רס"ן יותם פסט כהן נקרא למילואים ב־7 באוקטובר בחטיבת הגפן של אוגדת עזה – והשתתף בלחימה ובמצוד אחר מחבלי חמאס בעוטף עזה. ב־10 באוקטובר הוא הותקף בידי מחבלים שירו לעברו וזרקו עליו רימונים. בעקבות כך צלעותיו נשברו ועצם הירך שלו התרסקה.

פסט כהן, בן 43, אושפז חודש בבית החולים אסותא באשדוד ועבר סדרת ניתוחים. מאז הוא נמצא בשיקום יום במרכז הרפואי שיבא.

מצבו של פסט כהן משתפר בהדרגה: בחודשים הראשונים לפציעתו הוא התנייד בכיסא גלגלים, כיום הוא נעזר בקביים ומקווה לחזור ללכת על רגליו. בקרוב הוא יחזור לעבודתו כסמנכ"ל תפעול בעמותת "אור שלום" לסיוע לילדים בסיכון. אבל לפי המסרים שקיבל מרופאיו, הוא חושש שלא יחזור לבריאות ותפקוד מלאים.

"היחס בבתי החולים טוב. טוב מאוד", הוא מספר, "הם אמפתיים ומנסים לעזור. אבל אני מרגיש על בשרי כמה קשה להיות נכה. כמה הכול מסובך, כמה אתה תלוי בזכויות הסוציאליות שלך, כמה מעט אתה יודע עליהן וכמה מעט אומרים לך.

יותם פסט כהן, קצין מילואים שנפצע בלחימה בעוטף עזה (צילום: אלון גרובר)

"בעבודה שלי בעמותה אני אחראי, בין השאר, על הנגישות. אנחנו עומדים בדרישות, אבל רק אחרי שנפצעתי התחלתי להיות מודע לחשיבות הנושא. גיליתי שגם במקומות שעומדים בתקנים קשה לנכה להתנייד בפועל. אפילו בבית חולים!

"חלק מהשירותים במחלקת השיקום בשיבא נגישים רק במעלית. המלונית ליד מחלקת השיקום נגישה לכאורה, אבל נמצאת מעל שיפוע שקשה לעלות בו. שלא לדבר על קניונים ומרכזי קניות שמלאים נקודות לא נגישות, או כאלה שמחייבות שימוש במעלית, שלפעמים עובדת ולפעמים לא".

"בעבודה שלי אני אחראי על הנגישות, אבל רק אחרי שנפצעתי התחלתי להיות מודע לחשיבות הנושא. גיליתי שגם במקומות שעומדים בתקנים, קשה להתנייד. אפילו בבית חולים!"

כהן, נשוי ואב לשלושה, מספר: "גם החזרה הביתה הייתה קשה, אף שהילדים מבינים מה קרה והגיבו באמפתיה". הם חיים בקיבוץ קליה בבקעת הירדן, שהדרך אליו עוברת בכבישים המסוכנים והאלימים של הגדה המערבית. למרות הפציעה הטראומטית הם מתכוונים להישאר שם. פסט כהן רוצה גם לחזור למילואים, גם אם לתפקיד עורפי. "אני ממשיך במערכה", הוא אומר.

עד כה לא התקבלה תגובת שיבא לטענות פסט על קשיי הנגישות.

המלחמה הוסיפה אלפי אנשים עם מוגבלויות

לפי דוח נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות מ־2022, בישראל יש כ־1.6 מיליון אנשים עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות. המלחמה בעזה הגדילה את מספרם עוד יותר. חלקם צפויים להחלים, אחרים יישארו עם מוגבלויות לכל חייהם. קשה להבין כמה מהנפגעים הפכו לנכים ממש, אך מדובר במספרים גדולים.

מערך חילוץ הפצועים של יחידה 669 ברצועת עזה, 4 בינואר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

לפי נתוני משרד הבריאות, מ־7 באוקטובר ועד יום שלישי בשבוע שעבר טופלו בבתי החולים כ־14,650 פצועים מהטבח בעוטף עזה, מהלחימה בעזה ומירי הטילים מעזה ולבנון. לפי נתוני צה"ל, 3,064 מהפצועים הללו חיילים בסדיר ובמילואים. היתר הם שוטרים, אנשי ביטחון, ובעיקר אזרחים. 139 מפצועי המלחמה מתו בבתי החולים.

