ו"לא כשר" ● הבעלים, הרב שאול שמעון דויטש, ערך לנו סיור פרטי: "אני מציג כאן את היצירות של אלוהים"

תורה ופוחלצים לא תמיד מתחברים, אבל במוזיאון "עולם החיות בתורה" (Torah Animal World) המעט מוזר ועטור הפרסים בניו יורק, גן חיות מפוחלצות מתעורר לתחייה. בלב השכונה החרדית בורו פארק, ברוקלין, המוזיאון של הרב שאול שמעון דויטש מערבב בין תיבת נח פוחלצית לסיורים אינפורמטיביים.

"בין אם אתה מתעניין בתורה או בטבע, מה שאנחנו עושים כאן הוא לחנך וללמד על כבוד לבעלי חיים", אומר דויטש. באוסף המגוון שלו יש 1,100 הפריטים, בהם חיות בר (כולל משפחה שלמה של אריות) חיות משק, דגים וחרקים.

באופן מדהים, אפשר לגעת בכולם, כולל ראש פיל אפריקאי בגודל של מכונית קטנה (לצד חלקים תואמים בצורת רגל של פיל) שנרכש עבור 40,000 דולר. "אני אומר לילדים 'געו בכף הרגל שלו'", מספר דויטש, "'אף פעם לא חשבתם עד כמה היא שעירה'. היא נותנת לך חוויה של איך זה לעמוד ממש קרוב לחיות האלו".

ההזדמנות הזו שהמוזיאון נותן, היא עניין חשוב עבור הרב, והקהל שלו בהחלט מבין זאת. עולם חיות התורה מציע (בתיאום מראש) סיורים באנגלית, עברית, יידיש ופורטוגזית, והוא מושך קהל מגוון של סטודנטים, מטיילים ואפילו קבוצות של קהילת האמיש. כ-60% מהמבקרים במוזיאון מגיעים מהקהילה החרדית, וזו החוויה הכי קרובה שרובם יקבלו לביקור במוזיאון רגיל להיסטוריה של הטבע.

מותר לחברי הקהילות החרדיות המקומיות לבקר בגני חיות, "אבל אלה אינם מהווים חלופה אמיתית לחוויה", אומר דויטש. "חצי מבעלי החיים שם ישנים. אריות ישנים 20 שעות ביום, ואתה לא רואה אותם מקרוב".

הרב שאול שמעון דויטש, מייסד המוזיאון שכולל את כל החיות המוזכרות בתנ"ך (צילום: מיכה ב. רובין)
הרב שאול שמעון דויטש, מייסד המוזיאון שכולל את כל החיות המוזכרות בתנ"ך (צילום: משה רובין)

חלק מהפוחלצים ראו ימים טובים יותר

המוזיאון של דויטש ממוקם בבניין בן שלוש קומות בצבע בז'. בחזית יש מתקני משחק בצורת סוס וג'ירפה המופעלים במטבעות, וההרגשה הכללית היא של מחסור בתקציב. המדרגות המכוסות בשטיח חום חורקות, קורות התקרה חשופות ומחלידות, וחלק מהפוחלצים ראו ימים טובים יותר. למרות התחזוקה השוטפת, לחלק מהפריטים חסרים חלקים של פרווה, או שהם נראים פשוט עייפים.

ראש עצום של קרנף לבן, בדומה לשאר האוסף, מעורר רושם רב ותחושה טרגית במקביל. הקרנף הזה ניצוד בטבע עד לרמה של כמעט-היכחדות (אין זכרים החיים בטבע, ורק שתי נקבות נותרו). העור של הראש העצום סדוק ומתקלף, והקרן שלו הוחלפה הרבה לפני הרכישה בקרן חלופית שאינה משנהב.

החדרים של המוזיאון מאורגנים על פי בעלי חיים כשרים ולא-כשרים, והם מלאים עד אפס מקום ביצורים עם עיני זכוכית. בחלל המרכזי, דגים משומרים מוצגים לאורך אחד הקירות תחת תקרה מעוטרת עננים. אריות אפריקאים בוהים בזברות.

אזור החווה מלא בעזים ובכבשים. צבי, ביזון, ועזי בר ממלאים את חלק החיות הכשרות. שם נמצא גם הראש בגובה 2 מטר של הג'ירפה. דויטש, שהוא גם שוחט מוסמך, מספר כי "בשר הג'ירפה מאוד קשה" – למרות שהוא מעולם לא טעם אותו בעצמו. שחיטת בעלי חיים אקזוטיים, הוא מסביר אסורה על פי חוק בניו יורק.

בחדרים אחרים במוזיאון דחוסות באופן דומה חיות בר. הקירות והרצפות מלאים בציפורים, קופים, צבים, זברות וסוגים רבים של דגים. כמעט בכל המוצגים אפשר לגעת, כולל בתנין יאור באורך 5 מטר, החיה המועדפת על דויטש בכל האוסף.

דויטש אינו מתנגד בעצמו לצייד (כל הפריטים במוזיאון הגיעו מאספנים, ממוזיאונים או מגני חיות), אך הוא יודע שהמוזיאון יכול להשפיע באופן עמוק על המבקרים. "במהלך סיור של קבוצת סטודנטים מטקסס, אחד מהם אמר לי 'רבי, הרסת לי את החיים. אני צייד, ואני לא חושב שאי פעם אוכל לצוד שוב'", הוא נזכר.

הצהרה שכזו הופכת את ההשקעה של דויטש בחינוך רב-חושי למשתלמת כל-כך. "אתה לא יכול להתקרב לצבוע ולהתחיל לשחק איתו. המוזיאון נותן הזדמנות לחוות את בעלי החיים האלו בצורה בטוחה", הוא אומר.

מוזיאון חיות התורה (צילום: Micah B. Rubin/ Times of Israel)
מוזיאון חיות התורה (צילום: משה רובין)

לגעת בכתר של קליאופטרה

דויטש, 52, פתח את המוזיאון ב-2008, אך העניין שלו בחינוך החל ב-2002. ה-Living Torah Museum, מוזיאון אח הממוקם באותה כתובת, שואף להפיח רוח חיים בתורה דרך עתיקות. אפשר לגעת גם בכל הפריטים באוסף הזה, לרבות כתר זהב עדין שנלבש לכאורה על ידי קליאופטרה, או חרב קרב שחוקה של גלדיאטור. מאז שנפתחו , שני המוזיאונים משכו יחד יותר מ-1.3 מבקרים.

לדברי דויטש, המשבר הכלכלי העולמי של 2008 כמעט וחיסל את מפעל חייו,  שכן המימון שלו נגמר בעקבות הונאת הפונזי של ברני מיידוף, כפי שקרה ללא מעט מוסדות אמריקניים שנשענו על תרומות. חלק מהאוסף שלו נמכר אז, ובשלב מסוים הבניין שבו פועלים המוזיאונים הועמד למכירה.

למרבה המזל, דויטש גייס נותני חסות חדשים, ואפילו השיק חלל תצוגה נוסף לפוחלצים (הפתוח רק חלק מהשנה) בפאלסבורג, ניו יורק.

"חינוך הוא תיקון עולם", אומר דויטש. "יהודים חסידים, אופנוענים, חרדים מודרניים, אפרו-אמריקאים ואמריקאים ממוצא אסייתי מגיעים למוזיאונים שלי. אני מאפשר להם לפקוח את העיניים כדי לראות את היצירות של אלוהים".

הכתבה פורסמה לראשונה באנגלית ב-The Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 679 מילים. מחכים לתגובתך.
מלחמת חוף הכרמל

תיאסר לינה באוהלים בחוף הבונים ובחוף דור

חשיפה המועצה האזורית חוף הכרמל החליטה לשים סוף לבאלגן: תאסור כליל על קיום מסיבות ואירועים ברצועת החוף ● לינה באוהלים תותר בשני מקטעים קצרים בלבד - ותוגבל בזמן ● הכללים ייכנסו לתוקף החל מה-1 ביוני, בעוד שבועיים

נופשים בחוף הבונים, לפני שהפף לחוף הצפוף בארץ (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
נופשים בחוף הבונים, לפני שהפף לחוף הצפוף בארץ

עכשיו זה כבר ברור: תהיה מלחמה בקיץ. מלחמת חוף הכרמל.

אחרי שבקיצים האחרונים נכבשה אחת מרצועות החוף היפות בארץ – זו שמשתרעת למרגלות הכרמל ובמרכזה חוף הבונים – על ידי מאות אוהלים, זולות וישראלים שהעבירו את החודשים החמים על קו המים, המועצה האזורית חוף כרמל החליטה לשים קץ לתופעה.

ההודעה על התוכנית להשליט סדר חדש בחוף כבר מעוררת סערה ותגובות זועמות מנופשים שנשבעים להיאחז בחלקת החול שלהם בציפורניים.

לכאורה אין דבר רע באדם שנוטע אוהל על שפת הים ומבקש ליהנות מקצת בריזה ושקט בשיאו של חום יולי-אוגוסט. אלא שמה שקורה בקיצים האחרונים בחופי הכרמל, כבר מזמן לא מזכיר את התמונה השלווה הזו. החוף רחב הידיים משך אליו כמו מגנט עוד ועוד יחידים, זוגות ומשפחות, למה שהתפתחה להיות עיר אוהלים סואנת.

חלק מיושבי האוהלים שמרו על השקט, הניקיון וחיי חוף צנועים, אבל אחרים הקימו מאהלי ענק, מילאו אותם ברהיטים, גנרטורים ומכשירים חשמליים – ממקררים עד מערכות הגברה רבות עוצמה – וייצרו רעש ופסולת בכמויות מסחריות.

אגב מסחריות: במקום פעלו גם עסקים פיראטיים כגון ברים, מסיבות ואירועים פרטיים. בהיעדר תשתיות ושירותים מתאימים בחוף, הפסולת עלתה על גדותיה וניירות הטואלט המשומשים בצבצו בכל פינה.

מפת שימושים חוף כרמל
מפת שימושים חוף כרמל

בפסח האחרון, אומרים במועצת חוף כרמל, השאיר עם ישראל ברצועת החוף הזו כ-200 טון אשפה. בחלק מימי הקיץ הזולות עומדות ריקות כשהבעלים בכלל לא בסביבה – אבל כך סימנו שהשתלטו על הטריטוריה ולמעשה הפקיעו אותה מהציבור הרחב. בדרך אל החזון הפסטורלי, העיקרון שחוף הים שייך לכולם נשכח מעט.

לקראת הקיץ הקרוב, ואחרי חילופי הנהגה (אסיף איזק החליף את כרמל סלע כראש המועצה), החליטו במועצה האזורית חוף כרמל להחזיר לעצמם את השליטה על הנעשה בחוף, והכריזו ש"הבלגאן שחגג פה במשך שנים לא יימשך".

במליאת המועצה התקבלה תוכנית לפיה, בשיתוף פעולה עם רשות מקרקעי ישראל, המשטרה, רשות הטבע והגנים ועוד שורה של גורמים שפועלים באזור, החל מה-1 ביוני ייושמו וייאכפו כללים חדשים.

עיקרי הכללים:

  • העסקים הלא חוקיים, המסיבות והאירועים ייאסרו כליל בכל רצועת החוף;
  • לינה באוהלים תותר בשני מקטעים קצרים בלבד (חוף מעיין צבי ובין הבונים לנווה ים), וגם זה רק לפרקי זמן מוגבלים, על מנת ליצור רוטציה בין המבקשים ללון במקום;
  • תתבצע אכיפה אגרסיבית כנגד נסיעה על החוף ברכבי ארבע-על-ארבע, שמהווה עבירה על החוק.

