באוגוסט לפני שנה מת באנגליה המיליארדר המצרי מוחמד אל-פאיד בגיל 93/ איש העסקים שהיה בעברו הבעלים של בית הכולבו היוקרתי "הרודס" וקבוצת הכדורגל פולהאם, היה דמות ציבורית מוכרת ואיש יחסי הציבור שלו, מייקל קול הספיד אותו:

"הוא היה איש בעל חיות נדירה, מעורר מחלוקת אבל לדעתי הוא עשה יותר טוב בעולם מכל מבקריו ביחד, האנשים שעבדו עבורו, הלקוחות שלו, אוהדי הקבוצה שלו, הם מכירים את מוחמד האמיתי והם מכירים לו תודה".

מאות נשים ברחבי בריטניה שהכירו את פאיד היטב, התכווצו למשמע הדברים בכאב. הן שמעו את ההספדים, ראו את סדרת "הכתר" של נטפליקס, בה הוא מתואר כטיפוס חם לעומת אנשי בית המלוכה הקרירים, אבל הן הכירו את האמת מגוף ראשון: פאיד היה תוקף מיני סדרתי ובוס מתעלל.

הן שמעו את ההספדים, ראו את סדרת "הכתר" של נטפליקס, בה הוא מתואר כטיפוס חם לעומת אנשי בית המלוכה הקרירים, אבל הן הכירו את האמת מגוף ראשון: פאיד היה תוקף מיני סדרתי ובוס מתעלל

ואם לא די בכך, הוא גם הצליח למות בשיבה טובה כאדם חופשי ש"יש להכיר לו תודה". אין קארמה, וגם מערכת הצדק המדינתית לא סיפקה צדק. למרות עדויות, תלונות ומספר כתבות בתקשורת, פאיד מת עם שובל חנפנים סביבו ותדמית של טיפוס צבעוני מקסים.

החודש נותצה התדמית הזו סופית.

מאחורי התדמית המטופחת של אב שאיבד את בנו דודי בתאונה שבה נספתה הנסיכה דיאנה, ליצן חצר שיודע להשתטות בחן ואמן מכירות שלא בחל בשום טריק, התברר כי פאיד היה אדם מפלצתי ועבריין מין סדרתי.

הבי-בי-סי שידר תוכנית בשם "אל-פאיד: טורף בהרודס", בה דווח על תלונות של 20 נשים שהותקפו על ידי פאיד. חמש מהן נאנסו. מאז שידור התוכנית, הגיעו עדויות מנשים נוספות ומספר המתלוננות מגיע למאות.

עמותה חדשה הוקמה עבור "נשות הרודס". שם, לאחר שנים של השתקה, יש להן קול ותמיכה הדדית. פאיד היה מהגרועים בעברייני המין, בשורה אחת עם הבדרן האנגלי ג'ימי סאוויל, המפיק ההוליוודי הארווי ויינסטין והפדופיל ג'פרי אפשטיין.

כרטיס כניסה לאצולה הבריטית

פאיד נולד באלכסנדריה, מצרים, לאב שעבד במערכת החינוך. הוא עשה את הונו כשחבר לגיסו, איש העסקים וסוחר הנשק הסעודי עדנאן חאשקג'י, שהתפרסם בשל מעורבותו בפרשת "איראנגייט". בשנות השבעים, פאיד הוסיף לשם המשפחה את הקידומת "אל" בכדי להישמע כבעל שורשים אצילים, במהלך שאפיין את חייו.

המיליארד היה עד מותו אדם חסר ביטחון ומתחזה שרצה להשתלב במעמדות גבוהים ונדחה. חלומו הגדול היה לקבל אזרחות בריטית, כסוג של אישור למעמדו החדש, אבל הוא נדחה שוב ושוב, לחמת זעמו.

המיליארד היה עד מותו אדם חסר ביטחון ומתחזה שרצה להשתלב במעמדות גבוהים ונדחה. חלומו הגדול היה לקבל אזרחות בריטית, כסוג של אישור למעמדו החדש, אבל הוא נדחה שוב ושוב, לחמת זעמו

הוא פרץ לתודעה הציבורית אחרי שרכש ב-1985 בעסקה מפוקפקת את "הרודס" הלונדוני – בית הכולבו היוקרתי בשכונת נייטסברידג'. לפני עידן האינטרנט ו"אמזון", "הרודס" היה המקום שבו יכולת למצוא כל דבר. "הכול, לכל האנשים, בכל מקום" היה המוטו של החנות, ואכן יכולת לקנות בכולבו גם גור פילים (עד 2014 פעלה שם חנות חיות אקזוטית) וגם גבינה.

מוחמד אל-פאיד בפתיחת הסייל ב"הרודס", 3 בינואר 2001 (צילום: AP Photo/Adam Butler)

בעיקר נמכרו שם מוצרי יוקרה במחירים גבוהים; העשירים זכו לטיפול אישי צמוד ובני משפחת המלוכה קנו שם והעניקו למקום תו איכות יוקרתי. זה לא היה רק עסק גדול, זה היה מוסד בריטי.

פאיד קיווה ש"הרודס" יקנה לו כרטיס כניסה לאצולה הבריטית וכוכבים החלו לפקוד את החנות במסגרת מסעות הפרסום שלו. שחקן הכדורגל הברזילאי פלה, כוכבי הוליווד דמי מור וטום קרוז, הנסיכה דיאנה ושאר ידועני התקופה ביקרו, חנכו, קנו, הצטלמו – ומייקל ג'קסון אפילו ערך מסע קניות בבית הכולבו הענקי שנסגר לכבודו.

זה עבד. המאזן העסקי השתפר, "הרודס" זכה לחשיפה קבועה ופאיד הפך למעין סלבריטי. תזמורת חמת חלילים יצאה למצעד בחנות בכל בוקר, בדצמבר הואר המבנה הענק באורות לקראת חג המולד ביום שלמחרת החג השתרכו תורים ארוכים של קונים מחפשי מציאות שרצו לחזור הביתה עם השקית הירוקה של "הרודס".

אולמות השיש המסורתיים של "הרודס" הפכו למעין מקדש מצרי. כלומר, לדקורציה של מסעדה מצרית זולה ומצועצעת. ספינקסים מכוערים, לוחות אבן עשויים ברישול ושאר קיטש פרעוני התפשט בחנות.

אולמות השיש המסורתיים של "הרודס" הפכו למעין מקדש מצרי. כלומר, לדקורציה של מסעדה מצרית זולה ומצועצעת. ספינקסים מכוערים, לוחות אבן עשויים ברישול ושאר קיטש פרעוני התפשט בחנות

הצוות דווקא נותר כפי שהיה פעם. כמעט כל המוכרות נראו אותו דבר: אנגליות, בלונדיניות, רזות, אטרקטיביות, לבושות בחצאיות ועוטות מייק אפ כבד. ככה הוא רצה.

מוחמד אל-פאיד מארח את הזמרת לילי אלן ב"הרודס", 28 בדצמבר 2007 (צילום: AP Photo/Nathan Strange)

"אני רוצה אותן כמוך", הוא אמר לעובדת ממחלקת כוח אדם שהתראיינה ל"גארדיין", "אני לא רוצה פאקינג גורילות, אני לא רוצה פאקיז (כינוי גנאי ליוצאי פקיסטאן; ש.א), לא שחורים, ולא הומואים סוטים. אני רוצה אנגליות יפות, חכמות ובעלות השכלה".

עבודה ב"הרודס" הייתה חלום של צעירות רבות – להיות קניינית בבית כולבו יוקרתי, לעבוד מול המותגים המובילים בעולם, עם לקוחות עשירים, בלב לונדון. "סיפרתי להוריי והם סיפרו בגאווה לכל הקרובים והשכנים שאני עובדת בהרודס", סיפרה אחת הנשים בתוכנית של הבי-בי-סי.

פאיד, המיליארדר המבוגר שביקש שיקראו לו "פאפא" או "מו מו" כמו סבא חביב, יצא למסעות ציד ברחבי הכולבו, מלווה בצוות שומרי הראש שלו, בכדי ללקט נשים צעירות

אלא שהחלום על קריירה בעולם האופנה והקמעונאות התגלה במהירות כסיוט. פאיד, המיליארדר המבוגר שביקש שיקראו לו "פאפא" או "מו מו" כמו סבא חביב, יצא למסעות ציד ברחבי הכולבו, מלווה בצוות שומרי הראש שלו, בכדי ללקט נשים צעירות.

