בבית קפה בעיר גנט בבלגיה ביום גשום מאוד, בצל הקתדרלות הגדולות, ישבו זוג פנסיונרים ושתו קפה לצד צלוחית קצפת. "עד כמה ציור המזבח של ואן אייק חשוב לעיר ולכם?" שאלתי.

הגבר הביט בי והרהר. "תראה", הוא אמר, "לקחו אותנו כשהיינו תלמידים לראות את זה וזה יפה, אבל מאז אני לא חושב שראיתי אותו שוב. אני לא מאבד שינה בגלל הציור הזה, כמו שאומרים כאן. אני יותר קשור רגשית לקפה הזה שאני יושב בו כבר 30 שנה. מצטער, אני משער שציפית לתשובה שונה אבל אני בטוח שיש אחרים שחושבים אחרת ממני. אבל זו שאלה מעניינת, אני אחשוב עליה היום".

ואכן, נראה שהוא במיעוט. בקתדרלת באוו הקדוש הסמוכה התקבצו תיירים מכל העולם כדי לראות את עבודת האומנות החשובה, ציור "המזבח" של גנט, המוכר גם בשם "הערצת השה המסתורי". ברחבי העיר ניתן לראות אין-ספור התייחסויות לציור הענק. הערצת השה המסתורי מופיעה בסמטה קטנה או לצד תעלה גדולה או בחנות מזכרות או בפרסומת לתערוכה.

עבור אנשים רבים זו יצירה חשובה, וחלק מאותם אנשים היו בין המשפיעים בהיסטוריה. נפוליאון למשל, וגם אחד אדולף היטלר, שהתעקש שהשה המסתורי של גנט יעבור לידיו.

ציור המזבח של ואן אייק הידוע גם כ"הערצת השה המסתורי" במצב פתוח, 1432 (צילום: ויקיפדיה)

ישנם שני סופרלטיבים מוכרים לגבי ציור המזבח: זו עבודת האומנות החשובה בכל הזמנים – והציור הנגנב ביותר בהיסטוריה. כנראה שזהו באמת הציור הנגנב ביותר, 13 פעם לפחות ועוד לא מעט אסונות, איומים, פרעות ומגפות. אנשים עשו מאמצים אדירים כדי להניח את ידיהם עליו ולבטח שזוהי אחת מעבודות האומנות המשפיעות והחשובות ביותר בתולדות אירופה והעולם. היא פתחה את השער לרנסנס והשפיעה על כל אומן מרכזי.

זוהי יצירת ענק של 5.2 על 3.75 מטרים הכוללת 12 לוחות. היצירה צוירה על ידי האחים הוברט ויאן ואן אייק והושלמה ב-1432. כמעט 600 שנה עברו מאז שהיא נחשפה לעולם – ורוב אותן שנים היו סוערות ורווי סכנות, לציור ולארצות השפלה.

זוהי יצירת ענק של 5.2 על 3.75 מטרים הכוללת 12 לוחות. היא צוירה על ידי האחים הוברט ויאן ואן אייק והושלמה ב-1432. כמעט 600 שנה עברו מאז שהיא נחשפה לעולם ורוב אותן שנים היו סוערות ורווי סכנות

יש כמה ציורים מפורסמים ממנה, אבל לאף עבודה לא נקשרו כתרים כמו לשה המסתורי. נהוג לתאר את יאן ואן אייק כראשון שצייר בצבעי שמן, אף שקדמו לו אחרים, אבל אין ספק שהוא הפך את השימוש בהם לנפוץ. הוא הראה את הפוטנציאל שלהם לעולם באופן וירטואוזי – ועולם האומנות אימץ.

זוהי יצירה דתית, קתולית, המתארת את הקרבת שה האלוהים, כלומר, צליבת ישו. במרכזה ניצב טלה שותת דם ומסביבו עולי רגל, נזירים, נביאים, קדושים ומרטירים. בשורה העליונה מצידי הציור נמצאים אדם וחווה העירומים אחרי שביצעו את החטא הקדמון, ובאמצע מרים הבתולה – אם האלוהים – יוחנן המטביל ואלוהים עצמו המשקיף מעל על העולם.