את המנהג הזה, של נהיגה על החוף, הגורמת לנזקים קשים לסביבה החופית, מתכוונים להדביר בין השאר באמצעות הצבת מצלמות בחול שיקבלו חשמל מפאנל סולארי צמוד. מעניין כמה זמן המתקנים הקומפקטיים האלה ישרדו את הוונדליזם הישראלי.

סיור בחוף של מועצת חוף כרמל
סיור בחוף של מועצת חוף כרמל

ההודעה על חוקי המשחק החדשים התקבלה בתגובות מעורבות. חלק מתושבי האזור שמחו לשמוע שהחוף והשקט יוחזרו להם. למשל איציק, שכתב בדף הפייסבוק של המועצה: "מעולה! הים ובעלי החיים הם הנפגעים העיקריים ואין ברירה אלא לאסור שהייה בלילה בחופים. זה מזמין צרות. רוב האוכלוסיה שמגיעה להרוס לנו את החופים היא לא מקומית ולא יודעת לכבד את הטבע". איריס כתבה: "טוב ויפה וחשוב! מה זה עיר הקרוואנים שצמחה לנו?? השתלטו על כל חלקה טובה וקטנה שעוד נותרה… חבל!"

מנגד, רבים טוענים שלא מחזירים את הציבור לחוף – אלא גוזלים אותו. דני, למשל, כתב: "אני גר בעתלית יותר מעשור ואני פה רק בגלל הים. יש לנו את החופים הכי יפים, כאילו הוצאו מאלבום תמונות, ואתם רוצים להגיד שאני לא יכול ליהנות בחופים האלו כי אני אוהב לשמוע מוזיקה ולהיזרק בים עם חברים ולישון בים ולהבעיר מדורה? מה הבעיה בזה?".

תומר הוסיף: "אתם חושבים שאתם יכולים לחוקק מה שתרצו… 60 משפחות מאבדות את הפרנסה שלהם, אתם עוברים פה על חוקי יסוד בסיסיים כמו חופש העיסוק… ניפגש בבית המשפט!".

כ-2200 איש כבר חתמו על עצומה שמתנגדת למדיניות החדשה של המועצה, מתוך יעד של 20,000 שהציבו יוזמי העצומה.

כמקובל במקומותינו וברשתות החברתיות, חלק מהמגיבים גלשו לגידופים ואיומים. במועצה טוענים שרוב המתנגדים כלל אינם מהאיזור וכי מדובר בכאלה שמנהלים בחוף עסקים לא חוקיים – ועכשיו מרגישים שהבוננזה המפוקפקת שלהם בסכנה.

הבלוגר גיל דרורי אוסף פסולת בחופי ישראל (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
הבלוגר גיל דרורי אוסף פסולת בחופי ישראל (צילום: Meir Vaknin/Flash90)

הניסיון בישראל מלמד שכשרשויות – בעיקר רשות קטנה שמוגבלת בתקציב וכוח אדם – מחליטות להתעמת עם הציבור, הסיכוי שלהן לנצח בקרב לא מזהיר. המאבק על דמותה של רצועת חוף כרמל מקפל בתוכו שאלות עקרוניות כמו למי שייכים חופי הים בישראל ומחדדת את העובדה שמדובר במשאב ציבורי שהולך ומתכווץ בגלל אתרי תשתית, מרינות, בסיסים צבאיים ותוכניות בנייה, בעוד הביקוש הולך וגדל בשל הגידול המהיר באוכלוסייה.

