1
הרחק מהעין הציבורית, נרשם בשבוע שעבר במשרד החקלאות רגע היסטורי. שמו הרשמי והמלא של המשרד השתנה: "משרד החקלאות ופיתוח הכפר" – OUT; "משרד החקלאות וביטחון המזון" – IN.
כשסגן ראש שב"כ היוצא, גדעון עזרא המנוח, הגיע בשעתו לשולחן הממשלה, הוא שינה את שם המשרד עליו הופקד מאיכות הסביבה להגנת הסביבה (בצדק, אגב). עכשיו תורו של ראש שב"כ לשעבר אבי דיכטר להחדיר לשם משרדו את המילה "ביטחון" – אולי במקום המשרד שבו כל כך חשק.
ביטחון המזון הוא הנושא החם עכשיו, תרתי משמע. משבר האקלים שהשלכותיו כבר מורגשות בשטח, המלחמה שנטרלה חלקי ארץ שלמים מייצור מזון, המלחמה באוקראינה ועוד לפני כן הקורונה – רצף זעזועים אזוריים ועולמיים שהבהירו שגם במדינות מפותחות היכולת לספק את צרכי המזון של האוכלוסייה אינה מובטחת בכל מצב.
אם לממשלת יפן יש תוכניות לחמישים שנה קדימה בתחום ביטחון המזון וממשלת סין חושבת לטווח של מאה שנה, הגיע הזמן שממשלת ישראל תתכנן יותר מחמש דקות קדימה.
אם ליפן יש תוכניות לחמישים שנה קדימה בתחום ביטחון המזון וממשלת סין חושבת לטווח של מאה שנה, הגיע הזמן שממשלת ישראל תתכנן יותר מחמש דקות קדימה
במשרד החקלאות (וביטחון המזון) סיימו לאחרונה עבודת מטה והפיצו נוסח להחלטת ממשלה על התנעת תוכנית לאומית לביטחון המזון ל-25 השנים הבאות. זה כמובן הצעד הראשון בדרך ארוכה מאוד, כשבכלל לא בטוח שהצעדים הבאים יגיעו.
בוועידת האקלים של "הארץ" שנערכה השבוע באוניברסיטת בן גוריון, הזכיר מבקר המדינה מתניהו אנגלמן שלפי החלטות הממשלה שהתקבלו במהלך השנים מצבנו מצוין. הבעיה היא שאין כל קשר בין החלטות הממשלה ליישום שלהן במציאות.
כשמדובר במשרד חלש כמו משרד החקלאות שהאוצר נהנה להתעלל בו בכל הזדמנות, הסיכוי שהחלטת ממשלה – גם אם תאושר בקרוב – תתורגם למעשה, לא גדול בהרבה מהסיכוי שנתניהו ייקח אחריות על כישלונותיו ויפרוש לעשות לביתו.
כשמדובר במשרד חלש כמו משרד החקלאות שהאוצר נהנה להתעלל בו בכל הזדמנות, הסיכוי שהחלטת ממשלה תתורגם למעשה, לא גדול בהרבה מהסיכוי שנתניהו ייקח אחריות על כישלונותיו ויפרוש לעשות לביתו
בוובינר שנערך השבוע הציגה ד"ר יעל קחל ממשרד החקלאות את הסיבות העיקריות לכך שביטחון המזון שלנו מאוים: שטחי הקרקע בעולם שמשמשים לגידול מזון הולכים ומתכווצים; יש ירידה ביבולים בגלל התחממות והתייבשות; והתוצאה היא כמובן עלייה במחירים.
לזה צריך להוסיף בעיה מבנית שבעשור האחרון עמדה במרכז דיון סוער בתוך הכלכלה הישראלית: הריכוזיות. מתברר שגם בשוק הגלובלי יש ריכוזיות. שש מדינות בלבד מספקות 80% מתצרוכת האורז בעולם, ארבע מדינות מספקות 80% מהתירס, וכנ"ל שמן זית.
שמן הזית הוא גם הדוגמה האקטואלית ביותר להשלכות הקשות של השילוב בין משבר האקלים למשק עולמי ריכוזי: ספרד, שמייצאת כ-50% מאספקת שמן הזית בעולם, סובלת בשנים האחרונות מבצורת קשה ומתמשכת. בשנתיים האחרונות נחתכו היקפי ייצור שמן הזית בספרד במחצית, והתוצאה – נסיקה חדה במחירי שמן הזית בכל העולם, גם בסופרים בישראל.
לישראל, כרגיל, יש את הבעיות הייחודיות שלה: הבידוד הגאוגרפי, שאליו עלול להצטרף גם בידוד פוליטי ומסחרי הרבה מעבר לזה שקיים היום. רק 40% מתצרוכת הקלוריות בישראל מגיעה מגידול וייצור מקומי. 98% מהדבש, הסוכר והממתקים שהישראלים צורכים מקורם ביבוא.
יש אמנם קטגוריות מזון חיוניות יותר, אבל כמו שאמר השבוע באירוניה גורם בתחום: "אם ייחתכו קווי האספקה לישראל, לא יהיה לנו במה להמתיק את המציאות המרה".
אבל לא רק ישראל חוששת מקשיים לייבא מזון. ההסתגרות של מדינות יצרניות והפסקת הייצוא היא צעד מתבקש בתנאים של התערערות גלובלית של ביטחון המזון. בשיא משבר הקורונה, עשרות מדינות הפסיקו לייצא מזון. כך קרה גם בשלבים הראשונים של המלחמה באוקראינה.
הודו, אחת מיצואניות הבצל הגדולות בעולם, הודיעה לאחרונה שהיא מפסיקה לייצא בצל בגלל הירידה ביבולים שנגזרת משינוי האקלים. זו לא סנקציה נגד מדינה זו או אחרת – זה צעד הישרדותי.
הודו, אחת מיצואניות הבצל הגדולות בעולם, הודיעה לאחרונה שהיא מפסיקה לייצא בצל בגלל הירידה ביבולים שנגזרת משינוי האקלים. זו לא סנקציה נגד מדינה זו או אחרת – זה צעד הישרדותי
במציאות כזו, גם ישראל צריכה להיערך ליום שבו תצטרך לספק את רוב צריכת המזון של עצמה. זה אתגר מורכב, וזה שבר גדול.
כמי שרואים בעצמם אזרחי המערב, אנחנו הישראלים אימצנו בעשורים האחרונים תפיסות גלובליות אוניברסליות של שווקים פתוחים, סחר חופשי וגיוון תזונתי. הרגשנו אזרחי העולם, ובמחי התדרדרות מהירה אנחנו עלולים להפוך לתושבים של פינה שכוחת אל שהדבר האחרון שיעניין את העולם זה לשגר אליה את מיטב התוצרת שלו.
המחשבה הזו לא נעימה, אבל גם מלחמה אינה נעימה, ובכל זאת חובה להתכונן אליה. "לפני עשרים שנה, כשרשות המים התחילה לקדם התפלה, במשרד האוצר ניסו לבלום את זה ואמרו שעדיף להביא מים מטורקיה", אמר אחד המשתתפים בוובינר, "עכשיו אותם חכמים מעדיפים להתבסס על עגבניות מטורקיה".
"לפני עשרים שנה, כשרשות המים התחילה לקדם התפלה, במשרד האוצר ניסו לבלום את זה ואמרו שעדיף להביא מים מטורקיה. עכשיו אותם חכמים מעדיפים להתבסס על עגבניות מטורקיה"
ביטחון המזון מציב אתגרים רב-מערכתיים, בין-משרדיים. כדי לייצר יותר מזון בישראל צריך יותר עובדים זרים, אבל אלפים מהם נמלטו מכאן בעקבות השבעה באוקטובר (ולא שאפשר לבוא אליהם בטענות), וחידדו את העובדה שלא רק על יבוא מזון אי אפשר להסתמך בעת צרה, אלא גם על יבוא של בני אדם.
החלטת הממשלה שאותה מבקשים במשרד החקלאות לאשר כוללת הקמת צוות של נציגי משרדי ממשלה רבים, וזה מעורר חשש. תכלול עבודה וסנכרון מערכות הן לא התכונות שהמגזר הממשלתי והציבורי בישראל מצטיין בהן.
ואם לא ברור עד כמה הממשלה מנותקת מהמציאות בכל מה שנוגע לביטחון המזון, הרי שבעוד משרד החקלאות עושה עבודת מטה ומקדם החלטת ממשלה, אותה ממשלה קיצצה במסגרת התקציב האחרון בפראות בתקציבו של מכון וולקני.
אם יש קונצנזוס בתחום, זה שכדי להבטיח את ביטחון המזון, ישראל תצטרך לייצר הרבה יותר מזון על כל יחידת קרקע, שכידוע אין לנו בשפע, ולייעל מאוד את החקלאות שלה. כדי לעשות את כל אלה נזדקק לפיתוחים, למחקרים ולטכנולוגיות שמכון וולקני מתבלט בהם כבר עשרות שנים, ושהרבה בזכותו ישראל הפכה למדינה מוערכת ומובילה בזירת החקלאות העולמית.
