יורם חברי זהו אכן ניתוח כואב ומדויק של אחת החזיתות המופקרות ביותר כיום — החזית האסטרטגית של העם היהודי. אתה נוגע בנקודה קריטית: במשך עשרות שנים, יהדות התפוצות היוותה את "כיפת הברזל" המדינית, הכלכלית וההסברתית של מדינת ישראל. המדיניות הנוכחית לא רק שמסכנת את תמיכתם, אלא הופכת את עצם הזדהותם עם ישראל לנטל קיומי ומוסרי עבורם בארצות מגוריהם. כשערכי היסוד הדמוקרטיים וההומניטריים של הקהילות הליברליות בעולם מתנגשים חזיתית עם פעולות הממשלה, הנתק הופך בלתי נמנע. אני הייתי מציע כדי לבלום את הסחף ולשקם את הברית, לא מספיק לחכות לחילופי שלטון. יש לפעול כבר עכשיו מהחברה האזרחית:
הקמת פורום חירום אזרחי: יצירת מועצה משותפת למנהיגי הקהילות בתפוצות (בעיקר מהנהגת הצעירים והזרמים המרכזיים) יחד עם נציגי האופוזיציה והחברה האזרחית בישראל.
ניסוח "אמנת שותפות" חדשה: הגדרת מחויבות ישראלית לערכים דמוקרטיים ולביטחון יהודי התפוצות, לצד מתן קול ולגיטימציה לביקורת שלהם על מדיניות ישראל, מבלי שהדבר ייחשב כחוסר נאמנות.
הסברה אלטרנטיבית: השקת קמפיין ממוקד בתפוצות שמבהיר: ממשלת ישראל אינה העם בישראל. יש להראות להם שיש כאן מחנה אדיר שנלחם על דמותה של המדינה, ובכך לתת להם סיבה להישאר מעורבים ולא להפנות גב. המאבק על הבית חייב לכלול גם את האחים שלנו מעבר לים.

אכן עבאס, עם הטון המפוכח והגישה הפרגמטית שמרחיקה אותו מקנאות – מכל בחינה שהיא, פוליטית, חברתית ואנושית, הוא נכס לחברה הישראלית. הוא יהיה, כבעבר, בן-ברית חשוב למחנה הדמוקרטי והליברלי. אנחנו מקוים שהמחנה הדמוקרטי חילוני ליברלי יבין זאת.

מיכה אבנימלך מיטיב להציג את הדילמות המרכזיות של הציונות כפי שתאר אןתן דמיטרי שומסקי בספרו המעניין. הדילמות האלו רלבנטיות יותר מאי פעם ומדינת ישראל אם תשתקם לאחר טבח נתניהו תצטרך להחליט עליהן עם ממשלה ומנהיגות חדשה.