בערב השקת הספר "חיים במלחמה זו שאף פעם אינה נגמרת", הסופר תת-אלוף בדימוס, ד"ר דב תמרי (88) עמד בפני הנוכחים הרבים בחולצה כחולה, תמיר, עם שיער לבן, עיניים כחולות וארשת פנים עקשנית, חכמה ונדיבה.

עבור הצעירים שבקהל תמרי הוא דמות שהתגבשה מתוך סיפורי גבורה ששמעו ומתוך ידיעה על החותם העז שהטביע על המדינה בהקשר הצבאי, בשדה המחקר ובאקדמיה. עבור נוכחים אחרים, עמיתיו וחייליו מהעבר, מחילות הצנחנים, סיירת מטכ"ל, שריון ומודיעין, הוא אישיות נערצת – דמות הלוחם והמפקד האגדי העטור בשישה עיטורי עוז ומופת; אך בעיניהם הוא גם אישיות שעתה הם יראים מפני ההתהוות החדשה שלה – המושכת ומרתיעה אותם בעת ובעונה אחת.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.

דונאלד טראמפ אוהב להשוות את עצמו לפרנקלין ד. רוזוולט, אחד מהנשיאים האגדיים של ארצות הברית. הנושא עולה אצלו בהרבה הקשרים, בעיקר בנוגע לכהונה השלישית של רוזוולט, כאשר טראמפ רומז בעדינותו הרגילה שגם הוא שוקל זאת (בניגוד לתיקון ה-22 לחוקה).

בישראל, חוגים מסוימים משווים את טראמפ לרוזוולט ואת בנימין נתניהו לווינסטון צ'רצ'יל כחלק מהאדרת שני המנהיגים. אך יש הבדלים מהותיים בין טראמפ לרוזוולט.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

כְּשֶׁהָיִיתִי חַיָּל, נָגַסְתִּי
בְּתַאֲוָה בְּדֻבְדְּבָנִים
חֲמוּצִים בְּאֶרֶץ הַלְּבָנוֹן.
הַחַרְצָנִים, שֶׁיָּרַקְתִּי
עַל הַשֶּׁלֶג הַצָּחֹר,
הוֹתִירוּ חֹרִים אֲדֻמִּים
מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּנַּגְמָ"שׁ,
שֶׁנִּפְגַּע מִמִּטְעֲנֵי חַבָּלָה
שֶׁל הַחִזְבַּאלְלָה.

מילים אלו נכתבו בשיר שלי "דובדבנים מלבנון", בו מתואר מקרה טרגי של נגמ"ש צה"לי שטוף דם, שחייליו נהרגו ונפצעו ממטעני חבלה. הוא הועמס על מוביל בדרום לבנון והועבר לבסיס בצפון הארץ, שם אני וחבריי לגדוד 601 של הנדסה קרבית נתקלנו במראה המזוויע.

יהורם גלילי הוא משורר, סופר, עיתונאי, עורך ספרותי ולשוני ומוציא לאור, מחבר "ראשונים תמיד" ספר המורשת של חיל הנדסה קרבית. בספר השירים "פוטו מלחמה" (חדרים הוצאה לאור) הוא חושף בשיריו חוויות רבות שעבר במהלך פעילויות מבצעיות בדרום לבנון, בעזה ומעבר לקו הירוק כלוחם ששירת במשך כ-20 שנה בסדיר ובמילואים כלוחם בהנדסה קרבית

לפני מספר חודשים כתבתי מכתב גלוי לרמטכ"ל החדש, רב אלוף אייל זמיר.  כתבתי אז, בין היתר, "זמיר חייב לדרוש שלא יפריעו לו בעבודתו, שכן ההתערבות של השרים היא לא רק חסרת תועלת אלא הרסנית. אין לצפות לשינויים בהתנהלות הממשלה. זה פשוט לא יקרה. חברי הגוף המכונה ממשלה ברובם לא מסוגלים ליותר. הם שטחיים, בעלי אג'נדות פוליטיות צרות ומחפשים כותרות.

"בפני ישראל ניצבות בעיות אדירות. עם ממשלה כזו ועם ראש ממשלה חלש, מבוהל, לא ניתן לפתור אותן אפילו חלקית. המצב חמור מאוד שכן מטרות המלחמה בעזה לא הושגו, איראן נוגעת בפצצה גרעינית, טורקיה מגבירה השפעה בסוריה וזו רשימה חלקית.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.