8 חודשים לתוך מלחמה רב זירתית, אפשר כבר להשתיק את סיסמאות ראש הממשלה ושר הביטחון, לשים בצד את רצף האיומים של מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל, אלוף פיקוד צפון ואחרים, החושבים שהנאומים השחצניים שלהם מעודדים את אזרחי ישראל ומפחידים את חזבאללה וחמאס.

פשוט נמאס כבר לשמוע כיצד "לבנון תחזור לתקופת האבן", "טייסינו יושבים בקוקפיטים והחרטומים מכוונים צפונה", ואיך יחיא סנוואר "שומע את רעם שרשראות הטנקים מעליו".

נמאס כבר לשמוע כיצד "לבנון תחזור לתקופת האבן", איך "טייסינו יושבים בקוקפיטים והחרטומים מכוונים צפונה", ואיך סנוואר "שומע את רעם שרשראות הטנקים מעליו"

לאחר מבצע מוצלח בנוסייראת לחילוץ 4 חטופים, אפשר לבחון את עקרונות הלחימה שבוצעו במלואם במבצע מדויק, אבל נזנחו לחלוטין במלחמה הגדולה.

דבקות במשימה, יוזמה והתקפיות, תחבולה, ריכוז מאמץ ורוח לחימה הופגנו היטב ע"י לוחמי ימ"מ, שב"כ וצה"ל. אבל כיצד הנהגת ישראל מקיימת את העקרונות שנצרבו בדם במשך עשרות שנים? האם מישהו שם בקבינט המלחמה הצר או הרחב עדיין דבק בהם?

עקרונות המלחמה של צה"ל מגדירים בברור עשרה עקרונות יסוד. צריך כיום לבחון אותם לאור המלחמה המורכבת, המתנהלת מעל הקרקע ומתחת לקרקע. באוויר, בים, ומול אויב מרוחק שאין לו גבול משותף עם ישראל.

עקרונות תפיסת הביטחון של ישראל במשך שנים קבעו העברת מלחמה לשטח האויב, ומלחמה קצרה והכרעה מהירה כדי להימנע מגיוס מילואים ארוך ויקר ופגיעה במשק האזרחי.

האם אלו מתקיימים כיום, כאשר הפוליטיקאים שלנו יושבים בממשלה ודורשים (אחרי שמונה חודשי מלחמת התקפה בדרום ומלחמת הגנה בצפון) להיכנס ללבנון ו"להכריע את חזבאללה"?

האם זה בכלל מהלך אפשרי, או שאנחנו נתונים בידיהם של אנשים חסרי כל ניסיון צבאי מבצעי ומקצועי, שרלטנים, שקרנים וחובבנים, שרק ניפוח החזה מול הבייס הפוליטי שלהם מדריך את דרישותיהם לצאת למלחמה? וכמה יעלה לנו המהלך הזה של מלחמה בלבנון, אם ישראל לא עומדת בשום עיקרון מלחמה שקבעה לעצמה ובשום תפיסת ביטחון שהנחתה את קיומה?

דבקות במשימה, יוזמה והתקפיות, תחבולה, ריכוז מאמץ ורוח לחימה הופגנו היטב ע"י לוחמי ימ"מ, שב"כ וצה"ל. אבל כיצד הנהגת ישראל מקיימת את העקרונות שנצרבו בדם במשך עשרות שנים?

ובכן, אלה עקרונות המלחמה של צה"ל:

1. דבקות במשימה לאור המטרה

"החייל יבצע את המשימה בדבקות, תוך התגברות על כל מכשול ואויב, חרף הסכנה והקושי הפיזי או המנטלי".

אלא שממשלת ישראל לא קבעה מטרה בלחימה בעזה, כלומר משימה מוגדרת, ולא קבעה מה יקרה שם ביום שאחרי, ובוודאי לא קבעה מטרת מלחמה בלבנון.

2. מיצוי הכוח

"שימוש מיטבי בכוח המוקצה למשימה, תוך שילוב נכון של היכולות השונות לרבות הטכנולוגיות".

כבר היום כוח המילואים מיצה את עצמו אחרי שחיקה של שירות ארוך בעזה. הנזקים אדירים למשק האזרחי, ובעיקר לאנשי המילואים עצמם ובני משפחותיהם.

3. יוזמה והתקפיות

"החייל ייזום פעולות באופן עקבי חרף כל מגבלה או קושי… ויחתור למגע התקפי עם האויב בכל הזדמנות".

