המדינה משוועת למנהיגות חדשה, בעלת חזון ומסירות ציבורית. מנהיגים ברמה של דוד בן גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין, שכל מאוויים היה טובת המדינה ולא גודל ההנאות האישיות והמשפחתיות שמקנה להם תפקידם.

נדרש אתחול שירחיק את כל העסקנים אשר הובילו אותנו עד לשבת השחורה, ואת אלה המשתפים פעולה עם השלטון הנושא באחריות ומסרב להכיר בה. די לקנוניות. די לשיקול האלקטורלי. די לאנוכיות.

נדרש אתחול שירחיק את כל העסקנים אשר הובילו אותנו עד לשבת השחורה, ואת אלה המשתפים פעולה עם השלטון הנושא באחריות ומסרב להכיר בה. די לקנוניות. די לשיקול האלקטורלי. די לאנוכיות

בני גנץ – שאצלו חונה היום, על פי הסקרים, חלק ניכר מציבור הבוחרים – כשל פעמיים. איני מטיל ספק בכוונותיו הטובות, אך בכוונות טובות לא די. הוא מתגלה מיום ליום כאישיות חסרת עמוד שידרה, ובעיקר נטול כושר מנהיגות.

הוא זורם עם הרוח, ומוכן לשנות כיוון בהתאם למשבי הרגע. דעותיו אינן ברורות. בהעלאה הצינית של חוק הגיוס, בנוסח חוק שהציע גנץ בתקופת ממשלת השינוי, בנימין נתניהו שוב משפיל ומציב אותו בחולשתו.

מעבר לכישלונו הפוליטי, גנץ חסר חזון ואידאולוגיה. יש הרואים בו ימני, כמי שהתמזג עם גדעון סער ומפלגתו הימנית בבירור, ויש אלה התולים בו תקווה של מרכז-שמאל.

באולטימטום אותו הוא כביכול הוא הציב לאחרונה לנתניהו, גנץ זרק סיסמאות רקות ומנוגדות. איך אפשר להביס את חמאס לפני שחרור החטופים? הרי זה לא צלח עד היום. למה הוא לא הודיע פרישה מיידית? הוא נותן שלושה שבועות לנתניהו, זמן שמספיק לו למצוא תרגיל שיגחך את גנץ פעם נוספת

יואב גלנט הוא חבר הליכוד היחיד שהעז עד היום לאתגר את נתניהו ויצא באומץ רב ובקריאה להפסקת המהפכה המשטרית. אך ברגע האמת הוא חזר בו ו''יישר קו'' עם צו הבוס. הוא הצביע עם הקואליציה בעד שינוי חוקי יסוד, בהם ''חוק הנבצרות'' ו''חוק עילת הסבירות''. כשר הביטחון המוביל את המלחמה הוא נוהג כרובוט שמערכת התוכנה שלו נשארה כביום פיתוחה.

לאחרונה הוא שוב מאתגר את נתניהו. מנהיגותו תיבחן עם עמידתו ונחישותו. אם שוב יישר קו עם הבוס ויירד מהעץ מבלי שיביא למהפכה בליכוד, או מבלי שישכנע "חמישה צדיקים ללכת אחריו ל''חקיקה קונסטרוקטיבית'' שתעיף מיידית את נתניהו מהשלטון – אמירותיו של גלנט יישארו אמירות סרק ואישיותו תמשיך להיות מפוקפקת.

יואב גלנט הוא חבר הליכוד היחיד שהעז עד היום לאתגר את נתניהו ויצא באומץ רב ובקריאה להפסקת המהפכה המשטרית. אך ברגע האמת הוא חזר בו ו''יישר קו'' עם צו הבוס

לאחרונה צצים שלושה "מושיעים" חדשים-ישנים:

1. יוסי כהן, אמנם בעל עבר מפואר בשירות בטחון המדינה, אך נראה שרוח סממני נתניהו: יהירות, נהנתנות ורודנות – מנשבת ממנו. כבודו במקומו מונח, אך לא בפוליטיקה האמורה לנצח את הביביזם ואת מנהיגותו שהביאה לשבת השחורה.
2. נפתלי בנט, ימני אופורטוניסט, מנע ממשלת השינוי לחוקק חוק המונע מאזרח המואשם בפלילים ועומד לדין לכהן בתפקיד ראש ממשלה. הוא עשה זאת משיקולים פוליטיים ואנוכיים והעדיף אותם על פני טובת המדינה. נראה שגם הוא מעריץ את נתניהו.
3. גדעון סער, אשר כל כולו תזזית עסקנית – כוחו בתככים וקומבינות להישרדות.

שלושתם שיתפו פעולה ותמכו באופן איש איש בדרכו בקונספציה של נתניהו. זמנם חלף ושובם לזירה הפוליטית פסול לחלוטין.

ויש את יאיר לפיד, מנהיג אמתי, בעל כריזמה, שצמח בזכות יוזמתו וכשרונו. הוא יסד את "יש עתיד", מפלגה שתוך עשור הגיעה לעשרים וארבעה מנדטים, הישג שללא ספק ראוי להערכה.

למרבה הצער מאז הגיעו למעמד הנשגב, ולאחר שזכה לעמוד בראש הממשלה, אמנם ממשלת מעבר, נראה כי לתחושתו חלומו התגשם והוא בא על סיפוקו. הוא הזניח את גוש השמאל בערב הבחירות האחרונות, והזניח את מפלגתו עד לסף אובדן שליטתו לטובת רן ברק. הוא נראה כמנהיג בסוף דרכו, למרות גילו הצעיר יחסית. כמה חבל. ולמרות הכל, נמשיך לייחל לשובו המלא עם אותה ערגה שהפגין בבואו לפוליטיקה.

לאחרונה צצים שלושה "מושיעים" חדשים-ישנים: יוסי כהן, בנט וסער. שלושתם, שיתפו פעולה ותמכו באופן איש איש בדרכו בקונספציה של נתניהו. זמנם חלף ושובם לזירה הפוליטית פסול

אז מי יציל אותנו? מנהיגים חדשים יצמחו לבטח מתוך המחאה נגד המהפכה השלטונית, ממשפחות החטופים ומהארגונים שהתייצבו, מייד עם פרוץ מאורעות השבת השחורה, להושיט עזרה לקורבנות. טרם אפשר לנקוב בשמות, אולם ההיסטוריה מוכיחה שמאבק דמוקרטי נחוש והחלטי, חסר תקדים באיכותו ובהיקפו, כפי שאנו חווים, סופו להצמיח דור חדש של מנהיגים.

בינתיים, אפשר למנות שלושה אישים הנראים על פניו ראויים:

1. יאיר גולן, לשעבר סגן רמטכ"ל, איש בעל דעות ברורות, הנכון להשמיע אותן גם כאשר אינן תואמות את הלך הרוח של רוב ציבור הבוחר. בעת אמת, בזמן שכל שרי הממשלה התחפרו באדישותם, הוא ירד לשטח והציל רבים ממשתתפי פסטיבל נובה, תוך סיכון עצמי.
2. ציפי לבני, בעלת ניסיון רחב במדיניות החוץ של ישראל, שטיפלה בסוגייה הפלסטינית שהיום נדרשת בה הכרעה. היא כבר הוכיחה את מנהיגותה בעמדה נחושה וחסרת פשרות, והיא לא נכנעה לסחטנות החרדים גם במחיר אובדן כס השלטון.
3. גדי איזנקוט, אמנם הצטרף לממשלת נתניהו וממשיך לתמוך בעמדתו המונעת הסדר לשחרור החטופים, אך הוא עדיין רלוונטי, בתנאי שיפגין אומץ מוצהר, יעזוב מיד את הממשלה ואת שותפותו עם גנץ, ויסתער על הזירה הפוליטית כפי שעשה זאת בקרבות ישראל. הוא, בניגוד לגנץ, לא יוצא בהצהרות סרק, ומסריו מוכיחים את אי-נוחותו. הוא ידוע בעמדתו המעניקה עדיפות להחזרת החטופים ולמציאת הסדר עם הפלסטינים. יש לקוות שגם הוא לא פגוע מאינטרסים פוליטיים ומהסחרור מתוצאות הסקרים.

טוב יעשו שלושת אישים אלה אם יחברו יחדיו לקראת הבחירות הבאות.

לא משנה מה יוליד יום. חשוב מכל שנתניהו וכל סריסיו יפנו את הזירה הפוליטית מיידית. נדרשת מנהיגות חדשה שתצהיר במפורש על העמדת לדין את כל חברי הקואליציה שתמכו בנתניהו ובקונספציה שהובילה לשבת השחורה. וכמובן, נדרשת מנהיגות שתפעל בדחיפות עליונה להחזרת החטופים, החיים והמתים, לחיק משפחותיהם, וכן החזרת העקורים לבתיהם, בעוטף עזה ובצפון, תוך הבטחת ביטחונם.

חשוב שנתניהו וסריסיו יפנו את הזירה הפוליטית מיידית. נדרשת מנהיגות חדשה שתצהיר במפורש על העמדת לדין את כל חברי הקואליציה שתמכו בנתניהו ובקונספציה שהובילה לשבת השחורה

מצע מהפכני של אלה המתיימרים להנהיג את המדינה מחייב:

• הקמת וועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה-7 לאוקטובר.
• התחייבות לחקיקת ''חוק החקיקה'' הדורש שני שלישי לשינוי חוקי יסוד, חוק ראשות הממשלה הפוסל נאשם העומד לדין לקבל מנדט מהנשיא להקמת ממשלה, חוק איסור כספי קואליציה, ועוד. ממשלה שלא תבטיח ותקיים חוקי יסוד אלה תהיה פסולה עם הקמתה.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.