כן, דווקא עכשיו הזמן לדבר שלום

יהיו שיאמרו שזו חוצפה. אחרים ינידו ראשם בתחושת תסכול, ויהיו שיניפו את כף ידם בתנועת ביטול מזלזלת מלווה בכעס. "עכשיו? זה הזמן? כשהחיילים שלנו נלחמים בשוחות, נפצעים או חלילה נהרגים? זה הזמן לדבר שלום? עם מי לעזאזל?", יסכמו במבט שמבקש לומר: תסתכלו על המנותקים האלה.

אז זהו, ארגוני השלום הישראליים והישראליים-פלסטיניים מתכנסים היום (יום ג', 1.7), כשהשיא מתוכנן לאחד ביולי באצטדיון יד אליהו, כדי לומר: דווקא עכשיו! דווקא במלחמה שנמשכת כבר שמונה חודשים אנחנו כאן כדי לדבר שלום. למצוא את הנוסחאות שירפאו את המחלה הממארת הזו, שמפילה חללים בתוכנו כבר 76 שנה.

ארגוני השלום הישראליים והישראליים-פלסטינים מתכנסים היום לומר: דווקא עכשיו! דווקא במלחמה שנמשכת כבר 8 חודשים אנחנו כאן כדי לדבר שלום. למצוא את הנוסחאות שירפאו את המחלה הממארת הזו

"הגיע הזמן" – כך נקרא כינוס ארגוני השלום. הגיע הזמן לעצור את המלחמה
לסיים את הסכסוך. לעשות שלום.

את הכינוס יזם ומוביל מעוז ינון, שאיבד את שני הוריו בטבח בעוטף עזה ב-7.10.
הוא לא יספר על השיחה האחרונה עם הוריו, על הטלפון שקיבל, על הדממה. הוא פשוט לוקח את האירוע הטראומתי ביותר בחייו הלאה, כדי להביא אולי זמנים של פיוס.

בשיחות המקדימות היה ברור, שהמסר הוא אחד ומשותף לכל הארגונים –
מלחמות ומבצעים כבר היו. גם ניסיונות לנהל את הסכסוך היו בשפע, ניסיונות להכיל אותו, להקפיא אותו, להתעלם ממנו – כל אלה ניסיונות ידועים ומוכרים. כל הקונספציות התרסקו.

התקופה הנוראה בתולדותינו אירעה במשמרת שלנו – ישראלים ופלסטינים כאחד. מכאן שיש לבחון את המצב גם מנקודת ראות של הזדמנות, הזדמנות שאל לנו להחמיצה.

כך, שכם אל שכם, ישבו אירגונים בזמן המלחמה. מייצגים משפחות שכולות משני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, לצד ארגוני זכויות אדם כמו רבנים לזכויות אדם, לצד איימן עודה שהודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים בכנסת ישראל כדי להקדיש את חייו מעתה ואילך לקידום השלום, שלום עכשיו, נשים עושות שלום, עומדים ביחד, פורום ארגוני השלום, והרשימה עוד ארוכה.

נאמר די – הם אומרים. כן – הגיע הזמן לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא לקבל עוד חיים באי-צדק מתמשך. נזכור שחיים על החרב אינם גזירת גורל וכי אל לנו להסכים לחיות במלחמת נצח.

היה ברור, שהמסר הוא אחד ומשותף לכל הארגונים – מלחמות ומבצעים כבר היו. גם ניסיונות לנהל את הסכסוך היו בשפע, ניסיונות להכיל אותו, להקפיא אותו, להתעלם ממנו. כל הקונספציות התרסקו

עלינו להוכיח שיש פתרונות. שיש פרטנרים. שיש בסיס להסכמה. בשני הצדדים יש א.נשים חפצי חיים. המטרה היא להוכיח שגם ברגעים הקשים ביותר ניתן למצוא דרך אחרת ליישוב הסכסוכים. לא בכוח ובעוד כוח.

הדיונים היום הם רק שלב ראשון בדרך, אשר כולם יודעים שהיא ארוכה. זה מסע עם מהמורות וקשיים, שלא אחת ייראה לנו בלתי אפשרי. אבל זה מסע שהמודעות לקיומו היא תחילת הדרך ליצירת חברה חדשה, אחרת, עם יעד ברור: לא עוד מלחמות. האם היוזמה הזו תיזכר בעוד שנה מהיום? האם תהיה באמת אבן ראשה למציאות בת קיימא?

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.