1

עם חזרתה של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מוועידת האקלים בבאקו, ציפתה לה קבלת פנים מלבבת: מכתב תוקפני מראשי השלטון המקומי – חיים ביבס ממודיעין בשם העיריות ושי חג'ג' ממרחבים בשם המועצות האזוריות – בו הם מכריזים חגיגית מלחמה על חוק האקלים שהיא כל כך התאמצה לקדמו.

הסיבה: לפי הנוסח המעודכן של החוק, על הרשויות המקומיות מוטלת החובה להכין תוכניות היערכות למשבר האקלים ולהוציא אותן לפועל, בלי שהן מקבלות לצורך כך תוספת של שקל אחד או תקן אחד.

המחשבה שעירייה מן המניין, נניח קריית מלאכי או חדרה, יכולה להקים צוות או אגף ייעודי שיכין תוכנית היערכות למשבר האקלים ויממש אותה על בסיס התקציב וכוח האדם הקיימים כל כך מופרכת, שקשה להאמין שמישהו במשרד האוצר מתכוון לזה ברצינות.

המחשבה שעירייה מן המניין יכולה להקים אגף ייעודי שיכין תוכנית היערכות למשבר האקלים ויממש אותה על בסיס התקציב וכוח האדם הקיימים כל כך מופרכת, שקשה להאמין שמישהו באוצר מתכוון לזה ברצינות

הרי כבר היום רוב הרשויות המקומיות שקועות בגרעון ובמשבר באדיבות המלחמה שהגדילה בחדות את הצרכים בתחומי הרווחה, החינוך, הביטחון היישובי ומה לא. אז עכשיו גם האקלים. בסך הכול הגיוני.

יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס ויו"ר מרכז המועצות האזוריות שי חג'ג' בישיבה של ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, 24 ביוני 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"התפלאנו לגלות שהצעת החוק המקורית, שהנחתה רק את הממשלה להכין תוכניות שיתמודדו עם משבר האקלים, הפכה לאחר ישיבה סגורה שלא הייתה חשופה לציבור לגלגול האחריות לפתחו של השלטון המקומי", כותבים לסילמן ביבס וחג'ג', שניהם אנשי ליכוד אגב, "זו התנערות בוטה של המדינה מאחריותה וניתוק מוחלט מהשטח".

סילמן, בתגובה, נקטה באחד התרגילים הוותיקים בספר ופתחה את הדלת מול ההסתערות של ראשי הערים: היא פשוט הודיעה שהיא מסכימה איתם, וכדררה את המתקפה לעבר האוצר.

סילמן, בתגובה, נקטה באחד התרגילים הוותיקים בספר ופתחה את הדלת מול ההסתערות של ראשי הערים: היא פשוט הודיעה שהיא מסכימה איתם, וכדררה את המתקפה לעבר האוצר

"ראשי הרשויות צודקים בטענותיהם!" מסרה בתגובתה הרשמית, "משרד האוצר חייב להתעשת, לסייע לרשויות המקומיות ולא לפגוע בהן. לא ניתן להעביר חוק אקלים ללא מימון ותקצוב, העמדה הברורה הזו נאמרה מול האוצר ומול יו"ר ועדת הפנים והסביבה".

חילופי הדברים האלה משקפים נאמנה את הפארסה שמתחוללת בימים אלה בממשלה סביב חוק האקלים.

אחרי שבילה נצח בהקפאה, החוק הופשר לקראת ועידת האקלים באזרבייג'ן, על מנת לאפשר לנציגיה הרשמיים של ישראל לנפנף בעשייה ובהתקדמות במציאות שבה אין עשייה ואין התקדמות – יש רק מצג שווא, אריזה ריקה בלי תוכן.

השרה עידית סילמן חונכת את ביתן ישראל בוועידת האקלים בבאקו, אזרבייג'ן, 14 בנובמבר 2024 (צילום: המשרד להגנת הסביבה)

סילמן הייתה שמחה להעביר חוק אקלים עם יעדים משמעותיים ושיניים, אבל בהכירה את שותפיה לממשלה הסתפקה בחוק מרודד ומרוכך, שמאפשר לממשלה להתכנס בכל רגע נתון ולשנות את יעדיו.

הדבר דומה לחוק גיוס שמחייב לגייס 5,000 חרדים בשנה, אבל מאפשר לממשלה להחליט שבעצם מגייסים רק 100 בלי צורך לשנות את החוק, "בגלל צורכי המשק".

"באוצר עושים צחוק מהחקיקה הזו", אומר גורם במשרד להגנת הסביבה, "מבחינתו אפשר להעביר חוק אקלים רק כדי לסמן וי".

בתנועה הסביבתית העמדות כלפי החוק חלוקות. יש כאלה שעם כל מגרעותיו סבורים שהחוק הזה עדיף על החלופה – שבה לישראל אין שום מחויבות חוקית ותוכנית ממשלתית סדורה בתחום האקלים.

בתנועה הסביבתית העמדות כלפי החוק חלוקות. יש כאלה שעם כל מגרעותיו סבורים שהחוק הזה עדיף על החלופה – שבה לישראל אין שום מחויבות חוקית ותוכנית ממשלתית סדורה בתחום האקלים

מי שמחזיקים בעמדה הזו חוששים שבקרוב, כשדונלד טראמפ יהפוך לראש הממשלה בפועל של ישראל, ייתכן שהממשלה תגלוש להכחשת אקלים מוחלטת. ולכן, בטרם טראמפ נכנס לבית הלבן, מוטב שיהיה לנו חוק שגם אם הוא חלש וחסר – עדיין מכיר רשמית במשבר האקלים ומחייב את הממשלה ורשויות המדינה להיערך אליו.

השרה עידית סילמן נואמת בביתן ישראל בוועידת האקלים בבאקו, אזרבייג'ן, 14 בנובמבר 2024 (צילום: המשרד להגנת הסביבה)

בתוך שדה המוקשים הזה, בין ממשלה עוינת לתנועה סביבתית עוינת למחצה, סילמן ניסתה לקדם את החוק, אבל נראה שהסירוב של האוצר לתקצב אותו ואת הרשויות המקומיות – שהן אלה שנמצאות בחזית היומיומית ובמאבק עם הצפות, גלי חום ומכות אחרות שצופן לנו האקלים – הוא הקש ששבר את גב הגמל.

סילמן גם חשה מרומה, כי בזמנו היא והמנכ"ל הקודם גיא סמט קיבלו התחייבות מפורשת שהחוק יתוקצב. נכון לסוף השבוע, אם כך, הבלגן בשיאו: השרה להגנת הסביבה מתנגדת לחוק שהיא עצמה אמורה לדחוף ולתכלל.

סילמן גם חשה מרומה, כי בזמנו היא והמנכ"ל הקודם גיא סמט קיבלו התחייבות מפורשת שהחוק יתוקצב. נכון לסוף השבוע, אם כך, הבלגן בשיאו: השרה להגנת הסביבה מתנגדת לחוק שהיא עצמה אמורה לדחוף ולתכלל

עדיין לא ברור אם ואיך התסבוכת הזו תיפתר. הבעיה היא שהפלונטר עם חוק האקלים תוקע חוק סביבתי אחר, שבטווח המיידי יש לו משמעות גדולה הרבה יותר. על שולחנו של יו"ר ועדת הפנים והסביבה יעקב אשר מונח כבר חודשים ארוכים החוק למאבק במפגעי פסולת הבניין שפזורים בכל מקום, מכערים את הנוף, מזהמים את הטבע ולבסוף גם בוערים ומרעילים המוני ישראלים.

במקום להעלות להצבעה ולאשר את החוק הזה – שבאמצעי פשוט בדמות התקנת ג'י-פי-אס על המשאיות יאפשר לעקוב אחריהן ולהפסיק את ההפקרות השוררת בתחום – מתקוטטים על חוק האקלים ומרוקנים אותו מתוכן. ובתווך טסים לבאקו ומספרים לעולם שישראל היא מעצמה ירוקה.

2

בתחילת החודש סיפרתי כאן על הטחינה החדשה, שמקורה בשומשום ישראלי (להבדיל מהאתיופי ששולט בענף), שמייצרים ומשווקים בקיבוץ מגל. בעקבות הפרסום נשאלתי על ידי רבים היכן ניתן לרכוש את הטחינה המקומית ואף קיבלתי הזמנה להתרשם מקציר השומשום הציוני בעוטף עזה.

טחינה מתוצרת קיבוץ מגל (צילום: הדס ניצן)

בבוקר יום שטוף שמש, הקומביין עבד במרץ בשדות שבפאתי קיבוץ אור הנר שבעוטף. גבעולי השומשום התמירים ועתירי הגרגירים הם קליינט לא קל. אורן הכסטר, חבר קיבוץ מגל ומי שעומד מאחורי המותג "מסיק קיבוץ מגל", פיקח על המלאכה. מבחינתו, השומשום כחול-לבן הוא שדה חדש ולא מוכר, תרתי משמע, והוא ושותפיו מסתערים עליו בהתלהבות עצומה.

