לפני כמה ימים, בבית קפה במודיעין, אדם אחד התקשר למשטרה כדי להתלונן על כיפה של אדם אחר. שוטרים הגיעו, אמרו לחובש הכיפה שהוא חשוד בהסתה, עצרו אותו, החזיקו אותו בתא, ובסוף שחררו אותו אחרי שגזרו את דגל פלסטין מהכיפה שלו.

זה הסיפור של אלכס סינקלייר, שכיפתו נשאה דגל ישראלי לצד דגל פלסטיני. כבר נכתב על האירוע, ובצדק, בלשון של זעם והשוואות היסטוריות, מבט שמופנה אל השר, אל המשטרה.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

תקופת הבחירות היא עידן הספינים הזחוחים וההתהדרות במעשים שיגרמו לקולות להשתכנע שהשלטון הנוכחי הוא הדבר הכי טוב מבחינת חייהם.

את טבח 7 באוקטובר מעלימים, או מפילים על הצבא ועל שב"כ. את המחדל הנורא ואת כמות ההרוגים מייחסים למפגיני קפלן, ואת קריסת הכלכלה מציגים כהצלחה ענקית.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

הצטרפותו של יאיר לפיד כמספר שתיים לנפתלי בנט משקפת – בנוסף להישרדות הפוליטית – את המלכודת הפוליטית והפסיכולוגית המורכבת בתוכה מוצאים עצמם בתקופה האחרונה מצביעי השמאל והמרכז בישראל.

מתוך רצון עז וייאוש גובר להחליף את שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, רבים מהם החלו לראות בנפתלי בנט את האלטרנטיבה היחידה, ה"מבוגר האחראי" והפרגמטיסט שיכול לחלץ את המדינה מהבוץ.

ד"ר שאול אריאלי, אל"ם במיל', לשעבר מח"ט עזה וראש מנהלת המו"מ במשרד ראש הממשלה, כיום ראש קבוצת המחקר "תמרור- פוליטוגרפיה", פרסם 11 ספרים ואטלסים על הסכסוך, מחקרים שונים ומאמרי דעה רבים.