בכל מקרה, במועצה משאירים פתח להתגמשות: מדובר בפיילוט, מבהירים שם, והחל מה-1 ביוני תיערך בכל שבוע ישיבה מיוחדת של הסקת מסקנות בהתאם להתפתחויות. כמו לכל מלחמה, אם כך, גם למלחמת חוף הכרמל הראשונה כבר יש חמ"ל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
מדגיש שוב העם לא טיפש בקרוב היו בחירות וכל הישובים שלקחו בעלות על החופים הכל והכל יגיע הפוך על הפוך אני אישית התמוך במפלגה שתחזיר את רצועת החוף לעם דיי לשדוד את העם אנחנו אומרים אמא אד... המשך קריאה
מדגיש שוב העם לא טיפש בקרוב היו בחירות וכל הישובים שלקחו בעלות על החופים הכל והכל יגיע הפוך על הפוך אני אישית התמוך במפלגה שתחזיר את רצועת החוף לעם דיי לשדוד את העם אנחנו אומרים אמא אדמה שייכת לטבע ולחופש
עצוב מאוד אני כן מהדרום ואוהב להגיע לחופים בארץ ולפעמים לשבוע מה אתם רוצים שנרגיש בגטו מחנות ריכוז זה מה אתם עושים לאט לאט סוגרים את רצועת החוף בארץ ועל חשבון העשירון העליון בושה וחרפה ... המשך קריאה
עצוב מאוד אני כן מהדרום ואוהב להגיע לחופים בארץ ולפעמים לשבוע מה אתם רוצים שנרגיש בגטו מחנות ריכוז זה מה אתם עושים לאט לאט סוגרים את רצועת החוף בארץ ועל חשבון העשירון העליון בושה וחרפה ותפסיקו לבלבל את המוח בנסיעה על החוף אתם מחפשים רק כסף מזוהם לראיה שרק אנשי חוק מותר להם מה ההבדל יש מודעות גדולה היום בנהיגה על החוף אז מספיק לחנוק אותנו מספיק נמאס מהחוקים בטבע לא אמור להיות חוקים בטבע שומרים על אמא אדמה בלי חוקים לאט לאט מבייש אותי להיות אזרח ישראלי בקצב הזה לא לשכוח בקרוב בחירות והעם ידאג לחופש האדם הכל יגיע הפוך על הפוך וזה יקרא אני מבטיח תפסיקו את המלחמות האלה בשביל החופש
עוד 675 מילים ו-3 תגובות. מחכים לתגובתך.

טוס לאכול

הפוסט הזה נכתב במושב 30j באיירבאס 340 של חברת איבריה בטיסה 6842 מבואנוס איירס למדריד.  אם כתב היד שלי לא מובן הרי זה רק בגלל שמושב 30j נוח לכתיבה בדיוק באותה מידה שהוא נוח לאכילה.

אכילה היא פעילות חברתית, תענוג הדוניסטי, נושא מועדף לשיחה וויכוח והרבה פעמים פרמטר מצוין להגדרה עצמית. מה אומר משפט כמו "אני לא אוכל חומוס" על המשמיע אותו? משהו אחד בישראל ומשהו אחר לגמרי בשוודיה אני מניח.

ישנן שתי דרכים עיקריות ליהנות מארוחה. הראשונה היא הבישול בבית, בין אם תוך השקעת  מאמצים ויצירתיות ובין אם על ידי חימום במיקרו של שניצלים מהפריזר. הדרך השנייה היא "היציאה" לאכול במסעדה. גם כאן יש כמובן אינסוף אופציות לכל חיך ולכל כיס.

רחוק משתי האופציות הסטנדרטיות קימות הארוחות המיוחדות שמצדיקות ניתוח נפרד. יש אוכל של בתי חולים, אוכל של חתונות, אוכל של חדר אוכל צבאי וכמובן אוכל של מטוסים.

הפוסט הזה נכתב במושב 30j באיירבאס 340 של חברת איבריה בטיסה 6842 מבואנוס איירס למדריד.  אם כתב היד שלי לא מובן הרי זה רק בגלל שמושב 30j נוח לכתיבה בדיוק באותה מידה שהוא נוח לאכילה.

