עוצמת השמחה ועוצמת הזוועה

חמאס טען השבוע כי ההפצצות הישראלית המיתו 2 שבויים ישראלים (לא ברור אם מדובר בחיילים שבויים או באזרחים חטופים) ופצעו קשה 8 שבויים אחרים.

קשה כמובן לדעת מהן העובדות ומהו חלק מהלוחמה הפסיכולוגית, אך בהמשך פרסם חמאס ש-3 מתוך 8 הפצועים קשה הללו, אינם בין החיים עוד. האם נהרגו בעקבות ההפצצות ולאחר שלא קיבלו טיפול רפואי ראוי? האם נרצחו חלילה בעקבות חילוצם המשמח של פרננדו סימון מרמן ולואיס הר?

חמאס מסרב למסור את שמותיהם של חמשת הישראלים המתים לטענתו. זהו כמובן חלק מהלוחמה הפסיכולוגית האיומה.

מהצד השני:

הפלסטינים מעלים תמונות קשות של תינוקות ופעוטות מתים וטוענים שהם נהרגו בהפצצה ברפיח שהייתה חלק מ"הסחת הדעת" המבצעית לצורך שחרורם של שני חטופינו. בתקשורת המגויסת שלנו כלל לא חולמים להעלות תמונות אלו או לשאול שאלות או אפילו לדבר על היקף הסבל האנושי ועוצמתו ברצועה.

הפלסטינים מעלים תמונות קשות של תינוקות ופעוטות מתים. בתקשורת המגויסת שלנו כלל לא חולמים להעלות תמונות אלו או לשאול שאלות או אפילו לדבר על היקף הסבל האנושי ועוצמתו ברצועה

אני לא יודע אם מדובר בקורבנות ההפצצה הספציפית הזו אבל אני כן יודע שאסור לקבל לעולם את מותם ההמוני של ילדים, פעוטות ותינוקות (גם כשברור שהמלחמה בחמאס היא מלחמה הן בתנועה פוליטית, הן בארגון טרור נורא והן בתנועת גרילה שממוקמת בין תושבים וכן מתחת לקרקע).

אי אפשר להפריז בעוצמת השמחה בעקבות חילוצם של פרננדו ולואיס. זה באמת מרגש מאין כמוהו.

אי אפשר להפריז בעוצמת החשש הנורא לגורלם של שאר חטופינו. איננו יודעים גם היום – יותר מארבעה חודשים מאז היום הארור – כמה מהם חיים וכמה מהם מתים. גם לא ברור מה מצבם של החיים.

אי אפשר להפריז גם בעוצמת הקטסטרופה האנושית ברצועת עזה.

אני חושב שגם לא ניתן להפריז בעוצמת הציניות והאכזריות של הזרוע הצבאית של חמאס.

ולצערי, אי אפשר להפריז בעוצמת הכזב שטמונה בסיסמה החלולה והצינית על ניצחון מוחלט.

גם אי אפשר להפריז בעוצמת הזוועה שטמונה בבחירה המופקרת (הספציפית) לא לתכנן דבר מדיני לגבי זהות הגורמים שישלטו ברצועה לאחר המלחמה ויצטרכו להתחיל לשקמה מהיסוד, ובבחירה המופקרת (הכללית) להימנע מכל דיאלוג מדיני – רק בשל שיקולי הישרדות פוליטיים עלובים של מי שתלוי בימין הכי קיצוני כדי להישאר בכיסא ראש הממשלה ממנו המיט עלינו חורבן רב-תחומי, קיצוני מאד, חסר תקדים ועצום ממדים.

ואי אפשר להתחיל להפריז בכלל בעוצמת הפקרת מאות אלפי ישראלים עקורים ומפונים עד היום, בעוצמת עצימת עינינו מול הקטסטרופה האנושית ברצועה, ובעוצמת עליבותן של הממשלה הגרועה, הבזויה והחלשה בתולדות המדינה ושל הקואליציה המבישה, הבורה, הפשיסטית, המושחתת והמופקרת בתולדות המדינה.

אי אפשר להפריז בעוצמת הפקרת מאות אלפי ישראלים עקורים ומפונים עד היום, בעוצמת עצימת עינינו מול הקטסטרופה האנושית ברצועה, ובעוצמת עליבותן של הממשלה הגרועה והחלשה בתולדות המדינה

אי אפשר גם להתחיל להפריז בעוצמת היגון בעקבות מותם של חיילים ובעטיו של הביטוי הנורא "קרבות קשים ברצועה" שעולה מעת לעת בתקשורת וברשת.

ואי אפשר להתחיל להפריז בכלל בחשיבותה הקיומית של הדרישה להשיב את כל החטופים והשבויים הביתה.

עכשיו.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.