יום שבת, 7 באוקטובר, היה יום ההולדת של לוטם נגר, רכז הביטחון של "פתחת שלום" – חבל ארץ המאגד קבוצת יישובים בדרום עוטף עזה. ב־06:29 הוא התעורר עם התרעות מאזור המרכז – בגלל תקלה, האזעקות לא פעלו מייד ביישוב שלו.

"הדלקנו טלוויזיה בסלון להתעדכן ואז הגיעה ההתרעה באזור חולית וסופה", מספר נגר. "התארגנו לצאת החוצה כשפתאום התחילה הרעשה מטורפת בכל האזור. רצנו למיגונית, שהיא בעצם צינור בטון שרק מגביר את הרעש והחרדה. רומי, בת זוגי, עדיין עם פיג'מה ואני בתחתונים.

"אנחנו יושבים במיגונית עם הרעשה בלתי פוסקת, רומי בוכה ורועדת ואני מנסה להרגיע אותה שהכול בסדר, תכף זה נגמר. מהנאיביות, אני שולח לבוס שלי הודעה: 'בוס, כשההפצצה הראשונה נגמרת, אני מוציא מפה את בת הזוג שלי". חיכיתי לרגע של שקט כדי שאפשר יהיה לצאת סוף־סוף.

באותו הזמן מ', מסתערב ממג"ב דרום, וזוגתו רגינה, שעלתה לארץ מרוסיה לפני ארבע שנים, מתעוררים בכרם שלום. "אני משרת ביחידה בגזרה הזאת, ובמקרה יומיים קודם פגשתי את אסף חממי ז"ל (מפקד הגזרה שנהרג בהתקפה וגופתו נחטפה לעזה, א"ה). הוא עשה סיור על הגבול עם רכב 'סופה' ודיבר איתי על הפרות סדר ברצועה ומטענים ולא ייחסתי לזה חשיבות גדולה.

מקלט באזור היישוב פריגן, מאי 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

"בדיעבד, הכול הפך פתאום סמלי, גם הפגישה הזאת. כשהתחילה ההתקפה אני פותח טלוויזיה ורואה שכל המסך אדום. נכנס לי לראש שיש חדירה של מחבלים, אבל לא האמנתי שאצלנו. ב־06:37 אני רואה ג'יפ צבאי ממוגן על הכביש ומקבל התרעות על פצועים.

"אמרתי לעצמי: אני לא נשאר פה בבית ולא משאיר פה את רגינה. יש לי יחידה וצוות בנחל עוז, אני אסע בציר הביטחון ואחבור אליהם. הייתי כל כך תמים בשלב הזה".

"פתאום מגיע רכב מכיוון הנובה במצב קטסטרופה", מספר נגר, "מפורק, בלי צמיגים. הבחור עם כדורים ברגליים ואשתו מאוד בלחץ. אני מבין שהמחבלים כאן, בדרום העוטף"

"יצאתי עם נשק ארוך, נשק קצר, וסט וקסדה ואת הנשקים כבר דרכתי בדרך", משחזר נגר בארנולד שוורצנגרית. "עפתי לכיוון הצומת הראשית של החבל המחוברת עם כביש 232 כי רציתי להתחיל בתרגולת הקבועה של סגירת שערים ופתיחת שערים במושבים.

"לא הבנתי בכלל את גודל האירוע ולא קיבלתי שום תמונת מצב מהחטיבה. רק בדיעבד הבנתי למה. בצומת כבר היה פרוס כוח מצומצם של מספר חיילים שטיפלו בפצועים מהירי על הציר".

אילוסטרציה: חיילים מתקדמים לעבר מחבלים ליד קיבוץ גבים, 7 באוקטובר 2023 (צילום: אורן זיו/פלאש90)

שם, בצומת 232, על הציר המרכזי, פוגש נגר את מ' המסתערב, שלבוש בקרוקס ובטרנינג עם רגינה זוגתו, ומצויד באקדח עם שתי מחסניות בלבד. "פתאום מגיע רכב מכיוון הנובה במצב קטסטרופה", מספר נגר, "מפורק, בלי צמיגים. הבחור עם כדורים ברגליים ואשתו מאוד בלחץ.

"אני מבין שלא רק חדרו באזור שדרות כמו שהתחילו להגיע ידיעות, אלא שהמחבלים גם כאן, בדרום העוטף. מגיע דובדבנצ'יק מהשדות עם רכב מחורר מכדורים. אני מבין שאי אפשר לעקוף אפילו דרך השדות. העסק מתפתח במהירות מבהילה. בקושי 07:00 בבוקר.

אבי היה על אזרחי. "את אבי לא הכרתי, אפילו את שם המשפחה שלו לא ידעתי עד סוף האירוע", מספר נגר באירוניה על מי שיהפוך בשעה הקרובה לשותף בגורלו

"התחילו להגיע עוד אנשים. שני בדואים מכפר קאסם בתוך משאית חשודה. לא ידענו אם הם מחבלים או לא וצעקנו לעברם. הם ענו שהם מפחדים לצאת מהרכב כי ירו עליהם קודם. ליווינו אותם לצומת והחברנו אותם אל החיילים".

בינתיים נקלע למקום גם רב־פקד אבי צידון, קצין מתחנת המשטרה באופקים המתגורר במושב יבול בחבל הבשור. "הוא יצא מהבית קצת לפני שבע", מספרת אישתו אפרת. "אנחנו הסתגרנו בממדים ושתי דקות אחרי נפל החשמל, ולא היה חשמל 40 שעות בערך.

רפ"ק אבי צידון (צילום: משטרת ישראל)

"עם אבי דיברתי רק עוד פעם אחת בעשרים לשמונה. הוא היה באמצע הקרב עם המחבלים והיה קר רוח כהרגלו. הוא רק אמר, 'יש פה כרגע מחבלים ואני לא יכול לדבר'".

"הוא אמר לי, 'אהלן, שמי אבי ואני חייב להגיע לתחנה, זה דחוף'", מספר נגר. "הוא קיווה שיוכל לנסוע דרך הצירים העוקפים. הסברתי לו שאני הרבש"ץ פה ושמסוכן לנסוע כי יורים בכל מקום ועדיף שיחבור אלינו פה".

בינתיים הגיעו התרעות על חדירה ליישובים בגזרה של נגר. רכז הביטחון של פריגן שהה באילת באותו היום, וסגנו, אלירן קדוש, עולה בקשר מול נגר ומודיע שיש מחבלים ביישוב

אבי היה על אזרחי. "את אבי לא הכרתי, אפילו את שם המשפחה שלו לא ידעתי עד סוף האירוע", מספר נגר באירוניה על מי שיהפוך בשעה הקרובה לשותף בגורלו. "אמרתי לו 'שים לפחות כובע משטרה שאפשר יהיה לזהות אותך'".

החיילים בהלם, מסרבים להיכנס ליישובים

כך נולד צוות ההתקפה המשולש. בינתיים הגיעו התרעות על חדירה ליישובים בגזרה של נגר. רכז הביטחון של פריגן שהה באילת באותו היום, וסגנו, אלירן קדוש, עולה בקשר מול נגר ומודיע שיש מחבלים ביישוב.

המסתערב מ' ורבש"ץ חבל שלום לוטם נגר משחזרים את יום הקרבות בפריגן, מאי 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

"חשוב לזכור שהכוח בפריגן זעום לגמרי", אומר נגר. "שנים שמקצצים את כיתות הכוננות ומורידים אימונים, מימון ונשק. והינה, מקרה חירום, ובכיתת הכוננות אין נשק, והם זועקים לעזרה. באותו רגע אתה מריץ החלטות בכלום זמן. ללכת לסופה או חולית? כל השטח חם ואנחנו מעטים. האם לחזור אחורה ולחפש כוחות נוספים? זה באמת אפקט הפרפר. יכול להיות שאם היינו מחליטים ללכת לסופה במקום לפריגן, לא היינו מדברים היום".

אבל לא רק כיתת הכוננות של פריגן שהורעבה מנשק וממשאבים חסרת אונים. גם הצבא, על נשקיו, אפודיו וכוחותיו התאיין באותו הבוקר.

"ניסיתי לקבל איתי כוח שיחפה עליי בזמן שאני נוסע במקביל לציר כדי לסגור את השער האחורי של פריגן, אך ללא הצלחה. אז שאלתי את אבי ואת מ' אם הם יכולים להצטרף ושניהם אמרו לי 'אני איתך'"

נגר: "ניסיתי לקבל איתי כוח שיחפה עליי בזמן שאני נוסע במקביל לציר כדי לסגור את השער האחורי של פריגן על הגדר ההיקפית של החבל, אך ללא הצלחה. אז שאלתי את אבי ואת מ' אם הם יכולים להצטרף ושניהם אמרו לי 'אני איתך'. אבי דרך את האקדח ונכנס לטנדר מאחור ומ' איתי מקדימה. בשלב הזה מי חשב על כמויות כאלה של מחבלים".

איפה החיילים מהצומת?
"היו שמונה חיילי סיירת נחל בצומת, אך הם סירבו להיכנס ליישובים ולהצטרף ללחימה. הם אמרו שהם 'מחכים לפקודות'. הם לא הגדילו ראש. בשלב מסוים התחננתי בפניהם שיבואו איתי לפריגן וניסיתי להחביר אותם אליי גם בהמשך, אבל הם נשארו לטפל בפצועים גם בהמשך הבוקר".

ניתן לשמוע את קרב היריות ביישוב פריגן מתיעוד מצלמת אבטחה, 7 באוקטובר 2023

שלושת הלוחמים מגיעים לש"ג האחורי של פריגן, מרחק נסיעה של דקות ספורות, ומבחינים בפגיעת אר.פי.ג'י בשער. הם נכנסים וסוגרים אותו מאחוריהם. רק מאוחר יותר יבינו שהמחבלים כבר בפנים, סורקים את הבתים.

הבית הראשון מהסוף ממוקם 70–80 מטר מהשער האחורי שנדפק. הוא שייך לרכז ביטחון פריגן, שכאמור נמצא באילת באותו הזמן. נגר ומ' דופקים ריצה ונצמדים לקירות. מדי כמה שניות נגר מציץ ויורה כמה כדורים לעבר הרחוב ומבחין בתנועה בין הבתים הסמוכים. הוא שומע יריות, אבל עדיין לא רואה את המחבלים.

אין לו מושג מה גודל הכוח שאיתו הם צריכים להתמודד. יש לו רובה וחמש מחסניות. למ' יש רק אקדח. "היינו בטוחים שאנחנו נכנסים ונתקלים בשניים–שלושה מחבלים"

אין לו מושג מה גודל הכוח שאיתו הם צריכים להתמודד. יש לו רובה וחמש מחסניות. למ' יש רק אקדח. "היינו בטוחים שאנחנו נכנסים ונתקלים בשניים–שלושה מחבלים", משחזר נגר את הרגע, כשהוא נצמד אל הקיר עם הנשק.

"הסתכלתי בשעון, השעה הייתה 07:38. אין לי תקשורת עם הצבא, המכשיר הצבאי שלי מת. כאילו חתכו את התקשורת, לא יודע איך להסביר את זה. הדבר היחיד שעבד לי היה הטלפון, שנפל בשלב מסוים בזמן הריצה, ומכשיר הקשר של המועצה, ועם זה אנחנו מתפקדים. אני שומע יריות ורימון מתפוצץ בשטח פתוח. אני אומר למ', 'פאק, הם מאגפים אותנו'.

רבש"ץ חבל שלום לוטם נגר בפריגן, מאי 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

"אני מעביר לו את הנשק ומנסה להוציא דיווח בקשר: 'כאן רבש"ץ חבל שלום. יורים עליי משני הכיוונים בפריגן, אני בבית האחרון מול הש"ג המקומי. אומר את זה פעם אחת, אין תשובה ומדווח שוב. ואז אחרי כמה דקות בני, רבש"ץ שלומית, אומר: 'אני בדרך אליך עם כיתת כוננות".

מ': "הטקטיקה שלנו עכשיו פשוטה: אם לא תסתער כל הזמן, הם יסתערו עליך ולא תחזיק מעמד.  אז התחלנו לדלג, אבל כל אחד שעשה בה"ד 1 יודע שהציר החשוף הזה הוא גזר דין מוות. אז נצמדנו לבית הראשון ושאלנו את עצמנו מאיפה נכנסים. מהחלון? אם נכנס משם איך נצא החוצה? מה יקרה אם אחד ייפצע – איך נדלג אחורנית?

מ: "ראינו את האופנועים שלהם ובשלב הזה חשבתי שהם שישה–שבעה מחבלים. בדיעבד הבנתי שהיו 10. עכשיו אני רואה אותם זזים בתוך הבתים, משנים מיקום. הבנתי שברגע שמפסיקים לירות הם מחסלים תושבים"

"החלטנו לדפוק ריצה לבית השני כשאבי עושה לנו רתק של אש מאחור. אבי רץ עם האקדח בצד השני של הכביש, מכווץ את הרגליים ונצמד לפילר כשמסביבו הבטון מחורר לגמרי. זה השלב שאמרנו 'הופה, אלה לא כדורי 5.56 רגילים. הם הגיעו עם חודר שיריון. והם יורים אליו מדויק ונופלים עוד ועוד כדורים בעוצמה.

"אנחנו נלחמים עם נשק ארוך אחד ואילו הם עם אפודים קרמיים, רובי סער ו־60 רימונים  ורקטות – ובלי סוף תחמושת".

מחבלי חמאס ביישוב פריגן, 7 באוקטובר 2023

מ: "ראינו את האופנועים שלהם ובשלב הזה חשבתי שהם שישה–שבעה מחבלים. בדיעבד הבנתי שהיו 10. ועכשיו אני רואה אותם זזים בתוך הבתים, משנים מיקום. הבנתי שברגע שמפסיקים לירות עליהם הם מחסלים תושבים, דילגנו קדימה עוד".

נגר: "השעה היא 07:41. אנחנו יוצאים לאיגוף, משאירים פה את אבי. במטרה לתת אש. אני רואה את מ' רץ עם הקרוקס על הרגליים קדימה, בלי מיגון, רץ כמו חולה נפש. ואני רץ אחריו. אנחנו מגיעים לבית השני".

"אני רואה את מ' קופץ מעל החומה, עושה חצי סיבוב, צועק 'איי' – ונופל קדימה. אני מעביר לאוטומט, דופק צרור ונתקע לי מעצור. ובזמן שאני מתפעל את המעצור, מ' נסוג אחורה, מדמם, לתפוס מחסה"

בבית השני כבר נקלעים נגר ומ' לקרב ישיר מול המחבלים. "פתחנו באש והפלנו שני מחבלים ואז הכול מסביב התחיל להישבר ולהתפרק, חטפנו מכת אש פסיכית ממספר כיוונים, שלוותה בצעקות בערבית", מספר נגר.

"אני רואה את מ' קופץ מעל החומה, עושה חצי סיבוב, צועק 'איי' – ונופל קדימה. אני מעביר לאוטומט, דופק צרור ונתקע לי מעצור. ובזמן שאני מתפעל את המעצור, מ' נסוג אחורה, מדמם, לתפוס מחסה".

לוטם נגר ליד השער האחורי של היישוב פריגן, מאי 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

עכשיו שני הלוחמים מנוטרלים חלקית, ומ', שנפצע בירך, בסכנת חיים. המחסה שתפסו מאחורי הקיר לא מאפשר אפילו לשים לו חוסם עורקים. "הבנתי שאם אנחנו נשארים פה עוד דקה הלך על שנינו", אומר מ'. "דפקתי ריצה של איילה עם הפציעה. אדרנלין זה דבר מטורף".

הקצינים סגרו את החלון, הסתובבו ונסעו הלאה

קשה לקבל את מה שמתרחש בינתיים בצומת. רגינה, אישתו של מ', נשארה מאחור עם החיילים והפצועים. בקושי הספיקה להיפרד מבעלה שיצא לסכן את חייו בפריגן. שמונה חיילים חמושים מיחידה מובחרת נמצאים איתה בצומת במשך שעות, אך מתקשים להתעשת.

"החיילים רעדו מפחד, חלקם ברמה של כמעט בכי", מספרת רגינה. "ראיתי שהם מפחדים. הם ילדים, אני יכולה להבין. מצד שני להם יש נשק ואפודים ולנו אין כלום, והם לא זזו מהמקום"

"החיילים רעדו מפחד, חלקם ברמה של כמעט בכי", מספרת רגינה. "ראיתי שהם מפחדים. הם ילדים, אני יכולה להבין. מצד שני להם יש נשק ואפודים ולנו אין כלום, והם לא זזו מהמקום. אני הייתי שם עד שעה 15:00–16:00 אחר־הצוהריים, עם נעליים מידה 45 של מ' ששמתי עליי מהר בבוקר, עם פיג'מה, בלי לשתות, כמו הומלסית.

"החיילים חסרי אונים. מדי פעם היה צריך לבדוק רכבים שעוברים, לראות מי מגיע – ואני לא מאמינה שאני צריכה להסביר להם לאיפה להסתכל ואת מי לבדוק בכביש. הם לא חשבו לרגע שצריכים ללכת לחפש מחבלים".

לוטם נגר וזוגתו של מ' רגינה, מאי 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

רגינה עדיין מתקשה להתגבר על האירוע המפחיד, ובעיקר עדיין מתקשה להאמין שכך התנהל הצבא באותו בוקר. "למ' לא עבד הטלפון, אחר כך התברר שהוא בכלל נפל. אז הייתי לבד עם חיילים שלא זזו מהמקום.

"אבל זה לא רק הם. בשלב מסוים עבר שם ג'יפ, והם פותחים את החלון, יש להם קסדות והכל. והם רואים אישה יושבת כמעט לבד, עם שני כלבים, נראית אבודה והם לא יודעים מה לעשות. סגרו את החלון והמשיכו לנסוע. עד שהצלחתי להיחלץ משם היה כמעט ערב".

בינתיים נגר ומ' הפצוע נסוגים חזרה לבית הקיצוני בזמן שצידון מחפה עליהם באש. עכשיו מגיע שלב הדילמה האכזרית: מ' לא יכול להישאר יותר בשטח. אם לא יפונה לאחור ידמם למוות

בדובר צה"ל סירבו להתייחס לאירוע עם חיילי הנח"ל והשיבו בתגובה: "צה"ל מתחקר את אירועי השבעה באוקטובר ומה שקדם להם. מטרת התחקירים הינה למידה והפקת לקחים להמשך הלחימה. התחקירים מתבצעים בימים אלו ולכשיסוכמו יוצגו הממצאים בשקיפות לציבור".

בינתיים נגר ומ' הפצוע נסוגים חזרה לבית הקיצוני בזמן שצידון מחפה עליהם באש. עכשיו מגיע שלב הדילמה האכזרית: מ' לא יכול להישאר יותר בשטח. אם לא יפונה לאחור ידמם למוות. נגר מבקש מצידון לפנות אותו ולהשאיר אותו לבדו, עד שתחבור כיתת הכוננות של שלומית, שככל הנראה נמצאת במרחק דקות בודדות.

המסתערב מ' ליד אחד הבתים שבו פעלו בשבעה באוקטובר, מאי 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

לכולם ברור שמי שנשאר לבד נמצא בסכנת מוות מיידית: בלי יכולת להסתער, המחבלים הולכים וסוגרים עליו. אך צידון מסרב לקחת את מפתחות הטנדר של נגר ולפנות את מ'. "שוב ושוב הוא אומר לי, 'אני לא אזכור את הקוד של האוטו – פנה אותו אתה'.

"וככה זה נמשך: אני אומר, 'פנה אותו' – והוא מסרב ומתרץ שלא יזכור את הקוד… עד שמ' צורח 'תעיפו אותי מפה כבר, אני נשפך פה'. ואבי צועק לי, 'תשאיר לי את הנשק וסע עכשיו או שמ' ידמם למוות'.

רפ"ק אבי צידון (צילום: באדיבות המשפחה)

"אבי צידון ז"ל נותר לבדו לנהל אש מול חוליה של בערך תשעה–עשרה נוחבות. הוא הציל את חיי, את חייו של מ' ואת חיי התושבים בפריגן"

"נתתי לו את הרובה, שלפתי את האקדח ורצתי לכיוון הש"ג תוך כדי שאני סופג אש לכיווני. טיפסתי לטנדר, סובבתי אותו לכיוון היציאה ואז עצרתי. פתחתי חלון וצפצפתי לאבי שלוש פעמים, צעקתי לו, 'בוא איתנו, אנחנו נחפה עליך ביציאה!' הוא צעק לנו, 'אין זמן, תיסע, אני אסתדר'. וזהו".

כשנגר ומ' הפצוע מתחילים לנוע לכיוון הצומת, מקבל נגר איתות מבני, רכז הביטחון של היישוב שלומית שהם בש"ג של פריגן. "אני מעדכן אותו שנשאר מאחור שוטר קרח גבוה, וכיתת הכוננות של שלומית מגיעה למקום ומשתלטת על האירוע.

אנדרטה במקום שבו נפל השוטר אבי צידון בשבעה באוקטובר, מאי 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

"כמה זמן אחרי שיצאנו? אולי דקה. אבל זאת דקה שהיא עולם ומלואו, בה אבי הוא היחיד שמייצר אש לעבר המחבלים. וכך נשאר פקד אבי צידון ז"ל לבדו לנהל אש מול חוליה של בערך תשעה–עשרה נוחבות. הציל את חיי, את חייו של מ' ואת חיי התושבים בפריגן".

רב פקד צידון היה בן 50 במותו.

"ניפגש בשמיים"

אות החיים האחרון מצידון התקבל ב־08:01. כך גילתה אפרת, אלמנתו, בדיעבד. "זאת הייתה שיחה מקצין משטרה מרהט שמשרת איתו באופקים, שמע שיש חדירה ורצה להבין מה המצב. כשאבי ענה לו זה כבר היה אחרי שלוטם ומ' הלכו.

 אפרת: "הוא הסביר לקצין המשטרה את הסיטואציה וסיים ב'ניפגש בשמיים'. הוא הבין לגמרי שהמחבלים סוגרים עליו ואין לו סיכוי. אני מניחה שדקות אחר כך הוא נהרג"

"הוא הסביר לו את הסיטואציה וסיים ב'ניפגש בשמיים'. הוא הבין לגמרי שהמחבלים סוגרים עליו ואין לו סיכוי. אני מניחה שדקות אחר כך הוא נהרג".

מנחם אותך במקצת שהוא הציל כל כך הרבה חיים במותו?
"זאת שאלה מורכבת. אני יודעת שהוא לא יכול היה לעשות אחרת. גם אם היה יודע מראש מה תהיה התוצאה הסופית הוא היה מתנהג אותו הדבר. הוא אמר לי בחייו שהוא מוכן להקריב את החיים שלו למען אנשים אחרים.

תיעוד: מחבלי חמאס נכנסים לבית ביישוב פריגן, 7 באוקטובר 2023

"לפחות הוא לא מת לשווא. לפחות היה ערך ומשמעות למותו. היה לו לב גדול והוא נתן את עצמו למען השוטרים שלו. הם יכולים לספר לך שהוא היה המפקד הכי זמין, הכי בגובה העיניים, הכי מסור. הוא היה איש שמסמן יעדים ומגשים אותם".

הסיפור על החיילים שלא התערבו בלחימה מטריד אותך?
"אני חושבת שזה סיפור אחד מיני רבים שמעיד על תמונה כללית של חידלון שהוא בלתי נתפס. יש פה חידלון כללי של צבא שלא הגיע, שלא היה שם והשאיר אותנו לבד. הלוואי שמישהו יום אחד ייתן על כך את הדין וייקח אחריות".

כשנגר גילה שאף תושב לא נרצח באירוע, הוא כמעט בכה מהתרגשות. אבל המחיר בכל זאת היה כבד: מלבד צידון נהרגו עוד שני חברים בכיתת הכוננות של היישוב שלומית – ראובן שישפורטיש ואביעד כהן

בסופו של דבר הגיעו כוחות צבא לפריגן רק אחרי שהקרב הסתיים וכיתת הכוננות של שלומית הכניעה את המחבלים. כשנגר גילה שאף תושב לא נרצח באירוע, הוא כמעט בכה מהתרגשות. אבל המחיר בכל זאת היה כבד: מלבד צידון נהרגו עוד שני חברים בכיתת הכוננות של היישוב שלומית – ראובן שישפורטיש ואביעד כהן ז"ל – ועוד 4 נפצעו.

קשה להפריז בחשיבות התושייה ועוז הרוח של צידון, מ' ונגר. כשהגיעו לפריגן היו המחבלים כבר בפתח הבית השלישי, שבו שהתה משפחה של שש נפשות. אם השלושה היו נשארים חמש דקות נוספות בצומת, אולי בניסיון לשכנע את החיילים ההלומים לבוא איתם בכל זאת, יש לשער שתושבי אותו בית היו נרצחים.

שוטר תופס מחסה מאחורי מכונית בשבעה באוקטובר 2023. אילוסטרציה (צילום: Oren ZIV / AFP)

חברו מהתיכון של צידון, אמיר פלג, ספד לו: "יש לי חבר גיבור שקוראים לו אבי. יש לי חבר שהלך בעיניים פקוחות אל מותו ובכך הגן ושמר על יישוב שלם שעמד בסכנת טבח. יש לי חבר שידע מה הוא מקריב והחליט להקריב. יש לי חבר שאהב את החיים, אהב את בת זוגו ואת ילדיו אהבת נפש ועדיין בחר להישאר לבד מול עשרות מחבלים. תמיד ידענו, החבר'ה בקיבוץ, שאבי הוא גיבור".