אם יש את נפשכם לשכוח לזמן מה מהצרות המעיקות שלנו ולברוח הכי רחוק שאפשר מהסכסוך שקורע את המזרח התיכון, אתם מוזמנים לעזוב הכול ולהתחבר לשעה קלה לסכסוך שקורע בשבועות האחרונים את המערב התיכון: הסכסוך בין קנדריק לאמאר ודרייק, שכבר זכה לכינוי – בלשון הפרזה לא בלתי אופיינית לז'אנר – "מלחמת האזרחים של ההיפ הופ".
מדובר בקרבות מילוליים שמתנהלים בעצימות משתנה כבר יותר מעשור, מאז שקנדריק לאמאר הודיע (בשיר "קונטרול" של הראפר ביג שון ב־2010) שהוא מתכוון "לרצוח" את כל הראפרים בעולם, ואף מנה אותם בשמותיהם, וכלל ביניהם גם את הכוכב הקנדי דרייק.
בניגוד לאופן שבו ההנהגה הישראלית התייחסה לאיומי הרצח וההשמדה של חמאס, דרייק לקח את האיומים של קנדריק ברצינות רבה, קידם את כוחותיו לגבול קומפטון, אסף חרוזים ונערך למגננה, כשלאורך השנים האחרונות השניים שיגרו זה לעבר זה עקיצות. מה שנקרא בראפרית מדוברת "דיס", קיצור של Disrespect – שיר שמיועד להעליב ולהשפיל אומן אחר.
דרייק לקח את האיומים של קנדריק ברצינות רבה, קידם את כוחותיו לגבול קומפטון, אסף חרוזים ונערך למגננה, כשלאורך השנים האחרונות השניים שיגרו זה לעבר זה עקיצות. מה שנקרא בראפרית מדוברת "דיס"
לדיסים יש היסטוריה ארוכה ומדממת, הכוללת גם שובל גופות אמיתי, של נרצחים, מימי מלחמות ההיפ הופ בין החוף המערבי לחוף המזרחי בארה"ב בשנות התשעים.
היסטוריונים של הז'אנר מוצאים את שורשי הדיסים עוד לפני הולדת ההיפ הופ, בשנות השישים – ממתקפות החרוזים הקורעות מצחוק של קסיוס קליי (שלימים ישנו את שמו למוחמד עלי) על יריביו לזירת האגרוף, ועד שירי העלבונות של ג'ון לנון ("סקסי סיידי" על המהרישי יוגי ומאוחר יותר "איך אתה ישן?" שבו לנון הטיח עלבונות קשים בחברו לשעבר לביטלס, פול מקרטני).
ההיפ הופ הפך את הקרבות המילוליים – את הבאטל ראפ – שבהם הכישרון שלך נמדד בין היתר ביכולתך לחרוז במהירות עלבונות ארסיים ולהשפיל את יריביך, לתחרויות ספורטיביות רשמיות, שבהם האם-סי הטוב ביותר מנצח. נשק יום הדין מתחיל באות F, ומאז שטופאק וביגי נורו למוות אחרי חילופי דיסים קטלניים, אף אחד לא מקל ראש בתופעה התרבותית המשונה הזו.
ההסלמה הנוכחית במלחמת האזרחים של ההיפ הופ, שהפרשנים מעריכים כי היא עלולה לצאת משליטה ולהידרדר למלחמה מילולית כוללת, החלה בסכסוכי גבול מקומיים ב־2018.
ההסלמה הנוכחית במלחמת האזרחים של ההיפ הופ, שהפרשנים מעריכים כי היא עלולה לצאת משליטה ולהידרדר למלחמה מילולית כוללת, החלה בסכסוכי גבול מקומיים ב־2018
הקרבות הראשונים היו בכלל בין הראפרים פושה טי לליל ויין. פושה טי תקף את הלייבל של ליל ווין וגם את דרייק (בשיר Exodus 23:1 מ-2012). ליל ווין הגיב בדיס משלו, ולקרבות הצטרף הראפר הקנדי, שהיה חתום בלייבל של ויין, ופתח חזית עלבונות משלו מול פושה טי.
ב־25 במאי 2018 פושה טי הוציא את אלבומו המצוין Daytona. השיר שסגר אותו, Infrared, היה דיס שנורה לעבר דרייק והאשים אותו באחת האשמות החמורות בהיפ הופ – שימוש בכותבי צללים. דרייק זיהה מייד את הסכנה על גבול הרצועה, ריכז כוחות והגיב בחריפות כבר באותו יום, עם השיר "דופי פריסטייל". לכולם היה ברור שהסלמה היא בלתי נמנעת.
ארבעה ימים מאוחר יותר פושה טי שלף את נשק יום הדין וירה לעבר דרייק את "הסיפור של אדידון", שיר שבו הוא השתמש בתזמור של ג'יי זי לשיר "הסיפור של או ג'יי" ובדגימה מתוך "ארבע נשים" של נינה סימון, ועל המצע המוזיקלי העשיר הזה חשף שלדרייק יש ילד בשם אדוניס, שאמא שלו היא כוכבת פורנו צרפתייה ושהוא עצמו לא מכיר בו רשמית.
פושה טי שלף את נשק יום הדין וירה לעבר דרייק את "הסיפור של אדידון", שבו חשף שלדרייק יש ילד בשם אדוניס, שאמא שלו היא כוכבת פורנו צרפתייה ושהוא עצמו לא מכיר בו
העלבון הקשה ביותר היה על העטיפה של הסינגל: צילום של דרייק מ־2007, כשפניו מושחרות בסגנון מופעי הבלאקפייס הידועים לשמצה מתקופת העבדות.
דרייק הבין שבסיבוב הזה הוא חטף מהלומה רצינית. הוא ניסה לשכנע את המעריצים שהצילום הלעגני היה בעצם מחאה שלו נגד האופן המשפיל שבו שחורים יוצגו בתרבות הפופולרית. הוא גם הודה שאכן נולד לו ילד מכוכבת הפורנו, שאותו ניסה להסתיר.
מגזין המוזיקה "פיצ'פורק" תיאר את המהלך של פושה טי ב"הסיפור של אדידון" כ"שילוב של מהלך שח גאוני וסנוקרת קטלנית". המבקרת דורין סנט פליקס מ"הניו יורקר" דימתה את מה שפושה טי עשה בשיר הזה ל"פסיכיאטר מסרט אימה שמפרק את המגננות של הפציינט שלו, כדי להפנות את הפתולוגיות שלו כנגדו". לא פחות.
הסבב ההוא היה כה קטלני, שדרייק בחר לא להגיב ובעצם הודה בהפסדו באופן רשמי. פרשנים העריכו שהוא ספג מכה אנושה לתפיסת הביטחון העצמי שלו, ואיבד חלק מההרתעה האזורית שהייתה לו.
הסבב ההוא היה כה קטלני, שדרייק בחר לא להגיב ובעצם הודה בהפסדו באופן רשמי. פרשנים העריכו שהוא ספג מכה אנושה לתפיסת הביטחון העצמי שלו, ואיבד חלק מההרתעה האזורית שהייתה לו
דרייק ניסה לשקם את מעמדו באלבומו האחרון "לכל הכלבים" (("For All the Dogs", שכלל שיר שבו הוא והראפר ג'יי קול העזו לטעון שהם – יחד עם קנדריק לאמאר – "שלושת הגדולים של ההיפ הופ". כשנה לאחר מכן, קנדריק הפציע שוב במפתיע בשיר Like That במסגרת האלבום המשותף של הראפר פיוצ'ר והמפיק מטרו בומין ("זין שלושה גדולים, יש רק גדול: אני").
הדיס שהשלושה שיגרו הדליק לפני שבועיים את האינטרנט ושלח אלפי מעריצים לנבור בשירים מהעבר ולגלות רמזים מטרימים לקרב הגדול החדש – שבו פיוצ'ר, בן ברית לשעבר של דרייק, שאפילו נחשב לחבר שלו, חצה את הקווים והצטרף לכוחות הקואליציה הפועלים נגדו (האלבום, אגב, נקרא "אנחנו לא סומכים עליך" והוא לווה באלבום המשך מוצלח פחות בשם "אנחנו עדיין לא סומכים עליך").
בשלב הזה היה ברור שמדובר במלחמת עולם של ממש, והיא משכה אליה במהירות גם ספינות טילים של כוכבי העל טראוויס סקוט ודה ויקנד.
דרייק – שמצא עצמו מבודד במלחמה האזורית (אחרי שג'יי קול הוציא דיס על לאמאר, אך התחרט והתנצל כמה ימים לאחר מכן בהופעה חיה) – הוציא את השיר Push Ups (Drop and Give Me 50), שבו לעג לקנדריק על גובהו וטען שבגלל כל מיני פיתולים חוזיים הוא הרוויח 50% פחות מהתמלוגים המגיעים לו, וגם הקליט שיר שבו באמצעות בינה מלאכותית הוא שחזר את קולו של טופאק, שנרצח לפני 28 שנה (מה שגרר איום בתביעה מצד משפחתו של טופאק, שאילצה את דרייק למחוק את השיר מכל הפלטפורמות).
דרייק – שמצא עצמו מבודד במלחמה האזורית – הוציא את השיר Push Ups, שבו לעג לקנדריק על גובהו וטען שבגלל כל מיני פיתולים חוזיים הוא הרוויח 50% פחות מהתמלוגים המגיעים לו
קנדריק, מצדו, הגיב השבוע, כשאף אחד לא ציפה לכך, בשיר "אופוריה" – שש דקות של עלבונות קטלניים כלפי דרייק בשלושה ביטים שונים. השיר צבר תוך שעות מיליוני האזנות ברשת והפך לשיחת היום בארה"ב.
דרייק, אגב, הוא אחד המפיקים של סדרת הטלוויזיה "אופוריה", וגם מואשם על ידי רבים בתעשייה ביחסים לא נאותים עם נערות, לעיתים קטינות.
בשירו "אופוריה", קנדריק טוען שדרייק עבר ניתוח להשתלת קוביות בבטן, חוזר לפרשת הילד אדוניס שנחשף בדיס המפורסם עם פושה טי, לועג לשימוש שלו בכותבי צללים ("נגד מי אני נלחם? רוח רפאים או AI?"), דורש מדרייק להפסיק להשתמש במילת ה־N כי הוא לא שחור מספיק, ומסכם: "אני שונא את איך שאתה הולך, אני שונא את איך שאתה מדבר, אני שונא את איך שאתה מתלבש".
בום! המיקרופון נפל על הרצפה.
אם בשלב הזה כל מה שתואר כאן נשמע לכם תינוקי, רדוד, נחות, רכילותי, קטנוני ואף אידיוטי, אין ספק שאתם צודקים לחלוטין. וגם טועים לחלוטין. הרי ברור שאלה לא עניינים שאנשים מבוגרים ורציניים אמורים להתעניין בהם. ברור שהדיסים של אורית סטרוק, איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', ינון מגל ויאיר נתניהו הם עניין הרבה יותר בוגר, אחראי, עמוק ותרבותי.
כך או כך, מלחמת האזרחים של ההיפ הופ היא כרגע האירוע התרבותי המרכזי בארצות הברית. היא מסעירה השבוע אמריקאים צעירים אפילו יותר מגל המחאות נגד ישראל בקמפוסים.
כך או כך, מלחמת האזרחים של ההיפ הופ היא כרגע האירוע התרבותי המרכזי בארצות הברית. היא מסעירה השבוע אמריקאים צעירים אפילו יותר מגל המחאות בקמפוסים
המיקרופון נמצא עכשיו בצד של דרייק. לא ברור עדיין אם הוא יעז להגיב ולהוביל להסלמה אזורית. כמו ששר ראפר אחר, שקולו דווקא לא נשמע בינתיים במהומה החדשה – "זוהי אמריקה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו