המלחמה בעזה אותתה לישראלים רבים כי אם יתרחש כאן משהו, לא באמת יהיה לאן ללכת. לרוב המכריע של הישראלים שנולדו כאן אין תחליף למולדת. מקור כוחו ועוצמתו של האדם נובעים ממולדתו.

ישראלים רבים בעלי דרכון זר יחושו נטע זר בכל מקום שאליו ילכו. לכמעט קרוב למיליון הישראלים החיים בחוץ לארץ, האובדן יהיה טרגדיה וחורבן. אם לא יהיה לאן לחזור ולא ניתן יהיה לשתף רגשות וחוויות, להגיע לחופשת מולדת אל ההורים, האחים, הקרובים והחברים, לחוות את הסביבה שגדלו בה והנוף שיצרו בו, הם יאבדו את משמעות חייהם. תחושת השייכות חזקה ואובדנה חלילה ייצור ריקנות וערגה עזה, תחושת יתמות ושברון לב.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

אחת לשבוע, בערך, אני מאנפרנד מישהו מחברי הפייסבוק שלי. זה מתחיל הרבה קודם, בהחלטה אם לאשר למישהו שפנה אליי בבקשת חברות בפייסבוק את החברות.

העיקרון המנחה אותי בהחלטה אם לאשר למישהו חברות או לא הוא זה: האם יש פוטנציאל שדברים שהוא כותב או מעלה לדף הפייסבוק שלו יעצבנו וירגיזו אותי. התרגזות והתעצבנות אינן טובות לבריאות, כך קראתי, ובמקרה זה לא מדובר בבריאות תיאורטית אלא ממש בבריאות שלי.

בעוד שאחיות ואחים בישראל מובילים את אחת ההתפתחויות המרשימות במערכת הבריאות – כוחות מקצועיים, אקדמיים וקליניים שמצילים חיים – המדינה ממשיכה להתעלם מצוותי הסיעוד. ללא שכר הוגן, תקינה מספקת והכרה חוקית – מערכת הבריאות תקרוס. הגיע הזמן לשינוי, ויום האחיות הבינלאומי שחל השבוע הוא זמן טוב להזכיר זאת.

*  *  *

ברקע שביתת המורים והגננות, שהציפה שוב את עומק המשבר במערכת החינוך, הספקנו לשכוח מגזר ציבורי נוסף שעומד בפני סכנת קריסה. הוא, לעומת אנשי חינוך, לא יכול להרשות לעצמו להשבית את המערכת, גם לא לשעה. מדובר בצוותי הסיעוד במערכת הבריאות של מדינת ישראל. גם הם סובלים משכר נמוך, מתנאים ירודים ומחוסר הערכה, אלא שאינם יכולים לשבות מכיוון שעוסקים בהצלת חיי אדם.

בלה וולושין היא אחות, מומחית קלינית לסוכרת ומרצה ומרכזת ההכשרות הקליניות בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.