המוזיקאי, הזמר והשחקן דן תורן, שהלך לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן, היה איש של מילים. הוא היה גם מלחין נהדר, אך מה שבלט במיוחד בשיריו המשובחים היו הטקסטים – רגישים, חכמים ואותנטיים – בדיוק כמוהו.

תורן ניחן ביכולת, שדי מעטים התברכו בה, לספר סיפור. כזה שקל מאוד להזדהות אתו כיוון שהוא לא מתחכם או נכתב בשפה גבוהה, אלא מתאר מציאות יום-יומית שרבים מאתנו חווים או יכולים לדמיין בקלות.

תורן ניחן ביכולת, שדי מעטים התברכו בה, לספר סיפור. כזה שקל מאוד להזדהות אתו כיוון שהוא לא מתחכם או נכתב בשפה גבוהה, אלא מתאר מציאות יום-יומית שרבים מאתנו חווים או יכולים לדמיין בקלות

קחו למשל את השיר "שוב השקר הזה", שתורן כתב והלחין.

"כשהייתי בן עשר שיקרתי לחבר. סיפרתי לו שאני נוסע לאמריקה בחופש. כשחזרנו ללמוד המורה שאלה 'איך היה?' ואז כבר שיקרתי לכל הכיתה".

מי מאתנו לא זוכר איזה שקר קטן בילדות שליווה אותו לאורך שנים? זו בדיוק הייתה הגאונות של תורן – היכולת לנסח משהו אמיתי על החיים, רגש מוכר שרבים מאתנו חולקים, בשפה בהירה, ציורית ו"פשוטה".

הכתיבה הכנה והמדויקת של תורן, שהרבה פעמים כללה גם הומור וקריצה (כמו בשירים "גידי" ו"מפנה מקום"), לא ניסתה לטשטש או לייפות מציאות. להפך, היא ניסתה לשקף אותה או, לעתים, להאיר בה פינות אפלות.

היה בו משהו נגיש. חף ממניירות. הדבקות באמת, הפשטות והיעדר הפוזה, נצנצו בשיריו, לא משנה במי ובמה הם עסקו – מסוגיות פוליטיות-חברתיות ועד מערכות יחסים.

כך, לדוגמה, בלהיט שלו "לבן על לבן" (המילים של יוסף אלדור):

"אני לא רוצה לעשות מעצמי מסכן. למרות שיש לי זכות. אבל עכשיו אני כל כך כך מתבייש בעצמי שבא לי למות".

האמת בפרצוף. בלי מסכות, בלי מליצות ובלי לנסות להתחנחן או לקלוע לזרם מרכזי.

מי מאתנו לא זוכר איזה שקר קטן בילדות שליווה אותו לאורך שנים? זו בדיוק הייתה הגאונות של תורן – היכולת לנסח משהו אמיתי על החיים, רגש מוכר שרבים מאתנו חולקים, בשפה בהירה, ציורית ו"פשוטה"

לצד הכנות והאמת שאפיינו אותו, בחלק ניכר מלהיטיו ובאלה שכתב לאחרים, תורן שילב אמירה חברתית חדה, בהירה ונוקבת. יש שיאמרו חתרנית. כך למשל בשיר "אדוני הממון" שכתב את מילותיו ללחן של שי להב:

"אתם צריכים אותנו, זאת השיטה. בלעדינו אתם לא שווים יריקה. נאמנים גדולים רק לחשבון הזר – ואז מוכרים לנו שהעולם אכזר".

בהמשך היצירה הוא כתב:

"מדברים בסמלים, מנופפים בדגלים. משקרים בפנים אבל מתים מבפנים".

כמה אמיתי וכואב. כמה מדויק ורלוונטי למציאות של היום.

הערכים שהציב בראש התורן ניכרו היטב – לא רק בשיריו כי אם גם במאבקים חברתיים ופוליטיים שלקח בהם חלק פעיל, כמו המאבק נגד גירוש הפליטים או המחאה מול ההפיכה המשטרית.

אך מעבר למילים המופלאות והלחנים היפים בלט אצל תורן עוד משהו חריג בתרבות של ימינו – הוא לא היה "סלב". הוא לא עבד בלהיות מפורסם. הוא לא שפט בתוכנית ריאליטי, לא הסתובב בהשקות, לא הרבה להתראיין, ולא התאמץ למשוך תשומת לב.

הוא יצר אמנות נטו, בלי טריקים ושטיקים שכל כך נפוצים במחוזותינו. כפי שהיטיב לנסח בשיר שלו "חוזר לשם עכשיו" (כך נקרא גם הספר של תורן שיצא ב-2021):

"לא קנו אותי ולא מכרתי. תמיד שרתי, תמיד שרתי".

לצד הכנות והאמת שאפיינו אותו, בחלק ניכר מלהיטיו ובאלה שכתב לאחרים, תורן שילב אמירה חברתית חדה, בהירה ונוקבת. יש שיאמרו חתרנית. כך למשל בשיר "אדוני הממון"

"אנשים נגמרים ברגע אחד", שר תורן בלהיט היפהפה "אימפריות נופלות לאט", שהולחן על ידו ונכתב על ידי הפזמונאי מאיר גולדברג (ומוכר לרבים בביצוע של חמי רודנר). אז אולי אנשים נגמרים ברגע אחד אך השירים שלהם – לפחות במקרה של תורן זכרו לברכה – ינוגנו, יהדהדו ויושרו עוד שנים ארוכות.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).