ביום רביעי האחרון, כשמניין הישראלים שחלו בקדחת מערב הנילוס עמד על שמונה, משרד הבריאות הוציא הודעת הרגעה וציין ש"בשלב זה לא נראית מגמת תחלואה חריגה". למוחרת בבוקר כבר עמד מספר הנדבקים על 19. נכון להיום (שלישי) הוא הגיע ל־42, כולל שתי נשים וגבר שנפטרו. כמו כן נבדק חשד שמטופל נוסף מת מהקדחת בבית החולים בלינסון.
בתקופה המקבילה אשתקד (ינואר–יוני 2023), חלו שישה ישראלים בקדחת מערב הנילוס. ב־2022 – שני חולים, וב־2021 – חמישה. התחלואה הגבוהה ביותר נרשמה ב־2018 עם 15 חולים במחצית השנה הראשונה. כלומר, כבר כעת – שבוע לפני סוף יוני – יש השנה כמעט פי שלושה חולים יותר לעומת שנת השיא שתועדה עד כה.
לישראלים הלוקים השנה בקדחת מערב הנילוס אפשר לקרוא "חולי אקלים". השילוב בין פסגות החום שהגיעו הרבה לפני החום המסורתי של יולי–אוגוסט לבין הגשמים הכבדים שירדו בחורף והשאירו פה ושם מזכרות בדמות מים עומדים במרחב הציבורי, הביא למתקפת יתושים מוקדמת ועוצמתית מהרגיל.
בניגוד למיתוס הרווח, מי שאחראי להדבקה בקדחת מערב הנילוס הוא לא הטיגריס האסייתי המפוספס שעקיצתו מכאיבה ומגרדת במיוחד, אלא דווקא יתושת הבית
"אין לנו נתונים אובייקטיביים על כמות היתושים בישראל בכל רגע נתון", אומר ד"ר שי רייכר, ראש אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה, "אנחנו לא יכולים לספור אותם, זה נתון שמעולם לא היה. אבל ברור שהשילוב בין חום למים עומדים הוא אידיאלי להתפתחות יתושים וקצת פחות אידיאלי מבחינתנו".
בניגוד למיתוס הרווח, מי שאחראי להדבקה בקדחת מערב הנילוס הוא לא הטיגריס האסייתי המפוספס שעקיצתו מכאיבה ומגרדת במיוחד, אלא דווקא יתוש הבית – כלומר יתושת הבית – בעלת המראה החום/אפור הבנאלי.
הטיגריס עוקץ בעיקר בין הערביים ולפנות בוקר, בעוד שיתושת הבית יוצאת בלילה לצוד חלבוני אדם כדי לייצר מהם ביצים. אם איתרע המזל ולפני שעקצה אותנו היא עקצה עוף הנגוע בקדחת מערב הנילוס, היא תעביר את הווירוס אלינו.
כדי לצמצם את ממדי התחלואה בקדחת הנילוס צריך לצמצם את כמות היתושים שסביבנו, וכדי שזה יקרה צריך לדאוג שלא יהיה להם איפה להטיל ביצים ולהתפתח
הסבירות שזה יקרה נמוכה, והסבירות שאם נידבק תתפתח מחלה קשה נמוכה גם היא. האוכלוסייה בסיכון, בדיוק כמו בימי הקורונה, הם הזקנים והחולים, והחדשות הרעות הן שלקדחת מערב הנילוס אין חיסון וגם לא תרופה.
אתמול (שני) הודיעה הנהלת איכילוב שלנוכח גל התחלואה החריג והעובדה שאין טיפול למחלה, הוקם בבית החולים צוות משימה מיוחד שיערוך מחקר קליני במסגרתו תינתן לחולים תרופה שמחזקת את התגובה האימונית של הגוף.
כדי לצמצם את ממדי התחלואה בקדחת הנילוס צריך לצמצם את כמות היתושים שסביבנו, וכדי שזה יקרה צריך לדאוג שלא יהיה להם איפה להטיל ביצים ולהתפתח. לנוכח המצב, המשרד להגנת הסביבה יצא השבוע בקמפיין תחת הכותרת "יתושים לא מרססים – יתושים מייבשים".
