המלחמה בעזה אותתה לישראלים רבים כי אם יתרחש כאן משהו, לא באמת יהיה לאן ללכת. לרוב המכריע של הישראלים שנולדו כאן אין תחליף למולדת. מקור כוחו ועוצמתו של האדם נובעים ממולדתו.
ישראלים רבים בעלי דרכון זר יחושו נטע זר בכל מקום שאליו ילכו. לכמעט קרוב למיליון הישראלים החיים בחוץ לארץ, האובדן יהיה טרגדיה וחורבן. אם לא יהיה לאן לחזור ולא ניתן יהיה לשתף רגשות וחוויות, להגיע לחופשת מולדת אל ההורים, האחים, הקרובים והחברים, לחוות את הסביבה שגדלו בה והנוף שיצרו בו, הם יאבדו את משמעות חייהם. תחושת השייכות חזקה ואובדנה חלילה ייצור ריקנות וערגה עזה, תחושת יתמות ושברון לב.
ישראלים רבים בעלי דרכון זר יחושו נטע זר בכל מקום אליו ילכו. לכמעט קרוב למיליון הישראלים החיים בחו"ל תחושת השייכות חזקה, ואובדן המולדת חלילה ייצור ריקנות וערגה עזה, תחושת יתמות ושברון לב
ישראלים רבים נטו לזלזל בישראליותם. הם ידעו שיש מי ששומר על הגחלת. הם ביקרו את העוולות וההשחתה, הכפייה הדתית והביורוקרטיה, הכיבוש, המשיחיות וההקצנה ששברה את חלומם.
ארץ קטנה, צפופה ומשוסעת, שיהדותה מפלגת אותה לדעת, וצעיריה נעים חסרי מנוח. אחרי ה7 באוקטובר ישראלים רבים מבינים שישראל חשובה להם יותר מששיערו לעצמם: הזיכרונות המשותפים, החוויות המעצבות, הנוף והסביבה הטבעית, האווירה הישראלית, תחושת הבית והחרדות מאובדנו אינה מרפה.
מולדת היא כמו צמח בר, כמו אהבה שנדמה כי נמוגה ולפתע צצה מחדש במלוא יופייה והדרה. רבים פסקו להתעלם מחסרונותיה, ולפתע מגלים שהמולדת היא כל עולמם ולא תמיד העריכו את מרכזיותה בחייהם. משהו שצריך לשמור עליו באדיקות ולהילחם שלא ייעלם ברגע של חולשת דעת וייאוש, של אנוכיות בעידן הפינוק – המסנוורים את החשיבה השפויה כאילו אין מחר.
אין להתעלם ממגמות מדאיגות. במובנים רבים אנו מתקרבים להפוך למדינת עולם שלישי. נערי הגבעות מערערים על המוסר היהודי, החרדים לא רוצים ממש להשתנות, הביטחון האישי מתערער, הצפיפות גוברת בכבישים, החינוך בנסיגה, הרווחה נשחקת ועוד אלף נושאים מציקים. אבל בסוף ובלי ציניות וקלישאות, בשעת חירום אנו לומדים להעריך את פיסת האדמה שהפכה לעמק פורח ואובדנה הוא אובדן המקום היחיד שיש לנו בעולם.
ישראלים רבים נטו לזלזל בישראליותם. הם ידעו שיש מי ששומר על הגחלת. הם ביקרו את העוולות וההשחתה, הכפייה הדתית והביורוקרטיה, הכיבוש, המשיחיות וההקצנה ששברה את חלומם
מולדת היא מקום שבו אפשר להשמיץ ולשנוא – ובאותה נשימה לגלות סולידריות, לשלוח מתנות לחזית ולהיווכח שהחיילים הגיבורים טובים ומוכשרים יותר מהוריהם. לקלל ולחבק ובעת ובעונה ליצור שמחה, הגשמה ומשמעות.
המקום הכי ישראלי שמרגיש הכי בבית והכי אחי, שכל אחד יכול לבטא בו את כישוריו ולחוש בו בעל בית. די לנו בכמה עשרות אלפי ישראלים ממובילי המשק שיילכו למקום אחר, כדי שהמדינה תקרוס לתוך עצמה והחלומות הרבים על העתיד יצללו לאבדון.
בסוף אנחנו לא באמת רוצים שזה יקרה. אנחנו יודעים שאבא ואמא, סבא וסבתא – לא ילכו לשום מקום. שהעוזבים נוטשים את הסביבה והמשפחה ונעים למקום זר, מנוכר ולא מוכר. האלטרנטיבה עשויה להתגלות כבחירה שגויה – לוותר על חלום האבות ועל פרי עמלם, על יצירת המופת שנוצרה כאן ועל כל הדברים הטובים שאנחנו אוהבים.
קרוב לשמונים שנה אחרי שקמנו מאפר השואה וצמחנו מעם של פליטים – קשה לעמוד שוב בפני שבר של קיום פיזי וכליה של כל היצירה הרוחנית האדירה שנוצרה כאן.
קשה לעקור נטוע – זו מחשבה מטלטלת שאינה נותנת מנוח. רבים חושבים עליה בשקט עם עצמם, מתחת לשמיכה, ומסרבים לשתף בה אחרים. זה מפחיד. רק מעט משתפים בתחושותיהם ובחרדות הנלוות למחשבה הפרועה החולפת במוחם.
מה סבא היה אומר? האם פרי עמלם יטבע בים? לחזור למקום שאבותיי חשו בו זרים, מנוכרים ונרדפים? למקום שבו האנטישמיות והשנאה פיעמו במשך כל כך הרבה שנים וביקשנו להיחלץ מהם ולהפוך אחראים לגורלנו? עכשיו אנו מוותרים עליה בנקל ולא מפסיקים לבקר ולחפש כל דבר בגנותה במקום להיאבק על עתידה.
בסוף אנחנו לא באמת רוצים שזה יקרה. אנחנו יודעים שאבא ואמא, סבא וסבתא – לא ילכו לשום מקום. שהעוזבים נוטשים את הסביבה והמשפחה ונעים למקום זר, מנוכר ולא מוכר
המדיה עמוסה בביקורת צודקת. יש פובליציסטים שנותנים לנו תחושה שהכול כאן אבוד ולא משאירים פתח של תקווה. צריך נס – מישהו שיגאל אותנו מן התחושה הרעה וייצור תקווה חדשה וסיפור חדש. אנו זקוקים לברבור שחור (כשם ספרו של נאסים טאלב) בעולם בו האקראיות מצילה את העתיד ומשנה סדרי עולם.
אנו זקוקים למשהו שיחלץ אותנו מן המחשבות הזדוניות והגלותיות, המחזירות אותנו אל ימים בהם היינו עם נודד, נע ונד ודחוי, עם כמה משוגעים ציוניים שגאלו אותנו מייסורנו. המזל שיחק – האנטישמיים הגרועים ביותר דחפו את היהודים לכאן והחלום הפרוע שלא ניתן היה להעלותו על הדעת לפני מאה ועשרים שנה התגשם והפך ליצירה עולמית.
הצעירים לא משתוקקים לוותר על המקום הזה למרות שיש להם סיבות טובות לעשות זאת. הבית הראשון נעלם והשני נחרב וקריסת השלישי תוביל למסקנה שאין עוד טעם להיות יהודי. לא עוד. עכשיו אהבת מולדת אינה עוד מילה גסה. להחזיק חזק ולהמריא מחדש.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אמיר פדלשטיין כתב נכון , זה קצת תלוש מהמציאות , רומנטי אפילו
רכבת שדים מוליכה את מדינת ישראל לאבדון
כל מה שכתבת נכון אבל האם נכון לשלם את המחיר של החורבן ? האם באמת ניראה לך שישראל תמשיך להיות ליברלית עם האפשרות לחיות כחילוני? האם תחת התהליכים שקורים כאן יש סיכוי לימים של שגשוג, שלווה , דמוקרטיה ופריחה אקדמית ? האם יש סיכוי אמיתי לשלום ? לא בטוחה בכלל שנצליח.
האלטרנטיבה היא אולי להציל עצמנו להציל את ילדינו ולא להישען על רגשות אשם רומנטיים על תקומת המדינה, שכן הם היו נכונים. אך לא עוד.
ארץ אוכלת יושביה חסרת לב. מדינה הרוכבת על שלושה אחוזים בלבד העושים מילואים, מאריכה את משך וגיל השרות ולא אכפת לה על אנשים המאבדים את עסקיהם מפוטרים, נידונים לגירושים,או חוזרים בארונות, או בלי ידיים,רגליים, עיניים הלומי קרב – ובמקביל מולדת עאלק הנותנת למאה ושלושים אלף צעירים חרדים חסינות מהמלחמה ועשרות מליארדים מכספי האנשים העובדים ולא כופה עליהם להכשיר את הדור הבא לחיי עבודה. זאת המדינה שלנו. ראש ממשלה מושחת וציני דואג רק לשרידותו ושהקיף אתעצמו במלחכי פנכה שהתחבאו בראשית המלחמה ולא עשו דבר. לו הייתי צעיר ובריא הייתי בורח מ 'המולדת ' הזאת וכל הפייק שביחד ננצח. ושלא הזכיר את החטופים שלימין מלא מלא לאאכפתמהםכי הם קיבוצניקים ומשטרת הקלגסים של בן גביר מתקיפה אותם פיזית בהפגנות
בישראל מרגישים כנטע זר .כאן בארץ מזרחי ספרדי
יש נגדו גזענות .יש כאן הבדלי תרבויות
בלי קשר אם אתה ימין או שמאל יש שנאה כאן הכי נטע זר שיכול להיות
בחול לא שואלים אותך שטויות מה שאומרים כאן
הרצל רצה שנפסיק להיות יהודים. אבל הנאצים הראו שאפילו זה לא יעצור את הרדיפות… אז כנראה שאין ברירה אחרת. הבעייה היא שהחראדים והמתנחבלים בסיוע הביוב מבלפור מחריבים את המדינה ביסודיות ובהתמדה. כל עוד הפנאטים והמשיחיסטים נמצאים בשלטון – הקץ יגיע במוקדם או במאוחר ולקומץ היהודים השפויים שמחזיקים את הבית השלישי לא תהיה ברירה אלא לברוח לחול לוותר על יהדותם לנסות להוריד פרופיל ולראות כיצד הקיצוניות היהירות והבורות משמידות את המדינה, שוב – בדיוק כפי שקרה בשתי בפעמים הקודמות. בנימין נתניהו = 683 = חורבן הבית.