למרות שמצרים סירבה לקבל פליטים מרצועת עזה, יותר מ-100 אלף פלסטינים חצו את הגבול למצרים מאז תחילת התקיפה הישראלית בעזה בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
ח'אלד שביר, בן 29, הוא אחד מהפלסטינים שהצליחו להימלט. הוא נכנס למצרים במרץ, ארבעה חודשים לאחר שהצבא הישראלי הפציץ את ביתו בח'אן יונס שבדרום עזה. הוריו נהרגו באותה תקיפה, אבל הוא שרד עם עצמות מרוסקות בכף רגלו, בירכו ובידו, והגיע לבית חולים ומשם לבית חולים שדה.
חלק מהפלסטינים יכולים לקבל מעבר רפואי חינם למצרים במצבים מסכני חיים. אבל שביר היה צריך ללכת בדרכם של רוב הנמלטים: לשלם להלַא ייעוץ ותיירות, החברה היחידה שניתן להשיג דרכה אישור מעבר מעזה למצרים. הלַא, שלבעליה יש קשרים קרובים עם הרשויות המצריות, גובה בין 2,500 ל-5,000 דולר לאדם – הרבה יותר מכפי שרוב הפלסטינים יכולים לשלם.
לשביר לא היה סכום כזה. אבל בעזרת קמפיין למימון המונים הוא הצליח לגייס 5,000 דולר כדי לחצות את הגבול למצרים. "רופאים בבתי חולים גילו אהדה למצב שלי וויתרו על שכר עבור הניתוחים שלי", הוא כתב בהודעת טקסט ממיטתו בבית החולים בקהיר ב-4 ביוני.
כמו רוב הפלסטינים שהגיעו לאחרונה למצרים, שביר מצא את עצמו בעמדה משונה: היות שאינו פליט מבחינה רשמית, הוא אינו זכאי לרוב הסיוע הבינלאומי המיועד לפליטים, בשונה מבני עמו בעזה. שמונה פלסטינים במצרים שרואיינו לכתבה זו אמרו כי לא קיבלו סעד הומניטרי מארגונים בינלאומיים. לפיכך הם נותרו תלויים ברצונם הטוב של אחרים – ובסכנה גוברת שלא יצליחו לשרוד.
הפלסטינים שנמלטים מעזה מגיעים למצרים בתקופה שבה המדינה חווה את המשבר הכלכלי החמור ביותר שלה מזה עשורים. בשנים האחרונות שיעורי האינפלציה במצרים הגיעו לשיאים של כל הזמנים, מחירי השכירות והאוכל האמירו ומיליוני אנשים נקלעו לעוני.
הפלסטינים שנמלטים מעזה מגיעים למצרים בזמן המשבר הכלכלי החמור ביותר שלה מזה עשורים, והם אינם זכאים לרוב הסיוע הבינלאומי המיועד לפליטים
קשה לפלסטינים במיוחד לנווט במשבר של מצרים. לרוב המהגרים האחרונים אין מסמכי תושבות, הם אינם יכולים לרשום את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים, להגיש מועמדות לעבודה או לקבל טיפול רפואי ושירותים אחרים, כך על פי גורם בשגרירות הפלסטינית בקהיר ששוחח עם "פוריין פוליסי" בעילום שם.
הגורם אמר ב-30 ביוני כי רק שלושה ארגונים בינלאומיים מספקים סיוע לפלסטינים שנמלטו למצרים, וכי הוא הגיע רק לחלק קטן מהם. הסיוע הזה כולל 200 אלף דולר מארגון החינוך, המדע והתרבות האסלאמי העולמי עבור 500 סטודנטים, וכן טיפול רפואי ופסיכולוגי שמספקות קרנות "Save the Children" ויוניסף עבור כמה תינוקות פצועים.
גם חייהם של בעלי משאבים נעשו קשים יותר כשחסכונותיהם הלכו והידלדלו. נרם, סטודנטית למסחר בת 23, עזבה את עזה בסוף ינואר לקרובי משפחה במצרים אחרי שהצבא הישראלי הרס את ביתה ואת המספרה של בעלה.