לחתוך בבשר החי של מכון וולקני ולדבר על ביטחון מזון באותה נשימה זה כמו לסגור את חיל האוויר ולדבר על היתרון האווירי היחסי שלנו מול האויבים באזור.
לחתוך בבשר החי של מכון וולקני ולדבר על ביטחון מזון באותה נשימה זה כמו לסגור את חיל האוויר ולדבר על היתרון האווירי היחסי שלנו מול האויבים באזור
עם הממשלה הזו כנראה לא נגיע לביטחון מזון, לכל היותר לוועדת חקירה. אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי.
2
בשבוע שעבר דיווחנו על חגיגות בת המצווה של "מגן דבורים אדום", עמותת מתנדבים שמחלצים נחילי דבורים מרחבי הארץ ומעבירים אותן לטבע או למקומות שבהם אין חיכוך אינטנסיבי עם בני האדם.
יוסי אוד, המייסד והדמות המובילה בעמותה, הסביר שהעדיפות הראשונה היא להשאיר את הנחיל במקומו, ולפעמים מצליחים לשכנע את השכנים לעזוב את הדבורים לנפשן ולא לכפות עליהן רילוקיישן.
בעקבות הדברים קיבלתי פניות מקוראים שביקשו לדעת האם אוד סבור שבאמת אפשר לחיות לצד נחיל דבורים בשלום ומבלי להיעקץ. בהקשר הזה לא מיותר להזכיר שבחצר ביתו של אוד במושב גבעת יערים מתגוררות מאות אלפי דבורים – והוא לא נראה עקוץ או מודאג. נאה דורש וגו'.
אז האמנם אפשר לחיות בשכנות טובה עם נחיל דבורים? אוד: "בטבע הדבורים עוקצות את האויבים שלהן. את הצרעה שטורפת אותן, את החרדון, עכבישים, דובים וגיריות דבש שמפצחים את הכוורת ואוכלים את הדבש, עכברים וחיפושיות שבאים לשדוד את הכוורת.
"את היונה הדבורה תוקפת? לא, כי היא אוכלת זרעונים ולא דבורים. את הצבי והשפן הדבורה לא עוקצת כי הם אוכלים עשב ולא דבש. הדבורים חיות איתם בדו קיום.
"את היונה הדבורה תוקפת? לא, כי היא אוכלת זרעונים ולא דבורים. את הצבי והשפן הדבורה לא עוקצת כי הם אוכלים עשב ולא דבש. הדבורים חיות איתם בדו קיום"
"אם אנחנו לא לוקחים להן את הדבש, לא עושים פעולות שגורמות להן לסטרס ולמצוקה, לא טורפים אותן ולא גוזלים את המשאבים שלהן, הן יתייחסו אלינו כמו אל היונה והצבי. כשאנחנו לא מגדלים את הדבורים לצרכים מסחריים תעשייתיים, הדבורה לא רואה אותנו כאויב ואפשר לחיות בסביבתה".
ובכל זאת, יכולות להיווצר סיטואציות שבהן הדבורה תרגיש מאוימת, גם אם לא הייתה לנו כוונה להתנכל לה, ותעקוץ.
"נכון. היא עלולה לעקוץ אם יש דבורה על הרצפה ואנחנו הולכים יחפים. אם הדבורה על הכיסא ואנחנו יושבים, היא תעקוץ בטוסיק. או אם במקרה הסתבכה לנו בשיער והרגישה לכודה. במצב רגיל היא לא תעקוץ.
"יש גם שיימינג נוראי לדבורים. הרבה פעמים כשעושים פיקניק או על האש או יושבים בבית קפה עם עוגה נדמה שדבורים באות לאוכל שלנו – אבל זה לא דבורים. החיות בצהוב-שחור שנראות כמו הדבורה מאיה הן צרעות שבאות למזון של האדם, מפחידות אותנו וגורמות לנו לפחד מדבורים.
"הדבורים לא נכנסות למטבח שלנו ולא רוצות את האוכל שלנו. האוכל היחידי שלהן זה 95% דבש ועוד 5 אחוז אבקת פרחים".
אז איך מחליטים אם להשאיר נחיל במקום או לפנות?
"אם הנחיל נמצא במקום שבו יש שימוש אינטנסיבי של בני האדם – ליד השביל, ליד הדלת, על הדשא – אז צריך לפנות אותו. אבל אם הוא נמצא באזור שולי כמו בתוך גג רעפים או על קיר חיצוני של מגדל שממילא החלונות שלו סגורים כל הזמן, אין סיבה לפנות.
"כשהמתנדבים שלנו מגיעים לנחיל הם מפעילים שיקול דעת, כל מקרה לגופו. כמובן שאם יש בסביבה הקרובה מישהו אלרגי אין בכלל שאלה, מפנים את הנחיל כדי לא לסכן אותו".
"כשהמתנדבים מגיעים לנחיל הם מפעילים שיקול דעת, כל מקרה לגופו. כמובן שאם יש בסביבה הקרובה מישהו אלרגי אין בכלל שאלה, מפנים את הנחיל כדי לא לסכן אותו"
3
כל רכישה ב"סופר-פארם" מסתיימת בתחושה שמישהו עושה ממני צחוק.
לפני מספר שנים הוצבו בסניף הגדול הסמוך לביתי עמדות לתשלום עצמי באמצעות סריקת הברקוד שמוטבע על המוצרים. נוח ויעיל יותר מאשר להמתין בתור לקופה.
לאחר סיום הקנייה וביצוע התשלום, מופיעה על המסך שאלה – האם תיאות שהקבלה תישלח אליך במסרון כדי לחסוך את ההדפסה? מי שמשיב בחיוב מתבקש להקליד את מספר הנייד שלו.
אני משיב בחיוב, מרוצה מתרומתי המאוד צנועה לחיסכון בנייר. המסרון אכן נשלח מייד, רק שהרף עין אחר כך המכונה בכל זאת מדפיסה פתקית: "תודה שקנית", כתוב עליה. על לא דבר.
אז מה הועילו חכמים בתקנתם? מה הטעם לטרטר את הלקוח כדי לרתום אותו (בצדק) לחיסכון בנייר, ומיד אחר כך להדפיס פיסת נייר מיותרת לגמרי?
לפני כשנתיים העלינו פוסט ברוח זו בדף הפייסבוק של "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. מ"סופר-פארם" הסבירו אז שהמערכת והלקוחות נמצאים בשלבי הסתגלות לתשלום העצמי, וכשהתהליך יושלם, הדפסת פתקיות ה"תודה" תופסק.
אבל היא נמשכת עד היום. זו כנראה תקופת ההסתגלות הארוכה בהיסטוריה. השבוע שוב פנינו ל"סופר-פארם", וקיבלנו את התשובה הבאה:
"לאחר תקופת ניסיון במעבר לחשבונית דיגיטלית בעמדות התשלום העצמי, הוחלט להשאיר את פתקית אישור התשלום המונפקת בסיום תהליך התשלום. זאת על מנת להקל על עובדי החנות לעקוב ולוודא שאכן בוצע תשלום לפני יציאת הלקוח מהחנות".
ובכן, אין שום קשר בין התגובה הזו לחיים האמיתיים. בסניף שבו אני קונה יש מרחק לא מבוטל בין הקופות למכונות התשלום, רוב הזמן הקופאים עסוקים בשלהם ואפילו לא מעיפים מבט לעבר עמדות התשלום והעובדה שהמכונה פולטת פתקית לא מקדמת במילימטר את הסיכוי לתפוס גנבים.
פתקיות רבות זרוקות ליד עמדת התשלום ובקיצור – מישהו ב"סופר-פארם" דבק בהליך בזבזני ומיותר ובאותה נשימה נחזה להיות שוחר סביבה. למרבה הצער, זה לא הולך ביחד.
פתקיות רבות זרוקות ליד עמדת התשלום ובקיצור – מישהו ב"סופר-פארם" דבק בהליך בזבזני ומיותר ובאותה נשימה נחזה להיות שוחר סביבה. למרבה הצער, זה לא הולך ביחד
4
"קוראים לי נת"צ – ראשי תיבות של 'נילי תמיד צודקת'". כך מציגה את עצמה הדמות שמובילה את הסרטון שמקדם את רפורמת המחירים בתחבורה הציבורית.
אין גבול לציניות: הרי אותה שרה שהקמפיין הזה נועד לפאר את פועלה, הכריזה מלחמה על הנת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית) חמש דקות אחרי שנכנסה לתפקיד. בפרסומת הנת"צים בחזית, בחיים האמיתיים הם מדשדשים בדיוק כמו האוטובוסים שתקועים בפקקים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם