בקומה השלישית של דיזנגוף סנטר בתל אביב, בין חנות "נינטנדו" לשלל מותגי בגדים, שוכן מרכז הקיימות של עיריית תל אביב. מה למרכז קיימות ולמקדש של תרבות הצריכה? בסנטר – קניון אורבני עם גג ירוק, יריד אוכל טבעוני ועשרות יוזמות אקולוגיות – אחדות הניגודים הזאת דווקא נראית הגיונית.
בשעת ערב מוקדמת רוחשת פעילות שופינג נמרצת במפלסים ובחנויות, אבל במרכז הקיימות שקט. כ-200 אישה ואיש, כולל כמה קצינים שהגיעו במדים היישר מהמילואים, מקשיבים בריכוז לפרופ' נירה בן יהונתן שמדברת על ריכוזי הדופמין במוח של דבורים. יש כאלה ששולפים את הטלפון ומצלמים חלקים נבחרים מהמצגת. בחלל הקומפקטי אין כיסא פנוי. מי היה מאמין שלאנטומיה של דבורים יש כזה רייטינג.
יוסי אוד תמיד האמין. האיש התזזיתי והחייכן, מחנך בשיטת ולדורף שלא מוגזם לכנותו מר דבורים הישראלי, הוא הרוח החיה – או המזמזמת – בעמותת "מגן דבורים אדום" שהתכנסה השבוע לחגוג 12 שנים לפעילותה. בעוונותיי, כשקיבלתי את ההזמנה ל"כנס המצילים והידידים" של הדבורים, חששתי שהנוכחות תהיה דלילה.
אבל מתברר שאוד וחבריו השכילו בשנות הפעילות שלהם לפרוס רשת של נאמני ושגרירי דבורים ברחבי הארץ, וביום פקודה הם הגיעו מכל קצווי המדינה, כולל קריית שמונה. במהלך אחת ההרצאות מועבר בקהל כיבוד – מגש של תותים טעימים. "אל תשכחו מי האביק אותם", אומר האיש שמעביר את התקרובת.
מתברר שאוד וחבריו השכילו בשנות הפעילות שלהם לפרוס רשת של נאמני ושגרירי דבורים ברחבי הארץ, וביום פקודה הם הגיעו מכל קצווי המדינה, כולל קריית שמונה
העמותה הוקמה כשהתבררו ממדי הקריסה של אוכלוסיית הדבורים בעולם. מעבר לאהבה הגדולה לדבורים וההכרה בכך שבלעדיהן גם אנחנו לא נהיה פה – בלי דבורים אין חקלאות ובלי חקלאות אין אוכל – המטרה הישירה של אוד וחבריו בהקמת "מגן דבורים אדום" הייתה להציל את הדבורים בארץ.
מעבר לאהבה הגדולה לדבורים וההכרה בכך שבלעדיהן גם אנחנו לא נהיה פה – בלי דבורים אין חקלאות ובלי חקלאות אין אוכל – המטרה הישירה של אוד וחבריו בהקמת "מגן דבורים אדום" הייתה להציל את הדבורים בארץ
אחד האיומים הגדולים על הדבורים הוא האינסטינקט הישראלי לרסס חומר הדברה בכל פעם שרואים חרק בסביבה. כן, גם אם ללא החרק הזה נמות מרעב.
בדומה לתהליך המוכר מחיות בר אחרות – צבועים, חזירים, תנים ועוד – ככל שהבנייה בישראל מתפשטת, כך גובר החיכוך גם בין הדבורים לבני האדם. נחילי דבורים מתיישבים על עצים, קירות בתים וסביבת מגורים, התושבים נבהלים ומזעיקים מדביר או פונים למוקד העירייה.
פעם ברירת המחדל הייתה ריסוס וחיסול הנחיל. את זה אוד ושותפיו לעמותה – כולם פועלים בהתנדבות מלאה – היו נחושים לשנות.
עירייה אחרי עירייה, מחלקת תברואה אחרי מחלקת תברואה, הם כיתתו רגליהם והתחננו שלא ידבירו את הדבורים. אלפי מדבירים ועובדי עירייה עברו הדרכות בהן למדו על חשיבות הדבורים והחרקים.
מכולם אנשי העמותה ביקשו: במקום לרסס, תתקשרו אלינו. אנחנו – מגן דבורים אדום – נבוא וניקח את הנחיל, נציל את הדבורים ונעביר אותן למקום מבטחים. בלי להרוג אף דבורה, בלי לשחרר לאוויר אף טיפת רעל.
לצורך כך נבנתה רשת של מתנדבים שפרוסה בכל הארץ – 24 רכזים אזוריים ו-350 מתנדבים, שמקבלים כ-4,000 פניות בשנה. על כל פנייה יימצא מישהו שיגיע למקום ויציל את הנחיל. הוא יעביר אותו אל הטבע – או לפעמים בשלב ראשון אל ביתו עד שיימצא לו מקום הולם. כמו משפחות אומנה לכלבים – רק עם דבורים. בביתו של אוד בגבעת יערים, אגב, רועות כחצי מיליון דבורים.
על כל פנייה יימצא מישהו שיגיע למקום ויציל את הנחיל. הוא יעביר אותו אל הטבע – או לפעמים בשלב ראשון אל ביתו עד שיימצא לו מקום הולם. כמו משפחות אומנה לכלבים – רק עם דבורים
הרשת הזו מבוססת, כמקובל בימינו, בעיקר על ווטסאפ, ובמפגש ניכרה ההתרגשות של החברים – סוף סוף נפגשים פנים אל פנים, בעולם האמיתי. זו גם הייתה הזדמנות להחליף חוויות ממבצעי פינוי הרואיים של נחילים.
מישהו נזכר איך עצרו את התנועה ברחוב הראשי בקרית גת והזמינו מנוף כדי לחלץ נחיל שהשתכן בגובה, אחר שיחזר את האירוע בקרית אונו: דיירים בבניין בעיר הזעיקו את העירייה בגלל נחיל גדול בעץ הסמוך, ונציג העירייה שהגיע למקום הקפיץ מתנדב ממגן דבורים אדום.
עד שהמתנדב הגיע, ניצל נציג העירייה את הזמן כדי להסביר לדיירים שהדבורים אינן מסוכנות ושאין שום סיבה לגרש אותן. כשהמתנדב הגיע לא נותרה לו עבודה: הדיירים השתכנעו לעזוב את הדבורים לנפשן. זו, אגב, תמיד העדיפות הראשונה – להניח לדבורים ולהשאיר אותן במקומן. רק כשאין ברירה, משנעים את הנחיל למקום אחר.
בת המצווה של העמותה נוצלה כדי לחלוק כבוד לעיריות שמצטיינות בטיפוח דבורים, או לפחות נענות לבקשה שלא לרסס אותן. תשע עיריות נבחרו על ידי ועדה של פעילי העמותה וקיבלו את "אות העיר שומרת דבורים": תל אביב, רמת השרון, בני ברק, חדרה, מודיעין, פתח תקווה, נס ציונה, קריית שמונה וקריית אונו.
בת המצווה של העמותה נוצלה כדי לחלוק כבוד לעיריות שמצטיינות בטיפוח דבורים, או לפחות נענות לבקשה שלא לרסס אותן. תשע עיריות נבחרו על ידי ועדה של פעילי העמותה וקיבלו את "אות העיר שומרת דבורים"
נציגי העיריות הנרגשים עלו בזה אחר זה לקבל את הציון לשבח ולהצטלם. חלקם הגיעו מלווים בדובר שהנציח את האירוע מכל זווית (פתח תקווה). נציגת חדרה סיפרה שלפני תשע שנים התחילה לעבוד במחלקת הקיימות של העירייה, וכששמעה שמרססים נחילי דבורים אמרה "מה פתאום" ומאז חסל סדר הדברת דבורים בחדרה.
בתל אביב, סיפרו נציגי העירייה, בשנים האחרונות זורעים פרחים עונתיים בגומות העצים על מנת לספק לדבורים שטחי מרעה. רגע מרגש נרשם כשנציגי עיריית קריית שמונה, המוגלים בעת הזו מעירם, עלו לקבל את האות וסיפרו שגם בתוך מהומת הלחימה ראש העירייה אביחי שטרן ביקש מהם להעביר את המסר שאצלו לא יפגעו בדבורים, נקודה.
מי שמכיר את המציאות הישראלית ואת חוסר המודעות לשמירת טבע ברבות מהרשויות המקומיות יודע שלא הכול ורוד, אבל אוד מתעקש להסתכל על החלק המלא של כוס הצוף.
לפי החישוב שלו, במהלך שנות פעילות העמותה, ניצלו לא פחות מ-23 אלף נחילים – כ-700 מיליון דבורים.
"נכון שלא הכול מושלם ועדיין לא כולם משתפים פעולה, אבל יש שינוי עצום ואנחנו ממש מרגישים אותו", הוא אומר, ומסכם בנחישות: "בישראל נגמר הסיפור של לרסס דבורים סתם ככה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולא נעים לקלקל את המסיבה:
1. אם היו מגדלים דבורים כמו שיוסי אוד מלמד, הן היו נכחדות מזמן. שרלטנות וכסף? מאתגר את האינטליגנציה כאן, לברר.
2. הבעיה של העלמות הדבורים לא קשורה בכלום לריסוסי נחילים שנכנסו למקומות בהם הם מהווים מפגע, שבכל מקרה עם הזמן יתחסלו ללא טיפול.
3.אין היום דבורי דבש בטבע, בגלל מחלות דבורים, שיטות כגון אלו שמציע אוד, מפיצות ביתר שאת מחלות דבורים, ומגבירים את הסיכון להעלמות הדבורים, שכרגע לחלוטין תלויות בטיפול חקלאי מיטבי.
4. יחד עם זאת פינוי נחיל ללא ריסוס, וחינוך הציבור להבנת חשיבות נוכחות הדבורים למרות אי הנוחות, בהחלט חשוב וראוי, ונזקף לזכות מר אוד.
הכותב: דבוראי