הרעיון, מסביר הכסטר, הוא לעשות חקלאות ומזון ישראלים מ-א' ועד ת': אחרי שהמותג של מגל התבסס בהצלחה בתחום שמן הזית, עלה הרעיון לייסד את ענף השומשום המקומי.

הרעיון, מסביר הכסטר, הוא לעשות חקלאות ומזון ישראלים מ-א' ועד ת': אחרי שהמותג של מגל התבסס בהצלחה בתחום שמן הזית, עלה הרעיון לייסד את ענף השומשום המקומי

פרופ' צבי פלג מהפקולטה לחקלאות עוסק כבר כמה שנים בפיתוח זני שומשום שמתאימים לגידול בישראל. אחד משותפיו היה האגרונום ד"ר יעקובי ינון ממושב נתיב העשרה. אחרי שינון ורעייתו בלהה נרצחו ב-7 באוקטובר בביתם, הוחלט לקרוא על שמו לזן השומשום שממנו אנשי מגל מכינים כיום שמן שומשום מעולה. מהזן השני, מיקה, שמתאפיין במתקתקות, מכינים את הטחינה.

הכסטר אומר שפרויקט השומשום רק בחיתוליו. מסיק מגל חתם על הסכם לגידול שומשום עם קיבוצים וחקלאים ברחבי הארץ, בעיקר בעוטף, והוא מאוד מרוצה (בצדק) מהאיכות של הטחינה.

אורן הכסטר בשדות השומשום בעוטף עזה, נובמבר 2024 (צילום: אביב לביא)

"היא טעימה במיוחד גם בגלל הטעם של הזן וגם בגלל הטריות", הוא אומר, "אבל יש לנו עוד דרך רבה לעשות, אנחנו עדיין בתהליכים של למידה". כשאני שואל האם השומשום הזה ישמש בעתיד גם להכנת חלווה, הוא מחייך. יש למה לצפות.

את הטחינה אפשר להשיג החל מהשבוע בסניפי "ניצת הדובדבן" ברחבי הארץ, או להזמין באתר של מסיק קיבוץ מגל.

3

יסוד המעלה, מושבת ברון קטנה ושלווה (בניכוי חזבאללה) בעמק החולה, נעדרת בדרך כלל ממפת הטיולים הישראלית. לכן הופתעתי לגלות שבפאתי המושבה, לא רחוק מגדת הירדן, שוכן גן צנוע שהוא גם אתר היסטורי מעניין שמצדיק ביקור קצר – או ארוך יותר אם אתם מצוידים בילדים.

ממש כאן, מתברר, שכן "מזח דייגי החולה". עד ייבוש האגם, המזח הזה שימש את דייגי האזור ללכידת השלל שלהם, וכלל גם צריף לאריזה וקירור. מכאן העמיסו את הדגים על עגלה ושילחו אותם אל השווקים והלקוחות

ממש כאן, מתברר, שכן "מזח דייגי החולה" (וזה גם מה ששמים בווייז). עד ייבוש האגם, המזח הזה שימש את דייגי האזור ללכידת השלל שלהם, וכלל גם צריף לאריזה וקירור. מכאן העמיסו את הדגים על עגלה ושילחו אותם אל השווקים והלקוחות.

גן מזח דייגי החולה, נובמבר 2024 (צילום: אביב לביא)

לפני כשלוש שנים שיפץ היישוב את האתר, ועשה את זה בטוב טעם: עם שלטים ותמונות בשחור-לבן שמסבירים בתמצית מה היה כאן, דגם של העגלה הנושנה וגן נעים ומוצל.

לפני כשלוש שנים שיפץ היישוב את האתר, ועשה את זה בטוב טעם: עם שלטים ותמונות בשחור-לבן שמסבירים בתמצית מה היה כאן, דגם של העגלה הנושנה וגן נעים ומוצל

חורשת האקליפטוס, גשר העץ וסירות האבן מסייעים להפנים שעד אמצע המאה הקודמת ממש בנקודה הזו התחיל האגם, ולהפליג במחשבות על היהירות האנושית שהתעקשה לייבש אותו.

4

קשת היא כנראה המחזה הכי אופטימי וטהור שהטבע יודע לייצר. פלא שמיימי שמתעלה גבוה מעל הבוץ שאנחנו שקועים בו כאן למטה.

באדיבות הגשמים הכבדים והשמש שהפציעה ביניהם, הופיעה השבוע קשת מושלמת מעל הגן הלאומי קיסריה, ועידן יצחקיאן מרשות הטבע והגנים צילם.

קשת בענן מעל הגן הלאומי קיסריה, 19 בנובמבר 2024 (צילום: עידן יצחקיאן/רשות הטבע והגנים)