ברור שישראל לא יוזמת פעולות התקפיות בלבנון, אלא שקועה בהנחיית הדרג המדיני בקרב הגנה מתמשך, שגורם להרס יישובי הצפון ולפינוי עשרות אלפי אזרחים מבתיהם ללא תאריך יעד לשובם. הצבא שקוע בפעולות הגנתיות בלבד ולא מצליח לספק ביטחון ולמלא את המטרות של ייעודו כצבא הגנה. מן הסתם, כאמור, גם לא הוגדרו לו מטרות בגבול הצפון.

בין עקרונות צה"ל: דבקות במשימה לאור המטרה. אלא שממשלת ישראל לא קבעה מטרה בלחימה בעזה, כלומר משימה מוגדרת, ולא קבעה מה יקרה שם ביום שאחרי, ובוודאי לא קבעה מטרת מלחמה בלבנון

4. תחבולה

"ההפתעה משמשת לה בסיס, אך עיקרה זיהוי התורפה ונקודת ההכרעה והפעלת המאמץ העיקרי לעברן".

מי שנקט תחבולה הוא חמאס. הפתיע את צה"ל למרות יתרון טכנולוגי אדיר של צה"ל. בסיס ההפתעה והצלחתה משמשים כיום בידי חמאס לכיפוף ידיה של ממשלת ישראל, לסחיטת הישגים נוספים תמורת האזרחים שנחטפו, וכדי לדרוש את הפסקת המלחמה שקורעת את החברה הישראלית.

5. ריכוז המאמץ

"השפעת כל המאמצים והכוחות כפופה לצורך של המאמץ העיקרי".

צה"ל ריכז מאמץ ברצועת עזה, שחרר את רוב הכוחות בינואר, וכעת שוב מרכז מאמץ – הפעם ברפיח. הוא נמנע מריכוז מאמץ בגזרות אחרות, כיוון שאין לו מספיק כוחות. למחדל הזה אחראי הדרג המדיני שקיצץ את סד"כ צה"ל במספר אוגדות מילואים וחשב שהחמאס מורתע.

6. רציפות והמשכיות

"הפעלת לחץ בלתי פוסק לשם מניעת ההתארגנות של האויב וניצול ההצלחה כשחולשתו מתגלה".

הלחץ הצבאי על חמאס בעזה נעצר אי שם בפברואר 2024. צה"ל שחרר את כוחות המילואים להתרעננות ולהיערכות לאפשרות של לחימה בצפון. אין במלחמה הזו המשכיות ורציפות כי היא ארוכה מכל מלחמות ישראל.

במלחמת ששת הימים ידע צה"ל לשמור על העיקרון הזה וניצח בשישה ימים. ביום הכיפורים זה קרה ב-19 יום, והמלחמה הסתיימה בהסכם הפסקת אש והפרדת כוחות. זה לא קורה כיום בגלל שיבוש כל העקרונות שלעיל.

מי שנקט תחבולה הוא חמאס. הפתיע את צה"ל למרות יתרון טכנולוגי אדיר של צה"ל. בסיס ההפתעה והצלחתה משמשים כיום בידי חמאס לכיפוף ידי הממשלה, לסחיטת הישגים נוספים ולדרישת הפסקת המלחמה

7. עומק ועתודה

"נדרשים כדי להרחיק איומים וכדי לאפשר רציפות והמשכיות מחד גיסא ועמידה במשברים מאידך גיסא".

אבל לצה"ל אין עתודה. חרדים שלא התגייסו במשך שנים לא הוכשרו למלא את השורות. אנשי מילואים ששוחררו התגייסו בהתנדבות בחלקם אבל זה לא מספיק כאשר צה"ל נדרש ללחימה כה ארוכה במספר חזיתות.

הדברים נאמרו לכנסת ולדרג המדיני כבר לפני שנים בידי ארגוני המילואים. הוסבר והובהר שבעת חירום לא יהיה מספיק כוח למלחמה כזו. המציאות מתפוצצת לכולנו בפנים בשל מחדלי תכנון וניהול כושל.

8. אבטחה

"הימנעות מחולשה הנוצרת עקב ריכוז המאמץ וחשיפת אגפים. לעשות פעולות שיתמודדו עם יוזמות האויב ויאפשרו לכוח לפעול לאור המשימה".

חזבאללה תוקף ללא הפרעה את יישובי הצפון. זה האגף הפגיע כעת. חמאס יו"ש תוקף בעמק חפר ויישובי הגדר במרכז הארץ. החות'ים תוקפים באילת. איראן תוקפת מרחוק. אין לישראל חזית אחת. יש לה מספר אגפים מותקפים בו זמנית. האם הקישניקים והבן גבירים מבינים את המשמעות של לחציהם לצאת למלחמה בלבנון?

9. רוח לחימה

"הנעת החייל להשגת המטרה מאפשרת לשמור על חיוניות היחידה בשעת משבר. רוח הלחימה הכרחית לצבא קטן ומהווה פיצוי על חולשה חומרית".

ברור שצה"ל חסר אמצעים ותחמושת ללחימה ארוכה. ללא הרכבת האווירית והימית של ארה"ב היינו נשארים ללא תחמושת כבר בשבועות הראשונים של הלחימה. רוח הלחימה בקרב הכוחות הסדירים עדיין נשמרת, אבל מעיקה על ההורים ובני זוגם, ורוח הלחימה של המילואימניקים מתחילה להתערער שלא לומר להתפורר.

העומס גדול מדי, וכשאין תשובות של הדרג המדיני לבעיות האזרחיות אי אפשר לשאת גם בעומס הלחימה וגם בעומס הפגיעה הכלכלית אזרחית בעסקים, בלימודים וחיי המשפחות.

לצה"ל אין עתודה. חרדים שלא התגייסו במשך שנים לא הוכשרו למלא את השורות. אנשי מילואים ששוחררו התגייסו בהתנדבות בחלקם אבל זה לא מספיק כאשר צה"ל נדרש ללחימה כה ארוכה במספר חזיתות

10. פשטות

"שיאה של המקצוענות; עיקרה הימנעות מיצירת תכנית ששלביה תלויים זה בזה. תפקידו של הכוח פשוט וברור גם כשהתכנית הכללית מורכבת".

תכנית הלחימה של צה"ל בעזה לא פשוטה כלל, משום שהלחימה מתבצעת מעל ומתחת לקרקע. הלחימה מעל הקרקע היא מול אויב שמסתתר בקרב אוכלוסייה אזרחית, ולא מול גדודי חי"ר ושריון שניתן להשמידם מהאוויר או מהקרקע.

הלחימה מתחת לקרקע מורכבת הרבה יותר. יש לגלות כל מנהרה ולחשוף את מה שטמון בה, להיזהר מפני פגיעה בחטופים ולהשמיד את המנהרה בזהירות בלי לפגוע בכוחות המתמרנים.

הלחימה כיום מורכבת גם באוויר. חיל האוויר לא מצא עדיין פתרונות לכטב"מים הטסים נמוך ומהר ולא לטילים ארוכי הטווח של חזבאללה. ברור לכל, שכניסה ללבנון תגרום לירי יומיומי של אלפי רקטות, טילים, ומאות כטב"מים, והעורף יהיה פגיע מאי פעם.

*  *  *

כל העקרונות הללו מצביעים על כך שלממשלת ישראל אין עקרונות מלחמה והיא לא עומדת בשום עיקרון שצה"ל קבע. תפיסת הביטחון שלה קרסה ("חמאס הוא נכס?") וקרסה תפיסת הביטחון שהנהיגה את ישראל במשך 76 שנים.

הממשלה גם לא יודעת כיצד לנהל קרב הכרעה מהיר, כאשר הלחימה מתבצעת מעל ומתחת לקרקע ומול טכנולוגית טילים חדשה של אויב במספר גזרות.

נשארנו עם סיסמאות ואיומים. נשק חלש, מיושן, חלוד ומגוחך. חסן נסראללה ויחיא סנוואר לא מתרשמים. איראן לא רועדת מפני הנאומים הנפוחים של בנימין נתניהו ויואב גלנט.

לממשלת ישראל אין עקרונות מלחמה והיא לא עומדת בשום עיקרון שצה"ל קבע. נשארנו עם סיסמאות ואיומים. נשק חלש, מיושן, חלוד ומגוחך. נסראללה וסנוואר לא מתרשמים. איראן לא רועדת מהנאומים הנפוחים

הם יודעים היטב כיצד ניטרלו את עקרונות המלחמה של צה"ל וכיצד ישראל עומדת כעת – לא רק מול מלחמה מורכבת, אלא עם הנהגה חסרת עקרונות, חסרת מטרות, פחדנית וחובבנית, שלמרבה הצער (וה"שמחה" של אויבנו) הובילה את ישראל לתבוסה. וזאת – כשהיא חושבת רק על הישרדותה בשלטון, גם אם השלטון הזה יהפוך את ישראל לעיי חורבות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.