מדיניות הזיג-זג של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הותירה במזרח התיכון שורה של שחקנים, בהם ישראל, המבינים שאמריקה, שעליה התרגלו לסמוך, עוזבת ומשאירה להם להתמודד לבדם עם תורכיה, איראן ורוסיה.

במאמר שפרסם ב"ישראל היום", כתב אל"מ (מיל') רונן איציק, מפקד חטיבת שריון לשעבר, כי להבנתו ההחלטה של נשיא ארצות הברית להסיג את כוחות הצבא האמריקני מצפון מסוריה, ולאפשר לנשיא תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לפתוח שם במבצע רחב היקף, "לא באה ממקום אימפולסיבי. אין ספק שהותרת הכורדים במצב הנתון קשה להבנה ולעיכול, אולם הדינאמיקה במזרח התיכון דורשת חשיבה שונה, והמציאות לעיתים אכזרית". המטרה במהלך היתה, לתפישתו, לייצר מהלך כנגד איראן, שיחתור תחת אסטרטגיית ההתפשטות שלה במרחב.

הפעולה התורכית, כתב, מהווה הפעלת "שרירים" שמתבצעת בשטחה של סוריה, בעלת בריתה הקרובה של איראן, וכשמחברים את זה "לתגבור הכוחות האמריקאים בסעודיה, לא נותר אלא להבין שהמטרה האמריקאית היא להכביד את הלחץ על איראן. זאת בשילוב הסנקציות המשתקות, אמורים להביא את האייתולות להחלטה על המשך דרכם – האם לחזור לשולחן המשא ומתן, או להמשיך ולהסלים".

כשקוראים את המאמר, קשה שלא לראות בו פליק-פלאק יצירתי במיוחד, שנועד להסביר מדוע למרות שהנשיא האמריקני הפנה עורף לבעלי בריתו, הכורדים, ופגע באינטרס הביטחוני של בעלת בריתו, ישראל, הוא נותר בחזקת "הנשיא הכי טוב לישראל אי פעם".

קשה שלא לראות במאמר פליק-פלאק יצירתי במיוחד, שנועד להסביר מדוע הנשיא האמריקני, שהפנה עורף לבעלי בריתו, הכורדים, ופגע באינטרס הביטחוני של בעלת בריתו, ישראל – נותר עדיין בחזקת "הנשיא הכי טוב לישראל אי פעם"

המציאות, כנראה, אחרת. תורכיה אינה פועלת כרגע כנגד האינטרס האיראני, ואינה מציבה איום על יציבות שלטונו המרכזי של אסד. תגבור הכוחות האמריקנים בסעודיה מהווה חלופה רפה לעובדה שארצות הברית נמנעה מתגובה של ממש לשורת הפרובוקציות והתקיפות האיראניות האחרונות, ובכלל זה התקיפה המתוחכמת בה נעשה שימוש בטילי שיוט.

תור הזהב נגמר

לנוכחות ארצות הברית בסוריה היתה חשיבות רבה עבור ישראל, ממגוון סיבות. לכוחות, בדגש על אלו המוצבים בבסיס שבטאנף, הסמוך לגבול סוריה עם עיראק וירדן, היתה משמעות הן של חסם פיסי, שמבודד ומונע מכוחות איראניים מעבר לסוריה, והן במישור ההרתעתי. כשארצות הברית "מסכנת את עורה" במשחק, במובן של ביטחון חייליה, היא מחויבת יותר לבלימת איראן.

כשאין לאמריקנים שחקנים על המגרש (למרות הנסיגה, אגב, נקלע בשבוע שעבר כוח מיוחד אמריקני, שפעל סמוך לעיירה קובאני, להפגזה ארטילרית של הצבא התורכי ויצא מזה בעור שיניו) הם מחויבים פחות. בינתיים, הכוחות בטאנף לא מתפנים.

הנשיא מימש, גם הפעם, את הכלל הידוע שטבע הלורד פלמרסטון, ראש ממשלת בריטניה באמצע המאה ה-19, לפיו ביחסים בינלאומיים אין חברים ואויבים קבועים, אלא רק אינטרסים קבועים. החברים והאויבים נקבעים בהתאם להם. עכשיו, קבע טראמפ (שאת יועציו לביטחון לאומי מחליף כמו גרביים), זה לא באינטרס האמריקני להוסיף ולתמוך בכורדים, או לחלופין להתנגש עם איראן ותורכיה.

