קשה מאד להאשים אותי בחיבה יתרה לבית המלוכה שלנו. מושחתיהו, מלכת הלבבות וילד הקקה, עושה רושם, בדרכם לעוף לפחזבל של ההיסטוריה (אל תפריעו לי להיות תמים ואופטימי). אבל תודה אחת אני חייב לביבי:

הוא היווה את ההשראה לאחד הסקצ'ים שיותר נהניתי ליצור ב"גויאבות בערפל": שמן ורזה.

הכל התחיל לפני כ-3 שנים, כשנתניהו נפגש עם כמה אנשים ממאחז עמונה, שניסו להסביר לו מהי משמעות אובדן בית (שלא שייך להם, על אדמה שלא שייכת להם), והוא לתדהמתם השיב: "אני מבין מה זה לאבד בית…"

הכל התחיל לפני שלוש שנים בערך, כאשר סגול השיער נפגש עם כמה קוזאקים נגזלים ממאחז עמונה. הם ניסו להסביר לו מהי המשמעות של אובדן בית (שלא שייך להם, על אדמה שלא שייכת להם) והוא, לתדהמתם, השיב להם: "אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 99', בהתראה אפסית, פשוט סילקו אותי ואת משפחתי מהבית בבלפור. ככה, עם כל החפצים, פשוט נזרקנו לרחוב. נאלצנו ללכת לשרתון פלאזה". 

למרות שמבחינתי מדובר בסיטואציה בה נותר לי רק לאחל בהצלחה לשני הצדדים ולהצטייד בדלי פופקורן וזמבורה, חוסר המודעות העצמית הבסיסית שהפגין המושחת הסגול הצליח כמעט לגעת בי. החלטתי להפוך את הסיטואציה המגוחכת הזו לסדרת מפגשים קצרים בין שני אנשים- אחד מתמודד עם בעיה אמיתית, והשני מקטר לו על זוטות.

מהר מאד קלטתי שחוסר מודעות עצמית היא קלף לוהט מבחינה קומית, והחלטתי ליצור שלוש סיטואציות שונות ולמקם אותם בפרק על תקן "ראנינג גג".

למרות שמבחינתי מדובר בסיטואציה בה נותר לי רק לאחל בהצלחה לשני הצדדים ולהצטייד בדלי פופקורן וזמבורה, חוסר המודעות העצמית הבסיסית שהפגין המושחת הסגול הצליח כמעט לגעת בי

התוצאה לפניכם:

לצפיה בפרק המלא:

ניר מולד (נירמו) הוא קריקטוריסט, תסריטאי ובמאי אנימציה. מנהל את סטודיו "ארמדילו הפקות מצויירות". הוציא לאור את ספרי הקריקטורות "צלילי המוסאקה" (אוסף גג-קרטונז שפירסם בשנות התשעים בעיתונים רבים בארץ) ואת ספר הקריקטורות "שלפוחיות" (בשיתוף עמוס אלנבוגן), את סדרות האנימציה "גוגי ומגוגי" (2011) ו"רפפורט" (2012) ובימים אלו משיק את העונה הראשונה של סדרת הסקצ'ים המצויירת "גויאבות בערפל". מזל עקרב, חובב חצילים. http://www.studioarmadillo.co.il