זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו שאלות של זהות ושל נאמנות, וניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר

התשובות של הערבים לשאלה הזו מוצגות בגרף המצורף. כפי שניתן לראות, לאורך שנים כ-40% הרגישו חלק מהמדינה, לפחות "במידה די רבה" אם לא "במידה רבה מאוד". פחות או יותר 55% לא הרגישו שהם חלק מהמדינה ובעיותיה. בערך שישית אפילו אמרו ש"בכלל לא".

שאלת סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה: עד כמה אתה מרגיש חלק ממדינת ישראל

אבל אחרי ההתקפה הרצחנית של חמאס בשמחת תורה היחס השתנה באופן דרמטי. האזרחים הערבים, באופן גורף, לא תמכו בזוועות שחמאס חולל. הם לא קיבלו שזה מייצג אותם. הם הרגישו חלק מהצד המותקף. ואכן מעל 20 אזרחים ערבים נרצחו על ידי מחבלי חמאס, וכמה נחטפו.

אז בסקר מיוחד שנערך בנובמבר מעל 70% ענו שהם מרגישים חלק מהמדינה, רובם במידה רבה מאוד. רק קצת יותר מ-20% לא הרגישו שייכים, מתוכם רק מיעוט קטן שבכלל לא.

אפשר היה לנצל את זה בתור נקודת פתיחה להגדיל את השילוב של המגזר הערבי בכלכלה ובמדינה. כלכלני משרד האוצר מדברים כבר שנים על כך שהעתיד של ישראל תלוי בשילוב מוגבר של מגזרים כמו הערבים והחרדים. יש תוכניות חומש שמשקיעות מיליארדים בקידום החברה הערבית. הייתה כאן הזדמנות לקדם את הדברים האלה, על ידי רתימה של החברה הערבית כחלק מההתמודדות עם המשבר.

אחרי ההתקפה הרצחנית של חמאס יחס הערבים הישראלים למדינה השתנה באופן דרמטי. באופן גורף, הם לא תמכו בזוועות שחמאס חולל, לא קיבלו שזה מייצג אותם, והרגישו חלק מהצד המותקף

אבל זה שאזרחי ישראל הערבים הזדהו עם המדינה המותקפת לא אומר שהם התנכרו לבני העם שלהם בעזה. במיוחד לא אחרי שהתחילה המתקפה הקרקעית והצטברו דיווחים על אלפי ואז על עשרות אלפי הרוגים פלסטינים. אצל רבים היה מדובר בבני משפחה. וגם אם לא, אלה בני עמם. אז הם הזדהו שוב עם המותקפים, והביעו זעזוע מהרג חפים מפשע. חלקם אפילו העזו להביע את הדעות האלה בכיכר העיר, כלומר ברשתות החברתיות. זה לא עבר טוב.

למשל, הייתה תמונה עם הכיתוב "אנא מחק אותי אם אתה מתענג על מותם של חפים מפשע". או פוסט עם תמונות של ילדים ותינוקות פלסטינים (כנראה גופות) והכיתוב "בנק המטרות של ישראל". זה היה לא נעים לראות. אבל אי אפשר ליחס להתבטאויות האלה תמיכה בטרור, שזה מה שטענו בהתאחדות הסטודנטים.

תומכי טרור לא יהיו חלק מהאקדמיה! ⛔️

בימים האחרונים מפרוץ המלחמה ויום שבת השחור, אנו עדים לעוד ועוד סטודנטים וסטודנטיות שמביעים תמיכה בחמאס וביתר ארגוני הטרור.
אותם אנשים הם תומכי טרור ולא יכולים להיות בשום פנים ואופן חלק משורות האקדמיה! pic.twitter.com/t7aTe9Wx2E

— elchanan felhimer – אלחנן פלהיימר (@EFelhaimer) October 11, 2023

באחת האוניברסיטאות הגישו קובלנה נגד סטודנט בשל ציטוטים משני שירים. באחד הופיעו השורות "אנחנו לא רוצים, אנחנו לא רוצים את ההשפלה הנצחית והחיים האומללים שלנו, אנחנו לא רוצים אלא להחזיר את תהילתנו העתיקה, תהילתנו העתיקה, מולדתי מולדתי". בשני נכללה השורה "אם עם ירצה באחד הימים לחיות אזי הגורל יענה לבקשתו". בנוסף צוטט גם הפתגם "אם תתאזרו בסבלנות, ותחזיקו מעמד, תקבלו את מבוקשכם, שכן דבר אלוהים סופו להתקיים". הטענה הייתה שפרסום הדברים בסמוך למתקפת הטרור ב-7 באוקטובר "מייצר פרשנות שמשמעותה היא תמיכה או אהדה לאירוע טרור".

זה שאזרחי ישראל הערבים הזדהו עם המדינה המותקפת לא אומר שהם התנכרו לבני העם שלהם בעזה. במיוחד לא אחרי שהתחילה המתקפה הקרקעית והצטברו דיווחים על אלפי ואז על עשרות אלפי הרוגים פלסטינים

והיו עוד הרבה דוגמאות כאלה ואחרות. סקר מנובמבר גילה שיותר מחצי מהסטודנטים הערבים לא מרגישים בטוחים לחזור ללימודים בקמפוס, וכמעט 80% העידו שאינם מרגישים בטוחים להביע את דעותיהם ברשתות חברתיות.

עם פרוץ המלחמה, פרקליט המדינה עמית איסמן נתן אישור למשטרה לפתוח בחקירה נגד כל מי שהביעו תמיכה בחמאס, בלי צורך בביקורת של הפרקליטות. אבל הבעיה – שבגללה היה צורך באישור לפני כן – היא לזהות נכון תמיכה כזו.

אחת הנפגעות הייתה ד"ר דלאל אבו אמנה, חוקרת מוח בהכשרתה שגרה בעפולה. בנוסף לעבודתה המדעית היא גם זמרת מצליחה, וחשבונות המדיה שלה מנוהלים על ידי צוות בקהיר. אחרי המתקפה של חמאס היא העלתה פוסט שבו כתוב רק הפסוק "אין מנצח מלבד אללה" מהקוראן, עם אימוג'י של דגל פלסטין. לדבריה זו הייתה אמירה נגד חמאס, וכשהיא הבינה שזה מתפרש לא נכון בישראל הורידה את הפוסט. אבל זה לא עזר נגד האיומים שקיבלה, ואחריהם המעצר בחשד להסתה, ואחרי ששוחררה למעצר בית – הפגנות כל ערב מול ביתה, בעידוד והשתתפות ראש העיר, עם קריאות שלא ירפו ממנה עד שתמכור את הבית ותעזוב.

זמרת ערבייה נעצרה בגלל פוסט ברשת: "אין מנצח מלבד אללה" https://t.co/a1VBNpg4pw

— Haaretz הארץ (@Haaretz) October 17, 2023

במקביל עבר בכנסת חוק המחשבות, בתמיכה רחבה שכללה גם נציגים מיש עתיד. זה חוק ייחודי בקנה מידה עולמי. העבירות בחוקים פליליים מחייבות מעשה קונקרטי של פגיעה באדם אחר או ברכושו. אבל החוק הזה מפליל פעולה שאדם עושה באופן פרטי בלי לערב אף אחד אחר: הוא אוסר על צריכה "באופן שיטתי ומתמשך" של תכנים של דאעש וחמאס.

החוק מעלה חשש ממשי לסכנה של אכיפה לא מידתית על אזרחים ערבים, או שימוש בחוק כדי לרדוף אותם. מי שהגבירה את החששות האלה הייתה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שבדיונים על החוק הצהירה מפורשות "אחרי מה שקרה פה, אין זכויות אדם. נגמרו זכויות האדם".

חוק המחשבות מעלה חשש ממשי לאכיפה לא מידתית על אזרחים ערבים, או שימוש בחוק לשם רדיפתם. ח"כ מלינובסקי הצהירה בדיונים על החוק: "אחרי מה שקרה פה, אין זכויות אדם. נגמרו זכויות האדם"

באופן מעשי היו רק כמה מאות האשמות ומעצרים בחשד להסתה ותמיכה בטרור, ולפחות חצי מהם הסתיימו בזיכוי מוחלט תוך כמה ימים. כלומר מספר המקרים האמיתיים היה קטן. אבל האווירה שנוצרה היא של דיכוי ורדיפה של האזרחים הערבים ברוח השר "לביטחון לאומי" איתמר בן גביר.

התוצאה הבלתי נמנעת מכל זה הייתה שתחושת ההזדהות של הערבים עם המדינה לא החזיקה מעמד. בסקר המיוחד האחרון, מפברואר 2024, חזרנו במידה רבה לשיעורי ההזדהות שהיו לפני המלחמה, וגם לשיעורי חוסר ההזדהות. והמלחמה עוד נמשכת.

דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.