הנשיא מימש, גם הפעם, את הכלל הידוע שטבע הלורד פלמרסטון, ראש ממשלת בריטניה באמצע המאה ה-19, לפיו ביחסים בינלאומיים אין חברים ואויבים קבועים, אלא רק אינטרסים קבועים

עוד במרוץ לנשיאות טען טראמפ כי אמריקה לא איבדה כלום במזרח התיכון, ובוודאי שאין בכוונתו לשקוע בעוד מערכה מדממת נוסח עיראק ואפגניסטן. בישראל ובמדינות נוספות פשוט בחרו להתעלם מהדברים, והנה, התברר שהוא התכוון ברצינות. הבעיה עם טראמפ היא, כרגיל, הזיג-זג. המהירות שבה הוא נע ממדיניות אחת לאחרת, מבלי לגלות הבנה עמוקה בפרטים או באופן שבו יש לנהל את מדיניות החוץ של ארצו.

אין בנסיגה האמריקנית בכדי להפחית את המאמצים הישראליים לבלימת ההתפשטות האיראנית, להפך, אבל היא מהווה רוח גבית לכל יריבותיה במרחב. בין שמדובר בשאיפה האיראנית להשגת הגמוניה אזורית, או רצונה של רוסיה של פוטין למצב עצמה כמוציאה והמביאה באזור.

הנשיא טראמפ הצטייר בראשית נשיאותו כשותף קרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כתב השבוע ב"הארץ" חיים תומר, ששימש בעברו כראש אגפי מודיעין ותבל במוסד. מהלכים כמו הפרישה מהסכם הגרעין, פתיחת שגרירות בירושלים וההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן נראו כאילו "נפתח 'תור זהב' וכי לישראל ולראש ממשלתה השפעה אסטרטגית כמעט בלתי מוגבלת על וושינגטון". ההערכה בישראל, בעיקר בימין הפוליטי, היתה כי ארצות הברית עתידה בהשפעת ישראל להכניע את איראן ולגבש הסכם גרעין חדש, "נוקשה ומגביל יותר".

תומר, שהיה מפקד גדוד שריון לפני שעבר למוסד, העריך ש"תור הזהב" הסתיים ומתגבשת "מדיניות טראמפית שונה, הפוכה ב–180 מעלות, ומנוגדת לאינטרסים של ישראל", המנסה להדק יחסים עם איראן

תומר, שכמו איציק היה מפקד גדוד שריון לפני שעבר למוסד, העריך ש"תור הזהב" הסתיים ומתגבשת "מדיניות טראמפית שונה, הפוכה ב–180 מעלות, ומנוגדת לאינטרסים של ישראל", הכוללת ניסיון להדק את היחסים עם איראן.

בתקיפה בסעודיה, ציין, הפגינה איראן "יכולת פגיעה מדויקת ובחתימה נמוכה. המשמעות היא, שיש ביכולתה לעשות פעולה דומה ולפגוע בישראל", מעיראק למשל, שלאחריה תתנער איראן מאחריות, ותטען כי את הפעולה ביצעו מליציות עיראקיות בתגובה לתקיפות אוויריות המיוחסות לישראל.

בחמש השנים האחרונות, בהובלת הרמטכ"לים גדי איזנקוט ואביב כוכבי, ובגיבוי ממשלת נתניהו, ניהל צה"ל מערכה ארוכה שכללה פעולות חשאיות וגלויות, כנגד התבססות איראן בסוריה. מעתה, הדגיש תומר במאמרו, "צריכה ישראל להביא בחשבון כי המצב הקיים, של העדר תגובה איראנית למערכה אותה היא מנהלת זה מספר שנים, המכונה המב"מ (המערכה בין המלחמות) למניעת התבססות אסטרטגית של איראן בסוריה ובאחרונה כנראה גם בעיראק — עלול להשתנות".

ישראל לבד במגרש, בתמיכה אמריקנית

כמו בכל שנה (כמעט) נאם הרמטכ"ל בעצרת הזיכרון לחללי חטיבת הצנחנים, שמסורתית נערכת יום לפני ערב יום הכיפורים. הפעם, עבור הרמטכ"ל אביב כוכבי מדובר היה בקהל הבית, שכן הוא גדל בחטיבה, ומכיר את מרבית המפקדים הבכירים שישבו בקהל, בין שגידל אותם כמח"ט או שירת תחתם כמפקד צעיר.

המסר העיקרי מנאום כוכבי היה כי צה"ל לא יאפשר "פגיעה במדינת ישראל, ואם תתרחש, נגיב בעוצמה". היה מי שפירש זאת כהפנמה של מערכת הביטחון כי ישראל נותרה לבדה במגרש

המסר העיקרי מנאומו, על רקע האפשרות שכללי המשחק משתנים, היה כי צה"ל לא יאפשר "פגיעה במדינת ישראל, ואם תתרחש, נגיב בעוצמה". היה מי שפירש זאת כהפנמה של מערכת הביטחון כי ישראל נותרה לבדה במגרש, ואין לה לסמוך אלא על עצמה. יש בכך צדק מסוים. אך לא לגמרי.

היחסים ההדוקים, כמעט ברית שאינה כתובה (וטוב שאינה כתובה), בין ישראל לארצות הברית, אינם קמים ונופלים על המדיניות של נשיא אחד או של ראש ממשלה, המתעקש לזהות את ישראל רק עם המפלגה הרפובליקנית. ישראל נהנית מסיוע ביטחוני אמריקני ענף, מתמיכה בקונגרס ומאהדה בקרב הציבור האמריקני שמבטיחים תמיכה אמריקנית בעניינה.

את מעשה המלחמה עצמו, כפי שלמד רה"מ אולמרט כשפנה לנשיא האמריקני בוש הבן בבקשה שיפעל צבאית כנגד הכור הגרעיני בסוריה ב-2007, תצטרך ישראל לעשות לבדה.

בשבוע שעבר אמר מי שהיה הרמטכ"ל אז, גבי אשכנזי, בראיון ל"מעריב", כי האתגר הגדול היה כיצד "משמידים את הכור הזה בלי להגיע למלחמה". ישראל עמדה בכך, אבל נהנתה מגיבוי אמריקני. הגיבוי הזה, שראשיתו במלחמת יום הכיפורים שהזכיר כוכבי בנאומו, עתיד להימשך.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

בכל פעם נדמה שנשבר שיא השפל. ובכל פעם מחדש אנחנו נדהמים לגלות שאנחנו עדיין מופתעים. מופתעים מכך שנשבר שיא נוסף. הגענו לתחתיתו של הבור? כנראה שלא. כנראה שהתחתית עדיין עמוקה.

במובנים רבים ועמוקים, הכריז נתניהו מלחמה על הדמוקרטיה. הנקודה היא שכעת הוא עלול להצית גם אלימות פיזית של ממש.  

משטר דמוקרטי מושתת על ביצור זכויות האדם והאזרח וכן על דיאלוג נוקב אבל מכובד בין יריבים פוליטיים. ממשל נתניהו הפך את ארגוני זכויות האדם לאויבי האומה, את השמאל והמרכז למסוכנים, את אזרחי המדינה הערבית לבוגדים, את האקדמיה (הליברל-דמוקרטית בדרך כלל) לאליטה שנואה, את התקשורת החופשית לאויבת.

משטר דמוקרטי מושתת על תקשורת חופשית. בלא לחצים אגרסיביים על בעלי כלי תקשורת. בלא מו"מ נסתר עם מו"ל חזק, ללא לחץ עצום על עיתונאים לפעול שלא על פי צו מצפונם המקצועי אלא על פי לחצי מקורבי רה"מ

משטר דמוקרטי מושתת על תקשורת חופשית. כזו שהמשטר אינו אוהב אבל נוהג בה בהגינות. בלא לחצים אגרסיביים על בעלי כלי תקשורת. בלא משא ומתן נסתר עם מוציא לאור חזק שמצוי על קו התפר שבין הפרת אמונים לשוחד. בלא הענקת סכום עתק על חשבוננו לבעל הון אחר תמורת הטיית סיקור בוטה, כלומר ללא שוחד עצום ממדים לכאורה. ללא לחץ עצום על עיתונאים לפעול שלא על פי צו מצפונם המקצועי אלא על פי לחצי מקורבי נתניהו. ללא חיסול רשות השידור תוך ניסיון להמיט חורבן על תאגיד השידור הציבורי, ללא קריאה להחרמת ערוץ 12 וללא הסתה אישית נגד עיתונאים חוקרים מהז'אנר האמיץ של רביב דרוקר.

משטר דמוקרטי מושתת על תחושה חופשית של אזרחים כי מותר להם להפגין למען הבטחת מיצוי המאבק בשחיתות בצמרת. מבלי שראש הממשלה ישקר בצורה מודעת ובוטה כי המפגינים בראשות מני נפתלי מקבלים מימון בדיוני, שלא קיבלו מעולם, מקרן נפלאה למען זכויות אדם, שאותה הפך נתניהו בעשור שיטתי של הסתה לאויבת האומה (הקרן החדשה לישראל) ומבלי שהוא יחזור על השקר הזה שוב ושוב.

משטר דמוקרטי מושתת על כך שהויכוח הנוקב אינו עלול להפוך להר געש של אלימות. מבלי שהאזרחים מהמיעוט האתני המוחלש מופלים שיטתית ומשמשים שק חבטות לאלימותו המילולית והמשסה של ראש הממשלה

משטר דמוקרטי מושתת על כך שהויכוח הנוקב אינו עלול להפוך להר געש של אלימות. שהגזענות שמזכירה את חוקי נירנברג אינה מקבלת לגיטימציה ממנהיג המדינה. מבלי שהאזרחים מהמיעוט האתני המוחלש מופלים שיטתית ומשמשים שק חבטות לאלימותו המילולית והמשסה של ראש הממשלה. ומבלי שהמנהיג נוקט בכל דרך כדי להפחיד יריבים פוליטיים ולעשות דה לגיטימציה לכל ביקורת.

משטר דמוקרטי מושתת על מערכות אכיפת חוק חזקות, עצמאיות ובעלות לגיטימיות ציבורית (שכפופות תמיד גם לביקורת מחמירה למניעת הפרת זכויות האדם והאזרח).

נתניהו הפך את מבקר המדינה ממוסד ביקורתי חיוני וחזק למוסד מוחלש שבראשו אומר הן שיטתי שהצליח להחריב את המוסד הזה בתוך חודשים. נתניהו לחץ למינוי מזכירו האישי ישירות לתפקיד ראש התביעה הכללית בלא צינון מתוך תקווה שהלה יימנע מכתבי אישום (אך דומה שמנדלבליט החליט לאכזב אותו. אולי גם בעקבות לחץ ציבורי ודמוקרטי).

נתניהו מינה מפכ"ל ימני ודתי שגר בעבר בקריית ארבע כדי שישמש נאמנו האישי ונדהם לגלות שרוני אלשייך אינו מוכן לעגל למענו פינות. לכן הוא נהנה מהמצב הנורא שבו לא קיים מפכ"ל במשטרת ישראל לאורך קרוב לשנה. ונתניהו, נכנס אישית ובאמצעות חבר חנפים נרצעים בבכירי פרקליטות המדינה.

הכותרת המחרידה והכוזבת שהתנוססה מאחורי גבו בכנס החירום ההיסטרי ונוטף הרעל נגד אפשרות ממשלה בתמיכת המשותפת, קבעה שמדובר בממשלת מיעוט בתמיכת גורמים "תומכי טרור". ואתם יודעים מה עושים לתומכי טרור

זו רק רשימה חלקית. אבל בואו נתמקד במה שהתחולל בימים האחרונים. כי הפעם מדובר בסכנת נפשות.

הכותרת המחרידה והכוזבת שהתנוססה מאחורי גבו של הדמגוג המשסה בכנס החירום ההיסטרי ונוטף הרעל נגד אפשרות ממשלת המיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת, קבעה שמדובר בממשלת מיעוט בתמיכת גורמים "תומכי טרור". ואתם הרי יודעים מה עושים למי שתומך בטרור.

אגב, מסר התמיכה בטרור הכוזב והנורא, חוזר מפי נתניהו בכל מערכת בחירות. אך הפעם הוא מגיע לשיאים חדשים.

ומתחת לכותרת – הנואם: מנהיג שמבקש להקרין דימוי חזק ולאומי שפיו נוטף ארס לאומני וגזעני וכל דבריו מבטאים התקרבנות והסתה. הוא קבע בשפלות שאין כדוגמתה כי הרשימה המשותפת מבקשת להשמיד את המדינה.

זוהי הסתה מובהקת, ישירה ומשוללת עכבות. כך נראו לצערנו מנהיגים לאומניים ופאשיסטיים באירופה של אז או באמריקה הלטינית לפני 40 ו-50 שנים. אתם הרי יודעים מה צריך לעשות למי שמבקשים להשמיד אותנו, נכון?