חלק מהעובדות נשלחו לבדיקה רפואית יוצאת דופן. בין היתר היא כללה בדיקה גינקולוגית ובדיקה למחלות מין. התוצאות נשלחו לפאיד, והרופאה ציינה בין היתר באחת הבדיקות, "אין עדות לכלמידיה – תוצאות מצוינות". היא ידעה במה מדובר: פאיד היה גרמפוב ידוע, בעל פחד לא רציונלי מחיידקים, ורצה לוודא שהנשים אותן הוא עמד לתקוף נקיות ממחלות.

אלו שעברו את הבדיקה ונמצאו מושכות לטעמו הוזמנו למשרדו בקומת העל של "הרודס" או לדירה בבעלות הכולבו בפארק ליין הסמוך. פאיד היה לכאורה דואג לשלומן של העובדות הצעירות שנאלצו לעבוד עד מאוחר ומציע להן ללון בקרבת מקום, אבל שלומן היה הדבר האחרון שעניין אותו. הוא נהג להזמין אותן, לנעול אותן בחדר ואז לתקוף אותן.

מוחמד אל-פאיד ב"הרודס", 2005 (צילום: AP Photo / Jane Mingay)

"לא היו חסרות נשים שהיו מוכנות לשכב איתו כי הוא היה עשיר ומפורסם, אבל הוא בחר להמשיך בדרך הזו כי הן היו מפוחדות. הוא נהנה מהציד", אמרה אחת המותקפות. טום באוור, שכתב את הביוגרפיה של פאיד, כתב ב"אובזרבר" שפאיד נהג לשכב גם עם פרוצות רבות ונשים שלוקטו למענו, אבל אין ספק שהוא נהנה מהאפשרות להטיל טרור על הכפופות לו.

מדובר היה במאות נשים. "כולם ידעו", אומרים עובדי ועובדות הכולבו. הם ראו את המגעים הלא רצויים, הן ראו את המסעות שלו ברחבי החנות כשבחר לעצמו קורבנות חדשים, הם ראו נשים יוצאות מזועזעות מהמשרד שלו או מהדירה. הרופאים והרופאות ידעו שהבדיקות לא אתיות, וצוות האבטחה שלו בוודאי שידע מה קורה.

"כולם ידעו", אומרים עובדי ועובדות הכולבו. הם ראו את המגעים הלא רצויים, הן ראו את המסעות שלו ברחבי החנות כשבחר לעצמו קורבנות חדשים, הם ראו נשים יוצאות מזועזעות מהמשרד שלו או מהדירה

פאיד גם צירף עובדות למסעותיו לפריז, שם הוא התגורר בוילה וינזדור, ביתו של המלך אדוארד השמיני שוויתר על כס המלוכה למען אשתו האמריקאית ווליס סימפסון; או במלון ריץ הפריזאי שרכש ושיפץ.

"הצטרפתי לנסיעה כי הייתי בטוחה שהרודס ידאגו לי למלון, לא העלתי על דעתי שישלחו אותי כצאן לטבח", העידה עובדת. גם היא הותקפה על ידי פאיד. היא פוטרה מייד אחרי התקרית.

עובדת אחרת נסעה איתו לווילה בריביירה הצרפתית ואחרי בדיקה מפוקפקת של רופא הצטוותה לקחת כדורים. הכדורים נועדו לסמם אותה בכדי שלא תוכל להתנגד כשפאיד יגיע לחדרה, אבל היא נמנעה מלקחת אותם ולא אפשרה לו להיכנס.

כולבו "הרודס" מקושט לכבוד חג המולד, 2009 (צילום: AP Photo/Matt Dunham)

הביוגרף באוור גם מספר על צעירה אמריקאית שנאנסה באכזריות על סיפון היאכטה שלו. ומדי יום נוספות עוד עדויות על יחס לא ראוי במקום העבודה, הטרדות, חיבוקים כפויים, ועד תקיפות ומעשי אונס. מדובר היה במעשה כמעט יום יומי.

מאות אנשים ידעו על כך אבל התדמית כמעט שלא נפגעה. מדובר במערכת שסיפקה לו הגנה. ראש צוות האבטחה ג'ון מקנמרה, קצין משטרה לשעבר במשטרת המטרופולין ובעל קשרים מצוינים, לא היסס לאיים על עובדות כשהיה צורך בכך. עובדת נתקלה במאבטח של פאיד ליד ביתה. זה היה מסר ברור שנועד להשתיק אותה.

ראש צוות האבטחה, קצין משטרה לשעבר ובעל קשרים מצוינים, לא היסס לאיים על עובדות כשהיה צורך בכך. עובדת נתקלה במאבטח של פאיד ליד ביתה. זה היה מסר ברור שנועד להשתיק אותה

עובדות אחרות קיבלו פיצוים והתחייבו להשמיד עדויות ולא להתלונן נגד פאיד. אחרות פוטרו באמתלות מופרכות ואחרות המשיכו לעבוד במקום כי היו צריכות את השכר וקיוו להתקדם בעולם האופנה. כולן פחדו להסתבך עם האיש החזק; היו לו יותר מדי קשרים ומעט מדי מעצורים.

העיתונות פרסמה מידי פעם כתבות על התנהגותו של פאיד. בשל חוקי לשון הרע הנוקשים בבריטניה וסכומי העתק הנדרשים להגנה בבית משפט, מעטים העזו לטפל בנושא. הבי-בי-סי, Private Eye ומגזין "ואניטי פייר" התייחסו לנושא בשלושים שנים האחרונות, אבל הכתבות לא הצליחו לעורר את ההד הרצוי.

כשהוא מצויד בסוללות עורכי דין ואנשי יחסי ציבור, רוב כלי התקשורת העדיפו לשמור מרחק מפאיד. הוא, מצדו, המשיך לשווק לתקשורת ולציבור תעלולי פרסום ולהשתטות לצידו של עלי ג'י, הדמות איתה זכה סאשה בארון כהן לפרסום ראשוני, וכוכבים אחרים. הנה הוא המיליארדר שלא מפחד לשיר עם עלי ג'י, להתחפש לפרעוני מגוחך ולהתארח בתוכניות טלוויזיה שלכאורה עושות ממנו צחוק.

סשה ברון כהן ומוחמד אל-פאיד בהקרנת הבכורה של "הדיקטטור" בלונדון, 10 במאי 2012 (צילום: TAL COHEN / AFP)

הוא לא בחל באמצעים יותר פליליים. במסגרת תביעת הדיבה נגד "ואניטי פייר", התבקשה אחת העובדות לתת עדות אופי לזכותו. היא הבהירה שזה לא יקרה ומספר ימים מאוחר יותר קיבלה לביתה במשלוח מיוחד חבילה ובה עדות חתומה, לכאורה על ידה, לזכות פאיד.

הזיוף, האיומים על עדים, והשתקת מתלוננות היו חלק מהמכונה שהוא יצר. מקנמרה ועובדיו אף ניסו להפליל את הביוגרף באוור ולמכור לו אלבום תמונות שנגנב לכאורה מהבוס, אבל הוא הצליח להתחמק מהמלכודת.

הזיוף, האיומים על עדים, והשתקת מתלוננות היו חלק מהמכונה שהוא יצר. מקנמרה ועובדיו אף ניסו להפליל את הביוגרף באוור ולמכור לו אלבום תמונות שנגנב לכאורה מהבוס, אבל הוא הצליח להתחמק מהמלכודת

באוגוסט 1997 נהרגה הנסיכה דיאנה בתאונת דרכים בפריז ביחד עם דודי אל-פאיד, בנו של מוחמד. האב השכול הקים מקדש מרשים בכיעורו לזכרם בחנות, אפילו בסטנדרטים הפרעוניים שלו, ויצא למלחמת חורמה בממסד שלטענתו רצח את בני הזוג בשל העובדה שדיאנה הרתה לדודי, לדבריו, והייתה אמורה להתחתן איתו.

הוא הפיץ תיאוריות קונספירציה כאילו הנסיך פיליפ, בעלה של המלכה אליזבת השנייה, עמד מאחרי ההתנקשות – להבדיל מהעבודה שאנרי פול, נהג הרכב, נהג במהירות כפולה מהמותר, כשהוא שיכור והנוסעים לא חגורים. פול היה שכיר של פאיד. הקשר עם בית המלוכה נותק והחסות לחנות בוטלה.

מוחמד אל-פאיד חושף את פסלו של מייקל ג'קסון באצטדיון של קבוצת הכדורגל פולהאם שהייתה אז בבעלותו, 13 ביולי 2013 (צילום: AP Photo/Alastair Grant)

הוא גם רכש את מועדון הכדורגל פולהאם והעלה אותו מהליגה השלישית לפרמיירליג. ההצלחה המקצועית באה עם מחיר: המועדון המשפחתי החביב שעל גדות התמזה הפך לחלק ממערכת יחסי הציבור של פאיד.

הוא הביא חברים מפוקפקים ואת המזדנבים שלו למשחקים ואף הציב פסל מגוחך של הזמר מייקל ג'קסון, בזמן שכבר נחשד בעבירות מין, בשטח קרייבן קוטג', אצטדיונה ההיסטורי של פולהאם.

כשהאוהדים התרעמו על חילול המקום עם הצבת פסל מיותר של אדם ללא כל קשר למועדון, פאיד התפוצץ. "מספר אוהדים טיפשים שלא מבינים איזו מתנה האיש הזה נתן לעולם יכולים ללכת לעזאזל" אמר אז. "אני לא רוצה שהם יהיו אוהדים".

אגב, בשל המוניטין שהלך לפניו, השתדלו אנשי המועדון להגן על השחקניות. במועדון נערכת כיום בדיקה האם בכל זאת הצליח לפגוע בנשים גם שם.

ב-2010 פאיד מכר את "הרודס" לחברת ההשקעות של קטאר וב-2013 הוא מכר את קבוצת פולהאם לאיש עסקים אמריקאי, לא לפני שטען כי ירידת הליגה של המועדון הייתה קללה שהוטלה עליו בשל העברת הפסל הכעור ב-2013. מאז התבסס המועדון בפרמיירליג ואילו פאיד וג'קסון נחשפו כעברייני מין סדרתיים.

ב-2013 הוא מכר את קבוצת פולהאם לאיש עסקים אמריקאי, לא לפני שטען כי ירידת הליגה של המועדון הייתה קללה שהוטלה עליו בשל העברת הפסל הכעור ב-2013. מאז התבסס המועדון בפרמיירליג

אחרי מכירת שני הנכסים העיקריים שלו, פיאד הלך ונשכח עד למותו בשנה שעברה.

אלף פאונד לזוג נעליים

"הרודס" היום הוא מקום אנכרוניסטי. האינטרנט הוא המקום שבו יש הכול לכל אחד, ואילו בית הכולבו – שעדיין נראה מרשים מבחוץ – פחות מרשים מבפנים.

בקומת הקרקע הדחוסה באגף התכשיטים, הזהב והיהלומים מסנוורים בגודלם ובמחירם. השלטים מוליכים לאגף Luxury ו"מותגי על". בין המותגים, לא רק השמות המוכרים אבל גם כאלו שלא אומרים דבר לרוב האוכלוסייה מלבד מעטים שיכולים להרשות לעצמם.

בית הכולבו "הרודס" בלונדון (צילום: AP Photo/Alastair Grant)

בשבוע שעבר, המקום היה מלא למדי עם נוכחות בולטת של תושבי המפרץ הפרסי. נשמעה שם גם לא מעט עברית, ונצפו גם אנשים צעירים מאוד מיפן וקוריאה הדרומית.

אולמות השיש משדרים תחושה של תחילת המאה הקודמת אבל גם חשוכים, דחוסים ומעט קלסטרופוביים. גרם המדרגות הנעות המרכזי הוא עדיין אותו קשקוש פרעוני מטופש. לפאיד היה כסף אבל מעט מאוד טעם טוב או ערכים אנושיים, וכל פיסה כמו פרעונית כזו היא תזכורת וכתם על המקום.

גרם המדרגות המרכזי הוא עדיין אותו קשקוש פרעוני מטופש. לפאיד היה כסף אבל מעט מאוד טעם טוב או ערכים אנושיים, וכל פיסה כמו פרעונית כזו היא תזכורת וכתם על המקום

אחרי חשיפת מעשיו של פיאד, בעלי "הרודס" פרסמו הודעת התנצלות רשמית והבטיחו לבדוק אם ישנם אנשים שהיו מעורבים בפשעים ועדיין עובדים במקום.

באגף נעלי הגברים, המחירים נעים סביב אלף פאונד לזוגות נעליים. אישה ישראלית מבוגרת שמה את עיניה על זוג מגושם במיוחד במחיר של 750 פאונד – כ-3,750 שקל. בנה, המחזיק בכרטיס האשראי ועם שתי שקיות של בית האופנה דיור, אמר לה בטון אופייני של תוגת קניות, "כן, כן, זה נראה מהמם. בואי נקנה ונצא כבר". אכן, זה המקום שיש בו כל דבר, עבור כל אחד.

ספק אם הקונים שפיזרו את כספם בלי להניד עפעף מוטרדים מהחרפה שהמקום נושא איתו, אבל "הרודס" אינו לבד. זה היה כישלון של המערכת והממסד במשך כשלושים שנה. היה ברור שלפאיד קשרים במשטרה, הוא הישג מידע ואיים על כל מי שיכול היה לסכן את מעמדו והצליח לטרפד תלונות אפשריות.

מוחמד אל-פאיד ב-2008 (צילום: AP Photo/Simon Dawson)

במקרים הנדירים בהם העיתונות פרסמה כתבות על מעשיו, פאיד גרר את כלי התקשורת לבתי משפט להליכים יקרים; הוא יכול היה להרשות לעצמו מלחמות התשה שכאלו. העיתונים היו חשופים גם לאפשרות שהמתלוננות יסרבו להעיד בעקבות מסעות איומים והטרדה של אנשי פאיד. והיה גם כוח רך: ל"הרודס" היו תקציבי פרסום גדולים וכלי תקשורת לא רצו לאבד אותם.

מאז 2005 הוגשו נגד פאיד 19 תלונות – כולל מנערה בת 15 שהתלוננה כי הוא גיפף אותה – אבל אף אחת מהתלונות מהן לא הבשילה לתביעה. את כל התיקים סגרה המשטרה למרות עדויות מפורטות

מאז 2005 הוגשו נגד פאיד 19 תלונות – כולל מנערה בת 15 שהתלוננה כי הוא גיפף אותה – אבל אף אחת מהתלונות מהן לא הבשילה לתביעה. את כל התיקים סגרה המשטרה למרות עדויות מפורטות. למרות שהוכח דפוס פעולה שחזר על עצמו. למרות עדויות על קשירת קשר. למרות שבעבר הורשעו חברי פרלמנט שקיבלו ממנו שוחד בכדי לשאול שאילתות בפרלמנט עבורו.

המסקנה ברורה: אנשים עשירים ובעלי כוח יכולים לבצע פשעים מחרידים ולחמוק מעונש. התובע הראשי בחלק מהשנים היה קיר סטארמר, היום ראש ממשלת בריטניה, וגם הוא יידרש לתת הסברים.

מספר תלונות הוגשו גם לאגודת הרופאים נגד הרופאים והרופאות שביצעו את הבדיקות הפולשניות והמיותרות ופגעו בפרטיות העובדות. התלונות נדחו בשל התיישנות ו"חוסר עניין לציבור".

"הוא היה גנגסטר, אדם שהטריד כל מי שהתלונן עליו, אדם ששיקר כל חייו, נוכל", אמר הביוגרף באוור. "לא היו לו ערכי מוסר מלבד מה שטוב עבורו. הוא ידע להצטייר כחביב אבל הוא היה אדם מסוכן. הוא איים וסחט אנשים. במהלך כתיבת הביוגרפיה הוא הציע לי 400 אלף פאונד כדי לכתוב את הספר שהוא רצה, ואז הוא שלח אנשים לשבור לי את האצבעות ואת מקנמרה בכדי להפליל אותי".

עם מותו התראיין באוור ולא הסתיר את דעתו על המנוח. דבריו לא שודרו לבסוף. לעומת זאת, ההספד הנרגש והמפרגן של מייקל קול שודר גם שודר.

ג'מה, אחת המתלוננות בסרט של הבי-בי-סי וממקימות העמותה למען צדק לנשות הרודס, הביטה בקטע הווידיאו של קול ואמרה: "זה לא הוגן שהוא זכה למות עם התדמית הזו. זה לא הוגן".