במפגש שבין שדות תפוחי האדמה של קיבוץ עלומים לאלה של קיבוץ נחל עוז, אלידע יובל, חקלאי שכיר מעלומים המתגורר בהתנחלות דרומית־מערבית לחברון, פורס את זרועותיו כדי לחבק שני פועלים בדואים שלא פגש זמן רב. "אהלן!" הוא קורא בערבית. השניים, תושבי רהט, עונים בחיוך.
זהו זמן הזריעה לזנים מסוימים של תפוחי אדמה, ויובל מטמין את ידיו ברכסים החוליים כדי לבדוק את עומק השתילה. "כן, עומק נכון", הוא אומר, בעוד טרקטור מתקרב עם מטען נוסף לזריעה בקרקע.
נסענו לגבול עזה, וחלפנו על פני הקיר היחיד שנותר משטח מגורי העובדים, לולי תרנגולות שרופים, חממות מנותצות וערימות מפויחות של ציוד השקיה – עדות חיה למתקפת הדמים של חמאס בדרום ב־7 באוקטובר 2023.
כיום, בעמידה בשדות המשתרעים עד גבול עזה, נראות בבירור ההריסות בצד הפלסטיני של הרצועה. ברקע מתגלה הים התיכון לצד החגורה הביטחונית שפינה צה"ל בצד העזתי
כיום, בעמידה בשדות המשתרעים עד גבול עזה, נראות בבירור ההריסות בצד הפלסטיני של הרצועה. ברקע מתגלה הים התיכון לצד החגורה הביטחונית שפינה צה"ל בצד העזתי של הגבול במטרה לשפר את שדה הראייה ולמנוע חדירות נוספות כמו זו שהובילה לפני שנה ל־1,200 הרוגים ו־251 חטופים.
יובל מספר: "ב־6 באוקטובר עמדתי בשדה הזה וראיתי את ניצני תפוחי האדמה צצים. בעקבות המלחמה לא יכולתי לחזור אליהם. החורף היה יבש, והכול מת".
עד 7 באוקטובר התגוררו בקיבוץ עלומים, פחות מארבעה קילומטרים מגבול עזה, 41 עובדים זרים: 24 מתאילנד ו־17 סטודנטים לחקלאות מנפאל.
מחבלי חמאס שפרצו לשטחי הקיבוץ טבחו ב־12 תאילנדים, פצעו אחד וחטפו ארבעה. 10 מהסטודנטים הנפאלים נורו למוות, ארבעה נפצעו ואחד נותר בשבי. השאר חזרו לארצותיהם.
בניגוד לקהילות אחרות שנחרבו במהלך מתקפת חמאס, שאר חלקי קיבוץ עלומים – שעליהם נאבקה כיתת הכוננות במשך שעות מול המחבלים – נותרו שלמים.
בהתחלה צה"ל אסר על החקלאים לשוב לשדות מסיבות ביטחוניות. לאחר שחרור מוגבל שח חטופים בנובמבר הותרה גישה מוגבלת לשדות, שהורחבה בהדרגה
שנה אבודה
יבולי שדה, מטעים, חממות ומשק חי מהווים את מקור ההכנסה העיקרי של קיבוץ עלומים. בסוף אוגוסט, עם פתיחת שנת הלימודים, שבו התושבים שפונו למגורים זמניים בנתניה.
בהתחלה צה"ל אסר על החקלאים לשוב לשדות מסיבות ביטחוניות. לאחר שחרור מוגבל של חטופים בנובמבר הותרה גישה מוגבלת לשדות, שהורחבה בהדרגה. לדברי אמיר דגן, מנהל החקלאות בעלומים, כל פעילות חקלאית חייבת בתיאום מוקדם עם הצבא.
"החיטה שלנו ניזוקה קשה", הוא מספר. "היא לא נזרעה בזמן ולא קיבלה את הטיפול הנדרש. חלק מהגזר, הבטטות, הכרובים ויבולים נוספים לא נקטפו. היו לנו חממות ענק לפלפלים, אבל הכול נהרס. פעם היינו הספקים הגדולים ביותר של פלפלים קטנים ומתוקים. היום, יש לנו שדה קטן מאוד".
דגן מעריך שהנזק הישיר לציוד וליבולים השרופים, ההרוסים או הנטושים עומד על עשרות מיליוני שקלים. שנה לאחר הטבח הוא עדיין מנהל "שיחות ארוכות מאוד" עם רשות הפיצויים הממשלתית. לדבריו, הם רוצים לעזור, אך מוגבלים מאוד על ידי החוק. לדוגמה, הפיצויים על ציוד יינתנו לפי ערכו המופחת.
פועלים תאילנדים מתחילים לשוב, אך עם בוא עונת הקטיף דגן לא יודע כיצד ימצא מספיק כוח עבודה עונתי לקטיפת כל היבולים. לדבריו, בעיות שהיו קיימות לפני המלחמה נראות כיום קריטיות יותר
"הוצאנו יותר מארבעה מיליון שקל על טפטפות וממטרות כי לא יכולנו לחכות", הוא אומר. לדבריו, התקבלו החלטות רבות שלא בהכרח היו כלכליות. "היה חשוב לשתול הרבה דברים כדי להניע מחדש את העסק.
"האנשים כאן מאוד מחוברים לחקלאות, וזה חלק מהחוסן שלהם. כשעוצרים, קשה להתחיל שוב. אבל השנה ההחלטות שלי חייבות להתבסס על עסקים, לא על מורל או אידיאולוגיה. האמנו שהמדינה תעזור לנו. אולי היא עדיין תעזור".
פועלים תאילנדים מתחילים לשוב, אך עם בוא עונת הקטיף דגן לא יודע כיצד ימצא מספיק כוח עבודה עונתי לקטיפת כל היבולים. לדברי דגן, בעיות שהיו קיימות לפני המלחמה נראות כיום קריטיות יותר.
הוא תוהה מה יקרה לתוכניות הממשלה – שכרגע הוקפאו – לייבוא נוסף של פירות וירקות במטרה להוזיל מחירים. האם מקבלי ההחלטות יחליטו, בעקבות המלחמה, לחזק את החקלאות הישראלית כדי להבטיח עצמאות וביטחון תזונתי?
"אני לא מאמין להבטחות של אף אחד", אומר דגן. "עברנו את זה (מתקפות מעזה) כבר 20 שנה. כל פעם מבטיחים, מתכננים דברים – ושום דבר לא קורה"
"אני לא מאמין להבטחות של אף אחד", אומר דגן. "עברנו את זה (מתקפות מעזה) כבר 20 שנה. כל פעם מבטיחים, מתכננים דברים – ושום דבר לא קורה. אני אחראי. אנחנו מתמודדים עם מה שיש עכשיו. כבר שנים אומרים שיוזילו את מחירי המים ויתעדפו את החקלאות, אבל זה לא קורה".
כשהוא נשאל על העתיד, החקלאי יובל אומר: "אני רוצה להאמין שהדור שלנו לא יאפשר ל־7 באוקטובר לקרות שוב. היינו רדומים ואני רוצה להאמין שהתעוררנו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו