הבחירות המקדימות בוושינגטון, מיסיסיפי וג'ורג'יה ביום שלישי הביאו הלכה למעשה את עונת הפריימריז הקצרה של 2024 לקיצה. ג'ו ביידן ודונלד טראמפ זכו כל אחד למספר הנציגים המחייב, העולה על הסף הנדרש לבחירה בוועידות המפלגתיות בקיץ. התוצאות היו דומות למדי לאלה של "סופר טיוזדיי".

אף שניקי היילי פרשה מהמרוץ, טראמפ זכה רק ב־75% מהקולות בוושינגטון ו־85% בג'ורג'יה. ביידן זכה לעומת זאת ביותר מ־90%. הקמפיין שקרא להצביע "נמנע" במחאה על תמיכתו בישראל לא היה משמעותי באף אחת מהמדינות.

טראמפ וביידן כמובן כבר מוכרים לכל המצביעים – כמו גם לקוראים – ואין צורך להציג אותם מחדש. עם זאת, התמקמותם בעמדת המועמד יוצרת הזדמנות לסקירת היתרונות – ובעיקר החסרונות – של כל אחד מהם בכניסה למרוץ.

היתרון העיקרי של ביידן הוא כמובן היותו הנשיא המכהן. מאז מלחמת העולם השנייה, שלושה נשיאים בלבד רצו לכהונה שנייה ונכשלו – ג'ימי קרטר, ג'ורג' בוש האב וטראמפ. ביידן מכהן גם בתקופה כלכלית פחות או יותר טובה – וללא פארסות קיצוניות בנושאי מדיניות החוץ. מדובר בתנאים שהיסטורית היו אמורים להציב אותו בעמדת יתרון מובהקת. זה כמובן לא המצב.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן נואם באירוע בחירות במילווקי, ויסקונסין, 13 במרץ 2024 (צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)

הסיבה הראשונה לכך שזה לא המצב, כמובן, היא גילו. שבועיים אחרי הבחירות ביידן יהיה בן 82, והוא מבקש מהציבור האמריקאי אמון לכהונה שתימשך עד גיל 86. על אף שהתיאורים המבזים בימין האמריקאי והישראלי של ביידן כדמנטי מופרכים, אין ספק שהוא לא חד כשהיה.

כפי ששערו הלבן של ברק אובמה בתום תקופת נשיאותו העיד – כהונה נשיאותית היא משימה קשה ותובענית להחריד הגובה מחיר בריאותי מהנשיא, וגבתה מחיר כזה גם מביידן. הסוגיה הזו לא נעלמת מעיניו של הציבור האמריקאי, ו־85% ממנו מוטרד מגילו.

הגם שטראמפ צעיר רק בארבע שנים מביידן – ולפחות לפי הופעותיו התקשורתיות נראה במצב קוגניטיבי ירוד יותר – הבוחרים לוקחים בחשבון כי מצבו הקוגניטיבי של הנשיא המכהן כנראה יתדרדר בשנים הבאות

הגם שטראמפ צעיר רק בארבע שנים מביידן – ולפחות לפי הופעותיו התקשורתיות נראה במצב קוגניטיבי ירוד יותר – הבוחרים לוקחים בחשבון כי מצבו הקוגניטיבי של הנשיא המכהן כנראה יתדרדר בשנים הבאות. בניגוד לנושאים ערטילאיים כמו מצב הדמוקרטיה האמריקאית, הזקנה – ונגזרותיה – היא מצב המוכר לרוב הבוחרים מחוויותיהם האישיות עם בני משפחה. זה לא בלון תקשורתי מנותק מהמציאות.

בהקשר הזה ביידן עשה לעצמו שירות טוב בנאום מצב האומה השבוע, שם הוא היה חד וחריף יחסית, ואף נהנה להתעמת עם יריביו הרפובליקאים. סביר להניח שהאירוע שיתרום הכי הרבה לתדמיתו יהיה עימות בחירות עם טראמפ. בעימות ישיר, להערכתי, הוא ייראה חד וממוקד הרבה יותר מטראמפ.

סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס מביטה בנשיא ביידן בעת נאומו בוושינגטון, 7 במרץ 2024 (צילום: Mandel NGAN / AFP)

אך נאום או אירוע ספציפי לא ממש יכולים לשכך את חששות האלקטורט בנושא, בעוד שמעידה קוגניטיבית משמעותית אחת יכולה להיות הרסנית. החשש מגילו של ביידן מועצם בשל העובדה שקמלה האריס כמעט לא קיימת כסגנית נשיא.

זה לא מצב חריג, סגני נשיא רבים היו חסרי משמעות לחלוטין בתפקידם. עם זאת, ביידן בתורו מילא תפקיד מרגיע כסגן נשיא מנוסה לאובמה, כפי שדיק צ'ייני היה ביחס לג'ורג' בוש הבן. לו הייתה האריס דמות משמעותית ונוסכת ביטחון, היה קל יותר לאלקטורט לחיות עם האפשרות שביידן יאלץ לוותר על תפקידו במהלך הכהונה השנייה.

אף שביידן הצליח לשכך את האינפלציה בלי להביא למיתון – הצלחה מרשימה מאוד – עדיין הייתה קפיצת מחירים של 15% – אירוע כואב וארוך טווח, שמשפיע באופן מאוד שלילי על רמת האהדה לנשיא

חסרון משמעותי נוסף לביידן הוא מצב הכלכלה. הכלכלה, כאמור, במצב טוב יחסית, אך ארה"ב עברה גל אינפלציוני משמעותי של 15% במהלך כהונתו. אף שביידן הצליח לשכך את האינפלציה בלי להביא למיתון – הצלחה מרשימה מאוד – עדיין הייתה קפיצת מחירים של 15% – אירוע כואב וארוך טווח, שמשפיע באופן מאוד שלילי על רמת האהדה לנשיא המכהן גם לאורך זמן.

גם הקואליציה של ביידן נמצאת במצב בעייתי. המלחמה בעזה חשפה פער משמעותי בין שני חלקיה – הליברלי הקלאסי והפרוגרסיבי – המתבטא בהשקפת עולם שונה בנושאים כמו חופש הביטוי, קורונה, ועוד.

מפגין קורא לא להצביע לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן בבחירות המקדימות לנשיאות במישיגן, 27 בפברואר 2024 (צילום: JEFF KOWALSKY / AFP)

באופן כללי, האגף הפרוגרסיבי מרגיש הרבה יותר בנוח להגביל את החופש בשם המטרות שהוא תופס כמטרות ראויות – החל באיסור על הרצאות שאינן פוליטיקלי קורקט בקמפוסים וכלה בתקנות קורונה מחמירות, גם אם המצב האפידמיולוגי לא מצדיק זאת.

גם את המלחמה בעזה האגף הפרוגרסיבי בוחן דרך משקפת פוסט־קולוניאליסטית חד־ממדית.  השמאל־מרכז לעומתו מחזיק בערכים ליברליים קלאסיים.

הבעיה של ביידן היא לא שהוא עצמו נמצא ימינה מהבייס של המפלגה שלו, למשל ביחס למלחמה בעזה, אלא שיש קו שבר בתוך המפלגה עצמה. אם הוא ילך יותר מדי שמאלה ביחס למלחמה – הוא יאבד קולות יהודיים

הבעיה של ביידן היא לא שהוא עצמו נמצא ימינה מהבייס של המפלגה שלו, למשל ביחס למלחמה בעזה, אלא שיש קו שבר בתוך המפלגה עצמה. עתה הוא סופג ביקורת מהצד הפרוגרסיבי, אך אם הוא ילך יותר מדי שמאלה ביחס למלחמה – הוא יאבד קולות יהודיים.

בעיה נוספת של ביידן היא ירידה בתמיכה מצד הקהילות השחורה וההיספנית. כ־95% מההיספנים והשחורים הצביעו עד כה למפלגה הדמוקרטית, אפילו שבנושאים שונים חלקם נמצאים הרבה יותר ימינה מהמפלגה. יש מעמד בינוני שחור שעמדותיו הכלכליות למעשה יותר קרובות לרפובליקאים. השחורים גם דתיים הרבה יותר משאר הקואליציה.

תומכי דונלד טראמפ בעצרת בחירות בג'ורג'יה, 9 במרץ 2024 (צילום: Elijah Nouvelage / AFP)

אולם, המגמה הזו החלה להשתנות בשנים האחרונות ובסקרים האחרונים התמיכה בטראמפ בקרב הקהילה השחורה עלתה ל־15% – מספר לא זניח בכלל.

טראמפ מצדו מחזיק בקהל בוחרים נאמן עד אימה. הוא הצליח להפוך את עצמו למותג חזק יותר מכל גורם אחר בימין האמריקאי, ויצר תנועה חברתית־פוליטית בצלמו. אולם, החיסרון העיקרי שלה הוא שהיא כשלעצמה קטנה מדי.

חיסרון נוסף – והטיעון הגדול והמרכזי נגד טראמפ – הוא כמובן הסכנה לדמוקרטיה האמריקאית. לו היה יכול, טראמפ היה מסכל את העברת השלטון לביידן בינואר 2021

הבייס של טראמפ עומד על כ־35%–40% מהבוחרים. על אף העיוותים האלקטורלים־גאוגרפיים שעובדים לטובתו, זה כשלעצמו עדיין לא מספיק כדי לנצח. טראמפ זקוק ל־10% נוספים – רבים מהם לבנים מהפרברים שנטשו אותו  ב־2020 – כדי לחזור לשלטון.

חיסרון נוסף – והטיעון הגדול והמרכזי נגד טראמפ – הוא כמובן הסכנה לדמוקרטיה האמריקאית. לו היה יכול, טראמפ היה מסכל את העברת השלטון לביידן בינואר 2021. הוא גם הצהיר בפירוש שהוא עומד לנסות ולהשתמש במשרד המשפטים נגד יריביו הפוליטיים.

דונלד טראמפ באירוע בחירות בג'ורג'יה, 9 במרץ 2024 (צילום: Elijah Nouvelage / AFP)

על אף הסכנה הברורה והמובהקת לדמוקרטיה, משום מה הצהרותיו הקיצוניות לא בולמות את התמיכה בו – לפחות בסקרים – לא רק מצד הבייס שלו אלא גם מצד חלק משמעותי מהקולות המתנדנדים.

אפשר להעלות כמה סיבות אפשריות לכך. ראשית, ייתכן שעד כה האלקטורט לא האמין שטראמפ אכן יהיה המועמד. שנית, ייתכן שחלק מהבוחרים מחכים לחותמת האישור הסופית בנושא הסכנה של טראמפ לדמוקרטיה.

סקר של מכון המחקר Marist מצא לא מזמן כי כ־10% מהרפובליקאים הצהירו שיצביעו לביידן אם טראמפ יימצא אשם באחד ממשפטיו. שניים ממשפטיו עוסקים בניסיונותיו להטות את הבחירות

סקר של מכון המחקר Marist מצא לא מזמן כי כ־10% מהרפובליקאים הצהירו שיצביעו לביידן אם טראמפ יימצא אשם באחד ממשפטיו. שניים ממשפטיו עוסקים בניסיונותיו להטות את הבחירות; אחד בשמירת מסמכים מסווגים שלא כדין; אחד בעברת מימון בחירות ואחרון בעברות כלכליות.

ובסופו של דבר, אירועי 6 בינואר 2021 – יום השיא בניסיונותיו של טראמפ להטות את תואצות הבחירות – היה רק יום אחד לפני ארבע שנים. אנשים שוכחים. ההתקוממות ההיא הייתה מסוכנת – אבל גם נלעגת; לא הייתה מאחוריה תוכנית מסודרת ובשלב שמושל וירג'יניה איים שישלח את המשמר הלאומי של מדינתו – גורלה הוכרע.

דונלד טראמפ צופה באליפות הלחימה האולטימטיבית (UFC) במיאמי, פלורידה, 9 במרץ 2024 (צילום: GIORGIO VIERA / AFP)

הדמוקרטיה האמריקאית בנויה משכבות עבות של מוסדות ונהגים. האמריקאים בוחרים עשרות משרות בבחירות ישירות, נהנים ממערכת פדרלית עם סמכויות מבוזרות ועוד ועוד. ההרחבה והשחיקה בנורמות הדמוקרטיות מלווה את ההיסטוריה האמריקאית מראשית הרפובליקה.

אף שטראמפ אכן מהווה סכנה משמעותית לשחיקה בנורמות הדמוקרטיות – יש עדיין מעטפת דמוקרטית עבה למדי המאפשרת לאמריקאי הממוצע לא להיבהל יותר מדי.

אף שטראמפ אכן מהווה סכנה משמעותית לשחיקה בנורמות הדמוקרטיות – יש עדיין מעטפת דמוקרטית עבה למדי המאפשרת לאמריקאי הממוצע לא להיבהל יותר מדי

בהקשר הזה, גם הדמוקרטים מאותתים שהבעיה לא חריפה מספיק. הרי אם הדמוקרטים לא מחליפים את ביידן למרות חסרונותיו הברורים רק משום שלא מקובל להתמודד מול נשיא מכהן – כנראה, אומר לעצמו האמריקאי הממוצע, שהסכנה לדמוקרטיה לא מספיק חריפה.

יש לטראמפ גם את החסרונות המוכרים מכהונתו הקודמת: הוא נרקיסיסט ומועמד "לא ממושמע", שלא נמנע מנושאים המזיקים לקמפיין שלו; הוא עדיין משמיע את הטענה כי בחירות 2020 זויפו אף שהרוב המכריע של הבוחרים – גם בקרב אלה המאמינים בשקר הגדול הזה – סבורים שזה כבר לא מעניין ולא רלוונטי, ומציג את טראמפ כלוזר.

המועמד הרפובליקאי לנשיאות והנשיא לשעבר דונלד טראמפ בעצרת בחירות בדרום קרוליינה, 24 בפברואר 2024 (צילום: Photo by WIN MCNAMEE / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP)

טראמפ גם מתקשה לגייס עובדים טובים לקמפיין – ויש לו בעיית נזילות קשה. בחודשים האחרונים גיוס הכספים שלו לא היה מרשים, והוא התחיל להשתמש בכספים של המפלגה הרפובליקאית הלאומית כדי לשלם את הקנסות וההוצאות המשפטיות שלו.

ולבסוף – תחום המדיניות: בעוד שהנושא הכלכלי לא מקנה יתרון מוחץ לאף אחד מהצדדים, שני נושאים חברתיים־תרבותיים מהווים יתרון מובהק לכל אחד מהם.

טראמפ גם מתקשה לגייס עובדים טובים לקמפיין – ויש לו בעיית נזילות קשה. בחודשים האחרונים גיוס הכספים שלו לא היה מרשים, והוא התחיל להשתמש בכספים של המפלגה הרפובליקאית

הראשון – הגירה: אף שבחודשים האחרונים חלה ירידה משמעותית במספר המהמגרים הלא חוקיים הנכנסים לארה"ב, כמויות גדולות של מהגרים עדיין נכנסים למדינה – נושא שמחזק באופן קבוע את הרפובליקאים.

מאידך, החלטת בית המשפט העליון לבטל את ההגנה החוקתית על הפלות לא הייתה המסמר האחרון. הימין ממשיך לדחוף להגבלות נוספות הקשורות בנושא, הן מבחינה גיאוגרפית – בניסיון לחוקק חוק פדרלי הועסק בהפלות – והן מבחינת ההיקף – כשבית המשפט העליון באלבמה פסק בשבועות האחרונים כי הפריה חוץ גופית אינה חוקית משום שביציות, לפי פרשנותו, הן יצורים חיים.

דונלד טראמפ וג'ו ביידן (צילום: AP)

למותר לציין כי העמדות האלה מאוד לא פופולריות בציבור ומכבידות על המתמודדים הרפובליקאים. פעם נוספת, אפוא, עומד הבוחר האמריקאי בפני שני מועמדים לא פופולריים. איך זה יסתיים? לא נדע עד 5 בנובמבר לכל המוקדם.