האם הערכות אמ״ן נגזרות בפועל מהקונספציה של הממשלה?

שר הביטחון יואב גלנט בהערכת מצב מבצעית, עם ראש אגף המבצעים בצה"ל האלוף עודד בסיוק וראש אמ"ן האלוף אהרון חליוה. 7 באפריל 2024 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
אריאל חרמוני, משרד הביטחון
שר הביטחון יואב גלנט בהערכת מצב מבצעית, עם ראש אגף המבצעים בצה״ל האלוף עודד בסיוק וראש אמ״ן האלוף אהרון חליוה. 7 באפריל 2024

ניתוח ההפתעות במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת עזה, מראה שהערכות אמ"ן בשני המקרים תאמו באופן מלא את הקונספציה של ההנהגה המדינית-ביטחונית.

כלומר, בהערכות גורליות לביטחון המדינה, בשני המקרים, אמ"ן אימץ את הקונספציה של ההנהגה המדינית-ביטחונית, וההנהגה המדינית-ביטחונית אימצה את הערכות אמ"ן באופן מוחלט, ללא שום ספק.

בהערכות גורליות לביטחון המדינה, בשני המקרים, אמ"ן אימץ את הקונספציה של ההנהגה המדינית-ביטחונית, וההנהגה המדינית-ביטחונית אימצה את הערכות אמ"ן באופן מוחלט, ללא שום ספק

ועולות שאלות קשות:

האם אמ"ן למעשה מחפש אימותים לקונספציה של ההנהגה המדינית-ביטחונית, או פועל עצמאית ללא תלות בכך?

איך זה קורה שאף אחד משני הצדדים האלה לא מנסה להפריך את תפיסתו של השני, ולו רק כידי לבחון את הבסיס עליו מעוגנת התפיסה?

האם ההנהגה המדינית-ביטחונית ואמ"ן נמצאים בלופ סגור ומהדהדים אחד את תפיסתו של השני? הם הרי מרבים להיפגש לדיונים בהערכות גורליות למדינה.

על ה"אמת", הוודאות והספק

בנאורות המסורתית במאה ה-17, מימיהם של רנה דקארט ופרנסיס בייקון, הייתה דומיננטית תפיסת הוודאות וההוכחה – בכל דבר חיפשו ודאות בדרך ההוכחה. כך המדע מתפתח וכך החיים בכלל מתפתחים.

דויד יום, פילוסוף סקוטי בן המאה ה18, ערער על תפיסתם וטען שאין וודאות בשום דבר ותמיד חייבים להטיל ספק בכל דבר, ושלא ניתן להוכיח דבר באינדוקציה (דויד יום, מסכת טבע האדם). זה שהשמש זרחה מידי יום כבר 4.5 מיליארד שנים, עדיין לא מבטיח לנו שהיא תזרח גם מחר. אין שום חוק כזה שמבטיח זאת.

אלברט איינשטיין אמר שהחל לעסוק בתורת היחסות אחרי שקרא את כתביו של דויד יום. כנראה לא היה עולה בדעתו להטיל ספק בפיסיקה הקלאסית של ניוטון שהייתה "נכונה" מאות שנים.

האם ההנהגה המדינית-ביטחונית ואמ"ן נמצאים בלופ סגור ומהדהדים אחד את תפיסתו של השני? הם הרי מרבים להיפגש לדיונים בהערכות גורליות למדינה

קרל פופר, מגדולי הפילוסופים במאה ה-20, מבשרה של הנאורות החדשה, לימד אותנו שלא ניתן להוכיח דבר גם לא במדע. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שלא ניתן להוכיח ולקבל ודאות בנושאים בהם מעורבים בני אנוש עם רצון חופשי. הוכחה וודאות פירושם שאנחנו יודעים את ה"אמת", אבל ה"אמת" איננה בהישג ידינו.

כל מה שאנו יכולים לדעת, טען פופר, זה היכן טעינו ולתקן את טעויותינו. כך מתקיימת ההתקדמות בכל תחום בחיינו, כולל במדע. אין חוקים, גם לא במדע. כל מה שאנו יכולים לעשות זה לשער השערות ולנסות להפריך אותן (ולא לאמת אותן). משלא הופרכו, הן השערות זמניות עד שיופרכו. הכל נמצא במצב דינמי, כולל המדע (קרל פופר, היגיון התגלית המדעית). כך, כאמור, תורת היחסות של איינשטיין הפריכה את הפיסיקה הקלאסית של ניוטון שהייתה "נכונה" מאות שנים.

הכשל המודיעיני במלחמת יום כיפור

ניתוח פילוסופי של הכשל המודיעיני במלחמת יום הכיפורים, נעשה ע"י פרופסור יצחק בן ישראל (אלוף בדימוס) בספרו: הפילוסופיה של המודיעין. הניתוח עוסק בתחום המודיעין הצבאי, בו רמת האי-וודאות גדולה מאוד.

לטענתו של בן ישראל, המחדל לא נבע מטעות אישית, פסיכולוגית או סוציולוגית של מקבלי ההחלטות. אלא מכשל לוגי בסיסי. "הקונספציה" שבה החזיקו נתמכה בלוגיקה אינדוקטיבית, כשמרחב המדגם היה קטן מאוד, ונגזר מפסיכולוגיה של מנהיגי האויב כפי שהובנה.

קרל פופר, מגדולי הפילוסופים במאה ה-20, מבשרה של הנאורות החדשה, לימד שלא ניתן להוכיח דבר. גם לא במדע. קל וחומר שלא ניתן להוכיח ולקבל ודאות בנושאים בהם מעורבים בני אנוש עם רצון חופשי

העריכו באינדוקציה, כי מה שעומד לקרות יהיה דומה למה שקרה לפני כן מספר פעמים. מאידך, לו מקבלי ההחלטות – במקום לנסות לאמת את תחזיותיהם – היו מטילים ספק ומנסים להפריך אות הקונספציה שלהם על סמך העובדות והמידע שהיו זמינים בשטח, כנראה שההחלטות היו שונות לחלוטין.

בתזה דומה לזו של בן ישראל לגבי המחקר המודיעיני, ובכלל זה הדוגמה של מלחמת יום הכיפורים, החזיקו גם פרופסור יובל נאמן ופרופסור אסא כשר:

"כמי שהיה סגן ראש אגף המודיעין בצה"ל ב-1955-1951, חזרתי לאגף בסוף מלחמת יום הכיפורים, וחקרתי עם אסא כשר את הסיבות שהביאו לטעות בהערכה המודיעינית ערב המלחמה. התרשמנו שקביעת היעדים המודיעיניים נעשתה בגישה ההפוכה, 'הטבעית'. נקבעה הערכה ('הקונספציה') שמדינות ערב, שסבלו קשות מתקיפות חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים, הסיקו לקחים ולא תצאנה למלחמה בישראל כל עוד לא הצטיידו באופן שיבטיח את עליונותן באוויר. שנית, מודיעין האיסוף התבקש לחפש הוכחות לכך. תשומת הלב לא הופנתה לחיפוש חומר שיפריך את התיאוריה לשלביה הלוגיים, ועובדות מפריכות לא זכו לתשומת הלב הראויה" (נאמן יובל, סדר מן האקראי: המדע וחברת האדם בתורת התפתחות מוכללת, עמוד 80).

הכשל המודיעיני במלחמת עזה

מסתבר כי למרות שיש מתודה מלומדת, האומרת שלא מחפשים אימותים לקונספציה אלא בודקים במציאות אם ניתן להפריך אותה, וחרף הניסיון המר ממלחמת יום כיפור שם חיפשו אימותים לקונספציה, ולמרות ההבנה שחיל המודיעין צריך לפעול באופן בלתי תלוי בקונספציה של ההנהגה המדינית-ביטחונית – הנה אותה טעות בדיוק חזרה על עצמה במלחמת עזה.