בכירים חושפים את לוחות החוץ המשוחזרים של "הערצת השה המסתורי", מזבח שצויר על ידי האחים ואן אייק בשנת 1432, בקתדרלת באוו הקדוש בגנט, ב-12 באוקטובר 2016. (צילום: EMMANUEL DUNAND / AFP)

השאלה האם זהו אלוהים האב או אלוהים הבן – ישו עצמו – מעוררת מחלוקת רווית יצרים ועצבים בעולם האומנות הנוצרי, כמיטב המסורת רווית הדמים של הנצרות. בזמנו הציור הענק היה סגור במשך רוב ימות השנה ונפתח רק בימי חג, ובשאר הזמן ניתן היה לראות את הלוחות האחוריים, בהם נראית הבשורה למרים, שליחי ישו וגם שני הפטרונים של ואן אייק. הרושם, בכל מקרה, היה עצום.

נואה צ'ארני הוא חוקר אומנות אמריקאי, מחבר הספר "Stealing The Mystic Lamb" – "סיפורה של יצירת המופת הנחשקת ביותר בעולם". בספר הוא מתאר את ההיסטוריה העשירה של הציור, שמשקפת גם את ההיסטוריה של אירופה.

"הציור הפך למוקד עלייה לרגל של אומנים באירופה. כל אומן שהיו לו אמצעים לנסוע הגיע לגנט כדי לראות את הציור, ואומנים עברו להשתמש בצבעי שמן כי הם ראו מה ניתן לעשות איתם"

"האם זהו הציור הכי חשוב בכל הזמנים?" הוא אומר בשיחה מביתו בסלובניה, "ובכן, אנחנו האמריקאים אוהבים סופרלטיבים, ואכן זהו אחד הציורים החשובים בעולם האומנות. הוא לא ציור השמן הראשון אבל הוא ציור השמן הגדול הראשון שהיה חשוף לציבור ובו ניתן היה להתרשם מהאפשרויות של הטכניקה הזו. הציור הפך למוקד עלייה לרגל של אומנים באירופה, בהם אלברכט דירר.

"כל אומן שהיו לו אמצעים לנסוע הגיע לגנט כדי לראות את הציור, ואומנים עברו להשתמש בצבעי שמן כי הם ראו מה ניתן לעשות איתם. זה הפך למדיום המועדף על אומנים במשך מאות שנים. ניתן לראות השפעות ישירות על אומנים בכל אירופה. הוא היה הצייר הראשון שקידם את הריאליזם, לא היה אומן שצייר באופן היפר ריאליסטי כמוהו וזה השפיע ועורר השראה בקרב רבים.

ציור "המזבח" המשוחזר מאת האחים ואן אייק מוצג בגלריה לאמנות בגנט, 17 בדצמבר 2019 (צילום: Kenzo TRIBOUILLARD / AFP)

"ואן אייק צייר בתחילת דרכו מיניאטורות ועיטר כתבי קודש והוא היה מורגל בעבודה על פרטים זעירים. הוא השתמש במברשות קטנטנות, לפעמים זו הייתה מברשת של שערה בודדת של נמייה, והוא לקח את המיומנות ופרש אותה על פני המשטח העצום".

הדרך הטובה ביותר להעריך את יכולתו הטכנית הווירטואוזית של ואן אייק היא באמצעות האתר Closer to Van Eyck, שמאפשר צלילה לפרטים של ציור המזבח ושאר עבודותיו של הגאון הפלמי. 10 מיליארד פיקסלים מוקדשים לעבודותיו ומגלים פרטים חדשים גם לחוקרים מנוסים.

5.2 על 3.5 מטר והם מלאים בפרטי פרטים, מגרגיר חול ועלה בודד ועד פני האלוהים, מצוירים בטכניקת על וברגש. "זוהי טכניקה של דקויות שלא יאמנו שמתקרבות לאינסוף"

"אני כתבתי ספר על היצירה ואני מכיר אותה היטב ובכל זאת נתקלתי בדמויות חדשות ופרטים חדשים", אומר צ'ארני. 10 מיליארד פיקסלים מחכים לכם שם. חפשו את השתקפויות האור בעיני האנשים והסוסים – ולא תמצאו עיניים רטובות באופן כה משכנע בעולם האומנות כולו; הסתכלו באבן החן הכחולה של אחד המלאכים ותראו שם את ההשתקפות של הקפלה עצמה, בגודל של מספר סנטימטרים זעומים.

5.2 על 3.5 מטר והם מלאים בפרטי פרטים – מגרגיר חול ועלה בודד ועד פני האלוהים, מצוירים בטכניקת על וברגש. חפשו את הציפורניים הצהובות של הנזיר המוזנח, תכשיטים ובדים, זיפים על פני האנשים ושערות על אדם וחווה, כולל שערות שהרתיחו את שומרי המוסר, בעובי של, ובכן, שערה בודדת של נמייה. אין עוד יצירה כזו.

המרכז ההיסטורי של גנט, בלגיה, 30 באוקטובר 2014 (צילום: EMMANUEL DUNAND / AFP)

היסטוריון האומנות ארווין פאנופסקי כתב על הסגנון של ואן אייק ש"זוהי טכניקה של דקויות שלא יאמנו, שמתקרבות לאינסוף". המיקרוסקופי והטלסקופי מתאחדים בציורים האלו, הוא אמר.

ואן אייק מספק מבט של הנצחי, ולכן הפכה גנט, על התעלות היפות, הבניינים והכיכרות, חנויות השוקולד ומבצרי הבירה, למוקד לעלייה לרגל של חובבי אומנות. בפינה מרכזית אחת של העיר הפלמית ישנו נס שחובה לחוות.

הציור רווי בעושר סימבולי עצום של אלפי פרטים, דימויים ומשמעויות. "זהו מבט של אלוהים על העולם, ואלוהים יכול לראות הכל באופן מיקרוסקופי"

זה לא רק עושר הפרטים אלא גם הדיוק. מומחים יכולים לאתר מבנים וכיכרות של גנט ולזהות את הצמחים ובעלי החיים אותם הוא צייר, אם כי לעיתים מדובר ביכולת שמעלה שאלות נוספות. חווה מצוירת כשהיא אוחזת בפרי אבל זהו לא התפוח המקראי אלא משהו שנראה כלימון, ועל פי חוקרים רבים אתרוג. לא ברור למה. "זהו מבט של אלוהים על העולם ואלוהים יכול לראות הכל באופן מיקרוסקופי", אומר צ'ארני.

מדובר בעושר סימבולי עצום של אלפי פרטים, דימויים ומשמעויות. אלו שלא רוצים להעמיק לנבכי הנצרות, יכולים לשער שמדובר בייצוג של ישו, מרים או התעסקות קתולית אובססיבית מטרידה בבתולים וטוהרה.

ציור המזבח של ואן אייק הידוע גם כ"הערצת השה המסתורי" במצב סגור, 1432 (צילום: ויקיפדיה)

לעיתים מדובר בפרטים זעירים, כמו שקנאים קטנטנים ברקע שמייצגים את ההקרבה של ישו, או הרצפה עליה עומדים המוסיקאים. על האריחים הכחולים מופיעים ראשי התיבות AGLA, של הפסוק העברי "אתה גיבור לעולם אדוני".

ספרו של צ'ארני עוסק בעיקר בקורות הציור והמאבקים עליו. "פלנדריה היא שדה קרב של אומות ואנשים שנלחמו על כיבוש אירופה במשך מאות שנים", הוא אומר. "כשצבאות כבשו את העיר הם ניסו לקחת איתם את הדברים המפורסמים ביותר בעיר כדי להראות שהם הכניעו את האויב, בדומה למשחק 'הדגל', ואם לקחת את המזבח של גנט, זה סימן שכבשת את העיר והשגת את מה שעבור הנכבשים הוא הפריט היקר ביותר".

"כשצבאות כבשו את העיר הם ניסו לקחת איתם את הדברים המפורסמים ביותר. אם לקחת את המזבח של גנט, זה סימן שכבשת את העיר והשגת את מה שעבור הנכבשים הוא הפריט היקר ביותר"

מאה השנים הראשונות היו אולי השקטות ביותר בתולדות השה המסתורי אבל במאה ה-16 צץ האיום המשמעותי הראשון – האיקונוקלאזם. זו הייתה התקופה שבה הפך הזרם הפרוטסטנטי הקלוויניסטי לדומיננטי בארצות השפלה וקתדרלות קתוליות הפכו למטרה של ההמון הזועם.

הקלוויניסטים התנגדו לעיטורי הקדושים שהיו מקובלים עד אז, וב-1566 הוחרבו אין ספור כנסיות והושמדו יצירות רבות. המזבח של גנט הפך למטרה חשובה והאספסוף הצליח לפרוץ את שערי הכנסייה רק כדי לגלות שהציור המפורסם נעלם. אנשי הכנסייה העלו את הלוחות למגדל הפעמונים מבעוד מועד והיצירה ניצלה.

מבקרים מתבוננים בציור של חווה, פאנל מתוך ציור המזבח של יאן ואן אייק, במהלך התערוכה "ואן אייק: מהפכה אופטית" במוזיאון לאמנויות יפות בגנט, 4 בפברואר 2020 (צילום: Kenzo TRIBOUILLARD / AFP)

במשך 18 שנה נשמרה היצירה באולם העיריה המאובטח עד ל-1584, שבה הוכרזה גנט שוב כעיר קתולית. ב-1781 הזדעזעו השלטונות שישבו אז בווינה לגלות את אדם וחווה עירומים, כולל שערות ערווה וכל השאר. הלוחות שמתארים אותם ואת רצח הבל על ידי קין הוסרו והועברו לארכיון הכנסייה..

אחרי המהפכה הצרפתית פוזרו כל מוסדות הדת ורכושם הוחרם. ב-1794 הלוח המרכזי של השה המסתורי הועבר בעגלה וסוס לפריס והוצג בלובר, שאז נקרא מוזיאון נפוליאון, כציור הדגל באוסף. רק אחרי תבוסת נפוליאון בווטרלו החזיר המלך לואי ה-18 את הפאנל המרכזי לגנט ב-1815, אבל התלאות היו רחוקות מלהסתיים.

במלחמת העולם הראשונה הפאנלים הועברו לשני מקומות מחבוא והוסתרו מאחורי קיר לבנים. שרי ממשלה כתבו מכתב שעל פיו הועברה היצירה לבריטניה והגרמנים הוטעו, וכך היצירות שרדו את המלחמה הקשה

ב-1816 לוחות הצד, לא כולל אדם וחווה, נמכרו לסוחר אומנות ומשם הגיעו למלך פרוסיה שהציג אותם במוזיאון בברלין. הלוחות נחתכו כדי להתאים אותם לחלל התצוגה, וגם גורל הלוחות שנשארו בגנט לא שפר עליהן. שרפה שפרצה בקתדרלת באוו הקדוש איימה להשמיד את הפאנלים אבל אלו חולצו בזמן, אך ספגו נזקים.

מאה שנה מאוחר יותר צץ איום חדש עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והכיבוש הגרמני של בלגיה. לרשויות היה ברור שהגרמנים ירצו לקחת את הפאנלים שנותרו בגנט, כולל הלוח המרכזי עם השה. הפאנלים הועברו לשני מקומות מחבוא והוסתרו מאוחרי קיר לבנים. שרי ממשלה כתבו מכתב שעל פיו הועברה היצירה לבריטניה והגרמנים הוטעו, וכך היצירות שרדו את המלחמה הקשה.

המומחה המשטרתי יאן דקזל מציג מקום מסתור מאחורי המזבח בכנסיית סן מיכאל בווטרן, בלגיה, 4 באוקטובר 2002. בעקבות מידע שהתקבל מחוקר אנונימי באינטרנט, המשטרה חיפשה בכנסייה בניסיון לפתור את תעלומת גניבת הציור של יאן ואן אייק מהקתדרלה הסמוכה בגנט בשנת 1934 (צילום: AP Photo/Yves Logghe)

עם סיום המלחמה במסגרת הסכמי ורסאי ב-1918 נקבע שהפאנלים שנקנו על ידי גרמניה יחזרו לגנט כפיצוי לנזק הכבד שגרמה גרמניה לבלגיה. רק שני אוצרות תרבות נוספים הוזכרו בהסכמים. לראשונה מזה מאה שנה הוצגו כל חלקי היצירה יחד, אבל האידיליה הייתה קצרת ימים.

באפריל 1934 התעוררו תושבי גנט לגלות שפאנל השופטים, הוא הפאנל התחתון השמאלי ביותר, נעלם יחד עם הפאנל האחורי של יוחנן המטביל הצמוד לו. במקום הושאר מכתב שבו נדרשו הרשויות לשלם כופר בתומרה לחזרת הלוח. במסגרת משא ומתן הוחזר הפאנל האחורי לתחנת הרכבת בבריסל, אבל פאנל השופטים לא הוחזר ולא התגלה. במקומו צוייר העתק שמוצג עד היום – ואילו משטרת גנט ממשיכה לחקור.

בזמן מלחמת העולם השנייה כבשה גרמניה את בלגיה שוב ודרשה את החזרת היצירה לידיה. היטלר דרש זאת באופן אישי כדי למחות על חרפת הסכמי ורסאי

במשך השנים נגנבה גולגולת של חשוד עיקרי שנחקר בסיאנס, נערכו צילומי רנטגן של הקתדרלה ונבדקו עשרות קווי חקירה נוספים ללא הועיל. יחד עם ציור של ורמיר שנגנב ממוזיאון בבוסטון, מדובר ביצירה הגנובה החשובה ביותר שנעלמה.

היצירה הוצגה עם ההעתק של הפאנל הגנוב, אבל עדיין ניצבה מול האיום הגדול בתולדותיה. בזמן מלחמת העולם השנייה כבשה גרמניה את בלגיה שוב ודרשה את החזרת היצירה לידיה. היטלר, מסביר צ'ארני, דרש זאת באופן אישי בכדי למחות על חרפת הסכמי ורסאי, שביזו והשפילו את גרמניה המובסת בתום מלחמת העולם הראשונה.

הזוג המלכותי הבלגי ונשיא צרפת עמנואל מקרון מביטים בציור המזבח המפורסם בגנט, בלגיה, 19 בנובמבר 2018 (צילום: EMMANUEL DUNAND / various sources / AFP)

כפי שציווה לערוך את הסכם כניעת צרפת במלחמת העולם השנייה באותו קרון רכבת שבו נכנעה גרמניה בראשונה, הוא דרש להשיב את ציור המזבח לידי גרמניה כדי להציג אותו במוזיאון הגדול שאמור היה להיפתח בעיר הולדתו האוסטרית לינץ עם סיום המלחמה והניצחון הנאצי הגדול. כחצי מיליון פריטים היו אמורים להיות מוצגים בפיהררמוזיאום. גם הרמן גרינג, חובב אומנות וביזה ידוע, רצה להוסיף את היצירה הדתית הזו לאוסף הפרטי שלו.

והייתה סיבה נוספת לאובססיה הנאצית. חוקרים רבים סבורים שהיטלר האמין שהציור יעזור לו להשיג כוחות על בדרך להבטחת הניצחון הגרמני. עד כמה שהסיפור מופרך, הוא אינו נטול הגיון, הנאצים הקימו יחידת אס אס בשם אננארבה, Ahnenerbe, "החברה למחקר ולימוד השורשים", שעסקה בהיבטים הכאילו מדעיים של תורת הגזע הנאצית.

חוקרים רבים סבורים שהיטלר האמין שהציור יעזור לו להשיג כוחות על בדרך להבטחת הניצחון הגרמני. עד כמה שהסיפור מופרך, הוא אינו נטול הגיון: "הייתה יחידה בת מאה איש בברלין שחיפשה חפצים כאלו"

"זו גרסה אלטרנטיבית", אומר צ'ארני, "אנחנו יודעים שזה אפשרי, שהם האמינו שהציור כולל מפת אוצר של אביזרים מצליבת ישו, אין עדויות שזה הייתה המטרה אבל יש לנו ידע עליהם, שמאפשר להאמין באפשרות יוצאת הדופן הזו.

