אנחנו חיים בזמנים חשוכים. מפחידים. אני חיה באמסטרדם. הרבה חברים שלי מישראל ומהעולם יצרו איתי קשר השבוע לשאול מה שלומי. זה היה מעודד ומחמם את הלב. שלומי טוב, תודה. אני חרדה בעיקר לעתיד הדמוקרטיה.

ב-7 בנובמבר השתתפתי בטקס הזיכרון הרשמי לליל הבדולח בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. סביב בית הכנסת היו מחסומי משטרה והמוני ניידות משטרה מהבהבות. שוטרים במדים היו בכל פינת רחוב.

ב-7 בנובמבר השתתפתי בטקס הזיכרון הרשמי לליל הבדולח בבית כנסת באמסטרדם. סביב בית הכנסת היו מחסומי משטרה והמוני ניידות משטרה מהבהבות. שוטרים במדים היו בכל פינת רחוב

בבית הכנסת הענק והמיוחד הזה שהיה מלא מפה לפה נישאו נאומים קצרים ובין הנאומים התנגנה מוסיקה. המוסיקה נוגנה ובוצעה בצורה עילאית: "שמע ישראל" של שרית חדד, "הליכה לקיסריה" של חנה סנש בעיבוד לטרומבון אינסטרומנטלי מצמרר, ונעימת הסדרה "עמוד האש" סוחטת הרגש.

טרטור סירנות המשטרה ליוו את הטקס בחוץ במן סנכרון מטריד. לעומת המוסיקה שריגשה והפתיעה אותי מאוד, כי היא היתה כל כך מוכרת לי מישראל, הנאומים היו אותן הקלישאות המוכרות על אנטישמיות גואה ואזלת יד הרשויות. נציג הממשלה שוב נשבע כי הממשלה ההולנדית תעשה הכל כדי להילחם באנטישמיות.

משהו לא היה לגמרי נורמלי בטקס השנה, כי בזמן שאנחנו זוכרים בהולנד את השואה, ישראל מבצעת הרג המוני בעזה. משהו לא היה נורמלי כי ישראל והשבעה באוקטובר השתלטו לגמרי על זיכרון השואה של ההולנדים. הטקס הסתיים לאחר שעה והערב רק התחיל והתפתח, כידוע, למהומות.

יום לפני עוד הספקתי לראות שעוברים סרטונים ששותפו בקבוצות וואטסאפ של ישראלים, בהם נראים אוהדי מכבי עושים בושות. הם חיפשו "ערבים", קיללו, ירקו, השתוללו, שרו שירי נאצה.

העובדה שאלפי ישראלים נחתו פה דווקא בשבוע הזה, שהוא אחד מהמועדים הקבועים לזיכרון השואה בהולנד, התבררה כסוג של קונספירציה קוסמית. זה לא אירוע ספורט תמים, משחק של מכבי מול אייאקס באמסטרדם. מפגש כזה, ידוע לכל, הוא מראש אירוע סולידריות עם ישראל, הרבה לפני שכף רגלם של האוהדים דרכה פה.

יום לפני הטקס לזכר ליל הבדולח עוד הספקתי לראות שעוברים סרטונים ששותפו בקבוצות וואטסאפ של ישראלים, בהם נראים אוהדי מכבי עושים בושות. הם חיפשו "ערבים", קיללו, ירקו, השתוללו, שרו שירי נאצה

ואכן, מה שקרה הוא שהייתה פה הפגנת כוח פרו-ישראלית וחגיגת ישראל ההמונית ביותר שידעה העיר אמסטרדם, והכי גדולה שהייתה באירופה מאז השבעה באוקטובר. צעדו ברחובות אמסטרדם אלפי גברים משולהבים, שעצם הנוכחות שלהם בהמוניהם הייתה חסרת תקדים וגם פרובוקטיבית בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. באמסטרדם חגגו האוהדים את חגיגת "הניצחון המוחלט", מה שרוב האזרחים הרגילים פה מבינים כהרג המוני ורצח עם.

מה שקרה לאוהדים של מכבי בהמשך היה מביש ומעורר חלחלה. היו התקפות ברוטליות מצד קבוצות רעולות פנים וחמושות בנשקים קרים והיו ניסיונות דריסה, בין השאר של נהגי מוניות.

הבן שלי סיפר לי שראה את הסרטון שבו אוהד מכבי נדחף לתעלה. אחר כך התברר שגם לתקרית הזאת היה רקע של התגרות. אבל בקבוצות הווטסאפ ובישראל כמובן, היה צריך להגביר את העוצמה כדי לתדלק את החרדה וההיסטריה.

רצו "ידיעות" על בני ערובה, על אנשים מבוצרים שכלואים במלונות, על אונס ועוד עלילות כיד הדמיון החופשי. רצו מודעות ופוסטרים עם קריאות לעזרה דחופה באיתור "מנותקי הקשר", כתזכורת לטראומת השבעה באוקטובר והחטופים בעזה.

בסופו של דבר כל ארבעת ה"מנותקים" נמצאו. למרבה המזל, התקריות הסתיימו רק בכמה פצועים קל ששוחררו מטיפול בבתי החולים לאחר כמה שעות. אבל האווירה ברחוב הישראלי והיהודי באמסטרדם הייתה קשה וטעונה כמו פצצה אטומית במוראות השבעה באוקטובר.

צעדו ברחובות אמסטרדם אלפי גברים משולהבים, שעצם נוכחותם ההמונית הייתה חסרת תקדים ופרובוקטיבית. באמסטרדם חגגו האוהדים את "הניצחון המוחלט", מה שרוב האזרחים פה מבינים כהרג המוני

תקריות אלימות – שואה. השבעה באוקטובר – שואה. מלך הולנד קשקש איזה קשקוש על שואה. גם פמקה הלסמה, ראשת העיר אמסטרדם, התנצלה על השואה. לשימוש בשואה כבר מיותר לקרוא זילות שואה. זאת טיפשות שואה קולקטיבית.

אני לא מזלזלת במה שקרה לאוהדי מכבי, ממש לא מקטינה. מזל שלמרות שהייתי ממש שם באזור לא נקלעתי בעצמי למוקדי האלימות. מזל שהמתבגרים שלי לא הסתובבו שם. האירוע באמסטרדם בהחלט היה יכול להסתיים גם בשפיכת דם. אולי אפילו בלינץ', אם המשטרה לא הייתה מצליחה בשלב מסוים להגן על הרוב המוחלט של האוהדים מפני האלימות. יחד עם זה, איך אפשר שלא להיגעל מזה שישראל והגזענים והאסלאמופובים של אירופה שמחו לשמוע על התקריות האלימות אצלנו? וכמה שהם היו חוגגים עוד יותר אם היה נשפך אצלנו דם.

לנו הישראלים שחיים פה ברור שהבחירה לא לחיות בישראל לא משחררת אותנו מהאלימות של מדינת ישראל. לכן אנחנו מוחות מחאה שקטה נגד המלחמה כל שבוע בכיכר הספאו כבר עשרה חודשים. בצל האירועים, אנחנו מרגישות שחייב לצאת מכאן, מכיכר העיר שלנו באמסטרדם, קול שפוי שמוחה גם נגד המלחמה ללא שום סוף שמטילה צל כבד על חיינו, וגם על הפגיעה הקשה שפגעו אוהדי מכבי במרקם החיים הרב תרבותי פה.

מי שדואגים לנו בישראל חייבים להבין שהצורך המיידי שלנו הוא להנמיך את הלהבות, הואיל וההתלהמות וההיסטריה שישראל עצמה מפיצה בקרב הישראלים והקהילה היהודית לא משרתת אותנו – אלא להיפך, מסכנת אותנו.

האירוע באמסטרדם הוא נורת אזהרה מהבהבת לאלימות שמתפרצת כתוצאה ממשבר הדמוקרטיה וגם סימפטום של חדלון השיח על האנטישמיות.

לדואגים לנו בישראל – הצורך המיידי שלנו הוא הנמכת הלהבות, כי ההתלהמות וההיסטריה שישראל עצמה מפיצה בקרב הישראלים והקהילה היהודית לא משרתות אותנו – אלא להיפך, מסכנות אותנו

אנחנו חיים באווירה של פריקת כל עול. אנחנו חיים בעידן של פופוליזם רדיקלי ואלימות גלובלית. מפרי סדר סדרתיים תפסו את השלטון. ועדיין, בדמוקרטיה שבה אנחנו חיים – הולנד – אנחנו חייבות לתת אמון בשלטון החוק, בנציגי החוק, ובמחויבות של העירייה שלנו וביכולת של המדינה שלנו להגנה על הזכויות שלנו, לשמירה על חופש הביטוי וההפגנה, ולשמירה עלינו ועל החוק והסדר.

היו באמסטרדם 3000 הפגנות השנה, רובן על ישראל/פלסטין. זה מספר לא יתואר של הפגנות, וכולן עברו בשלום בלי תקריות אלימות. ראשת העיר הלסמה מותקפת על ידי הפופוליסטים שתובעים להדיח אותה, כי היא אישרה את כל ההפגנות, חלקן בתנאים מגבילים. היא גם לא היססה לאסור על הפגנות פרו-פלסטיניות בערב המשחק, לדעתי בצדק וברוב שיקול דעת. וכשהן קרו בכל זאת, נמנעה המשטרה ממעצרים ודאגה להרחיק את המפגינים מהאוהדים.

אני חרדה מפני ההסתה בקהילה הישראלית והיהודית באמסטרדם נגד הלסמה ונגד המשטרה ההולנדית. קריאות כאלה, כמו השימוש במילה "פוגרום", הם סימפטום של משבר אמון חמור ומסוכן בשלטון החוק. דיבור כזה, שמדמיין שיהודים הולנדים חיים באירופה כמו שיהודים חיו תחת שלטון הצאר הרוסי במאה ה-19 שבה התרחש טיהור אתני, הוא עיוות מוחלט ורחוק מאד מהמציאות.

ההתקפות הפופוליסטיות מעודדות דווקא את מי שמנסים לקחת את החוק לידיים, מי שחושבים שאלימות ובריונות רחוב וגזענות משתלמת. אני חרדה מהפגיעה בדמוקרטיה שלנו, מביטול זכות ההפגנה ומהגבלות דרקוניות על זכות המחאה.

האירוע הזה מוכיח שדרישת הקהילה היהודית לאסור על ההפגנות הפרו-פלסטיניות שאותן דווקא הם תמיד ממסגרים כאנטישמיות ואלימות – שגוי מהיסוד. הדרישה הזאת פועלת נגדנו כבומרנג.

דווקא ההפגנות הללו מהוות במה לציבור שומר החוק והסדר, הציבור שהתכנס להפגין היה רחוק ממוקדי האלימות במרכז העיר. דיכוי של הפגנות מגביר את המשיכה לאלמנטים קרימינלים שמעודדים אלימות.

דווקא ההפגנות הפרו-פלסטיניות מהוות במה לציבור שומר החוק והסדר, הציבור שהתכנס להפגין היה רחוק ממוקדי האלימות במרכז העיר. דיכוי של הפגנות מגביר את המשיכה לאלמנטים קרימינלים שמעודדים אלימות

אני חרדה מהקריאות הבריוניות והחצופות לפמקה הלסמה במסיבת העיתונאים של עיריית אמסטרדם להתפטר כי היא "לא נבחרה" לתפקידה. בהולנד ראשי עיר אינם נבחרים על ידי הציבור הרחב אלא על ידי מועצת העיר. וקריאה כזאת היא ערעור על חוקי המשחק, היא אנטי דמוקרטית.

זאת תזכורת לכך שהאיום שאנו מתמודדים אתו הוא לא "אנטישמיות" אלא איום על יסודות הדמוקרטיה ושלטון החוק. זאת תזכורת לכך שאסור בשום פנים ואופן לקחת את ההגנה הדמוקרטית ואת הזכויות שלנו פה בהולנד כמובנים מאליהם.

ולבסוף, שיח האנטישמיות והדיאלוג העקר בין הקהילה היהודית והרשויות הוא לא רק עיוות של המציאות אלא גם שיח כושל. מתברר שוב ושוב שתעשיית האנטי-אנטישמיות והרטוריקה של "מאבק באנטישמיות" הם בלון ריק. לא משנה כמה משאבים, תקציבים, בעלי תפקידים, משטרה, אבטחה, חוקים דרקוניים יוקדשו לעניין, זה לא מונע ולא ימנע את מה שמכנים פה "התפרצות אנטישמית".

וגם בשנה הבאה יעמדו ראשי הקהילה היהודית על הבמה בטקס ליל הבדולח וייזכרו באירועים סביב המשחק של מכבי, וכנראה רק בזה, וישירו שירים ישראליים נוגים ויקראו להילחם באנטישמיות וימשיכו לסבול מישראל וימשיכו להכחיש את פשעיה.

ושום דבר לא ישתנה וכלום לא יעקור את שורשי השנאה למדינת ישראל בעולם והזעם המופנה נגד כל מי שנתפס כמייצג שלה, בצדק או שלא בצדק‫. שום דבר לא יעזור מלבד לטפל באלימות שמדינת ישראל עצמה מחוללת ומפיצה בעולם ופשוט לעצור אותה.

הדרך היחידה שלנו כאזרחים וכתושבי אמסטרדם להתמודד עם גלישה של שנאה וזעם לאלימות, היא לדרוש יותר דמוקרטיה, לא פחות. אין דרך אחרת להתמודדות עם הצל הכבד שישראל מטילה עלינו בתפוצות, אלא רק דרך מאבק לחיזוק ההגנה הדמוקרטית, תוך שימוש באמצעים של מדינת החוק, כמו כיבוד חופש ההפגנה והגנה בלתי מתפשרת על הזכויות והביטחון של כל האזרחים בעיר שלנו, בלי שום אפליה.

כלום לא יעקור את שורשי השנאה למדינת ישראל בעולם ואת הזעם נגד כל מי שנתפס כמייצגה, בצדק או שלא‫. שום דבר לא יעזור מלבד לטפל באלימות שישראל עצמה מחוללת ומפיצה בעולם

חלומם של המסיתים הדמגוגים הגזעניים באירופה ובאמריקה הוא להעיף את כל "האנטישמים", לזרוק את כולם מכאן. וכן, יחד איתם גם את פמקה הלסמה, כפי שכבר צייץ הדמגוג חירט וילדרס לא מזמן. לא בכדי, הפעם לא היה לו שום צורך לחזור על הציוץ הזה, המסר נקלט.

"תחת שלטון עריץ יותר קל לפעול מאשר לחשוב" (חנה ארנדט).

ד״ר הילה דיין היא מרצה לפוליטיקה וסוציולוגיה באמסטרדם יוניברסיטי קולג׳ וממקימות הפלטפורמה לישראלים ביקורתיים בהולנד gate48.