חלקים מנאומו של נתניהו כבר אינם מצויים במתחם הויכוח הפוליטי. הם חרגו משם למתחם ההסתה הישירה. הוא כבר אינו מחמם את הגחלים. במידה רבה, הוא מלבה אותם. מצית את האש. מבעיר את הלהבה

חלקים מנאומו של נתניהו כבר אינם מצויים במתחם הויכוח הפוליטי. הם חרגו משם למתחם ההסתה הישירה. הוא כבר אינו מחמם את הגחלים. במידה רבה, הוא מלבה אותם. מצית את האש. מבעיר את הלהבה.

אני באמת חושש שחלילה וחס עלול להירצח עיתונאי ביקורתי או פעיל פוליטי. אני באמת חושש שחלילה וחס, עלול להירצח חבר כנסת מהרשימה המשותפת. אני באמת חושש שחלילה וחס ייערך ניסיון התנקשות במנהיג ממפלגת כחול-לבן.

אחריותו המוסרית של נתניהו לאלימות בחברה הישראלית היא ראשונה במעלה. יש לפעול בכל דרך חוקית ודמוקרטית כדי להביא לסיום שלטונו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

המאבק נגד הפגיעה בבעלי החיים המשועבדים במשקים נפרש על גבי מספר חזיתות. מבחינתי האישית – הייתי שמח מאד לו היינו כולנו עוצרים את האלימות כלפי קורבנות אלו, מעצם היותם קורבנות החשים כאב וצער ושאינם רוצים למות, אך אני יכול רק לשמוח על כך שיותר ויותר אנשים מפסיקים לצרוך מוצרים מן החי גם מתוך סיבות בריאותיות וסביבתיות.

אכתוב כאן היום על נגזרת אחת של החזית הסביבתית, נגזרת שהמפלצתיות שלה כמעט ובלתי ניתנת לתפיסה, ויש לכך סיבה טובה.

במהלך הבצורת הקשה של שנת 2015 בקליפורניה, התעשיה העיקרית שהואשמה היתה תעשיית הדגל של המדינה – תעשיית השקדים. מדובר באמת בתעשייה בזבזנית, יחסית, בכל הקשור למים. יש גבול! נאמר. הרי לא יתכן שבזמנים כל כך קשים של בעיה אמיתית במים, תעשיה אחת תמשיך להתנהל כאילו בעיה זו אינה קיימת.

יש גבול! נאמר. לא יתכן שבזמנים קשים של מצוקת מים, תעשית השקדים תמשיך להתנהל כרגיל. או-אז קמו פעילים למען בע"ח בזעם. הרי קיימת תעשייה בזבזנית הרבה יותר בקליפורניה – צמחי  האלפלפה להאבסת חיות במשקים

או-אז קמו פעילים למען בעלי חיים בזעם מוצדק. הרי קיימת תעשייה בזבזנית הרבה יותר בקליפורניה, אך היא נעלמת מהעין ומנסה שלא למשוך תשומת לב – תעשיית צמחי האלפלפא, המיועדים להאבסת חיות במשקים.

כן. כמובן. אתם צודקים. גם חלקינו אוכלים אלפלפא, ולא רק פרות. אבל כאן נכנס הנתון שהרבה פעמים פשוט נמחק מדיונים או ויכוחים בנושא הזה פשוט מכיוון שהוא לא יאמן – ישנם ענפי חקלאות שונים בהם המטרה העיקרית היא האכלת חיות משק ולא בני אדם. במקרה הזה, לדוגמא – סביר להניח שגם אם כל בני האדם יפסיקו לאכול אלפלפא מחר (מי מאיתנו שבכלל מכירים את הצמח הזה), תעשיית האלפלפא תוכל לסבול את הנזק הכלכלי יחסית בקלות. כל עוד מאכילים במוצריהם חיות משק, לא נשקפת סכנה לתעשייה.

כן. גם חלקינו אוכלים אלפלפא, ולא רק פרות. אבל כאן נכנס הנתון הלא יאמן – ישנם ענפי חקלאות שונים בהם המטרה העיקרית היא האכלת חיות משק ולא בני אדם

המחשבה הזו כאילו בלתי מתקבלת על הדעת. אנחנו רגילים לחשוב שבעלי החיים במשקים השונים ניזונים משאריות חקלאיות של בני האדם. אני אוכל את התירס עצמו, בזמן שהפרה אוכלת את הגבעול והעלים.