כ־670 מהפצועים הללו (אזרחים, שוטרים וחיילים) ספגו פגיעות נפשיות; השאר – כ־13,600 בני אדם – נפצעו פיזית, או גם פיזית וגם נפשית. מדובר במלחמה עם מספר הפצועים הגבוה ביותר בתולדות המדינה.

עם פרוץ מלחמת עזה, החליטו במשרד הביטחון ובביטוח הלאומי להכיר זמנית באופן מיידי בכל מי שמטופלים בשל פגיעה במלחמה כאזרחים נפגעי פעולות איבה וכנכי צה"ל

במלחמת העצמאות נפצעו, לפי הערכות, כ־13 אלף יהודים; במלחמת ששת הימים כ־2,600 חיילי צה"ל; במלחמת ההתשה כ־3,700 חיילים ואזרחי ישראל; במלחמת יום הכיפורים כ־7,200 חיילים; בכל 18 שנות מלחמת לבנון הראשונה כ־2,700; בארבע שנות האינתיפאדה השנייה – כ־8,000 חיילים ואזרחים.

חיילים פצועים ממלחמת עזה בבית הלוחם (צילום: ארגון נכי צה"ל)

עם פרוץ מלחמת עזה, החליטו במשרד הביטחון – האחראי על הטיפול בנפגעים מכוחות הביטחון; ובביטוח הלאומי – האחראי על הטיפול בנפגעים אזרחיים – להכיר זמנית באופן מיידי בכל המטופלים בשל פגיעה במלחמה כאזרחים נפגעי פעולות איבה וכנכי צה"ל, הזכאים לטיפול ולתמיכה רפואית וכלכלית.

התהליך הקשה של הבדיקה הפרטנית בוועדות הרפואיות לקביעת אחוזי הנכות והזכאות לטיפול ולתמיכה קבועים נדחה בשנה, כדי לאפשר לנפגעים ולמטפלים להתמקד בטיפול ובהחלמה.

מתחילת המלחמה ועד השבוע שעבר הכיר הביטוח הלאומי זמנית בכ־62 אלף אזרחים כנפגעי פעולות איבה, מתוכם כ־20 אלף ילדים ונערים עד גיל 18. משרד הביטחון הכיר זמנית כנכי צה"ל בכ־6,000 אנשי כוחות הביטחון

מתחילת המלחמה ועד השבוע שעבר הכיר הביטוח הלאומי זמנית בכ־62 אלף אזרחים כנפגעי פעולות איבה, מתוכם כ־20 אלף ילדים ונערים עד גיל 18. נוסף על כך, משרד הביטחון הכיר זמנית כנכי צה"ל בכ־6,000 חיילי קבע ומילואים, שוטרים ואנשי כוחות הביטחון. חיילים בסדיר לא זכו להכרה כיוון שהם ממילא זכאים לתמיכה מצה"ל.

62 אלף האזרחים שהוכרו כנפגעים כוללים כ־11 אלף אזרחים שאושפזו בבתי החולים וכ־51 אלף המטופלים בקהילה. ההערכה היא שרובם הגדול של המטופלים החדשים בקהילה הם נפגעי נפש, ביניהם מי שנכחו בטבח, עקורים מדרום וצפון הארץ, משפחות שכולות, חטופים ובני משפחותיהם. כמו כן, נוסף על אלה, מטופלים בקהילה גם אלפי אנשי ביטחון, שרובם נפגעו נפשית.

ישראלים פצועים מגיעים למרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, 7 באוקטובר 2023 (צילום: דודו גרינשפן/פלאש90)

אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מעריכים שרבבות ישראלים נוספים עברו במלחמה פגיעות נפשיות אך לא הוכרו כנפגעי פעולות איבה, כיוון שלא נמצאו במעגל הקרוב לאירועים. לעומת זאת, כמעט כל מי שעבר פציעה פיזית משמעותית קיבל הכרה כנפגע פעולת איבה, נכה צה"ל או חייל מטופל.

בסך הכול, מהצלבת כל הנתונים וההערכות הללו, עולה ההערכה שמספר האזרחים ואנשי הביטחון שנפצעו פיזית עומד על קרוב ל־20 אלף. עדיין לא ידוע כמה מכל הנפגעים הללו יחלימו וכמה יישארו עם מוגבלות לכל חייהם. אנשי מקצוע במערכת הביטחון מעריכים כי ל־80% מהחיילים והשוטרים הפצועים תיוותר נכות כלשהי.

עדיין לא ידוע כמה מכל הנפגעים הללו יחלימו, וכמה יישארו עם מוגבלות לכל חייהם. אנשי מקצוע במערכת הביטחון מעריכים כי ל־80% מאנשי הביטחון הפצועים תיוותר נכות כלשהי

לפי נתוני משרד הביטחון, 42% מהחיילים ואנשי הביטחון הפצועים נפגעו בגפיים; 12% נפגעו באוזניים, העיניים והראש; 7% נפגעו בעמוד השדרה.

קרוב ל־12 אלף מהפצועים עד השבוע שעבר נפצעו באורח קל; יותר מ־1,200 בינוני; יותר מ־600 קשה. אנשי רפואה מדגישים כי חומרת הפציעה, המשקפת את הסכנה לחיי הפצוע בזמן פינויו לבית החולים, לא מצביעה בהכרח על סיכויו להחלים או להישאר עם מוגבלות.

פינוי פצועים למרכז הרפואי ברזילי (צילום: דוברות בית החולים ברזילי)

כך או כך, אלפי אזרחים וחיילים שנפצעו במלחמה יוותרו עם מוגבלויות פיזיות – ומספרם ימשיך לגדול ככל שהמלחמה תתארך, וכמובן, יזנק במקרה של הסלמה.

האנשים הללו, שחוו טראומות קשות ויסבלו כל חייהם מכאבים וקשיים פיזיים, עלולים להיתקל גם במכשולים שהחברה האנושית תציב בפניהם: הקושי להישאר בשוק העבודה – והקושי להיכנס למקומות ציבוריים שאינם נגישים לנכים.

"הנגישות היא אחד הדברים הכי קשים ביום־יום. יש חקיקה טובה, שלכאורה אמורה להפוך את מוסדות הציבור והעסקים הגדולים לנגישים, אבל היא לא באמת נאכפת ומיושמת"

כיסא נגיש בתא סגור עם מפתח אחד בלבד

"הנגישות היא אחד הדברים הכי קשים ביום־יום שלנו", מספרת יו"ר מטה מאבק הנכים נעמי מורביה. "יש חקיקה טובה, שלכאורה אמורה להפוך את מוסדות הציבור והעסקים הגדולים לנגישים, אבל היא לא באמת נאכפת ומיושמת (אני מבינה את הקושי של העסקים הקטנים, אף שאצל חלקם אלה תירוצים).

נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים בהסתדרות (צילום: באדיבות המצולמת)

"הרבה מקומות נגישים על הנייר, אבל כשאתה מגיע אליהם במציאות זה לא עוזר לך. אתן שתי דוגמאות 'קטנות' שנתקלתי בהן לאחרונה בעיר שלי, אשקלון. בקניון לב אשקלון המקלט נמצא במרתף, ובזמן אזעקה צריך להגיע אליו תוך 30 שניות. אפשר להגיע רק במעלית הנמצאת בקצה הקניון, וכל שני וחמישי היא מקולקלת.

"עוד דוגמא: לקחתי לא מזמן את כל חמשת הנכדים שלי לסרט בקולנוע הוט סינמה. כשקניתי כרטיסים אמרו לי בפירוש, 'האולם נגיש'. ואז אני מגלה שהמושב הנגיש היחיד באולם הוא מן כלוב סגור שמגיעים אליו במעלון. כדי להיכנס ולצאת ממנו צריך מפתח, שיש רק לבן אדם אחד, שלא נמצא באולם.

"כשקניתי כרטיסים אמרו לי בפירוש, 'האולם נגיש'. ואז אני מגלה שהמושב הנגיש היחיד באולם הוא מן כלוב סגור שמגיעים אליו במעלון. כדי להיכנס ולצאת ממנו צריך מפתח, שיש רק לבן אדם אחד, שלא נמצא באולם"

"אז הנכדים לא ישבו במקומות שלהם, אלא עמדו כדי להיות לידי. כשאחד הקטנים היה צריך לשירותים, לא יכולתי לצאת מה'כלוב', כי לך תזעיק את ההוא עם המפתח, ונכד גדול יותר לקח את הילד במקומי. ואם הייתה אזעקה בזמן הסרט? מה זה הטמטום הזה?