היתוש הממוצע מתנייד ברדיוס שלא עולה על כמה מאות מטרים, ולכן רוב מוקדי הדגירה נמצאים מתחת לאף שלנו: צלוחית שהושארה בגינה והתמלאה מים בשעת ההשקיה, בור קטן שאוצר מים או כדור שהתפנצ'ר וקיבל צורת קערה. במשרד להגנת הסביבה מאמינים שעם הגברת המודעות בקרב הציבור אפשר יהיה להביא לשיפור משמעותי. ספוילר: עד היום זה לא עבד.
יש כאלה הסבורים שהגיע הזמן להחליף דיסקט, ולצד הנחיות והפצרות בציבור לייבש את מקורות המים הסמוכים אליו צריך גם לנקוט סנקציות נגד מי שנחלתו הפרטית הפכה למדגרת יתושים
יש כאלה הסבורים שהגיע הזמן להחליף דיסקט, ולצד הנחיות והפצרות בציבור לייבש את מקורות המים הסמוכים אליו צריך גם לנקוט סנקציות נגד מי שנחלתו הפרטית הפכה למדגרת יתושים. "הרעיון הוא להתחיל לנקוט בסנקציות כלכליות כלפי מי שלא שם קצוץ על בריאות הציבור", אומר אדי טייאר, מדביר ותיק.
"בתקנות בריאות העם היתוש מוגדר כבעל חיים המהווה סכנה לבריאות הציבור. כשמזהים נגע בחצר של מישהו, הרשות המקומית צריכה לשלוח פקח שפעם ראשונה ייתן לו אזהרה, ובפעם השנייה קנס הגון. בדיוק כמו שאם יזרום ביוב מהבניין שלך אל הרחוב העירייה תקנוס אותך, ככה צריך להתייחס גם למפגע היתושים.
"יש פה חוק שלא אוכפים אותו וחבל כי אם תהיה אכיפה רדיקלית אני משוכנע שנצמצם את הבעיה ביותר מ־80%. אני מגיע לאנשים כדי לבדוק להם את החצרות והן נקיות, ואז על הדרך נכנס לשכנים ואני מוצא ים של מוקדי דגירה. יש אנשים שיש להם חצר פרטית והם לא נמצאים בה אף פעם, יש שם מוקדי דגירה וכל הסביבה סובלת מזה".
טייאר לא מופתע מהעובדה שהחולים הראשונים אותרו בשכונות הצפוניות של תל אביב, במרחב שבין אפקה לצהלה. "אני עובד הרבה באזורים האלה. אחד המפגעים הכי נפוצים זה משהו שנקרא משאבה טבולה – משאבה הנמצאת בתת־הקרקע בבתים שיש להם מרתף עם שירותים ומקלחת.
אם העיריות לא ממהרות להיכנס לשטחים פרטיים ולבצע אכיפה כלפי תושבים, המשרד להגנת הסביבה – שמשמש כרגולטור של המרחב הציבורי – לא ממהר מצידו להפעיל סנקציות כלפי עיריות רשלניות
"זו משאבה שתפקידה להעלות את השפכים למפלס הרחוב. היא טבולה במים באופן קבוע כדי שהמנוע לא יישרף, דמיין לעצמך בריכת ביוב שמתמלאת לגובה של חצי מטר ואז המשאבה נכנסת לפעולה, שואבת את המים העודפים ועדיין תמיד נשארים בבריכה הזו 20–30 סנטימטר של מים.
"אין פעם שאני פותח בריכה כזו ולא עולה משם ענן של יתושים. פקח של העירייה מעולם לא פתח דבר כזה כי העירייה לא נכנסת לשטחים פרטיים. אבל כשהמפגע מהשטח הפרטי הופך למפגע ציבורי צריך להתחיל לחשוב אחרת".
אם העיריות לא ממהרות להיכנס לשטחים פרטיים ולבצע אכיפה כלפי תושבים, המשרד להגנת הסביבה – שמשמש כרגולטור של המרחב הציבורי – לא ממהר מצידו להפעיל סנקציות כלפי עיריות רשלניות.
"זה תחום שלא משלמים בו מחיר", אומר טל ויינברג, מדביר מוסמך. "יש הרבה מוקדי דגירה בשטחים ציבוריים והאכיפה ירודה. יש תעלות ונחלים וניקוזים עירוניים שמתפתחים בהם יתושים, לכל מוקד כזה אמור להגיע מדביר של העירייה פעם בשבוע ואם זה לא קורה צריך לבצע אכיפה. המשרד להגנת הסביבה צריך לפקח ולוודא שמבצעים את העבודה".
"ככל שאנחנו מוצאים רמה גבוהה של זחלים אנחנו מתריעים על זה לרשות המקומית. אני חייב להגיד שלא נתקלתי ברשות שמקבלת מאיתנו הודעה רשמית ולא פועלת מייד"
ויינברג שם את האצבע על מוקד נוסף: "אם יש לך אתר בנייה מול הבית סביר להניח שאתה סובל מאוד מיתושים. באתרי בנייה עם חניונים תת־קרקעיים מצטברים מים בכל מיני פירים, הכול מבוטן והמים מחזיקים הרבה זמן כי זה לא חשוף לשמש וזה הופך להיות מפגע שכונתי.
"בתמונה הכללית אני מעריך שיש עלייה במספר היתושים והמפגעים. בעבר הייתי עושה סטטיסטיקה והשוואות משנה לשנה, עכשיו התחלתי לאסוף מחדש כי אני רוצה לעשות על זה דוקטורט. הרעיון הוא לנסות למצוא פתרונות חכמים באמצעות שימוש במידע, בין השאר מתלונות של תושבים. לקחת את התלונות ואת מוקדי הדגירה ולבנות מודל ותוכנית לטיפול עירוני נכון".
ד"ר רייכר לא משוכנע שאכיפה תפתור את הבעיה. "אני לא מכיר אנשים שבאופן מודע מייצרים מפגעים כדי לפגוע בשכנים, הרי בסוף גם הם בעצמם נעקצים. אנחנו עושים סדר גודל של עשרת אלפים ניטורים בשנה.
"ניטור זה אומר שאנחנו מגיעים למאגרי מים, נחלים, בריכות חורף ובודקים האם יש שם זחלי יתושים. ככל שאנחנו מוצאים רמה גבוהה של זחלים אנחנו מתריעים על זה לרשות המקומית. אני חייב להגיד שלא נתקלתי ברשות שמקבלת מאיתנו הודעה רשמית ולא פועלת מייד.
"לא משנה מה תעשה, לא תוכל למגר אותם לחלוטין. זה נכון שחשוב מאוד מה הרשות תעשה אבל אם מישהו מחזיק במרפסת עציצים עם מים עומדים אז אתה לא מסוגל להיכנס אל הסלון של כל אחד"
"הם יודעים שיש לנו את היכולת להטיל עליהם סנקציות אבל אנחנו לא באים מתוך כוחניות אלא מתוך שיתוף פעולה, הרשויות גם מבינות את החשיבות של זה ויודעות שאם הן לא יפעלו התושבים יתקוממו נגדן".
זה נשמע מאוד אופטימי אבל במבחן התוצאה זה לא ממש עובד.
"יחסית זה עובד. אנחנו מדברים על מזיקים שבתנאים אופטימליים של שינוי אקלים מצליחים להתרבות. לא משנה מה תעשה, לא תוכל למגר אותם לחלוטין. זה נכון שחשוב מאוד מה הרשות תעשה אבל אם מישהו מחזיק במרפסת בקומה רביעית אדניות ועציצים עם מים עומדים אז אתה לא מסוגל להיכנס אל הסלון של כל אחד.
"אנחנו יכולים בעיקר לוודא שהשטח הציבורי כמה שיותר נקי ולפנות לאזרחים בכל דרך, אנחנו מעבירים הנחיות ומסרים לעיריות ואנחנו רואים שהן שולחות לתושבים מסרונים ומציבות שלטים עם המסרים שלנו".
עבור האדם הפרטי שמאס בגירודים יש שורה של המלצות מוכרות ובדרך כלל מאוד לא יעילות: ללבוש בגדים ארוכים (סך הכול הגיוני בקיץ הישראלי); להתקין רשתות על החלונות (ולהיפרד משאריות הבריזה); להשתמש בדוחי יתושים מחומרים טבעיים (לא מזיזים ליתושים) או כימיים (מרעילים אותנו).
אמצעי המניעה היחיד שבאמת עובד נגד יתושים הוא מזגן, ולהלן האירוניה: החום של המזגנים והמים שהם מטפטפים מייצרים תנאים אופטימליים להתרבות היתושים
אמצעי המניעה היחיד שבאמת עובד נגד יתושים הוא מזגן, ולהלן האירוניה: החום של המזגנים והמים שהם מטפטפים – וזה עוד לפני שהזכרנו את תרומתם להתחממות האקלים – מייצרים תנאים אופטימליים להתרבות היתושים. חד גדיא, חד גדיא.
ומה באשר להדברה בגינה או בסביבות הבית? במשרד להגנת הסביבה רואים בזה קו הגנה אחרון ולחלוטין לא מומלץ. "יש מדינות בעולם השלישי שעושות ריסוס של פרטים בוגרים", אומר ד"ר רייכר, "זה אומר לסגור שכונות שלמות ולרסס הכול שם, זה הוכח כלא יעיל, וכמובן צריך לזכור שחומרי הדברה זה לא ויטמינים.
"אתה לא רוצה לחשוף את הציבור לכזו כמות של חומרים רעילים ואתה לא רוצה לגרום לנזק סביבתי אגבי, כלומר לפגוע בכל המאביקים ובמערכת האקולוגית הרגישה. זה לירות בתותחים כבדים מדי".
אבל בסוף יתושים – אולי לא אצלנו – נחשבים לבעל חיים קטלני שהעקיצה שלו מעבירה מחלות, בראשן מלריה, שהורגות מאות אלפי בני אדם בשנה.
"נכון. לכן עושים ניהול סיכונים ובמקרי קיצון נאשר גם הדברה נקודתית. אבל ככלל המדיניות שלנו היא שהדברה היא האמצעי האחרון, שהוא לא טוב לסביבה ולא טוב לאדם".
"אני לא אוהב לעשות את זה [הדברה] כי צריך לרסס את כל הסביבה עם כמויות גדולות של חומר הדברה, זה לא חומר סלקטיבי ואני לא יודע להגיד שלא פגעתי בדבורים למשל"
אדי טייאר מסכים, אבל לעיתים, הוא אומר, אין ברירה. "אתמול עד חצות וחצי הייתי בטלפונים לגבי מפגעי יתושים. אנשים מבקשים הדברה, אני אומר שלפני שאנחנו רצים להדביר אגיע למקום לבצע ניטור ובדיקה. אם אמצא את המוקד אשמיד אותו ואם לא, אפשר לשקול הדברה, אבל צריך לקחת בחשבון שההשפעה של זה היא לא לאורך זמן".
אם לא מצאת את מוקד הדגירה אז את מה אתה מרסס?
"ליתושים בכלל ולטיגריס האסייאתי בפרט יש מבנה כנף שלא מסוגל להתמיד בתעופה למרחקים ארוכים, ולכן הוא מתקדם בדילוגים. יתושים ככלל ניזונים ממה שמכונה מוהל צמחים, כל הסוכרים שהעץ והשיח מפרישים.
"ברגע שאתה מרסס את העלווה של העצים ואת הקיר של הבית, כל יתוש שייגע בעץ, בשיח או בקיר ייפול וימות. הבעיה היא שבדרך כלל אלה מקומות שטופי שמש והשמש מפרקת את החומר מהר. אני לא אוהב לעשות את זה כי צריך לרסס את כל הסביבה עם כמויות גדולות של חומר הדברה, זה לא חומר סלקטיבי ואני לא יודע להגיד שלא פגעתי בדבורים למשל.
"לגבי בני אדם אני פחות מודאג כי מדובר בחומר עם רמת רעילות נמוכה, והנזק הבריאותי של היתוש עלול להיות יותר גדול. אבל אין ספק שעדיף למצוא את המקור וריסוס זה רק מוצא אחרון".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו