את בנימין נתניהו לא צריך לשפוט בהאג כפושע מלחמה, פושע מלחמה הוא לא. אבל כן יש לשפוט אותו על הזנחה פושעת של ישראל, בגלל העדפת ענייניו האישיים, ואת המשפט הזה צריכה לעשות מערכת המשפט הישראלית והמערכת הפוליטית של ישראל, ולא טריבונל בעייתי בהאג.

לכרוך את נתניהו ואת יואב גלנט בכריכה אחת עם יחיא סנוואר וחבר מרעיו – זהו מעשה לא ראוי בלשון המעטה. זה לא מגיע לעם שעדיין חווה טראומה קשה. לא חכם, לא צודק ולא נכון.

לכרוך את נתניהו ואת יואב גלנט בכריכה אחת עם יחיא סנוואר וחבר מרעיו – זהו מעשה לא ראוי בלשון המעטה. זה לא מגיע לעם שעדיין חווה טראומה קשה. לא חכם, לא צודק ולא נכון

אבל, הבעיה היא שנתניהו הרס בכוונת מכוון את מערכת המשפט, כדי שלא תשפוט אותו על שחיתותו, על מה שכן מגיע לו – ובכך הוא במו ידיו חשף את עצמו, בגלל ניהול אגואיסטי של המלחמה בעזה, לצווי מעצר בינלאומיים על מה שלא מגיע לו.

כעת באים השופרות וצווחים: איפה בית המשפט, למה הוא לא מגן על נתניהו? יש להראות להם את התמונה הזאת שכל העולם ראה: נתניהו וחבר שריו וסריסיו הגיעו עד לפתח בית המשפט במופע אימים שנועד להפחיד את שופטיו. והרכב השופטים, במקום להוציא במקום צו מעצר על ביזוי בית המשפט ולפזר את ההפגנה, מחל על כבודו, ופתח במשפט כאילו כלום. מי שמוחל על כבודו, כבודו אינו מחול.

המסר לקהילה הבינלאומית הוא, שאין בישראל מחסום משפטי בפני תוכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ', שלא לדבר על עצם המצב שבו ראש ממשלה עם משפט פעיל על תיקי שוחד חמורים, מנהל את המלחמה. וזאת אחרי שבג"ץ אישר לו לנהוג כך ברוב של 11:0, ומצב נבצרות שאין שני לו – הפך למצב הנורמטיבי בישראל. בתנאים כאלה – באמת אין לקהילת המשפט הבינלאומית ברירה אלא לקחת את המושכות לידיים, ויש מי שיגיד כי אולי אפילו להציל את ישראל מעצמה.

חדלונה של מערכת המשפט גרר אותנו להאג – לא רק כעקרון, אלא גם במעשה. כאשר בוחנים לאחור את שרשרת האירועים שקדמו למלחמת עזה, חייבים להסיק שמערכת משפט גאה ואמיצה הייתה בולמת את הדהירה לתהום עוד מזמן.

חדלון מערכת המשפט גרר אותנו להאג – לא רק כעקרון, אלא במעשה. כשבוחנים לאחור את שרשרת האירועים שקדמו למלחמה, חייבים להסיק שמערכת משפט אמיצה הייתה בולמת את הדהירה לתהום עוד מזמן

את הפנייה להאג לשפוט את קציני צה"ל ואת נוער הגבעות יזם אבו מאזן, כמענה לאתגר של חמאס. בעוד חמאס דגל במוקאוומה (התנגדות) נגד ישראל, אבו מאזן פתח במערכה דיפלומטית נגד ישראל, שכללה את ה-BDS והפעלת נשק האג.

אבו מאזן רצה להוכיח לחמאס כי הדרך שלו, הפוסלת טרור בדור הזה, ומקוממת את העולם נגד ישראל, עדיפה על דרכו של חמאס – המחברת את העולם עם ישראל ומרחיקה את העולם מן הבעיה הפלסטינית.

את חידוש הטרור נגד ישראל דחה אבו מאזן לדור הבא. לכן דאג לחנך את הצעירים הפלסטינים להמשך המלחמה, והשליט את אתוס המלחמה בחברה הפלסטינית במימון משפחות הטרור, כדי שהפלסטינים ישמרו על גחלת המלחמה בישראל לשעת הכושר, לא לעכשיו.

אבל כאשר הפלסטינים התחילו לטחון את התובעת הקודמת, פאטו בנסודה בטרוניות אינסופיות על ההתנחלויות, המתנחלים ועל חיילי צה"ל, היא נתנה להם להבין שאכן תפתח בחקירה פלילית נגד ישראל – אבל לא עשתה כלום בנדון.

כאשר פגשתי את סאיב עריקאת ביריחו, הוא היה משוכנע לגמרי שהתובעת תפעל נגד ישראל, אבל היא דחתה את התיקים ממש לסוף הכהונה שלה. כאשר כרים קאן החליף אותה, התיקים נגד ישראל היו אכן בראש ערמת התיקים שלו, אבל הוא החליט לשים אותם בתחתית. כאשר שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי, רץ לפגוש את כרים קאן בהאג, הוא שמע את הבשורה המאכזבת על כך שיש לטריבונל בהאג סדר יום דחוף יותר.

אבו מאזן רצה להוכיח לחמאס כי הדרך שלו, הפוסלת טרור בדור הזה, ומקוממת את העולם נגד ישראל, עדיפה על דרכו של חמאס – המחברת את העולם לישראל ומרחיקה את העולם מן הבעיה הפלסטינית

הכל השתנה בשריפת הכפר חווארה. תמונות הכפר הבוער המחישו לכל העולם כי יש סכנה אמיתית לפלסטינים בגדה, ובנקודה קריטית זאת העולם המתין לבחון מה תעשה מערכת המשפט הישראלית עם הנושא. התשובה היא: כלום.

ריאד אל-מאלכי הריח הזדמנות, ורץ לוועידה בינלאומית בז'נבה, שם פגש בכרים קאן. ובנקודת זמן זאת, כרים קאן היה קשוב.

לא זו בלבד, אלא שהתקפות פורעי החוק של הגבעות על הכפרים הפלסטיניים נמשכו. מה צריך כרים קאן לחשוב כאשר השר לביטחון לאומי עומד בראש פרחחי הגבעות שצועקים שיישרף לכם הכפר? כשהשר בצלאל סמוטריץ' סבור בוועידה מכובדת שאכן יש למחוק את הכפר?

סמוטריץ' אומנם התחרט אח"כ על אמירתו, אבל אמר, וזה רשום בהאג. רשום בהאג גם שיש לו תוכנית הכרעה, ומה שעוד רשום בהאג זה שמערכת המשפט של ישראל מפוחדת ולא עושה דבר נגד החוליגנים מן הגבעות. שאי אפשר לסמוך עליה אם חלילה ישראל תיזום טרנספר, כפי שירדן ומצרים חוששות, והם לא הסתירו את חששותיהם מכרים קאן.

יש לשים לב כי בשלב הזה, כרים קאן מדייק את צווי המעצר לדרגים הפוליטיים   בישראל ולא לדרגים הצבאיים. מי שדואג לכלול את צה"ל, ואת מדינת ישראל בכלל, לתוך מסגרת פשעי מלחמה – זה נתניהו עצמו. אסור להרשות לו זאת.

ההצבעה הגורפת בכנסת נגד כרים קאן הייתה טעות של האופוזיציה, אם יש דבר כזה, וזה חלק מן הבעיה. אופוזיציה אמיתית הייתה חייבת לומר: אדוני, זה המרק שאתה בישלת לעצמך. תאכל אותו לבד. זה בדיוק מה שנתניהו היה עושה אילו הסיטואציה הייתה הפוכה.

ההצבעה הגורפת בכנסת נגד כרים קאן הייתה טעות של האופוזיציה, אם יש כזו. אופוזיציה אמיתית הייתה אומרת: אדוני, זה המרק שבישלת לעצמך, תאכל אותו לבד. זה בדיוק מה שנתניהו היה עושה בסיטואציה הפוכה

לא רק מערכת משפט אמיצה אין לנו, גם לא אופוזיציה ראויה לשמה, מה שרק מחמיר את מעמדנו הבינלאומי. כאשר אנו מאתרים את הבעיה, אנו יכולים לרשום את התרופה:

1. ניהול ממלכתי, ולא סקטוריאלי של המלחמה, ראה ערך: סעודיה.
2. ניהול משפטיו של נתניהו במרץ ונחישות, בלי שמורא הנאשם יהיה על השופטים.
3. נבצרות עכשיו.
4. העמדת פרחחי הגבעות למשפט, מייד. שאם לא כן – ישראל תעמוד למשפט, ולא רק נתניהו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.