"חברה ללא מדכאים ומדוכאים, שבה כל אחד מודע לחירותו ומוקיר את החירות וההגדרה העצמית של הזולת – היא האידיאה היחידה שצריכה לכוון את השאיפה האנושית, את הפעולה האנושית ואת התקווה האנושית", כך כתב הסופר, המחזאי והפילוסוף חתן פרס נובל, ז'אן-פול סארטר. הוא הוסיף: "אך למצער, דיכוי גדול, עמוק ונורא פושה על פני האדמה עם תנועות שחרור של עמים מדוכאים, שאינן יכולות להתנהל תוך שמירה מופתית על כללי ההומניזם".

גם נאומו של עמוס שוקן, מו"ל עיתון הארץ בוועידת "הארץ" בלונדון, שבו התקומם נגד דמוניזציה של הפלסטינים – המכשירה כול עוולה כלפיהם – התייחס לפעולות שחרור והתנגדות של הפלסטינים כהכרח לא יגונה ולא כעילה להאדרה מוסרית.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.

ברחוב שטראוס בשכונת גאולה החרדית בירושלים, בסמוך לבית ההסתדרות הישן, נמצא מתחם מוסלמי ובו שני מבנים עתיקים. האחד, מסגד שנבנה בתקופה הממלוכית (בין המאה ה-13 למאה ה-16) והאחר מאוזוליאום איובי מהמאה ה 13.

במקום בו עומד המסגד, לפי מסורת מוסלמית עתיקה, נקבר עוכאשה בן מוחסין, אחד ממלוויו של מוחמד שחרבו לפי המסורת נשברה במהלך קרב, וכשמוחמד נתן לו מקל במקומה הוא הפך בידו של עוכאשה לחרב.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

מאז בחירתו מחדש של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ לכהונה נוספת כנשיא המעצמה הגדולה בעולם, הביעו את שמחתם לא מעט שרים וחברי כנסת מהקואליציה.

ההרגשה היא כי תחת כהונתו של טראמפ יוכלו חברי הקואליציה לממש את מטרותיהם, ביניהן המשך הלחימה בלבנון ובעזה והבנייה בהתנחלויות, אולם בתקשורת עלו לא מעט קולות על כך שבסביבתו של הנשיא לשעבר דווקא מעוניינים בהרגעת השטח בארבע השנים האחרונות של טראמפ בשלטון.

עורך תוכן, יוצר דיגיטלי ברשתות החברתיות, בעל הכשרה כדובר ויועץ פוליטי.

בגיל 62 הגעתי למנהלת משאבי אנוש במקום עבודתי והודעתי לה שאני מעוניינת לפרוש. התגובה המיידית שלה הייתה "אבל את לא נראית".

"איך אני אמורה להיראות?", שאלתי בצחוק. "עם מקל ביד?" ככה התחילה ההיכרות האישית שלי עם הגילנות.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.