"הייתה יחידה בת מאה איש בברלין שחיפשה חפצים שיספקו כוחות על וזה הרעיון שמאחרי 'אינדיאנה ג'ונס והתיבה האבודה'. זו יחידת מחקר שהיטלר ייסד, שנועדה לבדוק כיצד כוחות על טבעיים יעזרו למכונת המלחמה הנאצית".

עבודות שחזור של "הערצת השה המסתורי" מאת האחים ואן אייק בגלריה לאמנות בגנט, 19 ביוני 2018 (צילום: JOHN THYS / AFP)

אנשי גנט ניסו להעביר את היצירה לוותיקן עם פרוץ המלחמה, אבל בדרך לשם הצטרפה איטליה לציר הגרמני והציור הועבר למוזיאון בפו שבצרפת, עד שהוחרם על ידי היטלר ב-1942.

בתחילה הוא הועבר למשמורת בטירת נוישוונשטיין בבוואריה, אבל בשל הפצצות כוחות הברית שוב נדדה היצירה למכרה מלח באוסטריה, ביחד עם כעשרת אלפים אוצרות תרבות נוספים שנבזזו מאירופה הכבושה, כולל מקורבנות יהודים רבים.

במכרה מלח לח באוסטריה קובצו ציורים של ורמיר, יצירות של לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו ונכסי צאן ברזל של התרבות האירופאית, עד ליום שיוצגו בפיהררמוזיאום.

היטלר הוציא צו לפוצץ את יצירת האומנות, אבל תוכנית אמריקאית לפשיטה על המכרה בו הוחזקה סיכלה את הפיצוץ בפרק זמן זעיר, שעות או ימים ספורים שהיו ההבדל בין אסון תרבותי למבצע מוצלח

זה היה עשוי להיות פרק הסיום הטרגי של השה המסתורי. היטלר שידע שהתבוסה מתקרבת הוציא "צו נירון" – וציווה להשמיד כל דבר ערך שעלול היה ליפול לידי בעלות הברית. מפקד מחסן האומנות הורה להתכונן לפיצוץ מכרות המלח ואף הציב בהן משאיות עמוסות חומר נפץ, ורק נס מנע מהם לעשות זאת.

האמריקאים הקימו יחידה בשם Monuments Men שנועדה להגן על אוצרות התרבות באירופה ולהחזיר יצירות גנובות לבעליהם. שניים מאנשי היחידה הוצבו בטריברג שבגרמניה במרחק 570 ק"מ מכרה המלח באלטוזה ואחד מהם נזקק לטיפול בשיניו. רופא השיניים המקומי ציין שגם חתנו אוהב אומנות והפגיש אותם איתו. אותו אדם היה היועץ של הנאצים שהיה שותף לשוד האומנות הגדול ועתה התחבא מפני כוחות בנות הברית. הוא סיפר להם הכל כדי להציל את עורו.

חלק מציור "המזבח" המשוחזר מאת האחים ואן אייק בגלריה לאמנות בגנט, 19 ביוני 2018 (צילום: JOHN THYS / AFP)

אנשי היחידה האמריקאית הכינו תוכנית לפשיטה על המכרה, ופועלי המכרה – שרצו לשמור על מקום עבודתם – סילקו את חומרי הנפץ מהמקום ופוצצו רק את הכניסה למכרה. מדובר היה בפרק זמן זעיר, שעות או ימים ספורים, שהיו ההבדל בין אסון תרבותי למבצע מוצלח.

מאותו רגע החל מרוץ נוסף נגד השעון, במהלכו פונו האוצרות לפני שהצבא האדום ויחידות הביזה הסטליניסטיות, גרועות לא פחות מהנאצים, הגיעו לאזור. קורות היחידה מתוארים בסרט "ציידי האוצרות" בבימויו וכיכובו של ג'ורג' קלוני, שלא מצליח לתאר את גבורתם ותרומתם לאנושות באופן משכנע, למרות הכוונות הטובות.

ב-2012 החלה עבודת השיקום הגדולה והמעמיקה ביותר בתולדות הציור. אחריה, הצבעים המקוריים התגלו במלוא תפארתם, פרטים חדשים נחשפו, ועיקר ההפתעה הייתה הטלה עצמו

אחרי שהות קצרה בבריסל חזר השה המסתורי לגנט, לא לפני שכמעט התרסק בתאונה אווירית. עם השנים נבנתה עבורו תצוגה מיוחדת בקפלה בקתדרלה, שם הוא מוגן מפגעי הזמן ופגעי אנוש, וב-2012 החלה עבודת השיקום הגדולה והמעמיקה ביותר בתולדותיו.

צוות מומחים הסיר לכה, לכלוך וזוהמה וגם תוספות רבות לציור המקורי. הצבעים המקוריים התגלו במלוא תפארתם, פרטים חדשים נחשפו ועיקר ההפתעה הייתה הטלה עצמו. עד לשחזור היו לו ארבע אוזניים, שהחוקרים תהו מה פשרן, ועתה התברר שאלו פשוט תוספות שהצטברו במשך השנים.

חלק מציור "המזבח" המשוחזר מאת האחים ואן אייק, 19 ביוני 2018 (צילום: JOHN THYS / AFP)

כמו כן התברר שיש לשה האלוהי פנים אנושיות מאוד. "זהו ייצוג חייתי של ישו שצונזר במשך השנים", אומר צ'ארני. "לפני השיקום הצבעים היו דלים בהרבה ועכשיו אנחנו רואים את הציור כפי שראו אותו לראשונה לפני. "מה שהיה מפתיע זה כמות הציורים שנוספו שנוספו למקור במשך השנים, 70% ממה שאנחנו רואים מהעבודה ששופצה נוספו במשך השנים ואת זה הורידו.

"החלק המשמעותי היה הפנים של השה, שכרגע נראה כאילו נלקח מסרט אימה. במהלך התקופה הוויקטוריאנית הוספו לו שכבות כדי שהוא יראה פחות אנושי ופחות פריקי, כפי שהקהל מצפה לראות טלה. הציור באופן כללי הוא משחק "איפה אפי" ענקי, כלומר איפה ישו בציור. השה שמועלה לקורבן הוא הייצוג שלו והוא ייצוג חייתי אלגורי של ישו".

לגנט יש היסטוריה מפוארת, בימי הביניים זו הייתה העיר השנייה גדולה באירופה והרבה יותר חשובה ממה שהיא היום. העובדה שהציור נגנב כל כך הרבה פעמים אבל תמיד חזר לגנט נתפסת כהוכחה שהוא שייך לעיר

עד כמה הערצת השה המסתורי חשובה לתושבי העיר?
"התרשמתי שזה חשוב לזהות שלהם, זה הדבר העיקרי שאנשים יודעים על העיר שלהם, זה מגדל אייפל שלהם, זו הסיבה העיקרית שתיירים מגיעים לגנט וה'מאסט סי' היחידי בעיר.

"לגנט יש היסטוריה מפוארת. בימי הביניים זו הייתה העיר השנייה בגודלה באירופה, אחרי פריז. העיר הייתה הרבה יותר חשובה ממה שהיא היום וזה זכר לחשיבותה. העובדה שהציור נלקח ונגנב ונבזז כל כך הרבה פעמים אבל תמיד חזר לגנט נתפסת כהוכחה שהוא שייך לעיר ולתושבים, ושאנחנו יכולים להגן על התרבות שלנו עכשיו. אנחנו כבר לא שדה הקרב של אירופה".

מבקר צופה בעבודות השחזור של ציור המזבח של ואן אייק, אוקטובר 2012 (צילום: AP Photo/Yves Logghe)

איזה חלק אתה הכי אוהב ביצירה?
"אתה יודע, מעולם לא נשאלתי את השאלה הזו. אני חושב שאת 'הבשורה למרים' שמופיעה כשהמזבח סגור. זו עבודה מוקדמת שבה סצנה מהברית החדשה מופיעה בסביבה בת תקופתה – וזה הפך לנורמלי בתקופת קאראווג'ו, אבל אנחנו מדברים על 150 שנה מוקדם יותר.

"באותה תקופה לאנשים היה קשה לתאר איך נראו החיים בתקופת ישו, וזה היה אחד ה'טריקים' שאפשרו להם לדמיין את זה באופן מוחשי, כך שיהיה להם יותר קל לחשוב על ההיבטים הרוחניים של הנצרות. ב'בשורה' היא לבושה בבגד של התקופה ומחוץ לבית יש כיכר של גנט, וזה צעד גדול קדימה באומנות".

בכל עולם האומנות אין יצירה דומה לה. זהו צונאמי של צבע, פרטים, דמויות ועושר אינסופי. בין הפאנלים השונים ניתן לראות את תור הזהב של הציור ההולנדי כולו, את הנצח של אומנות גדולה

שבע שנות הפרק הראשון ברסטורציה היו אמורות להיחתם בתערוכה היסטורית של יצירות ואן אייק, כולל כמה מהפורטרטים הנפלאים ביותר בעולם. "תערוכה של פעם במאה שנה", נהוג לומר על התערוכה שנפתחה בפברואר 2020, בדיוק כשפרצה מגפה של פעם במאה שנה. מעטים הספיקו לראות אותה.

אבל גם ביום גשום וקודר, הפגישה עם הערצת השה המסתורי היא חוויה צבעונית מאוד, ואולי זה הרושם שהאחים ואן אייק ניסו ליצור. הקפלה מוקפת בחלונות זכוכית צבעונים ובמרכזה היצירה הענקית. בכל עולם האומנות אין יצירה דומה לה. זהו צונאמי של צבע, פרטים, דמויות ועושר אינסופי.

תעלה בעיר גנט, בלגיה, 30 באוקטובר 2014 (צילום: EMMANUEL DUNAND / AFP)

ניתן לשקוע בכל אחד מהפאנלים אל תוך הפרטים ולחוות את הרושם הכללי הגדול. מכל פינה בציורים מנצנצים כלי כסף, אבני חן והשתקפויות, הערצה ומסירות.

הביטו בפאנל ממנו נשקפת העיר, הכיכרות, חלונות הבתים שחלקם עומדים עד היום, בהם מצוירים אנשים ואריח חסר בגג וציפור על ראש צריח הטירה – ותראו את תור הזהב של הציור ההולנדי כולו, את החיים בגנט, כולל זוג העומד מתחת לעץ בשלכת. את הנצח של אומנות גדולה.

במשך 20 שנה לא גרתי בעיר, חייתי באיטליה ואפריקה – וכשחזרתי הנה, הדבר הראשון שעשיתי היה לשבת מול הוואן אייק, ואז הרגשתי שחזרתי הביתה"

בלשכת התיירות על גדות התעלה הגדולה ומול שוק הבשר העתיק והיפה, מיקום שבעצמו הוא המלצה משכנעת לטיול בעיר, שאלתי את העובדת שם את אותה שאלה ששאלתי את הזוג בתחילת היום. עד כמה השה המסתורי חשוב לעיר?

"הוא מאוד חשוב כלכלית ותיירותית", היא אמרה, "אבל אני יכולה להעיד על עצמי. גדלתי בעיר ולמדתי בבית ספר ליד הקתדרלה. לקחו אותנו לשם לשיעורי היסטוריה, מוסיקה, ואומנות לראות את הציור – וגם הרבה פעמים הלכתי לבדי לשם, לצייר או לראות שוב למרות שאני לא דתייה. במשך 20 שנה לא גרתי בעיר, חייתי באיטליה ואפריקה – וכשחזרתי הנה, הדבר הראשון שעשיתי היה לשבת מול הוואן אייק, ואז הרגשתי שחזרתי הביתה".

חלק מציור "המזבח" המשוחזר מאת האחים ואן אייק, 17 בדצמבר 2019 (צילום: Kenzo TRIBOUILLARD / AFP)