אנחנו חיים בזמנים חשוכים. מפחידים. אני חיה באמסטרדם. הרבה חברים שלי מישראל ומהעולם יצרו איתי קשר השבוע לשאול מה שלומי. זה היה מעודד ומחמם את הלב. שלומי טוב, תודה. אני חרדה בעיקר לעתיד הדמוקרטיה.
ב-7 בנובמבר השתתפתי בטקס הזיכרון הרשמי לליל הבדולח בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. סביב בית הכנסת היו מחסומי משטרה והמוני ניידות משטרה מהבהבות. שוטרים במדים היו בכל פינת רחוב.
ד״ר הילה דיין היא מרצה לפוליטיקה וסוציולוגיה באמסטרדם יוניברסיטי קולג׳ וממקימות הפלטפורמה לישראלים ביקורתיים בהולנד gate48.
ברחוב שטראוס בשכונת גאולה החרדית בירושלים, בסמוך לבית ההסתדרות הישן, נמצא מתחם מוסלמי ובו שני מבנים עתיקים. האחד, מסגד שנבנה בתקופה הממלוכית (בין המאה ה-13 למאה ה-16) והאחר מאוזוליאום איובי מהמאה ה 13.
במקום בו עומד המסגד, לפי מסורת מוסלמית עתיקה, נקבר עוכאשה בן מוחסין, אחד ממלוויו של מוחמד שחרבו לפי המסורת נשברה במהלך קרב, וכשמוחמד נתן לו מקל במקומה הוא הפך בידו של עוכאשה לחרב.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
ורוח הטורבינות על המים
מאז בחירתו מחדש של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ לכהונה נוספת כנשיא המעצמה הגדולה בעולם, הביעו את שמחתם לא מעט שרים וחברי כנסת מהקואליציה.
ההרגשה היא כי תחת כהונתו של טראמפ יוכלו חברי הקואליציה לממש את מטרותיהם, ביניהן המשך הלחימה בלבנון ובעזה והבנייה בהתנחלויות, אולם בתקשורת עלו לא מעט קולות על כך שבסביבתו של הנשיא לשעבר דווקא מעוניינים בהרגעת השטח בארבע השנים האחרונות של טראמפ בשלטון.
עורך תוכן, יוצר דיגיטלי ברשתות החברתיות, בעל הכשרה כדובר ויועץ פוליטי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ומסתבר, שכתבים מטומטמים אף פעם לא רעים לתל אביבים האידיוטים, לזה כנראה יש ביקוש בשפע בעיר הסיסמאות הריקות מתוכן
ואם זה נכון כתב אידיוט וקטן שלי, למה אתם כל כך מפחדים? למה אתם מקצינים וסוגרים על העם היהודי את כל זרועות התמנון ששמרתם במוקדי הכוח של מערכת הביטחון והחוק?
אתם מפחדים, כי אתם יודעים את האמת, שהפוכה מהשקרים שאתם כותבים
אבל בתל אביב, הזומבים המטומטמים, הם מאמינים לכם, האוכלוסיה היחידה שהצלחתם להנדס
"הזקנה היא הדבר הכי צעיר בחיי"
בגיל 62 הגעתי למנהלת משאבי אנוש במקום עבודתי והודעתי לה שאני מעוניינת לפרוש. התגובה המיידית שלה הייתה "אבל את לא נראית".
"איך אני אמורה להיראות?", שאלתי בצחוק. "עם מקל ביד?" ככה התחילה ההיכרות האישית שלי עם הגילנות.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כמי שמתגורר בעיר גדולה בחו"ל מזה לא מעט זמן, תמוהות בעיני טענותייך בדבר ההתקרבנות הישראלית ובעקבותיה, זו של הקהילה היהודית.
לא נראה לי שיש מחלוקת רבה על כך שרבים מקרב אוהדי מכבי נמנים על החוליגן המצוי במגרשי הכדורגל, ולא מעטים מסכימים, גם אם באי רצון בולט, שהתנהגותם ביום יומיים לפני המשחק היתה בגדר הסתה והצתה של רגשות לאומניים, טפשות ואווילות לשמן, במקרה הטוב, בעיר שמחצית מאוכלוסייתה מוסלמית וזאת בתוך תקופה מהמתוחות בתולדות העולם בכלל.
אבל כל מי שמתגורר בחו"ל וטוען להפגנות שלוות של תומכי הפלסטינים כנראה שחי בעולם שונה ומרוחק כלשהוא, אולי כזה שטלסקופ החלל ע"ש ג'יימס ווב יכול לאתר היכןשהוא בעמקי החלל החיצון המרוחק מאתנו שנות אור רבות.
אין פגנה, בפירוש אין הפגנה פרו-פלסטינית, בה לא נשעות הקריאות
Free Free Palestine
Viva Viva Intifada
From the river to the sea, Palestine will be free
(הקריאה האחרונה כבר צונזרה ע"י מחוקקים במספר מדינות כך שאינה נשמעת בקביעות או בכל מקום)
Zionism is racism
ועוד קריאות מסוג זה שלא מצביעות בדיוק על כוונה לעשות שיעורי יוגה וזאזן בחברותא על חוף הים ואף אינן בגדר הזמנה לשבת על כוס בירה בפאב.
אגב הקריאות האלה מושמעות בדרך כלל אם בהמון עם, אם באמצעות אמצעי כריזה אימתניים.
בנוסף לקריאות הללו, נעלמו מעינייך המחנות בקמפוסים? הפחדת והדרת, שלא לומר תקיפת, סטודנטים, חברי סגל ועובדים יהודים? השחתת רכוש אינטנסיבית ומסיבית כולל עשיית צרכים בשטחי המאהל, השתלטות אלימה על שטחים ועל מבנים, חסימת מעברים, כניסות ויציאות?
מה לגבי כיבוש, לכל דבר ועניין, של שטחי ציבור והפקעתם מרשות הציבור למטרת הקמת מאהלים והיאחזויות של תומכי פלסטין, למשך שבועות וחודשים, בלי שום תגובה מהשלטונות (ככל הנראה, מפחד מהמפגינים שוחרי השלום והשלווה) אף לא להשחתת רכוש ציבורי, מונומנטים ציבוריים והסטוריים?
בעיר מגורי, חוץ משלשה מאהלים שהוקמו בשטחי קמפוסים אקדמיים, שניים מהם במרכז העיר ואחד באיזוזר קצת יותר פרברי, באוניברסיטה נוספת התקיימו הפגנות אלימות בתוך בנייני האוניברסיטה מהיעדר מדשאות בקמפוס העירוני, הפגנות במהלכן הותקפו פיזית סטודנטים יהודים ונדרשה התערבות אנשי בטחון של המוסד ושוטרים כדי לבלום את המתפרעים (הפרו-פלסטינים) וזאת בלי נוכחות של אוהד יחיד של מכבי או בית"ר לרפואה, שאמורים היו להצית את האלימות.
במקרה אחד לפחות שתועד היטב, שני פעילים יהודים הגיעו למאהל שכזה שהוקם על מדשאת הקמפוס באוניברסיטה מפורסמת במרכז העיר, במגמה לדבר פוליטיקה עם אנשי המאהל. הם נדחפו בברוטליות ונדרשה התערבות מהירה של כוחות משטרה לדיכוי הפגנות שנכחו במקום דרך קבע שבמקום להגן על שני היהודים, בחור ובחורה, ליוו אותם אחר כבוד ובהחלטיות אל מחוץ לשערי הקמפוס, ששמר בדבקות על חופש הביטוי של המפגינים האלימים.
באירועים נוספים, קוראים שלווים שהגיעו לבניין הספריה הציבורית הממוקמת בבניין הקהילה היהודית בעיר נשארו כלואים בבניין במשך שעות בגלל מפגינים פרו-פלסטינים שצרו על דלתות הבניין ומנעו כניסה לתוכו ויציאה ממנו במשך קרוב לארבע שעות, עד שאלו הכלואים בבניין, ביניהם זקנים וטף, חולצו מתוכו ביציאה אחורית.
כיכר מרכזית בלב הרובע הפיננסי בעיר נכבשה, פשוטו כמשמעו, בידי עשרות מפגינים פרו-פלסטינים שהקימו שם מאהל בן-לילה, טוב מאהל זה ביטוי עדין, מחראה יהיה ביטוי יותר מדוייק, השחיתו רכוש ציבורי וצמחיה, והתנחלו שם תוך קריאות בלתי פוסקות יומם וליל של קריאות מהסוג שפירטתי לעיל באמצעות רמקולים והנפת דגלי ענק של פלסטין.
מחנות האוהלים שתיארתי התמשכו חודשים כל אחד ולוו ברעש בלתי פוסק, הפרעה ללימודים באופן כללי והשחתה רחבת היקף של רכוש ציבורי.
הפגנות "לא אלימות" בהן נשמעות תדיר קריאות להשמדת מדינת ישראל ולמהומות דמים (אלא אם כן פלסטין מהנהר לים אמורה איכשהוא להתקיים בקומת מרתף במנהרות מתחת לשטח מדינת ישראל, ואלא אם כן האינתיפאדה שתחייה VIVA משמעה תחרות מסג' תאילנדי) הן עניין שבועי ולעיתים מזומנות כמעט יום יומי, ולישראלים וליהודים השלטונות מציעים בפירוש להתרחק מאיזורי ההפגנות מחשש לבטחונם. אגב גם המשטרה כבר ספגה בקבוקי תבערה בכינון ישיר, בהפגנה מאד שקטה כזו לפני פחות מחודשיים בה גם נותצו חלונות ראווה של חנויות יוקרה לאורך רחוב שלם. הכל למען שחרור פלסטין בדרכי נועם.
יכולתי להמשיך בדוגמאות רבות כגון אלו, וזה רק בעיר מגורי, כאשר סיפורים זהים או דומים בכל הפרטים הופיעו דרך קבע בתקשורת הרשית והלא רשמית.
למותר לומר שחופש התנועה של יהודים וישראלים נפגע קשות עקב ההפגנות שוחרות השלום הללו. אם לא היה אינטרנט והיינו חיים בעולם של לפני היות האינטרנט, הטלפון והטלוויזיה, כנראה שהייתי מאמין לתיאורייך הפסטורליים.
גילוי נאות: אני מחשיב את עצמי כ0מולן מובהק, רל"ב, חילוני, ומאמין מהרגע הראשון שמדינת ישראל היתה צריכה בראש ובראשונה לדאוג לשחרור החטופים בכל מחיר, כולל שחרור כל האסירים הפלסטינים וחתימת הסכם הפסקת אש – למעשה ההסכם כניעה – עם חמאס לתקופה ממושכת בעקבות השביעי באוקטבר. כמובן לצורך הכנת צה"ל והמדינה כמו שצריך למלחמת הכרעת חמאס וחיזבאללה ושלוחי איראן בכלל בדרום ובצפון ובמזרח, בשלב מאוחר יותר, אפילו שנתיים מאוחר יותר. אז אני לא בדיוק משיחיסט, מתנחל או מתלהם.
אבל אני גם לא חירש, שוטה וקטן. את הכבוד הזה אני שומר למי שכותב(ת) שטויות.
תודה על הפוסט. כל כך חשוב להפריד בין ארועים אנטישמיים לבין ארועים כנגד פעולות מדינת ישראל. וכל כך חשוב להכיר בגזענות ובאלימות של אוהדי מכבי כחלק אינטגרלי מהאירוע ומפרשנותו. חשובה גם מאד הקביעה שלך על הנזק שנעשה בתגובה ההיסטרית של מדינת ישראל והקהילה היהודית. תודה!.
ד"ר דיין שלום, את מעלה בפוסט הזה נקודות חשובות מאוד שאני בטוחה שכואבות לך מאוד ובוודאי שוות דיון ושיח. עם זאת, לקוראת ישראלית מתונה זה יכול גם להישמע כתלונה על כך שהמלחמה בישראל פשוט מפריעה לחייך הרגועים שם באמסטרדם.
אם הפוסט הזה אמור לעורר דיון על הנושא החשוב שאת מעלה, הייתי מציעה קצת יותר חמלה לאילו החיים כאן בתוך סיוט וכבר שנתיים מנסים בכל כוחם לשנות את המציאות בהפגנות בלתי פוסקות ובניסיון נואש לא להתייאש. פוסט כמו שלך רק עוד יותר מייאש.
בברכה, מאיה