עם טעם הלוואי האגרסיבי של היין הזול בבקבוק הירוק, עם הפקק המתברג שנוכח עדיין בפה לאחר ארבע שעות, בין צרחות של התינוק מאחור והנחרות שמגיעות מן השורה שלפני, עולים בראשי מספר רעיונות לדיון בנושא העצוב של חווית האכילה בגובה 30,000 רגל.

ברור שבכל סיטואציה נורמלית, בין אם בבית ובין במסעדה, לא היינו מעלים על דעתנו לבלוע את העיסה הפושרת של מרכיבים תפלים, דחוסים במיומנות בקופסת אלומיניום, אבל כאן למעלה אנחנו מחסלים את הבליל הבלתי מזוהה עד לגרגר האורז הצהוב האחרון.

אנחנו טורפים תוך כדי שהרכבת האנושית דוהרת במעברים: זקנות חביבות נשענות לנו על הכתף בניסיון מעורר חמלה לגרור את גופן העייף לכיוון השירותים, משפחה חרדית בהרכב מלא של 11 ילדים בגילאי שנתיים עד שבע (איך עושים את זה?) מתרוצצת מצד לצד עד שאחד מהם מצליח להתנגש לך במרפק  ולקשט את החולצה  שלך באטריות ברוטב שמנת עם פטריות.

מה גורם לנו לשבור את השיניים בניסיון נואש לפתוח את שקית הניילון של הסכו"ם  ולהשתתף בטקס המשפיל הזה? איך אנחנו מצליחים לאכול תוך הפגנת גמישות שלא הייתה מביישת לוליין של הסירק דו סוליי? ולמה לעזאזל אנחנו סולחים לאוכל מטוסים את מה שהיה גורם לנו לקטר אפילו בבית חולים?

האוכל במטוסים ממלא עבורנו את אותה הפונקציה של הסרטים בטיסה. מצונזרים, בלי תרגום ובכלל כבר ראינו את אותם בטיסה הקודמת – הפונקציה של שרפת זמן. זו פעולה טקסית שגורמת לנו לשכוח לרגע את שתיים עשרה שעות הסבל שמחכות לנו.

כשאנו פותחים בזהירות רבה את שקית המלח המיקרוסקופית, התקווה הנאיבית לשפר במעט את הטעם של הארוחה העלובה שלנו מקלה לרגע על הכאב הנורא בעצם הזנב, על זרימת הדם המופחתת ברגלינו ועל הפחד הבלתי נשלט שהמשופם המתעטש מאחורה הוא מקסיקאי נגוע בשפעת החזירים.

אם השאלה "בשר או פסטה?” מככבת גם אצלכם בסיוטים כמו אצלי, יש לי טריק לחלוק אתכם. לא, אני לא מתכוון להמליץ לכם לשלם שלושת אלפים דולר ולטוס במחלקת עסקים, ככה כל אחד יכול ליהנות בטיסה, מדובר בטריק קטן שעשוי להפוך את החוויה לקצת יותר נסבלת.

בתור נוסע מתמיד (מאד..) למדתי שהדרך הטובה ביותר לאכול במטוס היא להזמין מראש ארוחה מיוחדת. זו יכולה להיות ארוחה נטולת גלוטן לחולי צליאק, ארוחה צמחונית,  ארוחה נטולת מלח או כל דבר אחר שמציעה חברת התעופה.

בנוסף להיות הארוחות האלה קצת יותר נסבלות מן הרגילות היתרון הגדול שיש בהן הוא העובדה שבדרך כלל הן מוגשות לפני הארוחות הרגילות והן מזכות אותך ביחס מיוחד מן הדיילת – אתה כבר לא "אדון בשר או פסטה"  אתה "אדון אוכל מיוחד”. לפעמים הם אפילו יקראו לך בשמך ויהפכו אותך מסרדין אנונימי לבן אדם עם זהות, זה הבדל גדול.

בנוסף אתה זוכה לאכול תוך שימוש בשתי ידיך, בלי להתנגש במרפק של השכן שלך, שנועץ בך מבטים ספוגי רעב וקנאה בעוד הוא מחכה למגש שלו יחד עם שאר בני התמותה שלא הזמינו אוכל מיוחד. התענוג הגדול ביותר הוא בכלל לראות את הפנים המופתעות של הדילת כשאתה מבקש ממנה תוספת לחם לאוכל נטול הגלוטן שלך. התענוגות הקטנים האלה מנעימים מעט סיטואציה בלתי אפשרית.

אנחנו נוסעי מחלקת התיירים חולמים קבוע על upgrade למחלקת עסקים. “מר נבו" תלחש הדילת בקול מפתה, רציתי להזמין את אדוני להצטרף אלינו למחלקת עסקים. “סוף סוף" אתה אומר בליבך, סוף סוף הם הבינו שאני לא שייך לכאן, זה לא בשבילי. קבלו את פני עם כוס שמפניה צוננת, שקדים חמים ובלאדי מרי כמתאבן ואחר כך אבחר מן התפריט את המנה החביבה עלי. די כבר עם "בשר או פסטה" הבו לנו שאטובריאן עם עשבי תיבול אקזוטיים.

בעשר שנים כנוסע מתמיד, החלום התגשם לי פעם או פעמיים, אבל בהזדמנויות אחרות ובנסיבות שמעורבות בהן כמויות מסחריות של "מיילים" זכיתי להשתייך לא אחת לכת הנוסעים המאושרים של מחלקת עסקים. הנוסעים האלה שנראים מגוהצים ומסורקים אחרי עשר שעות טיסה, אוכלים אוכל איכותי ומלווים אותו במבחר יינות איכות.

יש לי סוד לגלות לכם – שום מסעדת יוקרה לא מסתתרת לה בקדמת המטוס. נוסעי הביזנס לא יודו בכך לעולם, מכיוון שחלק גדול מההנאה בלטוס ביזנס היא לחוש את הקנאה מן השורות האחוריות, אבל מנה כמו שיגישו לכן במחלקת עסקים הייתה מוחזרת למטבח בשאט נפש ברוב המסעדות הסבירות שאני מכיר.

החוויה הכללית במחלקת עסקים נעימה הרבה יותר, לא אשקר לכם בעניין הזה, אבל האוכל עדיין טעון שיפור ברוב המקרים. זה לא קל כנראה לבשל אוכל ברמה בתנאים שיש במטוסים המסחריים, ואפילו היין המשובח ביותר מאבד ארומה וטעם בקבינה מווסתת הלחץ.

בכל מקרה, מנקודת המבט של מושב 30j האוכל הבינוני של מחלקת עסקים נראה כמו התגשמות כל המאוויים. אני מבקש מהדיילת עוד כוס מהיין האיום בבקבוק הירוק. זה לא שהוא מצא חן בעיני חס וחלילה, זה רק כדי לשטוף פנימה את שני כדורי השינה שאני הולך לבלוע.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 878 מילים. מחכים לתגובתך.
אגמון הסופרלנד (צילום: עידן גרוס)
עידן גרוס

טיול לשבת אגם נולד

בתוך שנים ספורות נוספו לישראל שורה של אגמים חדשים ומעוצבים במיקומים מפתיעים: במרכז הצפוף והמעושן של המדינה ● רוצים לטייל על שפת אגם בלי לנסוע לכינרת? אביב לביא, האיש הירוק של זמן ישראל, מציג כמה מהאפשרויות שמציעה ארץ האגמים החדשה

עוד 855 מילים ו-3 תגובות. מחכים לתגובתך.
ליז ועקנין (מימין) ושלי גולן (צילום: Courtesy)
Courtesy
הכי טרי שיש

בנות הזוג הישראליות שהמציאו מחדש את הסלט

עם עלים שגדלים מול עיני הלקוחות ונקטפים היישר לצלחת שלהם: ליז ועקנין ושלי גולן מנסות לכבוש את סצינת האוכל הניו יורקית

עוד 670 מילים. מחכים לתגובתך.
סגירה