מי בכלל, בדעתו הצלולה, יחשוב על כך שיש אנשים שכל עיסוקם הוא לגדל אוכל עבור פרות שדינן להירצח? אבל כאן, אפילו מתחת למפלצתיות שבמכונת ההרג האחראית להשמדתם של מיליונים רבים בכל שנה, ישנה התשתית שלה – מפלצתית לא פחות ומאיימת על כולנו בבזבזנות שלה.

אתם לא צריכים שאיזה טבעוני יספר לכם את זה. המועצות השונות של הסויה בארצות הברית כותבות זאת בבירור – הלקוחות העיקריים שלנו הן תעשיות הבקר והעופות.

מי יעלה בדעתו שיש אנשים שכל עיסוקם גידול אוכל לפרות שדינן להירצח? אפילו מתחת למפלצתיות שבמכונת ההרג, האחראית להשמדת מיליונים בכל שנה, ישנה התשתית שלה – מפלצתית לא פחות ומאיימת על כולנו בבזבזנות שלה

גם רשתות בשר גדולות כמו ברגר קינג לוקחות חלק בסוג כזה של חקלאות, שפוגע ביערות הגשם ובמאזן האקולוגי, מעבר לפגיעה הברורה והאלימה בחיות המשק.

וזאת מבלי להזכיר פגיעה שניונית בחיות בר, שמושמדות על מנת לגדל חיות משק או על מנת לגדל את האוכל שלהן, כמו סוסי בר בארצות הברית או תנים ונשרים בארץ.

כשמדברים איתכם על שטחי חקלאות הולכים וגדלים, התורמים לפגיעה אנושה באדמה, לכריתת יערות ולהתחממות הגלובלית, הגיע הזמן להפסיק להאשים את הסלט ולהתחיל להאשים את ההמבורגר או הסטייק. יותר נכון – את מי שגידלו את הפרות ואת האוכל שלהן.

כשמדברים על שטחי חקלאות גדלים, התורמים לפגיעה אנושה באדמה, לכריתת יערות ולהתחממות הגלובלית, הגיע הזמן להפסיק להאשים את הסלט ולהתחיל להאשים את ההמבורגר או הסטייק. או את מגדלי הפרות ומזונן

סליחה על הביטוי השחוק, אך הוא מתאים מאד במקרה עליו אנו מדברים – תעשיית המוצרים מן החי היא גוף סרטני, אלים וחסר רחמים. היא יוצרת עוד ועוד תאים של עצמה – עוד ועוד קורבנות, מגדילה את שטחה, משעבדת כמות הולכת וגדלה של שטחים, ומבזבזת כמות הולכת וגדלה של משאבים. היא פוגעת בבריאות, בסביבה וכמובן – בבעלי החיים הלא אנושיים, וכמעט כל אספקט שלה הוא איום ונורא. למה כתבתי כמעט? הנה הסיבה:

בהפגנה האחרונה בה לקחתי חלק, פירטתי דרך מערכת הגברה עבור האנשים ברחוב את כל מערך הנזקים שתעשיה זו אחראית אליו. "אז מדוע חלקינו עדיין תורמים לתעשייה שמזיקה כל כך?" שאלתי, וכמו משמיים עבר לידי אבא לשתי בנות שאמר במהירות ובבוז מופגן כלפינו – "כי זה טעים", ובכך השלים את כל מה שרציתי לומר.

"אז מדוע חלקינו עדיין תורמים לתעשייה שמזיקה כל כך?" שאלתי, וכמו משמיים עבר לידי אבא לשתי בנות שאמר במהירות ובבוז מופגן כלפינו – "כי זה טעים". כל הנזקים האלו, כל האימה הזו, כל הנזק הזה, כי זה טעים

כל הנזקים האלו, כל האימה הזו, כל הנזק הזה, כי זה טעים. חייכתי ודמיינתי את אותו אבא מסביר לבנותיו שאל להן לאכול הרבה ממתקים כדי לא ללכת לרופא השיניים, ואין זה משנה כמה טעימים הממתקים. פרופורציות בדרישות שלנו הן דבר מעניין ולפעמים בלתי נתפס, בין אם של תעשיית החקלאות המגויסת עבור חיות המשק ובין אם בדאגות שלנו, שבגללן לא נאכל מאכל מסוים.

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי