ראש הממשלה בנימין נתניהו ידע היטב, במשך לפחות עשור, אודות איום המנהרות ההולכות ומשתלטות על תת־הקרקע בתוככי עזה. הוא ידע כי חמאס בונה בהתמדה של עיר נמלים את אחד ממרכיבי טבח שבעה באוקטובר, כמו גם האירועים שבאו בעקבותיו.

קריאה בפרק "מנהרות 2014" בספר "ביבי: סיפור חיי" אכן מקפלת חלק גדול מהסיפור כולו. לא "קונספציה" מוטעית הולידה את הזנחת עזה אלא החלטה מודעת להניח לחבל ארץ זה ולהשכיח אותו מלב – צבאי, מודיעיני ואזרחי.

בספר, בעל המאפיינים האוטואימוניים – מעין "המדינה זה אני" אה־לה־ביבי – נתניהו לוקח אחריות על הכול, בעיקר כשנוח, כמובן. אין "פיקסלים" שלא ראיתי, כמו שמסר לוועדת החקירה בעניין האסון במירון, אין "לא משכו בדש מעילי", ואין "לא העירו אותו" – ההסבר הקבוע של חסידיו. נתניהו הוא המפקד העליון של ישראל, לטוב ולרע.

"הקונספציה" לא הייתה של הצבא, אלא של נתניהו. הוא זה שהחליט להוריד את העיניים מעזה לטובת איראן והוא זה שדרש מחבריו לממשלה, בעיקר נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, להפסיק להיות פופוליסטים ולהניח לעזה

"הקונספציה" אם כן לא הייתה של הצבא, אלא של נתניהו. הוא זה שהחליט להוריד את העיניים מעזה לטובת איראן והוא זה שדרש מחבריו לממשלה, בעיקר נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, להפסיק להיות פופוליסטים ולהניח לעזה למות בשקט קבורת חמור. וכך הוא כותב:

"בגלוי תמך בנט בפלישה קרקעית מלאה כדי 'לכבוש את עזה'. יעד זה היה כרוך בהרס חלקים נרחבים של עזה וברבבות הרוגים אזרחים. אחרי שישראל תחריב את שלטון חמאס היא תיאלץ לשלוט בשני מיליון עזתים לזמן בלתי ידוע. לא הייתה לי שום כוונה לעשות זאת בפרט שתשומת ליבי הייתה נתונה לנושא הגרעין האיראני, שאיים על עצם קיומנו".

בנימין נתניהו ונפתלי בנט בכנסת ב־2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אכן, כיבוש הרצועה הוא סיוט שלמרבה הזוועה הולך ומתגשם עכשיו, שנתיים אחרי שנתניהו כתב את הדברים, כאשר נתניהו מסרב בתוקף לסיים את המלחמה והופך את ציר פילדלפי לסלע קיומנו החדש. עכשיו פתאום פחות מדאיגה אותו "השליטה בשני מיליון עזתים לזמן בלתי ידוע".

אבל חשוב להדגיש שעוד לפני שנכנסים להחלטה להעביר מאות מיליוני דולרים לחמאס באמצעות קטאר, ועוד לפני שמנתחים את הלחץ הכבד מהימין הקיצוני לשתק את הרשות הפלסטינית – ובכך לחזק את שלטונו הנצחי של חמאס – ממניעים אינטרסנטים של חיזוק מפעל ההתנחלויות, נתניהו קיבל וביצע במשך שנים החלטה מודעת להפנות את המבט מעזה לחזיתות אחרות. הוא ולא שרף או רמטכ"ל כזה או אחר.

ואם נותר ספק, נתניהו פרסם את ההודאה באשמה לוועדת החקירה (שכנראה לא תקום לעולם) באוקטובר 2022, שנה לפני הטבח, כשפסק כי איום המנהרות (מעזה) "נוטרל"

ואם נותר ספק, נתניהו פרסם את ההודאה באשמה לוועדת החקירה (זאת שכנראה לא תקום לעולם) באוקטובר 2022, שנה בדיוק לפני הטבח, כשפסק כי איום המנהרות (מעזה) "נוטרל, אך לא היה לי ספק שנזדקק לחדשנות טכנולוגית מתמדת כדי לשמר את היתרון שהשגנו".

יש לשים לב: "חדשנות טכנולוגית" (כמו למשל המכשול בקו הגבול) – ולא שום פעולה התקפית, מניעת התחמשות, חיסולים או פגיעה במערכת המנהור.

מפגינים תומכי נתניהו מחזיקים שלטים "בנט מסוכן לישראל" מחוץ לבית המשפט המחוזי בירושלים, 16 בנובמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

טפטוף מתמיד של רעל במקום מנהיגות

במלאת שנה לאירוע הקשה ביותר בתולדות המדינה – שהביא לטבח, מלחמה אזורית בכמה חזיתות, הפקרה של 101 חטופים לבדם בתופת וערעור יציבות מוחלט גם בכלכלה ובשאר המערכת במדינה – חשוב לזכור ששבעה באוקטובר הוא לפני הכול מחדל מדיני של דרג הפיקוד העליון של המדינה, לא הצבא.

ברקע מלחמת התודעה המזופתת שמנהל הימין, על ידי טפטוף בלתי פוסק של רעל נגד ראשי מערכת הביטחון – ממשרד הביטחון, דרך המטכ"ל ושב"כ ועד אחרון המפקדים בשטח – יש לזכור שמי שהחליט להתעלם מעזה במשך שנים הוא קודם כל מי שמחליט כאן הכול, מטוב ועד רע.

ההכנות המדויקות והביצועים המזהירים בדרום לבנון בשבועות האחרונים מוכיחים שהיכולות נשמרו היטב גם בעידן של שקט ביטחוני. ההבדל הוא בהחלטה – וזה כבר תפקידו של הדרג המדיני

יש מי שסבור שכוחות הביטחון והמודיעין של ישראל הסתיידו, איבדו פוקוס, שקעו בבוץ חמים של עייפות ושאננות או נפלו קורבן למדינה שבעה ומדושנת מעוצמתה. אבל ההכנות המדויקות והביצועים המזהירים בדרום לבנון בשבועות האחרונים מוכיחים שהיכולות לאסוף מידע ולחסל איום – בעיקר מצד אמ"ן, חיל האוויר והמוסד – נשמרו היטב גם בעידן של שקט ביטחוני.

ההבדל הוא בהחלטה איפה לשים את הדגש ולאן להפנות את המשאבים. וזה כבר תפקידו של הדרג המדיני, לא של הצבא.

אכן, חוסר האונים הצבאי בשבעה באוקטובר עדיין מכה אותנו בתדהמה ולעולם לא ירפה: הסחבת המטרידה בהגעת כוחות, הרפיון וההלם של חיילים בשטח שחיכו לפקודות במקום להיכנס ולהילחם בנחישות, השבתת חיל האוויר והפקרת הקיבוצים והמושבים בעוטף להילחם בגורל אכזר באמצעות אקדחים וציפורניים בצבא הפולשים מעזה, כשהם זועקים לעזרה במשך שעות ואיש לא מגיע.

הפגנה בניו יורק נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והמלחמה בעזה, 26 בספטמבר 2024 (צילום: John Lamparski / AFP)

אבל מי הוא זה שמורה לצבא להטיס כוחות לאזור עימות אם לא ראש הממשלה ושר הביטחון שלו? מי הוא זה האחראי לדפוק על שולחן כשהוא שומע ב־08:00, 09:00, 10:00 ו־11:00 בבוקר את הזעקות המחרידות ממסך הטלוויזיה של נשים וטף הנצורים בתוך ממד בזמן ששורפים להם את הבית – ואמור לוודא באופן אישי שגדודים וחטיבות ישטפו את היישובים עד שאחרון המחבלים יימצא מת?

נסו לדמיין, ללא שמץ של נוסטלגיה, את גולדה מאיר במצב כזה, או את יצחק רבין, אריק שרון או אהוד ברק. האם הם היו עוצרים לשעה את הדיונים הביטחוניים כדי לצלם "הצהרה" ריקה לתקשורת? מבזבזים זמן בשיחה עם ראש ממשלת הולנד בזמן שנשים נאנסות וילדים צופים בהוריהם נטבחים? האם יש ראש ממשלה אחר שהיה נוהג באדישות כזאת מול חבל ארץ שנכבש לו מול העיניים?

אבל מי הוא זה שמורה לצבא להטיס כוחות לאזור עימות אם לא ראש הממשלה ושר הביטחון שלו? מי אחראי לדפוק על שולחן כשהוא שומע ב־08:00, 09:00, 10:00 ו־11:00 את הזעקות ממסך הטלוויזיה?

היוזר המאלף "חדשות מלפני שנה" ברשת X מצייץ מדי יום תזכורות לאופן בו תפסו נתניהו וחבריו השוטים לצמרת הליכוד את עזה וחמאס בימים שהובילו לשבעה באוקטובר, עת נתניהו ורעייתו נפשו בנווה אטי"ב עם משקפיים ורודים ואשליות בדבר מדינה שנמצאת בשיא פריחתה ועוצמתה. להלן כמה דוגמאות.

4 באוקטובר, שלושה ימים לפני הטבח, שר התקשורת שלמה קרעי בערוץ 14: "אם יאיר לפיד היה ראש הממשלה חלילה היום […] מכר אותנו לחזבאללה ונתן חלקים מהאדמה שלנו לחזבאללה בלי שום תמורה. אני אומר שאני סומך על ראש הממשלה נתניהו […] אני חושב שעם ראש ממשלה כזה אנחנו יכולים ללכת לישון רגוע, סמוכים ובטוחים שהסכמי השלום שיגיעו יהיו אך ורק לטובתה של ישראל".

הנורמליזציה עם סעודיה בפתח | נוה דרומי ב"הפטריוטים": "נתניהו מגשים את מאמר 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי. העולם הערבי מקבל אותנו, והאויבים שלנו יתנהגו בהתאם" pic.twitter.com/5KCwMhKOn2

— חדשות מלפני שנה (@Milifney) September 23, 2024

1 באוקטובר, שבוע לפני הטבח, ראש המל"ל צחי הנגבי: "מאז מבצע 'שומר החומות' חמאס קיבל החלטה להפגין איפוק וריסון חסרי תקדים. הוא מבין את המשמעויות של התרסה נוספת. הסיבה להפרות הסדר – מצוקה כלכלית על רקע ויכוחים עם קטאר".

29 בספטמבר, 10 ימים לפני הטבח, הבנות בין ממשלת ישראל לחמאס: הארגון יפסיק את ההתפרעויות ליד הגדר, ובתמורה יקבל שורה של הקלות כלכליות.

23 בספטמבר, שבועיים לפני הטבח, ערוץ 14, ערוץ הבית של נתניהו: "נתניהו מגשים את מאמר קיר הברזל של ז'בוטינסקי, העולם הערבי מקבל אותנו – והאויבים יתנהגו בהתאם".

טבח שבעה באוקטובר על מאפייניו הרבים והקטלניים רובץ קודם כל על ראשו. ועד שלא יכיר בכך ויפנה סוף סוף את הכיסא, לא נצליח להתקדם מילימטר לעבר היום שאחרי

22 בספטמבר, יום קודם לכן, נתניהו באו"ם: "אנחנו על סף שלום היסטורי עם סעודיה, הוא ייצור מזרח תיכון חדש".

הצפייה בהבלים הללו (ויש עוד כל כך הרבה) – מעבר לתחושה המרירה שמעורר ההיבריס הבלתי נתפס של מי שחושב שלכוח אף פעם אין גבולות – מעידה שנתניהו היה הפילוסוף, הארכיטקט וקבלן הביצוע של הגישה המזלזלת בסכנות מעזה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט, 26 באפריל 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בין אם מתוך שחצנות טבעית של מי שמצוי זמן רב מדי בשלטון, קונספציה הנובעת מהמחשבה שבריתות עם מדינות ערב המתונות (ערב הסעודית בעיקר) יכניעו את מאוויי הפלסטינים, או קמפיין בחירות בלתי פוסק במקום מנהיגות – טבח שבעה באוקטובר על מאפייניו הרבים והקטלניים רובץ קודם כל על ראשו. ועד שלא יכיר בכך ויפנה סוף סוף את הכיסא, לא נצליח להתקדם מילימטר לעבר היום שאחרי.