במהלך שנת 2023 הבין סוף סוף בנימין נתניהו את מגבלות הכוח. האמונה שלו, שבעזרת משחקי כוח אפשר להגיע לכל, אף אם מתעלמים מנורמות וכללי משחק מקובלים – התבדתה.
אבל שנת 2023 נפתחה מבחינתו אחרת לגמרי. היו בחירות ונתניהו הצליח לחזור לשלטון. אז גם התחיל ניסיונה של הממשלה הצרה שהקים לערער את מעמד וסמכות ביהמ"ש העליון. הכוונה הייתה לאפשר לגופי הקואליציה לפעול ללא מגבלת ערעור לביהמ"ש.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
משטרת ישראל כבר אינה משטרת ישראל. כך מסתמן. שום ישראלי לא אמור להתנהג כך, בוודאי לא משרת ציבור במדים. התמונות והעדויות היומיות על אלימות השוטרים במחאות נגד הממשלה ובעד עסקה, כבר לא נתונות לוויכוח.
נשאלת השאלה מהיכן האכזריות, האטימות, הבריונות, האלימות הזו של חלק מהשוטרים נגד מפגינים? כשמביטים בעיני השוטרים הללו בעת פיזור הפגנות המוחים למען עסקת שבויים, אפשר לראות שנאה תהומית למפגינים. תיעוב. חוסר סבלנות. עצבים מרוטים, מתוחים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
לא רבים מודעים לאחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות של ישראל, כי היא התרחשה במחדל ולא במעשה. מדובר בחוסר הרצון להתערב במלחמת האזרחים בסוריה לטובת המתקוממים נגד משטרו של בשאר אל-אסד.
ישראל סירבה להתערב למרות שהקבוצות שלחמו באסד יצרו קשר עם ישראל ושיוועו לסיוע. מתוך קשרים שהיו לי עמם היה ברור כי הם לא ציפו שישראל תיכנס למלחמה עבורם.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום ירושלמי, אתה כתב ופרשן עתיר זכויות, אבל כתיבתך הנוכחית לא עומדת בסטנדרטים מינימליים. באופן קבוע אתה מדברר את התדרוכים והמסרים של נתניהו, דרעי ואחרים בלי לאתגר אותם ולשים בתוך הקשר.
בכתבה זאת, לדומה – מי מינה את סמוטריץ' הכושל לשר בשני משרדים חשובים?? הוא האחראי על הכשלונות אף יותר מהשר עצמו. גם ההשתלחות בפקידות הבכירה שמתפקדת כמובגרת האחראית בכלכלה הישראלית היא חצופה ושקופה, ונועדה להסיט את כל האש מנתניהו.
@בירנית גורן
מדיניות הבידול בין עזה ליו"ש נמשכת גם בעקבות המלחמה, ואין שינוי בעניין במדיניות בנימין נתניהו והימין הקיצוני.
העולם לוחץ ומעקר יכולת אמיתית לתקוף באופן רחב היקף ברפיח. מה שלא נעשה עד כה כבר יהיה קשה לעשות. נתניהו מורתע. הוא מאיים ונסוג, מפגין שרירים ומתקפל, נחוש בהצהרותיו ורכרוכי במעשיו. סוג של "תפסו אותי שאני לא ארביץ".
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
השאלה אינה – האם ביבי שוקע, אלא – מתי זה כבר יקרה.
כל יום שעובר, ביבי כותב עוד דף בספר שכותרתו תהיה "איך הפך השם נתניהו (יוני) ממושג של אומץ ואיכות , למושג של פחדנות ועליבות (ביבי)".
השבוע הייתי עד לוויכוח בין כמה אנשים, כשפתאום אחד מהם (שהיה רוב הזמן שקט יותר) פתח את פיו במלוא העוצמה על הדובר העיקרי בוויכוח ואמר לו, לא פחות ולא יותר "חלאס, תפסיק לעשות לנו ביבי, כל מה שהאמרת לא שווה כלום, עדיף שתשתוק"