במהלך שנת 2023 הבין סוף סוף בנימין נתניהו את מגבלות הכוח. האמונה שלו, שבעזרת משחקי כוח אפשר להגיע לכל, אף אם מתעלמים מנורמות וכללי משחק מקובלים – התבדתה.

אבל שנת 2023 נפתחה מבחינתו אחרת לגמרי. היו בחירות ונתניהו הצליח לחזור לשלטון. אז גם התחיל ניסיונה של הממשלה הצרה שהקים לערער את מעמד וסמכות ביהמ"ש העליון. הכוונה הייתה לאפשר לגופי הקואליציה לפעול ללא מגבלת ערעור לביהמ"ש.

בשנת 2023 נתניהו הצליח לחזור לשלטון. אז גם התחיל ניסיונה של הממשלה הצרה שהקים לערער את מעמד וסמכות ביהמ"ש העליון. הכוונה הייתה לאפשר לגופי הקואליציה לפעול ללא מגבלת ערעור לביהמ"ש

עצם הניסיון לעשות זאת היה פסול. למדינת ישראל, מסיבות היסטוריות, אין חוקה – שזו פרצה הקוראת לגנב – אלא שעד עתה אף ראש ממשלה לא ניצל זאת, מסיבות של אחריות לאומית.

נתניהו החליט בממשלה זו לאכול מהפרי האסור ולנצל פרצה זו לתועלתו. בעזרת הרוב הקטן של הקואליציה שלו בכנסת, החל מהלך שלא היה אלא ניסיון למהפך משטרי. אם חבילת החקיקה הגדולה שהונחה על שולחן ועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת הייתה מועברת במליאת הכנסת (או אף רק חלק ממנה), היה נוצר דה-פקטו מצב בו נתניהו והממשלה היו יכולים לחוקק את כל העולה על רוחם.

אפשר היה לקרוא לכל חוק שרוצים להעביר "חוק יסוד" ולעשותו ע"י כך חסין בפני התערבות בית המשפט; אפשר היה להטיל הגבלות, ע"י חוקים בכנסת, על סמכויות ביהמ"ש ובג"ץ (מה שנעשה בפועל ביחס לביטול עילת הסבירות) ואפשר היה להחליף בהדרגה את השופטים בביה"מ העליון בכאלה שאפשר "לסמוך" עליהם (מה שיריב לוין עדיין מנסה לעשות).

בהמשך אפשר היה, בעזרת חוקים "מנהליים", לעשות שינויים בכללי המשחק הדמוקרטי עצמו, כך שהסיכוי לחילופי לשלטון ירד מאד (כאשר בג"ץ כבר יהיה מנוע מלהתערב).

סה"כ, הדרך הייתה פתוחה לנתניהו להגיע לשליטה מלאה ובלתי מעורערת בישראל. נתניהו, שראה את חלומו הגדול משכבר הימים מתקרב להגשמה, מבלי שנראה מכשול באופק לעצירת התהליך – היה באופוריה. הוא ומשפחתו החלו כבר להתנהל כמשפחת מלוכה. שרה אשתו הייתה מעורבת בענייני הממלכה ויאיר בנו התנהג והתבטא כיורש העצר המיועד.

הדרך הייתה פתוחה לנתניהו להגיע לשליטה מלאה ובלתי מעורערת בישראל. הוא ומשפחתו החלו כבר להתנהל כמשפחת מלוכה. שרה אשתו הייתה מעורבת בענייני הממלכה ויאיר בנו התנהג והתבטא כיורש העצר המיועד

ואז קרתה תקלה קשה. אחד מאלה שנתניהו ראה בהם נאמניו – שאותם הוא שתל במהלך עשורי השנים שהיה בשלטון בכל צומת חשובה במדינה – סטה מהדרך. ביקר את אופן ההתנהלות של הממשלה בנושא ה"רפורמה המשפטית". נתניהו הגיב מיידית ופיטרו – למען יראו וייראו – אך בצעד תקדימי בישראל, ההסתדרות הכללית הכריזה על שביתה כללית במשק בנושא שאינו קשור בשליחותה. נתניהו נרתע ויואב גלנט נשאר בתפקידו. ברטרוספקטיבה זו תיראה אולי נקודת תפנית חשובה בנפילתו. נתניהו בנה תמיד על הקרנת סמכות-על וגלנט נעץ סיכה בבלון הזה.

מושב החורף של הכנסת בשנת 2023 היה אמור להיות זירת הפעילות למימוש ה"רפורמה המשפטית". יריב לוין, הפיון של נתניהו שהוצב במשרד המשפטים, היה ערוך כל כולו לקרבות ההכרעה נגד השופטים – תוך כוונה לא לבחול בשום אמצעי כדי להשיג את רמיסתם הסופית.

ואז, יום אחד לפני פתיחת מושב הכנסת, קרה מה שקרה. חמאס, הארגון החלש צבאית מרצועת עזה, הצליח בתוכנית החדירה שלו. ומיד אחרי כן באו הארועים בצפון. לישראל לא היה מענה מכריע למתקפת חזבאללה והיא נאלצה לפנות ישובים.

מי שהציג עצמו תמיד כ"מר ביטחון" – שמבטיח את השקט הביטחוני פה – התגלה במלוא מערומיו. חמאס וחזבאללה התעצמו מאד בתקופת שלטונו, עובדה שהייתה ידועה היטב למודיעין הישראלי ורה"מ הוזהר על כך, אך בחר להתעלם. השקט שירת את מטרותיו האישיות: להתבצר בשלטון ללא הפרעה וסיכון.

כשחזבאללה היה הרבה יותר חלש, ישראל יכולה הייתה עדיין למנוע את התחזקותו ע"י תקיפות מנע או הצבת אולטימטומים, תוך חשש מועט יחסית מתגובה אפשרית שלו. עכשיו אנחנו כבר תקועים שם עם יריב ברמה של כמעט "מאזן אימה".

מי שהציג עצמו תמיד כ"מר ביטחון" – שמבטיח את השקט הביטחוני פה – התגלה במערומיו. חמאס וחזבאללה התעצמו מאד בעת שלטונו, עובדה ידועה למודיעין הישראלי ורה"מ הוזהר על כך, אך בחר להתעלם

השילוב של כל האמור לעיל – הרפורמה המשפטית, שעוררה התנגדות עצומה בציבור (בהיקף ועוצמה שנתניהו ושותפיו לא צפו) והאירועים הביטחוניים הקשים בדרום ובצפון – ערערו את מעמדו של נתניהו. מהאופוריה של רק לפני חודשים ספורים לא נותר הרבה, ונתניהו עבר בבת אחת לפאזה של שקיעה.

במקביל, ולא בלי קשר, נפגעה תדמיתו בחו"ל. הגיעו דברים לידי כך שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן חרג מאטיקט דיפלומטי מקובל כשאמר בפומבי ש"נתניהו גורם לישראל יותר נזק מתועלת". ואף שנתניהו מנסה למכור פה את התזה שאצל דונלד טראמפ כנשיא היחס אליו יהיה אחרת, הרי שטראמפ הצטרף לאחרונה לעמדת ביידן בעניין עזה, באומרו ש "נתניהו חייב לסיים במהירות את המלחמה ולחזור לעולם של שלום".

גם שותפו של נתניהו לקבינט הביטחוני, בני גנץ, כבר לא ראה צורך להתייעץ בו לפני שהחליט לנסוע לחו"ל כדי לשוחח עם מנהיגים שם על המתרחש פה. נתניהו זעם אך גנץ נסע בכל זאת.

היום נתניהו הוא כבר צל של עצמו. הסקרים ללא ספק תורמים לכך. לפיהם, מפלגתו מפסידה כחצי מכוחה – מה שאומר שחלק ניכר מציבור תומכיו לשעבר נטש אותו.

בשנת 2023, שהחלה בתקוות גדולות מבחינת נתניהו – אף אם במחיר של התנהלות מחפירה מצידו – קרס המבנה הפוליטי שהוא הקים לאורך שנים. יורש העצר הורחק לחו"ל ואשתו לא מככבת עוד בממשלו.

השילוב – הרפורמה המשפטית, שעוררה התנגדות עצומה בציבור, והאירועים הביטחוניים הקשים בדרום ובצפון – ערערו את מעמד נתניהו. מהאופוריה לא נותר הרבה, ונתניהו עבר לפאזה של שקיעה

נתניהו עדיין מנסה למצוא דרך החוצה מהמלכוד, אך אופן התנהלותו ותגובותיו הפרנואידיות רק מחריפות את מצבו.

השאלה כרגע היא מי ינחית את מכת החסד. האם זה יבוא מתוך מחנהו? גלנט כבר לא תחת השפעתו ושוב פועל עצמאית בימים אלו בעניין חוק הגיוס של החרדים. זה יכול להפיל את הממשלה ונתניהו שוב לא יכול לפטרו.

ויש גם עוד כמה בליכוד שמראים סימנים להתנערות ממנו, כמו השר מיקי זוהר, פיון לשעבר שלו, והשרה לשעבר, גלית דיסטל אטבריאן. או אולי יהיו אלה האמריקאים שיפילו אותו? יש לרשותם מנופים חזקים לשם כך. או שיהיה זה אריה דרעי, שותפו הקרוב של נתניהו אך גם ריאליסט, שיחליט שהגיעה השעה לנטוש סוס פוליטי גוסס.

הסכנות לנתניהו עתה הן מכל עבר. הדילים שלו עם החרדים בסכנת התמוטטות לאור המהלכים האחרונים בעניין גיוס החרדים. היחסים עם האמריקאים בשפל. ביהמ"ש העליון, במקום להיות מורתע ומנוטרל, נהיה תקיף אף יותר – השופטים העליונים מבינים את החשיבות הקריטית של תפקידם בתקופה זו בשמירה על תקינות הממשל בישראל. גם היועצת המשפטית לממשלה תקיפה ולא מרפה.

זה בטח לא קל עבור נתניהו לעכל מהפך רדיקלי כזה. רגע אחרי שהיה בטוח שהוא "סגר את כל הפינות" ושלטונו מובטח ויציב, הכל מתפרק לו.

מצבו הנוכחי הוא גם סכנה לישראל. כמו ביחס לסכסוך האישי המתפתח בינו לבין ביידן, בתקופה בה ישראל לא יכולה להרשות לעצמה התרחקות מהאמריקאים.
דרמת השקיעה של ביבי לא מביישת, עם כל התככים והמהפכים בה, עלילה שייקספירית. וכמו ששכיח בהן, הסוף הבלתי נמנע ברור לכל הצופים.

זה בטח לא קל לנתניהו לעכל מהפך רדיקלי כזה, אחרי שהיה בטוח ששלטונו מובטח ויציב. דרמת השקיעה שלו לא מביישת, על תככיה ומהפכיה, עלילה שייקספירית. וכמו ששכיח בהן, הסוף הבלתי נמנע ברור לצופים

השחקן הפוליטי הגדול, אך החסר כל מעצורים ערכיים, עומד לרדת ממרכז הבמה הפוליטית פה. הוא הסתבך ללא תקנה ברשת שטווה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.