החיים מחולקים לתקופות, בכל תקופה יש מן הטוב ויש מן הרע. החוכמה היא למצוא את הטוב בכל רע, למצות אותו וליהנות ממנו עד תום, ולזכור שהכול עובר, גם הרע. בחיים האלה אנחנו נזכרים בעבר, חיים את ההווה וצועדים אל העתיד, לכן עלינו להסתכל קדימה כל הזמן במטרה לשפר את חיינו על פי ניסיון העבר.

במה דברים אמורים?

צריך לזכור שמה שהיה לא יחזור עוד. אי אפשר להחזיר לחיים תקופה שנגמרה. אפשר רק ללמוד ממנה, להתרפק עליה או לנסות להשכיח אותה מהזיכרון. תקופה רעה שעברנו, אין טעם לבכות עליה, לשקוע ברחמים עצמיים ולכעוס על עצמנו. מה שהיה היה ולא יחזור עוד ואין לנו כל אפשרות לשנותו. מה שאנחנו יכולים לעשות מסתכם בדרך ההתבוננות שלנו במה שהיה, בהסתכלות שלנו בעבר.

אדם סגר עסקה גדולה עם שותף, ובדיעבד התברר שהשותף רימה אותו והוא הפסיד כסף רב. עד כאן העובדות, עד כאן מה שקרה בעבר. השאלה מה עושים ואיך ממשיכים הלאה. אותו אדם יכול להאשים את עצמו על הטיפשות שלכאורה גילה כשנכנס לעסקה הכושלת הזאת, הוא יכול למרר בבכי ולרחם על עצמו או לשנוא את השותף ולרצות לנקום בו…

או שהוא יכול לבחור להתבונן בסיפור בדרך שונה, לומר לעצמו שבחיים נכשלים לפעמים ומהכישלונות צומחות הצלחות, הוא יכול למצוא את הדברים הטובים שבסיפור: בסופו של דבר זה רק כסף, לא עניין בריאותי ולא מחלה קשה. וכבר אמר מי שאמר שכסף בא והולך אבל האהבה לעולם נשארת. וכמובן, במקום לשקוע בעצבות, בדיכאון ובהלקאה עצמית, יכול אותו אדם לנתב את רגשותיו למקום חיובי יותר של למידת לקחים מן האירוע ולהגיע למצב שבמקום לשנוא את השותף הרמאי הוא מרחם עליו, חומל עליו על שיש בליבו מרמה.

יבוא הקורא ויאמר: דיבורים יפים, אבל זה לא פשוט לאבד כסף רב ועוד בגלל שותף רמאי, תן לי את האפשרות לשנוא אותו, לקלל אותו, לרצות שיהיה לו רע, לנקום בו, זה רק הוגן וצודק שארגיש כך. ואני אומר: הוגן וצודק כלפי מי? כלפי אותו רמאי? אולי, אבל כלפיך זה ממש לא הוגן ולא צודק. למה שתתמלא ברגשי שנאה ורצון לנקום בו? למה שתיתן לנפש שלך להתכלות ברגשות האיומים האלה? במקום זאת עבוד על עצמך חזק עד שתחוש רחמים כלפי אותו אדם, ותרגיש חמלה על שאלוהים עשה אותו כזה. נפשך תאמר לך תודה אם תנהג כך.

ובאמת לא קל לעבור מרגש של שנאה ונקמה לרגש של רחמים וחמלה. האיש רימה אותי, הפסדתי כסף רב, זכותי להרגיש את מה שאני מרגיש, זה אך טבעי שארגיש כך. ויש כמובן מקרים קשים הרבה יותר של ניצול אנשים, אונס ורצח. למה שארחם על האנס? אני כועס וזועם כל כך – ובצדק – כל מה שאני רוצה הוא רק שיהיה לו רע ושהוא יסבול ויירקב בכלא כל חייו…

כל הרגשות הללו מובנים, טבעיים ואף הכרחיים. אין ספק, כשמישהו פוגע בנו בדרך זו או אחרת אנו כועסים עליו, שונאים אותו, רוצים לנקום בו ואף מייחלים למותו – תלוי ברמת הפגיעה, כמובן. אבל אחרי הכעס, אחרי השנאה ואחרי שקיללנו אותו וייחלנו למותו החיים נמשכים. והחיים לא יוכלו להימשך בצורה תקינה בעבורנו אם נמשיך לשנוא, לקלל ולרצות לנקום. כי בסופו של דבר אנחנו נסבול מכך לא פחות ממושא שנאתנו. הנפש שלנו תסבול, מפני שהשנאה והנקמה יכַלו אותה עד שתדעך ולא נצליח לחיות חיים בריאים, נורמליים ושפויים.

יש מי שיבחרו לוותר ולסיים את חייהם בגלל הפגיעה שעברו, אחרים יעדיפו לפגוע בעצמם ולעבור להרס עצמי בדמות שתיית אלכוהול, צריכת סמים וכיו"ב, ויש מי שימשיכו את התהליך עד שיקבלו את העזרה הדרושה והנחוצה כל כך לנפשם ולבריאותם.

זהו תהליך טבעי שעובר כל מי שנפגע. מובן שאופי התהליך ומִשכוֹ שונה מאדם לאדם ותלוי ברמת הפגיעה. לדוגמה, התהליך שיעבור מי שנפגע פגיעה מינית יהיה שונה ומורכב הרבה יותר מהתהליך שיעבור מי שנפגע פגיעה כספית. אבל בסופו של דבר, כל מי שנפגע חייב לעבור את התהליך בצורה זו או אחרת.

וזה בעיקרו התהליך:

אדם א נפגע מאדם ב. אדם א מרגיש:

כעס רב על אדם ב > רגשות אשמה (אולי אדם ב פגע בי בגללי ואני אשם בכך?) > בושה > שנאה > טינה > רצון לנקום > הלקאה עצמית.

בשלב מסוים הנפש תזעק לעזרה כי כאמור, החיים נמשכים. והעזרה תבוא בדמות המשך התהליך:

עבודה עצמית > אדם א מפסיק לכעוס על עצמו או על אדם ב > מפסיק לחוש רגשי אשמה > מפסיק להתבייש בעצמו > מפסיק לשנוא ולרצות לנקום > מתחיל לחוש רחמים על אדם ב > חוזר לחיים מלאים בתפקוד מלא.

לפעמים כדי להגיע לשלב העזרה אנחנו זקוקים לפסיכולוג או לפסיכיאטר שיכוונו את הדרך, וזה בסדר גמור, אין מה להרגיש רע או בושה אם פונים לעזרתם של פסיכולוג או פסיכיאטר. רק חשוב למצוא פסיכולוג או פסיכיאטר אמינים שיש לנו אמון בהם.

חייבים לזכור: אנחנו אחראים אך ורק לעצמנו. אנחנו מחויבים לדאוג לגופנו ולנפשנו ואיננו אחראים להתנהגות של אדם אחר. אנחנו לא אחראים לדיבורים ולמעשים של אנשים אחרים, ואין זה מתפקידנו לחנכם או להטיף להם מוסר. לכן אין באפשרותנו לשנות בני אדם אחרים, אלא רק להשתנות בעצמנו בהתאם למצב. הבריאות הנפשית שלנו חשובה יותר מהכול, יותר מכל רגשות נקמה ושנאה שרק מחריבים את הנפש ופוגעים בה.

סיכומו של דבר: את העבר אין באפשרותנו לשנות, הלוואי שהיה אפשר לשנות. כל שאנחנו יכולים לעשות הוא לשנות את ההתייחסות שלנו למה שקרה בעבר – לפעמים בעזרת פסיכולוג או פסיכיאטר – כדי שהנפש שלנו תהיה בריאה וכדי להמשיך לחיות חיים שלווים, רגועים ובריאים.

מתוך: החיים כבחירה – המדריך המקוצר לשקט נפשי, אוריון 2017

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.