ינון מגל, מסתבר, אוהב מדי פעם לשאול בלעג "אבל מה האסטרטגיה". הוא שאל את זה, למשל, אחרי חיסול חסן נסראללה. הוא איכשהו שומר את זה בבטן כשהחדשות הן ארבעה חיילים הרוגים ועשרות פצועים מפגיעת כטב"ם. אז פחות בוער לו. אבל הנה, נשאל שוב: מה האסטרטגיה?

ארבעה חיילים מתים. ארבעה בני אדם, צעירים, שיכלו להיות כל מה שהם רצו להיות, וכבר לא יהיו. עשרות נפצעו. מי יודע כמה מהם יתמודדו עם נכות כל חייהם. אנחנו מדברים על "אסון", אבל הם לא מתו מתאונת דרכים. הם מתו כי אנחנו כבר למעלה משנה במלחמה, הארוכה במלחמות ישראל, וכששואלים לאן אנחנו חותרים כל אחד בממשלה נותן תשובה אחרת.

אנחנו מדברים על "אסון", אבל הם לא מתו מתאונת דרכים. הם מתו כי אנחנו כבר למעלה משנה במלחמה, הארוכה במלחמות ישראל, וכששואלים לאן אנחנו חותרים כל אחד בממשלה נותן תשובה אחרת

לשופרות אין בעיה לקחת ניצחון נקודתי, כאלה היו ויהיו לנו, חלקם מרשימים מאוד, אבל כבר שנה שאנחנו בלחימה המטורפת הזאת, כשמאות ישראלים הקריבו את חייהם ואלפים הקריבו את שלמות גופם, ובמקום יעד אנחנו נעים מספין לספין. שמעתם לאחרונה על פילדלפי? מסתבר שזה פחות חשוב עכשיו.

במלחמה כזו צריך לשאול כמה שאלות כלליות: האם שחררנו את החטופים? התשובה לא. לא שחררנו. כמה חטופים שוחררו במבצעים צבאיים, אבל הרוב נהרגו במהלך הפעילות הצבאית. כישלון שיש לו מחיר מחריד בחיי אדם, אזרחים שסמכו על המדינה הזו, ואפילו הוא לא גורם לשופרות להפסיק למלמל "רק הלחץ הצבאי יחזיר אותם".

עוד שאלה: האם הבאנו ביטחון? נראה די ברור שלא. בדרום עדיין חיים תחת ירי רקטות, בצפון המצב רק התדרדר. חמאס רק לאחרונה הוכיח שעדיין יש לו יכולת לירות גם על המרכז. גם בתחום הזה – שנה של מלחמה, אף הישג.

עוד שאלה: בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' טענו שהורדת דירוג האשראי היא בגלל המלחמה. זה שקר גס, אבל אם זה המצב, מה ימנע מחמאס, חזבאללה ואיראן למשוך את ישראל למלחמת התשה אינסופית, שתשבור אותה כלכלית ותשחק אט אט את הצבא? אם זו המשמעות של הארכת המלחמה, מתי בממשלה מתכננים להגיע ליעד המדהים הזה של הניצחון המוחלט? אין תשובה.

אז כן, מה האסטרטגיה. למה אני צריכה לנחש אותה מהתבטאויות של שרים ומהשקרים של ראש הממשלה? למה עושה רושם שהתחלנו ליישם בצפון הרצועה את תכנית ההרעבה השיטתית של האלופים, פשע מלחמה שלא נינקה ממנו וכמובן לא יקרב אותנו לשום ניצחון.

הממשלה הזו דרשה מהציבור הישראלי יותר מכל ממשלה אחרת מעולם. היא תבעה מאנשים להתגייס למילואים שלא נגמרים, בעודה מארגנת השתמטות לציבורים שלמים. היא תבעה מאתנו לשלם יותר על הכל, בזמן שכספים עוברים למשרדי אגו מיותרים ולהתנחלויות.

כבר שנה שאנחנו בלחימה המטורפת הזאת, כשמאות ישראלים הקריבו את חייהם ואלפים את שלמות גופם, ובמקום יעד אנו נעים מספין לספין. שמעתם לאחרונה על פילדלפי? מסתבר שזה פחות חשוב עכשיו

ואנחנו? אנחנו אמורים להצדיע ולשתוק. שלא נשאל שאלות. כל יום בא עם לוויה חדשה ובעולם המקביל של השופרות נראה לגיטימי ללעוג לשאלה מה האסטרטגיה.

"מי אמר שה-1.9 זה תאריך היעד?" שאל נתניהו במאי, מתכוון לתאריך חזרת תושבי הצפון לביתם. אף אחד, באמת, וזו בדיוק הבעיה. אף אחד לא אומר, והנה, אנחנו כבר באוקטובר ולא נראה שגם דצמבר הוא תאריך היעד. אבל לשאול שאלות אסור. שאלות עוזרות לחמאס. בממשלה הזו לא אוהבים ביקורת. הרי עד כה כל מה שהם עשו יצא מושלם. רק צריך לחכות בסבלנות לתבלין הבא. ובכן, ממשלה של שכול וכישלון, לא הרווחתם את הסבלנות שלנו.

זהבה גלאון היא יו"ר מרצ לשעבר ונשיאת זולת לשוויון וזכויות אדם