1

האינדיקציה הטובה ביותר לשאלה מי ניצח/ה ומי הפסיד/ה בעימות הלילה היא העובדה שדונלד טראמפ, יועציו ורשתות האקו־צ'יימבר הימניות העובדות למענו (ושכפולן החיוור בארץ הקודש), החלו כבר במהלך העימות עצמו בתלונות ובמתקפות על המנחים בטענה שהדיבייט יצר מצב של "שלושה נגד אחד".

כשאתה מנצח אתה לא מתלונן על המנחים או מנסה "לתקן" את הסקרים. מי שמתלונן הוא כנראה זה שהפסיד. אבל אם בכל זאת אתם רוצים נתונים, סקר של סי־אן־אן בקרב צופי הדיבייט קבע ש־67% חשבו שקמלה האריס ניצחה, לעומת 33% בלבד שבחרו בטראמפ כמנצח.

לא היה כאן נוקאאוט. טראמפ לא עבר קריסה כללית כמו ג'ו ביידן לפני כחודשיים. אבל האריס הצליחה לעמוד במטרות העיקריות שלה: ראשית, להציג את עצמה כראוי בפני כלל הבוחרים. שנית, להציג תוכניות מדיניות קונקרטיות – למשל, התוכנית לקיצוץ המס של מעמד הביניים על ידי העלאת מס החברות; או הרחבת "אובמה־קר".

האריס הדגישה את הנושאים הטובים עבורה, בהם זכות האישה על גופה. היא גם הצליחה להוציא את טראמפ משלוותו ולגרום לו להציג את הגרסה הכי הזויה ומעורערת שלו

היא גם הצליחה לחמוק מאחד הקשיים העיקריים שעמדו בפניה: להסביר את הפנייה החדה למרכז ביחס לעמדות שהציגה בפריימריז ב־2020 (אז, למשל, תמכה בביטוח בריאות ממלכתי).

שלישית, היא הצליחה לשכנע את האמריקאים לתמוך בה ביחס לשני הנושאים הכי בעייתיים עבורה – כלכלה והגירה. רביעית, היא הדגישה את הנושאים הטובים עבורה, בהם זכות האישה על גופה. היא גם הצליחה להוציא את טראמפ משלוותו ולגרום לו להציג את הגרסה הכי הזויה ומעורערת שלו.

דונלד טראמפ במהלך העימות הנשיאותי בפנסילבניה, 10 בספטמבר 2024 (צילום: SAUL LOEB / AFP)

בכל המשימות האלה האריס עמדה בצורה מרשימה למדי. לסיכום, הנקודה שבה היא הייתה הכי חלשה הייתה נושא ההגירה. ההצלחה העיקרית שלה הייתה בהעלאת הנושאים שהצליחו להוציא את טראמפ משלוותו וגררו אותו לשרוף את שתי הדקות שלו על סטיות לא ברורות.

כך קרה כאשר היא הקניטה אותו על זה שהקהל בעצרות שלו לא כל כך גדול וכי תומכיו משתעממים ועוזבים באמצע; או כאשר היא הזכירה את ההפסד ב־2020 בעקיצה: "כ־81 מיליון אמריקאים פיטרו אותו". היא הצליחה להוציא אותו משלוותו גם כשהיא הזכירה את הרשעותיו באחד ממשפטיו ועוד ועוד.

בתגובה טראמפ נגרר למונולוגים על נושאים שאומנם חשובים לו אישית, אבל גורמים לו לנזק רב: הוא חזר על הטענה שהוא ניצח ב־2020 ואיים להתנקם במערכת אכיפת החוק

בתגובה טראמפ נגרר למונולוגים על נושאים שאומנם חשובים לו אישית, אבל גורמים לו לנזק רב: הוא חזר על הטענה שהוא ניצח ב־2020; איים להתנקם במערכת אכיפת החוק; וגם בדיון על ההגירה הוא נסחף לאחד הסיפורים ההזויים ביותר – אותו הציף לראשונה סגנו – לפיו מהגרים אוכלים חיות בית של אזרחים תמימים בספרינגפילד, אוהיו.

כמובן שסיפור אכילת החיות הוא שקר גמור. הבעת פניה של האריס בזמן הזה הייתה בלתי נשכחת.

מצד שני, העימות הזה לא היה מאורע מכונן כמו זה הקודם. הוא היה טוב להאריס משום שתקופת החסד שלה אחרי פרישת ביידן – בשילוב פרישת קנדי מהמרוץ – הסתיימה, מה שהתבטא גם בסקרים (על כך עוד בהמשך).

הפוסט של טיילור סוויפט בו הכריזה על תמיכתה בקמלה האריס לנשיאות ארה"ב, 10 בספטמבר 2024 (צילום: צילום מסך, אינסטגרם)

הודעת התמיכה של טיילור סוויפט בהאריס מייד לאחר הדיבייט בוודאי יכולה לעזור גם בכך. אולם קשה לראות בהודעה הזאת דבר המשנה באופן קיצוני את המרוץ. המרוץ הזה יהיה מאוד צמוד, כמו ב־2016 וב־2020.

2

מודל הבחירות של נייט סילבר צבר פופולריות רבה בארצנו – כמו בכל העולם – והשינויים הגדולים בתחזיותיו בשבועות האחרונים מצדיקים הסבר קצר כיצד יש להבין אותו ולהתייחס אליו.

מדובר במודל הסתברותי הלוקח בחשבון שלושה מקורות מידע עיקריים: סקרים לאומיים, סקרים מדינתיים והנחות יסוד על המרוץ – חלקן קבועות וחלקן משתנות

מדובר במודל הסתברותי הלוקח בחשבון שלושה מקורות מידע עיקריים: סקרים לאומיים, סקרים מדינתיים והנחות יסוד על המרוץ – חלקן הנחות קבועות (למשל, שהמפלגה הרפובליקאית שולטת בבית הנבחרים והדמוקרטית בסנאט) וחלקן מבוססות על נתונים אחרים, למשל כלכליים.

סילבר משתמש בנתונים היסטוריים כדי להעריך ולמשקל את הסקרים עצמם – וכן כדי להעריך את משקלם ביחס לנתוני היסוד. הוא הכי טוב בעסק והמודל שלו באמת מתוחכם ומלמד הרבה, אבל חשוב להבין את המגבלות שלו.

קמלה האריס ודונלד טראמפ במהלך העימות הנשיאותי בפנסילבניה, 10 בספטמבר 2024 (צילום: SAUL LOEB / AFP)

בתחום הסקרים ניתן להסתמך על העיבוד והמשקול של סילבר בעיניים עצומות. סילבר מעריך היום כי להאריס בממוצע הלאומי יש יתרון של 2%; שהיא מובילה בשברירי אחוז בפנסילבניה, קרוליינה הצפונית ונבדה – וב־1%–2% בוויסקונסין ומישיגן. טראמפ מוביל ב־0.7% בג'ורג'יה וב־2% באריזונה.

תרגום האחוזים להסתברויות, עם זאת, הרבה פחות ודאי. הוא, כאמור, מתבסס על הרבה הנחות יסוד המבוססות על מעט מאוד נתונים. זאת משום שיש בחירות רק פעם בארבע שנים – וגם כי קשה מאוד לוודא את נכונותן בדיעבד.

נתוני "סיכוי הניצחון" נותנים אינפורמציה מוגבלת למדי. הם יכולים להצביע על מומנטום – ברור שטראמפ במצב טוב יותר (לפחות עד הדיבייט) משהיה לפני שבועיים – אבל לא כדאי לייחס לזה חשיבות רבה

אם סילבר נותן כעת לטראמפ, למשל, סיכוי של 60% לנצח, זה אומר שטראמפ צריך לנצח בשש מערכות בחירות כדי לטעון שהמודל של סילבר נתן לו סיכוי נמוך מדי, והאריס צריכה לנצח בארבע מערכות בחירות כדי לטעון את אותו הדבר. זה כמובן בלתי אפשרי (לעימות) – יש רק מערכת בחירות אחת.

לכן נתוני "סיכוי הניצחון" נותנים אינפורמציה מוגבלת למדי. הם יכולים להצביע על מומנטום – ברור שטראמפ במצב טוב יותר (לפחות עד הדיבייט) משהיה לפני שבועיים – אבל לא כדאי לייחס לזה חשיבות רבה מעבר לכך.

תושבי ניו יורק צופים בעימות הנשיאותי, 10 בספטמבר 2024 (צילום: Leonardo Munoz / AFP))

3

אף כי נדמה שמערכות הבחירות הנשיאותיות מתמקדות תמיד במדינות המתנדנדות, לעיתים אנחנו מחמיצים את העובדה שכמעט בכל מערכת בחירות יש שינוי בזהות המדינות האלה.

עד 2008 וירג'יניה וקולורדו היו מדינות אדומות; ברק אובמה הפך אותן לכחולות – וכיום הן דמוקרטיות לחלוטין. כולנו זוכרים את פלורידה כמדינה המתנדנדת האולטימטיבית בשנת 2000; מאז 2016 היא הופכת לאדומה יותר ויותר – וכיום לא מתייחסים אליה באמת כמדינה מתנדנדת.

כדאי לשים עין על קרוליינה הצפונית. היא נחשבת לגביע הקדוש של הדמוקרטים מאז 2008 – כמעט ניתנת להשגה, אבל בסוף נצבעת באדום. ייתכן שהשנה היא תפתיע

ב־2016 מדינות המערב התיכון – פנסילבניה, ויסקונסין ומישיגן – שהיו עד אז דמוקרטיות לחלוטין, הפכו פתאום למתנדנדות. ב־2020 ג'ורג'יה ואריזונה – אדומות בוהקות – הפכו לפתע למתנדנדות. כדאי לשים עין על קרוליינה הצפונית. היא נחשבת לגביע הקדוש של הדמוקרטים מאז 2008 – כמעט ניתנת להשגה, אבל בסוף נצבעת באדום. ייתכן שהשנה היא תהיה זו שתפתיע.