היות שהייתה לה תעודת תושבות והיא כבר הייתה רשומה לאוניברסיטת קהיר, נרם – שהעדיפה לא לחשוף את שם משפחתה – לא נדרשה לשלם כדי להיכנס למדינה (לפני המלחמה היא למדה באופן מקוון ונסעה לקהיר רק כדי להיבחן). אבל אחרי שהגיעה לקהיר, נרם נאלצה למכור את טבעת הנישואים שלה ותכשיטים אחרים כדי לגייס את הכסף שהיה דרוש לדמי המעבר כדי להביא את בעלה לחוף מבטחים.
לרוב המהגרים הפלסטינים אין מסמכי תושבות, הם אינם יכולים לרשום את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים, להגיש מועמדות לעבודה או לקבל טיפול רפואי ושירותים אחרים
עכשיו, היא אומרת, "אנחנו במצב כלכלי גרוע מאוד". באפריל היא טופלה בשל זיהום צווארי שלקתה בו ממים מזוהמים בחודשים הראשונים למלחמה. במאי נרם ביקשה סיוע כלכלי מהשגרירות הפלסטינית במצרים, אבל לא קיבלה כל עזרה. בינתיים סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין, אונר"א, הכלילה את שמה ברשימה האומדת את מספר הפלסטינים במצרים, אבל היא לא בטוחה אם הדבר מעיד על סיוע קרוב.
"אנחנו מתחילים מחדש מאפס", אומרת נרם. "אני מרגישה כאילו אנחנו בתוך סיוט".
כאמל מוחמד, בן 23, שעזב את עזה באפריל, אומר כי רוב הסטודנטים שהוא מכיר מעזה נותרו כמעט ללא כסף, בייחוד לאחר ששילמו את דמי המעבר. כעת הוא מגיש מועמדות למלגות כדי ללמוד באוניברסיטה במצרים או במדינה ערבית אחרת. אבל בינתיים ארגונים בינלאומיים לא סיפקו לו תמיכה, והותירו אותו תלוי בסיוע חודשי של שני ארגוני צדקה מקומיים במצרים.
"אנחנו מאזור הרוס ממלחמה, ואנשים שם איבדו הכול", אומר מוחמד. "ארגונים בינלאומיים צריכים למלא תפקיד ולספק סיוע".
אחת הבעיות העיקריות היא שמי שנמלטו מעזה לא נחשבים לפליטים. פירוש הדבר ששתי סוכנויות הפליטים של האו"ם, כולל אונר"א, אינן יכולות לתמוך בהם
ג'ף קריספ, עמית מחקר אורח במרכז ללימודי פליטים של אוניברסיטת אוקספורד, מהדהד את התחושה הזאת. "זו צריכה להיות אחריות של האו"ם ככלל (נציבות האו"ם לפליטים, תוכנית המזון העולמית, יוניסף, ארגון ההגירה הבינלאומי וכו') להתערב ולתמוך בפלסטינים", הוא כתב בהודעת דוא"ל.
אחת הבעיות העיקריות היא שמי שנמלטו מעזה לא נחשבים לפליטים. פירוש הדבר ששתי סוכנויות הפליטים של האו"ם – נציבות האו"ם לפליטים, שמגנה על פליטים לא פלסטינים, ואונר"א, שאחראית לפליטים פלסטינים בלבד – אינן יכולות לתמוך בהם.
דוברת אונר"א, תמארא א-ריפאעי, כתבה בהודעת דוא"ל ל"פוריין פוליסי" כי "לאונר"א אין תוכניות במצרים באופן שהיא מנהלת בתי ספר, מרכזי בריאות ותמיכה סוציאלית באזורים שבהם היא מוסמכת לפעול". היא הוסיפה כי אונר"א, כמו נציבות הפליטים, "אינה בעלת סמכות ליישב פליטים במדינות חדשות".
ממשלת מצרים סירבה להכיר בפלסטינים כפליטים מאז 1978, ובמקום זאת כינתה אותם "אורחינו" או "אחינו". היא מתנגדת להקמת משרד מבצעי של אונר"א בקהיר ולעקירת האוכלוסייה העזתית לשטחה, לטענתה בשל איומים על הביטחון האזורי וחשש שישראל לא תאפשר לעקורים הפלסטינים לחזור לרצועה.
ממשלת מצרים סירבה להכיר בפלסטינים כפליטים מאז 1978, ובמקום זאת כינתה אותם "אורחינו" או "אחינו". נכון לעכשיו, ללא מסמכי תושבות, רוב הפלסטינים שהגיעו לאחרונה מעזה נמצאים בסכנת גירוש
אולם מומחים רבים, ובהם הדווחית המיוחדת של האו"ם לענייני עינויים, טוענים כי למצרים יש מחויבות משפטית לקבל פליטים. קריספ כתב בהודעת הדוא"ל שלו כי "מצרים חתומה על אמנת הפליטים של האו"ם, וצריכה לעשות כפי יכולתה כדי לתמוך בכל מי שמגיע מעזה". הוא הוסיף כי הפלסטינים שנמלטו מהמלחמה ראויים ליחס של עקורים.
נכון לעכשיו, ללא מסמכי תושבות, רוב הפלסטינים שהגיעו לאחרונה מעזה נמצאים בסכנת גירוש. השגרירות הפלסטינית בקהיר דוחקת ברשויות המצריות לספק להם מסמכים בהקדם האפשרי על מנת שהילדים שעזבו את עזה יוכלו ללכת לבית הספר בסתיו, כך על פי הגורם מהשגרירות.
עם זאת, ממשלת מצרים תמכה בכמה פלסטינים שנפצעו במלחמה. שר הבריאות המצרי ח'אלד עבד אל-רפאר אמר במאי כי כ-5,000 פצועים פונו מעזה לטיפול רפואי ב-160 בתי חולים ברחבי מצרים מאז תחילת המלחמה. האנשים הללו טופלו על חשבון ממשלת מצרים.
אולם התהליך הזה איננו פשוט. "זה היה מסע עינויים", אומרת אום קוסאי, שהצליחה לצאת מעזה כדי שבתה בת השש נור תנותח בעינה. אחת מעיניה של נור יצאה ממקומה לאחר שהריסות מהפצצה ישראלית נפלו על חדר השינה שלה באוקטובר.
למרות הסירוב לקלוט פליטים, ממשלת מצרים תמכה בפלסטינים שנפצעו במלחמה ואלפי פצועים פונו מעזה לטיפול רפואי בבתי חולים ברחבי מצרים. אולם התהליך הזה איננו פשוט
לאחר שישה חודשים בבית החולים האירופי בעזה, אום קוסאי הצליחה סוף סוף להשיג אישור מעבר רפואי לבתה, מה שהקנה להן כניסה חופשית למצרים. אבל מכיוון שלא היו להן דרכונים היה עליה לחכות עם נור ושני ילדיה האחרים 12 שעות במעבר רפיח בעוד נור סובלת מכאבים מייסרים, עד שרשויות הגבול הניחו להם להיכנס.
עם הגעתם למצרים, רבים מהפלסטינים שקיבלו אישורי מעבר רפואיים אינם מורשים לעזוב את בית החולים. כמה מהמטופלים האלה, ובני המשפחה שהתלוו אליהם, אמרו ל"פוריין פוליסי" כי הם מרגישים לכודים בתוך בתי החולים וכי יורשו לעזוב אותם רק אם יחזרו לעזה.
מתנדבים מצרים ארגנו נסיעות לבתי החולים כדי להביא מזון, תרופות ובגדים למטופלים הפלסטינים. אולם כמה מתנדבים, שהעדיפו להישאר בעילום שם, אמרו כי היה עליהם לעבור הליכים בירוקרטיים ארוכים כדי לקבל היתר מגורמים מצריים לבקר את המטופלים בשל אמצעי האבטחה החמורים בבתי החולים.
נכון לעכשיו, פלסטינים רבים במצרים צריכים להסתמך על תמיכתם של ארגוני צדקה מקומיים ושל יוזמות חברתיות כדי להסתדר.
בנובמבר, שריף מוחי א-דין, חוקר מצרי ועמית במרכז קרנגי למזרח התיכון, הקים את היוזמה החברתית "For the People", הכוללת כ-60 חברים, שנועדה לתמוך בפלסטינים פצועים ומשפחותיהם בקהיר ובאלכסנדריה. עד כה, לדבריו, היוזמה גייסה תרומות למזון ולסיוע בדמי השכירות עבור יותר מ-1,200 פלסטינים.
פלסטינים רבים במצרים צריכים להסתמך על תמיכתם של ארגוני צדקה מקומיים ושל יוזמות חברתיות כדי להסתדר. "אנשים מגיעים לכאן רק עם הבגדים שלהם, יש כמות אדירה של סבל פסיכולוגי ופיזי"
"אנשים מגיעים לכאן רק עם הבגדים שלהם", אומר מוחי א-דין. "יש כמות אדירה של סבל פסיכולוגי ופיזי". המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות וסקרים דיווח כי יותר מ-60% מתושבי עזה איבדו קרובי משפחה מאז תחילת המלחמה עם ישראל באוקטובר, שבה נהרגו יותר מ-40 אלף בני אדם ברצועה, על פי משרד הבריאות העזתי.
שריף מוסיף כי הארגון שלו טרם מצא פתרונות למשפחות שזקוקות לתותבות או לכימותרפיה בשל עלותן הגבוהה, וכן לסטודנטים ששכר הלימוד השנתי שלהם במצרים עולה על 4,000 דולר.
גם עבדאללה אבו אל-עאון, בן 26 ממשפחה עשירה בעזה, מנסה לעזור לאחרים שנמלטו. משפחתו החזיקה בבעלותה בניינים רבים ושתי מסעדות בשכונת רימאל בעזה – כולם הופצצו על ידי הצבא הישראלי. לאחר שנמלט מעזה עם 22 מבני משפחתו בפברואר, הוא פתח מסעדת שווארמה בקהיר. הדרכון המצרי של אימו והחסכונות של משפחתו, בגובה יותר מ-100 דולר, סייעו לו להקים את העסק.
עאון שכר שלושה צעירים מעזה לעבודה במסעדה החדשה שלו, והוא מספק סיוע כספי למשפחות פלסטיניות אחרות בקהיר. "למרות שעדיין יש מלחמה בעזה, נכנס לשם סיוע מסוים", הוא אמר ב-25 במאי בעודו יושב במסעדה, בשעה שסעדו בה ארבעה עזתים. "כאן המשפחות שעזבו למצרים לא מקבלות שום תמיכה".
פלסטינים רבים נוספים צפויים להגיע למצרים בחודשים הבאים. ללא סיוע הומניטרי באופק, וסירובה של קהיר עד כה לספק להם אישורי תושבות, הם שוקעים יותר ויותר לחוסר ודאות עם כל יום שחולף
אבל אנשים פרטיים וארגוני צדקה יכולים לעזור רק במידה מועטה בהשוואה לארגונים בינלאומיים – ופלסטינים רבים, בהם בני משפחתו של עאון, יודעים שאולי יהיה עליהם להישאר במצרים במשך שנים בשל היקף ההרס בעזה. על פי הגורם מהשגרירות הפלסטינית, פלסטינים רבים נוספים צפויים להגיע בחודשים הבאים. ללא סיוע הומניטרי באופק, וסירובה של קהיר עד כה לספק להם אישורי תושבות, הם שוקעים יותר ויותר לחוסר ודאות עם כל יום שחולף.
"מה שבאמת מפחיד אותי הוא העתיד הלא נודע", אומרת נרם. "מתי ייפתח שוב המעבר? אם נחזור, נחיה באוהל או על הריסות הבית שלנו?".
אזה גרגס היא עיתונאית הממוקמת בקהיר ומסקרת ענייני פוליטיקה, הגירה ואקלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכל כך הרבה מילים על הסבל של הפלסטינים המסכנים שהבית שלהם נהרס כי שימש כתשתית לטרור, כי מהמשפחה שלהם יצאו מחבלי חמאס, וכי הם כאלה תמימים ומעולם לא עשו שום דבר נגד החמאס שכנראה צנח ממאדים והביא עליהם את החורבן הזה.
ואף מילה על הסיבה. אף רמז של לקיחת אחריות על מפלצות האדם שיצאו מהעם שלהם, בשר מבשרם.
אם מטרת הכתבה היתה לעודד אותנו, לא הצלחתם. זה לא מעודד לשמוע על סבל של אחרים. זה עצוב.
ומה שעוד יותר עצוב, זה לא ללמוד מההסטוריה.