"אלה מקומות פרטיים. עיריית אשקלון מקבלת מהממשלה סיוע מיוחד, כסף צבוע, שנועד להנגשה. אבל יש רחובות שלמים שהמדרכה בהם לא סלולה ואי אפשר לעבור בה בכיסא גלגלים. ככה נראים החיים שלנו אחרי רפורמה ששיפרה את מצב הנגישות באופן דרמטי. וזה מה שמחכה לאלפי נכים חדשים, ביניהם גיבורים שמסרו את נפשם בשבילנו וקרבנות הטבח".

רחוב בלתי נגיש באשקלון, 2024 (צילום: נעמי מורביה)

מעיריית אשקלון נמסר בתגובה כי הרחובות שמורביה דיברה עליהם נמצאים בשיפוץ שיסתיים בקרוב. עוד נמסר כי בעקבות פניית זמן ישראל העירייה תנסה להנגיש את הרחובות הללו עוד בזמן השיפוץ, וכי היא רואה בנגישות ערך עליון. את תגובת קניון לב אשקלון והוט סינמה לטענות מורביה לא ניתן היה להשיג.

בעמותת "נגישות ישראל" אומרים כי מצב הנגישות בישראל השתפר מאוד בעשורים האחרונים והוא מהטובים בעולם, אך מדגישים כי אלה נתונים יחסיים, בעולם שעדיין יש בו כשלי נגישות רבים, המהווים סיוט לאנשים עם מוגבלויות.

"חלק מהערים הגדולות בעולם המערבי – ניו יורק, לונדון, ברלין, ברצלונה – נגישות יחסית, אבל הייחוד של ישראל הוא שגם בפריפריה יש שיפור רציני, ואילו ברוב המדינות, מחוץ לערים הכי גדולות, הנגישות נותרה נמוכה"

הנגישות הדיגיטלית בישראל – התאמת אתרים, אפליקציות וטלוויזיה לאנשים עם מוגבלויות – טובה מאוד ביחס לעולם. ישראל הגיעה למקום השלישי בעולם במדד הבינלאומי לנגישות דיגיטלית שפרסם מכון ICT ב־2020. קשה יותר למדוד את הנגישות הפיזית, אך נראה שמצבה היחסי של ישראל טוב גם בתחום הזה.

לדברי יו"ר הארגון יובל וגנר: "חלק מהערים הגדולות בעולם המערבי – ניו יורק, לונדון, ברלין, ברצלונה – נגישות יחסית, אבל כשנכנסים לפרטים רואים שאינן טובות מישראל.  הייחוד של ישראל הוא שגם בפריפריה יש שיפור רציני, ואילו ברוב המדינות, מחוץ לערים הכי גדולות הנגישות נותרה נמוכה.

יו"ר עמותת נגישות ישראל יובל וגנר (צילום: באדיבות המצולם)

"ב־20 השנה האחרונות נעשתה בארץ עבודת הנגשה רצינית מאוד. אבל יש עוד המון עבודה לעשות", מדגיש וגנר.

בין המקומות הזקוקים להנגשה, מונים ב"נגישות ישראל" מוניות ("מוניות נגישות מעטות ובמחיר מופקע"); אוטובוסים ("לכאורה נגישים, אבל הפעלת המעלון תלויה בנהג – והנהגים לא תמיד מסייעים ולא חונים צמוד למדרכה, ויש מקום לכיסא אחד בלבד") ומדרכות ("יש משטחי הכוונה ואזהרה, אבל הם לא נוחים").

המקומות שרובם הונגשו, לפי בדיקות העמותה, אף כי לא כולם, הם כניסות למבני ציבור (הכוונה לעיוורים ומדבקות על הדלתות); דלפקים ולולאות השראה; אירועים פומביים; ספסלים ("לרובם יש מאחזי יד"); פארקים עירוניים; מוזיאונים; מכשירים אוטומטיים. גם פרסום הסדרי הנגישות השתפר מאוד, לפי העמותה.

לדברי וגנר: "עוד תחום שדורש עבודה הוא חניה לנכים. הבעיה היא לאו דווקא מחסור בחניות, אלא חלוקה פרועה של תווי חניה למי שלא זקוק להם, לפעמים בדרכים מושחתות, שגורמת לכך שרוב חניות הנכים תפוסות".

בין המקומות שזקוקים להנגשה, מונים ב"נגישות ישראל" מוניות, אוטובוסים ומדרכות. "עוד תחום שדורש עבודה הוא חניה לנכים. הבעיה היא לאו דווקא מחסור בחניות, אלא חלוקה פרועה של תווים למי שלא זקוק להם"

וגנר רואה במלחמה הזדמנות לשיפור הנגישות. לדבריו: "המלחמה הגדילה את המודעות והאמפתיה. אבא שלי, כמוני, היה נכה צה"ל, ואני זוכר את הכבוד, האהדה והעזרה שקיבל. זה התרופף במשך השנים, וכעת חזר, כי יש מודעות רבה לגבורת הלוחמים ולסיכונים שלקחו על עצמם לפני שנפצעו".

האם האהדה לנכי צה"ל תעזור גם לאזרחים שנפצעו במלחמה?
"אני מקווה שכן. בניגוד לעבר, שבו האהדה לנכים התבטאה בעזרה פרטית, כיום היא יכולה וצריכה להיות מתורגמת להגברת הנגישות ולהסרת חסמי כניסה למקומות עבודה. כך השיפור ביחס לנכי צה"ל יסייע לכולם".

הזמר והשחקן עידן עמדי במסיבת עיתונאים עם שחרורו מבית החולים. 25 בינואר 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"יש יותר מודעות במקומות עבודה"

עד לפני כ־15 שנה, תעסוקת אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה הישראלי הייתה מהנמוכות בעולם המפותח. מאז המצב השתפר, וישראל קרובה לממוצע OECD בתחום – וזה ממש לא מספיק.

לפי נתוני עמותת "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה, ב־2021, רק קצת יותר ממחצית מהנכים בגילאי העבודה בישראל השתתפו בכוח העבודה. ממוצע שכר העבודה של עובדים עם מוגבלויות נמוך מהממוצע הכללי באופן משמעותי – ושיעור העוני בקרבם גבוה בהרבה מכלל החברה.

עד 2020, מי שקיבל קצבת נכות ועבד הפסיד את כל השכר שהרוויח מעל 5,300 שקל בחודש. במסגרת הסכם העלאת הקצבאות הועלה השכר המקסימלי שאינו מתקזז בקצבת הנכות, מה שהגדיל את המוטיבציה לעבוד

בשנים האחרונות חל שיפור הודות לשינוי במבנה קצבאות הנכים. עד 2020, מי שקיבל קצבת נכות ועבד הפסיד את כל השכר שהרוויח מעל 5,300 שקל בחודש. במסגרת הסכם העלאת הקצבאות שיצא לפועל ב־2021 (שלוש שנים אחרי שנחתם), הועלה השכר המקסימלי שאינו מתקזז בקצבת הנכות ל־6,300 שקל בחודש, מה שהגדיל את המוטיבציה של אנשים עם מוגבלויות לעבוד.

לפי נתוני "סיכוי שווה", ב־2019 (לפני העלאת רף הקיזוז) כ־24% מהמובטלים ומקבלי הבטחת הכנסה היו אנשים עם מוגבלויות; ב־2022 שיעורם ירד לכ־19%.

ארכיון: הפגנת של אזרחים עם מוגבלויות בתל אביב, 31 במאי 2018 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

פצועי המלחמה חוזרים לשוק העבודה בתקופה של משבר ופיטורי עובדים. בטווח הקצר פרנסתם מובטחת: אסור לפטר אנשי מילואים עד חודשיים אחרי שחרורם משירות המילואים או מהאשפוז; המדינה משלמת שכר לכל העקורים, שעליהם נמנים רוב האזרחים הפצועים; ושתי האוכלוסיות נהנות מאהדה ציבורית רחבה. אבל קשה לדעת כמה מהם יישארו בשוק העבודה גם בעתיד.

לדברי יו"ר ארגון נכי צה"ל, עידן קלימן: "המודעות כיום בשוק העבודה לצרכים שלנו – גם נכי צה"ל וגם אזרחים – גדולה מבעבר וזה מסיר חסמים. כשסיימתי לימודי משפטים והלכתי לריאיון עבודה בפרקליטות, שאלו בריאיון המון שאלות מרגיזות, איך תגיע למכונת הצילום ולאולם ההוא בבית המשפט. בסוף התקבלתי והתייחסו אליי מצויין. אבל היום ברוב המקומות לא ישאלו שאלות כאלה.

"יש לי חבר פוסט־טראומתי. כשיש לחץ בעבודה, הוא חייב לרוץ החוצה, לנשום. בעבר היו שואלים אותו, היה כיף? זה לא נבע מרוע אלא מאי הבנה. עם העלייה במודעות, היחס לעובדים במצבים כאלה משתפר"

"לשמחתי, כרגע אנחנו לא נתקלים בתלונות על פיטורי חיילי מילואים פצועים. אני חושש שהם קיימים, אבל בשוליים. הבעיה, גם לגבי נכי צה"ל וגם לגבי אזרחים פצועים, היא שחלקם לא יוכלו לחזור לעבוד במקצוע הנוכחי שלהם וזקוקים להכשרה מקצועית במקצוע חדש, והמדינה לא דואגת לכך מספיק".

תחום ההכשרות המקצועיות בישראל מוזנח באופן כללי.
"נכון. ובין הנפגעים הכי קשים מכך נמצאים פצועים שזקוקים למקצוע חדש".

מעסיקים ועובדים מספרים על קושי נפשי וחברתי של חיילים ואזרחים שעברו פגיעה נפשית במלחמה להשתלב בחזרה במקום עבודתם.
"זה קושי שהיה קיים גם אצל נפגעי פוסט־טראומה במלחמות הקודמות, והוא נבע גם מחוסר מודעות של המעסיקים וחבריהם לעבודה. יש לי חבר הייטקיסט פוסט־טראומתי, כשיש לחץ בעבודה – הוא חייב לרוץ החוצה, לנשום, להירגע ולחזור.

יו"ר ארגון נכי צה"ל עידן קלימן (צילום: ארגון נכי צה"ל)

"בעבר היו שואלים אותו, היה כיף הבילוי שלך כשעבדנו כאן? זה לא נבע מרוע אלא מאי־הבנה. כיום, עם העלייה במודעות, היחס לעובדים במצבים כאלה משתפר".

מה דעתך על ההחלטה להכיר זמנית בכל הפצועים כנכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה ולדחות את הוועדות הרפואיות בשנה?
"יש לה יתרונות וחסרונות. בשורה התחתונה היא טובה מאוד. היא תאפשר למטפלים ולמטופלים להתרכז בטיפול. הוועדות הרפואיות נמצאות בניגוד אינטרסים, שגורם להן להתייחס לנפגעים בצורה בעייתית. היחס לנכי צה"ל בוועדות השתפר דרמטית בעקבות רפורמת 'נפש אחת', אבל הבעיה נשארה".

"הוועדות הרפואיות נמצאות בניגוד אינטרסים, שגורם להן להתייחס לנפגעים בצורה בעייתית. היחס בוועדות השתפר דרמטית בעקבות רפורמת 'נפש אחת', אבל הבעיה נשארה"

למה זה ניגוד אינטרסים?
"כי משרד הביטחון הוא גם הגוף שמשקם ומפצה את הפצועים – וגם הגוף שבודק ומסנן את התביעות. לדעתנו צריך להעביר את הוועדות הרפואיות לבתי החולים. אנחנו מנסים להשפיע על מקבלי ההחלטות בכיוון הזה".

מה דעתך על העובדה שלוחמים שנפצעים בעזה ומחלימים חוזרים תוך זמן קצר לשירות בשדה הקרב?
"אם הם רוצים, זה טוב מאוד – ורובם המוחלט רוצים. כשנפצעתי בשנות ה־90 בפעילות בחאן יונס, ברירת המחדל הייתה לשחרר את הפצועים מצה"ל מייד, וטוב שזה השתנה.

הפגנת מול משרדי אגף השיקום בפתח תקווה לאחר שאיציק סעידיאן הצית את עצמו, 14 באפריל 2021 (צילום: פלאש 90)

"לצבא חסרים לוחמים. ומבחינת הפצוע, הוא יודע הכי טוב מתי הגוף שלו מסוגל לחזור להילחם, וזה מהלך שעוזר להם לצאת מהטראומה. הם שוב על הרגליים, מתמודדים, נלחמים, מנצחים. צריך להצדיע להם".

"בוחר כל יום מחדש בחיים"

איתי שגיא, בן 25, שירת בחטיבת הקומנדו מגלן וכיום הוא סטודנט בשנה ראשונה למשפטים ומנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן. ב־7 לאוקטובר הוא גויס למילואים במגלן והשתתף בלחימה בעוטף עזה. ב־11 באוקטובר הכוח ששירת בו חיפש מחבלים ליד זיקים ונקלע למארב קטלני של מחבלים שירו עליו וזרקו רימונים.

שלושה חברים טובים של שגיא נהרגו בהיתקלות – איתי שלמה מורנו, עידו קסלסי ודניאל קסטיאל. שגיא נפצע קשה בכתף ובצוואר. צווארו נפתח לגמרי ושרירי הצוואר נקרעו. פצוע ושותת דם הוא המשיך בקרב עם המחבלים וחיסל שניים מהם.

שלושה חברים של שגיא נהרגו בהיתקלות. שגיא נפצע קשה בכתף ובצוואר. שותת דם, הוא המשיך בקרב עם המחבלים וחיסל שניים. הוא אושפז ל־35 יום. מאז תחילת הלימודים הוא ממשיך בשיקום פעמיים בשבוע

הוא אושפז ל־35 יום בבית החולים איכילוב. מנובמבר ועד ינואר הוא קיבל טיפול שיקומי יומי באיכילוב. מאז פתיחת שנת הלימודים הוא ממשיך בשיקום שם פעמיים בשבוע. לאחרונה הוא טס לשבועיים לאוסטרליה במסגרת משלחת של בית הלוחם לגיוס כספים בקהילות יהודיות, שבה גויסו כ־2.5 מיליון דולר.

איתי שגיא, פצוע מלחמת עזה, בגיוס כספים למען בית הלוחם, אוסטרליה, פברואר 2024 (צילום: באדיבות המצולם)

"יש לי כאבים מאוד חדים בצוואר, בפנים ובזרועות – ואני לא יכול לסובב את הצוואר באופן מלא כי איבדתי חלק מהשרירים", הוא מספר, "קשה לי לקום מהמיטה ולשנות תנוחות בכלל. אבל המצב שלי משתפר. חלק מהשרירים צמחו מחדש, אני כבר לא נראה כמו עב"ם, ופחות או יותר חזרתי לתפקוד.

"אני מקבל פיזיותרפיה וטיפול אצל עובדת סוציאלית, בנוסף לטיפול פסיכולוגי פרטי שהתחלתי בו עוד לפני המלחמה. אני מתמודד עם תהום פנימית, תחושה של כיליון, אבל בוחר כל יום מחדש להמשיך בחיים. גם בשבילי וגם בשביל החברים שאיבדתי, שאני מאמין שזה מה שציוו לי במותם. היה לי יעד, להיות מסוגל להתחיל ללמוד כששנת הלימודים תיפתח – ועמדתי בו".

"חשוב לי להעביר את המסר: אנחנו, הלוחמים הפצועים, חזקים. יש לנו כאב ותהום עמוקה שאנחנו עלולים ליפול לתוכה. אבל יש לנו כלים להילחם. ויש על מה להילחם ולנצח"

איך מתייחסים אליך בבית החולים ובאוניברסיטה, ואיך התייחסו באוסטרליה?
"נפלא. פשוט נפלא. המון אמפתיה ואהדה. בשיקום הייתה אווירה טובה ורכשתי חברים. באוניברסיטה הולכים לקראתי, ומאפשרים לי להיעדר כשאני צריך ולקבל דחיות והתאמות בלימודים. הסטודנטים מתייחסים מדהים. היחס בקהילות באוסטרליה היה אוהד ביותר.

"חשוב לי להעביר את המסר: אנחנו, הלוחמים הפצועים, חזקים. יש לנו כאב ותהום עמוקה שאנחנו עלולים ליפול לתוכה. אבל יש לנו כלים להילחם. ויש על מה להילחם ולנצח".

איתי שגיא, לוחם מגלן שנפצע במלחמת עזה (צילום: באדיבות המצולם)