לו מקבלי ההחלטות – במקום לנסות לאמת את תחזיותיהם – היו מטילים ספק ומנסים להפריך אות הקונספציה שלהם על סמך העובדות והמידע שהיו זמינים בשטח, כנראה שההחלטות היו שונות לחלוטין

הייתה קונספציה של ההנהגה המדינית ביטחונית לפיה חמאס מורתע ולא מעוניין במלחמה אלא בשיפור חיי התושבים ברצועה.

במקום לנסות להפריך את זה ע"י המודיעין והמציאות בשטח, העדיפו לחפש אימותים לקונספציה, והתעלמו לחלוטין מהמודיעין הטקטי, הכולל: מראה עיניים חוזר ונשנה של התצפיתניות; מאות סימים שנדלקו לפתע פתאום ומשמעות הדבר ברורה; תוכנית "חומת יריחו" של חמאס שהייתה ידועה לצה"ל לפרטיה; וכנראה מידע רלוונטי רב נוסף שהתייחסו אליו בביטול. כל זאת כי הקונספציה חלחלה עד החייל האחרון באמ"ן – חמאס מורתע. ומכאן השיתוק שאחז באוגדת עזה, בפיקוד דרום, בחיל האוויר, ובצה"ל בכלל.

הבעיות הקשות שהביאו להפתעות במלחמת יום הכיפורים ובמלחמה הנוכחית באוקטובר 2023, נבעו מטעויות בהערכת המצב של חיל המודיעין והמטכ"ל. בשתי הנקודות החשובות האלה, אין גורם מבקר חיצוני להם שיכול לאתגר אותם בשאלות ובדיון נוקב, ותפיסת הזרם המרכזי היא זו שתופסת. אף אחד לא מערער עליה או חושש לערער עליה.

אחרי מלחמת יום כיפור, החליטו להקים את האיפכא מסתברא בחיל המודיעין, אבל כאשר הוא נשאר בתוך חיל המודיעין, הרי שהוא נרמס מכובד הדרגות שמעליו ומתפיסת הזרם המרכזי.

מה כוחם היחסי של האחראי על הבקרה בחיל המודיעין ושל האיפכא מסתברא מול תפיסת אמ"ן-מחקר? כנראה בטל בשישים. ואולי יש מקום לחשוב להוציא אותם מחוץ לאמ"ן, כך שיהיה גוף חיצוני שיוכל לאתגר את התפיסה באמ"ן.

במקום לנסות להפריך את קונספציית ההנהגה המדינית-ביטחונית לפיה חמאס מורתע – ע"י המודיעין והמציאות בשטח, העדיפו לחפש אימותים לקונספציה, והתעלמו לחלוטין מהמודיעין הטקטי שנאסף

מה אפשר אולי ללמוד מכישלונות המודיעין החוזרים ונשנים?

1

הערכת המודיעין צריכה להיות מנותקת לחלוטין (ובלתי תלויה) מהקונספציה של הדרג המדיני-ביטחוני. קל לומר, אבל בפועל כנראה קשה לביצוע כאשר יש קשר ישיר ותכוף בין ראשי הדרג המדיני-ביטחוני לבין ראשי-אמ"ן. יש פה השפעה הדדית שמכניסה את מקבלי ההחלטות והחוקרים ללופ בו אחד מזין את השני. חייבים למצוא דרך ליצור את אי-התלות הנדרשת.

2

כל הערכה של אמ"ן ובעיקר הערכות קריטיות של כן/לא מלחמה, איננה מספר בינארי של 0/1, אלא היא תוצאה של ניתוח הרבה יותר מורכב מהערכה סטטיסטית כלשהי.

אין כלים מדעיים שיכולים לתת לנו הערכה מוחלטת כזו של כן/לא. כלומר בכל מקרה זו צריכה להיות הערכה בהסתברות מסוימת. לכן בכל מקרה חייבים לגדר את הסיכון שקיים בהערכה ולהעמיד בכוננות את הכוחות הנדרשים בהתאם להערכת הסיכון בכישלון ההערכה.

בפועל ההערכה האסטרטגית של אמ"ן שחמאס מורתע ואין סכנה למלחמה, חלחלה עד לרמה הטקטית בשטח. לא התייחסו למודיעין במציאות, כולל זה של התצפיתניות שזעקו, ולא העמידו את מעט הכוחות שהיו בשטח בכוננות כלשהי.

בפועל, ההערכה האסטרטגית של אמ"ן לפיה חמאס מורתע ואין סכנת מלחמה, חלחלה עד לרמה הטקטית בשטח. לא התייחסו למודיעין, כולל זה של התצפיתניות שזעקו, ולא העמידו את מעט הכוחות בשטח בכוננות

3

אולי יש מקום לחשוב על הפרדה מוחלטת בין המודיעין האסטרטגי למודיעין הטקטי, כך שהערכות המודיעין הטקטי יתקבלו מהמודיעין בשטח ולא ייגזרו או יושפעו מהערכות אסטרטגיות באמ"ן.

4

המודיעין הטקטי ינטר 24/7/365 את השטח בכל האמצעים העומדים לרשותו, ויספק מידע והערכות שוטפות לכוחות האמורים להגיב מיידית לאיומים, על מנת לאפשר טיפול מידי באיומים ולתת מרחב זמן לעיבוי הגזרה ולגיוס הכוחות הנדרשים.

בהערכות המודיעין הטקטי לא צריך לקחת סיכונים, צריך לפעול תמיד גם אם יש ספק. עדיפות מספר טעויות של הפעלה עקב התרעת שווא מאשר המצב שהתרחש ב-7/10/2023. "המערכה בין המלחמות", צריכה להתרחב מול כל האיומים הקרובים והרחוקים.

5

לגבי המודיעין האסטרטגי, חייבים לקחת בחשבון שבהסתברות גבוהה הוא יטעה. המודיעין האסטרטגי, שמנסה להעריך מה יחיא סנוואר חושב ומה חסן נסראללה חלם בלילה, ומה עלי ח'אמנאי יודע או לא יודע, ואיך המצב הגיאופוליטי במזרח התיכון ובעולם משפיע עלינו, ואיך זה מסתדר עם התפיסה של ההנהגה המדינית-ביטחונית שלנו ושאיפותיה, ואם תהיה מלחמה או לא – בהגדרה, פועל בתנאי חוסר ודאות מאוד גדולים, ואין שום מדע ודרך לעגן את הערכותיו. לכן, סביר להניח שהוא יכול לטעות וצריך לקחת את זה בחשבון ולהחליט מה עושים כאשר הוא טועה. לעולם לא להניח שהוא לא טועה ולנוח על זרי הדפנה.

המודיעין האסטרטגי, שמנסה להעריך מה סנוואר חושב, מה נסראללה חלם בלילה, ומה ח'אמנאי יודע או לא יודע, אם תהיה מלחמה או לא, ועוד – בהגדרה, פועל בתנאי חוסר ודאות מאוד גדולים

6

בהנחה שהמודיעין האסטרטגי יכול לטעות והמודיעין הטקטי יטעה הרבה פחות, ובהנחה שיש בשטח כוחות לתגובה מיידית בהתאם לסיכוני האיום שיפעלו בהתאם למצב בשטח, על פי המודיעין הטקטי – הרי שזה מגדר את הסיכונים בהימורים על הערכות אמ"ן.

7

זה אמור להיות מצב משופר בהרבה ביחס למצב כיום. היום הערכת אמ"ן, שהיא הזרם המרכזי באמ"ן ונגזרת מתפיסתם של ראש חטיבת אמ"ן-מחקר וראש אמ"ן ומקובלת על ההנהגה המדינית-ביטחונית – מחלחלת עד הדרגים הטקטיים בשטח ומשפיעה עליהם. ממש כפי שאירע בשבעה באוקטובר 2023, כאשר המודיעין בשטח זעק שיש בעיה ויש סיכוי לפלישה והתעלמו ממנה, עקב הערכת המודיעין האסטרטגי שחמאס מורתע.

