ההיסטוריה הוכיחה שסולידריות מתקיימת גם בהיעדר הסכמה. ברגע שנבין שלמי שיוצאים להפגין ברחובות אכפת מהמדינה לא פחות, נפסיק לפחד ממחלוקות ונתחיל לומר עליהן תודה. "במחלוקת ננצח" הוא אולי סלוגן לא קליט, אבל הרבה יותר מציאותי.

*  *  *

תודה על המחלוקות. אני מאחל לנו שלעולם לא נסבול מאחדות. אבל תחילה מעט פרופורציה. נראה שבישראל לכולם נדמה שמעולם לא היו מחלוקות בסדר גודל כמו שאנחנו עדים להן כיום. מדובר בשיא אולימפי בזיכרון לטווח קצר. לאורך ההיסטוריה המחלוקות בעמנו בערו בעוצמה גבוהה בהרבה בהשוואה להיום.

תודה על המחלוקות. אני מאחל לנו שלעולם לא נסבול מאחדות. מעט פרופורציה: לכולם נדמה שמעולם לא היו מחלוקות בסדר הגודל שאנו עדים לו כיום, אך לאורך ההיסטוריה המחלוקות בעמנו בערו בעוצמה

בתקופת הסזון למשל, האיבה הייתה גדולה עד כדי כך שאנשי מחתרות הוסגרו לבריטים על-ידי אחיהם, גם כשהיה ברור שהמהלך עלול להסתיים בגזר דין מוות. בימים בהם מדינת ישראל הצעירה נלחמה על קיומה ושיוועה לנשק, הספינה אלטלנה טובעה בים רק כדי שנשק לא יגיע לאנשיו של הארגון ה"לא נכון". אולי כדאי גם לזכור שראש ממשלה בישראל נרצח אחרי שבר פוליטי וחברתי עמוק בחברה הישראלית.

ישנם מאות ספרים שעוסקים בעוצמות הבעירה של המחלוקות הפנימיות בחברה ואפשר בקלות למלא עוד מדפים שלמים. האמירה "מעולם לא היה מצב כזה" משותפת כנראה לכל הדורות. בפועל, ההיסטוריה שלנו מלאה במצבים מסוג זה לאורך כל הדורות וחלקם אף התרחשו ממש לא מזמן.

אבל כשעוסקים במחלוקות, העניין המרכזי איננו חוסר הפרופורציה, אלא חוסר ההבנה של הערך שלהן. מחלוקות הן חשובות בעיקר משלוש סיבות:

1. מחלוקות נובעות מאכפתיות גבוהה והן יוצרות חיבור

בניגוד למה שנדמה לכם, גם לצד השני אכפת. מאוד אכפת. כואב לו כי אכפת לו. אני יודע שאתם לא מעריכים את העובדה שהצד השני מפגין. הם רק המון נבער ומוסת והם הרי לא באמת חושבים. גם לא באמת אכפת להם מהמדינה, הם רק דואגים לאינטרסים שלהם או של הקבוצה שלהם. הם סתם קיצוניים, "בבונים" או "חולי נפש". והחמור מכל – הם מסוכנים למדינה. הם, לא אתם כמובן. אתם חושבים ומבינים ולכם אכפת. אתם מצילים את המדינה.

בניגוד למה שנדמה לכם, גם לצד השני אכפת. מאוד אכפת. כואב לו כי אכפת לו. אני יודע שאתם לא מעריכים את העובדה שהצד השני מפגין. הם רק המון נבער ומוסת והם הרי לא באמת חושבים

תרשו לי לחלוק עליכם. אני מעריך את כל מי שיוצא להפגין, גם כשאני לא מסכים איתו. תודה שלא נשארתם לצפות בנטפליקס בסלון. תודה שאתם עובדים קשה כדי לשנות את פני החברה שלי.

היציאה לרחוב מעודדת עוד ועוד אנשים להצטרף למעגל האכפתיות ולפעול למען החברה שלהם. היא מחברת אנשים למקום שבו הם חיים ולכן יש לה ערך רב. ומתוך כך יש ערך לכל מי שפועל ומשמיע קול.

2. בזמני משבר מחלוקות הן כוח

בימי המאבק להקמת המדינה, כל כוח בחברה היהודית הסופר-משוסעת (הרבה יותר מהיום) פעל בגזרה שלו. לדוגמה, הקומוניסטים והסוציאליסטים פעלו מול הרוסים והשיגו את המטרה. ברית המועצות וחלק גדול ממדינות החסות שלה הצביעו בעד תוכנית החלוקה והקמת המדינה היהודית.

הדתיים-לאומיים (אז תנועת "המזרחי") פעלו מול הגורמים שהכירו והפעילו את הקהילות היהודיות, וכך גם הרוויזיוניסטים בארצות הברית ועוד. הכוח המשולב של הקבוצות השונות היה המפתח להצלחה. היכולות השונות וצורות החשיבה המגוונות של כל אחד מהפלגים יצרו סינרגיה, והשלם עלה בכוחו על סך חלקיו.

וזו רק דוגמה אחת מתוך מאות מקרים. כך קרה גם בתקופת העליות וההתיישבות בארץ ישראל, כאשר העלייה הראשונה הייתה דתית, השנייה הייתה ברובה סוציאליסטית ואחרות היו קפיטליסטיות. גם כאן השילוב היה המפתח, השילוב הוא שניצח. שונות היא כוח בזמני משבר.

הכוח המשולב של הקבוצות השונות שפעלו בגזרות שלהן היה המפתח להצלחה. היכולות השונות וצורות החשיבה המגוונות של כל אחד מהפלגים יצרו סינרגיה, והשלם עלה בכוחו על סך חלקיו

3. הדיון הסוער מאתגר ומחדד את כל הצדדים

אני חילוני, חילוני אידיאולוגי. כחילוני אני מלמד את ילדי מדוע חילוניות היא הדרך הנכונה. אנחנו שומעים טיעונים של אחרים בעלי תפיסות מנוגדות ומנהלים עליהם שיח מפרה ומהנה. חז"ל אמרו "אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה". פשוט אין דרך אחרת "להתחדד" זולת דיון וויכוח.

הוויכוח הישראלי הוא מרתק, הגם שהוא מלא בבורות ורדידות, אבל אם מקשיבים לרבדים הגבוהים בכל מחנה מוצאים שהוא חכם ומלא בהבנה עמוקה. תודה על הסכינים החדות שעליהן יש לנו אפשרות להתחדד. במשפט אחר אמרו חז"ל: "קנאת סופרים תרבה חוכמה". כנראה שגם בתקופתם לא חסרו קנאה ומחלוקות.

*  *  *

תמיד ישנם גם קיצוניים. יש רוצחי ראש ממשלה, יש גורמים אלימים ויש מי שגם בשיא המשבר פועלים נגד החברה ולא לטובתה. אבל הם המיעוט. אולי מיעוט בולט ומפחיד, אבל הוא מיעוט קטן שיש כלים חוקיים לפעול מולו. הרוב הגדול אינו כזה. הרוב הגדול יכול לכעוס, לכאוב ואף לזלזל בחלקים האחרים בחברה הישראלית. אבל הרוב הזה הוא חלק, לרוב הזה אכפת – זאת הסיבה שהוא כועס.

הגיע הזמן להפסיק לפחד מהמחלוקות. הגיע הזמן לשמוח עליהן, הגיע הזמן לכבד אותן. צריך להילחם בקיצוניים שמפרים את החוק. צריך גם במקביל להגיד תודה על כל השאר. סולידריות ומסירות אין משמעותן הסכמה והן מתקיימות גם בהיעדרה.

הגיע הזמן להפסיק לפחד מהמחלוקות. הגיע הזמן לשמוח עליהן, הגיע הזמן לכבד אותן. צריך להילחם בקיצוניים שמפרים את החוק. צריך גם במקביל להגיד תודה על כל השאר. סולידריות ומסירות אין משמעותן הסכמה

אני מציע סלוגן חדש: "במחלוקת ננצח". הסלוגן הזה אולי לא קליט, אבל ההיסטוריה מוכיחה שהוא הרבה יותר מציאותי.

פרופ' עוז גוטרמן הוא ראש החטיבה למשאבי אנוש במכללה האקדמית גליל מערבי ומנהל קבוצת הפייסבוק "ישראל חושבת".