8

לגוף הבקרה בחיל המודיעין (על הערכות חטיבת המחקר) ולגוף האיפכא מסתברא, צריך לתת מקום חשוב הרבה יותר ממצבם כיום, להעמיד להם את כל הכלים הנדרשים על מנת שיוכלו למלא את פונקציית הבקרה כפי שנדרש. הזנחתם וחוסר ההתייחסות הרצינית לפונקציה אותה הם אמורים למלא, הם כנראה חלק מהסיבות לכישלון בהערכות המודיעין ב-1973 וב-1923.

9

במלחמה הארורה הזו, מסתבר שתוכנית החמאס למתקפה – "חומת יריחו", הייתה ידועה לפרטיה בצה"ל. כנראה שאם הדברים היו מגיעים לידיעתם של גוף הבקרה או/ו האיפכא מסתברא, ומעמדם היה כפי שהוא מתחייב מהפונקציה אותה הם אמורים למלא – סביר להניח שהיה עולה דיון נוקב מול הערכות אמ"ן-מחקר. כנראה שזה לא קרה.

10

מבנה הפיקוד הבכיר בצה"ל לא השתנה מאז הקמת צה"ל. נכון להיום, כאשר צה"ל גדל והתמקצע בסדרי גודל ביחס להקמתו, והסביבה והאיומים השתנו – עדיין, הרמטכ"ל ואלופי המטכ"ל רובם ככולם מגיעים מיחידות השדה. הם מגיעים ללא רקע טכנולוגי וללא רקע בנושאי האוויר והים ובעוד תחומים רבים נוספים הכוללים ידע מולטי-דיסציפלינרי רחב הנדרש על מנת לפקד על צה"ל כיום.

אם לוקחים בחשבון גם את רצף האירועים הביטחוניים המטורף שלנו, הרי שהרמטכ"ל בפועל יכול לעסוק במקרה הטוב במיקרו-טקטיקה. אין לו שום פנאי ללימוד ועיסוק בחשיבה מערכתית ואסטרטגית ארוכת הטווח של צה"ל, על סביבת האיומים, הצרכים והפתרונות, כולל הערכות אמ"ן בחשיבותם הרבה.

לנוכח רצף האירועים הביטחוניים המטורף שלנו, הרי שהרמטכ"ל בפועל יכול לעסוק במקרה הטוב במיקרו-טקטיקה. אין לו שום פנאי לחשיבה מערכתית ואסטרטגית ארוכת הטווח של צה"ל

וכנראה נדרש בדחיפות לבדוק: האם יש צורך בשינוי במבנה הפיקוד העליון בצה"ל ובהרכבו?

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
את מה שנותר מהאיפכא מסתברא אסור לנתק מאמ"ן שכן הוא ינותק מהצי"ח ועשוי להפוך לגוף אימפוטנטי בדומה למל"ל. לחילופין, יש להעמיד בראש האיפכא מסתברא אלוף במיל', להפוך אותו לאגף ולאפשר לו גישה... המשך קריאה

את מה שנותר מהאיפכא מסתברא אסור לנתק מאמ"ן שכן הוא ינותק מהצי"ח ועשוי להפוך לגוף אימפוטנטי בדומה למל"ל. לחילופין, יש להעמיד בראש האיפכא מסתברא אלוף במיל', להפוך אותו לאגף ולאפשר לו גישה ישירה לכל שלבי האיסוף, יש לאפשר האיפכא מסתברא גישה בלתי אמצעית ללא תיווך ראש אמ"ן לדרג המדיני. בעניין המודיעין האסטרטגי והטקטי, מרבית המחקר מודיעיני גורס שהם סינרגים ובלתי ניתנים להפרדה, הכותב לא הביא טיעונים מספיקים כדי לתמוך בעמדתו שהיא מעניינת מעיקרה.

1. התיאור המדעי המסודר אינו משקף מציאות שבה א) דרג מדיני נמנע ומונע בדורסנות שנים כל דיון ענייני בקונספציה המדינית-ביטחונית ובבחינת פתרונות שאינם צבאיים. ב) דרג מדיני, גם אחרי מחדל דמ... המשך קריאה

1. התיאור המדעי המסודר אינו משקף מציאות שבה
א) דרג מדיני נמנע ומונע בדורסנות שנים כל דיון ענייני בקונספציה המדינית-ביטחונית ובבחינת פתרונות שאינם צבאיים.
ב) דרג מדיני, גם אחרי מחדל דמים, מונע שיח אסטרטגי להגדרת תכלית/מצב תוצאתי רצוי או וועדת חקירה. במקום זאת, הדרג המדיני משמיץ ומפורר את הדרג הביטחוני והצבאי.
ג) דרג מדיני מוביל קונספציה אידיאולוגית-משיחית, שהיא לא לגיטימית בעיני חלק גדול מהעם ובעיני העולם. קשה למערכת לפעול כשאין מצהירים כמדיניות רשמית על מטרות חלק שרוצים בפירומניה, כיבוש רחב, התיישבות וטרנספר, או מלחמה לשנים.

2. צבא קטן, שעוסק בשליטה במיליוני אנשים בשטח יחסית רחב, וגם בהגנה על גבולות ארוכים, וגם בחזיתות רבות, אינו יכול למקד מאמצים ביעילות.
הבעיה אינה מודיעין (שעושה פלאים יחסית לגודלו והיקף האתגרים).
לא ניתן לפתור את כל הבעיות, המאוד שונות, בכוח ולא במוח.
גם אם יש מודיעין רלוונטי וגם אם הוא מעובד נכון, יש קבלת החלטות לא אופטימלית, שלא יכולה למנוע כל סוג הפתעה, בשל אילוצי משאבים ופיצול מאמצים.

בנסיבות מערכתיות שמובילות אזורית וגיאופוליטית לעימות כוחני, הצבא לא יכול לפתור חוסר רצון לצאת למלחמת מנע, או העדר מנהיגות ממוקדת בטחון (ודמוקרטיה), לפני או אחרי מחדל.
—להדגיש(!) – במובן זה הקונספציה ממשיכה גם היום!

3. יש הטיות שאינן יחודיות למערכות ביטחון ומודיעין, וספק אם דווקא המדע יפתור אותן. המדע, כחשיבה שיטתית היא לא בהכרח הפתרון לסביבה סבוכה, דינמית מאוד, מלאת הטעיות ושקר, ומוטת פתרונות הפעלת כוח.
גם בסביבת אקדמיה יציבה, המדע לא פותר, במקרים רבים, הטיות פסיכולוגיות וארגוניות אנושיות בפיתוח ידע, מחסור ביצירתיות וחשיבה עצמאית ו/או ראליסטית.
יש במדע בעיות שחלק גדול מהן לא נחשף כי האקדמיה לא נבחנת בעיקר בתוצאות בשטח (ועוד מול אויב נטול מעצורים).

4. הצבא הבין שפרדיגמות צריכות מוחלפות מהר, ויש לחשוב עליהן מפרספקטיבות מגוונות, כולל התמודדות עם קבעון פרדיגמות בתוך ההנהגה והצבא עצמו. הצבא אימן, לא רק במודיעין, קצינים לחשוב בדיוק על היבטים יצירתיים, משתנים, מורכבים. הקצינים ידעו שמגיעה מלחמה רב זירתית, קראו ולמדו את חמאס, ידעו שקו הגנה הוא רק קו. חלקם זעקו שנים שיש לפעול.
אבל, מי שמבינים איך להתמודד או אפילו לחשוב על סיבוכיות אינם הקברניטים, ומי שמוכנים להסתכן וללכת נגד הזרם המרכזי אינם הרוב.
(כמה היו תומכים בתקיפת לבנון לפני עשור? חמש שנים? עכשיו? זה קשור בעיקר למודיעין?…)

5. רוב הבעיה אינה בצבא בכלל או במודיעין בפרט – נחשפו שם כשלים שמאפיינים את ישראל, שצהל שאינו הומוגני מתאפיין בהם: א) התרבות ואופן קבלת ההחלטות ב) אופן ההתנהלות ויכולת לנהל מנגנונים גדולים ד) יכולת לחנך למקצוענות ולהתנהל נכון מסודר ביומיום ולהכין מלאים ולתכנן קדימה, וכמובן, ה) התעקשות לשמור על יושרה ו) תרבות עשיה עם תעוזה.

6. יש רצון עז לפשט, לחיות חיים נורמליים, להנות משגשוג כמו בשאר העולם. הבועתיות במהות ישראל ובבתים עם הבריכה המשופצת ותוכניות הראליטי. מעטים רוצים לחיות לפי תרחישי קיצון, וההדחקה לגבי השלכות שינויי סביבה או השפעות טכנולוגיות וכו היא ביסוד החברה כיום, גם אם בעת חירום יש רבים/ות שמתמקדים בתעוזה ובלחימה.

7. כבר נדנו ברבבות ספרים ומאמרים וכנסים כשלונות מודיעין, קונספציות ממסדיות, כשלים פסיכולוגיים, וכשלנות צבאיים מפוארים, לכל אורך ההיסטוריה המודרנית. דשו בהן בישראל אנשי מערכת הביטחון ואקדמאים ולשעברים ועיתונאים ועוד.
לפני הפתרון הרציונלי ממסדי,
יש צורך לבסס שיח פלורליסטי מבוסס אמת, קבלת החלטות מבוססת חזון מוסכם (ומשטר ואתוס מוסכמים) ושיקולים רציונליים, חינוך למקצועיות ועשיה מיטבית לטובת הכלל, ומיקוד יכולות ביוזמות קריטיות לחיי שגשוג במקום מבוסס ערכים טובים וזכויות וחובות מיטיבות. זהו תנאי מקדים למהפכות מדעיות.
(—ביום כיפור לפחות חלק ממרכיבים אלו התקיימו, ולכן ניתן היה לתקן ולהחליף מרכיבים מהותיים בשלטון, בהסדרה האזורית ובמיקוד הכלכלה וההשכלה. וכיום?…)

בשני המקרים נבע הכשל כפי הנראה מקדושת ״השבתת החגים״ ואיזה מבצע מודיעיני יכול להתחרות במבצע משולב של ״חבר״ ומלונות פתאל לימי הסוכות באילת? בשני המקרים קדמה למתקפת הפתע העלאת כוננות בחג ה... המשך קריאה

בשני המקרים נבע הכשל כפי הנראה מקדושת "השבתת החגים" ואיזה מבצע מודיעיני יכול להתחרות במבצע משולב של "חבר" ומלונות פתאל לימי הסוכות באילת?
בשני המקרים קדמה למתקפת הפתע העלאת כוננות בחג הקודם (פסח 73 ו- פסח 23) ששיבשה את תוכניות האירוח המשפחתיות של משרתי הקבע
משיכתו של השיבוש לחג הבא היתה עלולה לשבש את שלום הבית וחיי המשפחה של הקצינים
הסכנה המרכזית של מבנה המודיעין הנוכחי היא המעבר מ"פוש" – דחיפת הידיעות החשובות לצי"ח מלמטה למעלה ל"פול" בו הגורמים הממונים על הערכת המצב שולפים את הידיעות החשובות להם
וכך, מידע שהגיע מ8200 לאוגדת עזה ב1/7 לגבי תרגילי הסיום של החמאס, נשאר ללא דורש עד לאחר המתקפה

עוד 1,674 מילים ו-3 תגובות
סגירה