1

הידיעה המרה על מותם של חמישה חקלאים מפגיעת רקטה במטעים הסמוכים למטולה תפסה אותי בעיתוי כמעט סימלי, בעודי משוטט על גג במרכז תל אביב, בין ערוגות פורחות של גידולים חקלאיים מהעוטף ומגבול הצפון.

הפרויקט הצנוע והיפה של מרכז "אסיף" נועד להביע הזדהות ולייצר חיבור בין תושבי המרכז לחקלאי קווי העימות. נכון שבמלחמה הזו גם העורף חוטף, ובכל זאת באותם רגעים הפער בין אשליית השפיות ששררה על הגג התל אביבי הנעים לבין הטירוף שמתחולל בגבולות היה בלתי נתפס.

"אסיף" הוא מרכז ייחודי שהוקם על ידי עמותה ששמה לה למטרה לקדם ולשמר את תרבות האוכל הישראלית המקומית על שלל גווניה. בבניין שוקק החיים ברחוב לילינבלום פועלת מסעדה/בית קפה/מעדנייה שמציעה מוצרים מסקרנים של יצרנים ישראלים קטנים, ספרייה עם כאלפיים כותרים בתחום הבישול והגסטרונומיה, וגג שבימי שיגרה מהווה מעין חווה לימודית בה גדלים על הקירות שלל עשבי תבלין.

הפרויקט הנוכחי הוא פרי שיתוף פעולה עם עמותת "ישראל אורגנית", שאנשיה חרשו את השטח כמעט מיומה הראשון של המלחמה, מיפו צרכים של חקלאים ונתנו כתף או השלימו ציוד בכל מקום שבו גילו חוסרים

עם פרוץ המלחמה, העמותה התגייסה במגוון אופנים לסייע לחקלאי העוטף ואחר כך גם לעמיתיהם מהצפון. הפרויקט הנוכחי הוא פרי שיתוף פעולה עם עמותת "ישראל אורגנית", שאנשיה חרשו את השטח כמעט מיומה הראשון של המלחמה, מיפו צרכים של חקלאים ונתנו כתף או השלימו ציוד בכל מקום שבו גילו חוסרים.

האגרונום וההייטקיסט מאדי עאמר, ד"ר הלית מעיין, החקלאי ירדן צמח וגיא רילוב, ממייסדי עמותת "ישראל אורגנית". קיבוץ בארי, דצמבר 2023 (צילום: אביב לביא)

במסגרת הפרויקט הזה, שהוא בעיקר סימלי, הוקמה שלוחה קטנה של חקלאים מהחזית על הגג הירוק בלב תל אביב.

"הקדשנו את הערוגות לסיפור של החקלאים וההתמודדות שלהם עם המלחמה", מספרת נעה ברגר, מנהלת התוכן של "אסיף", לקבוצה של מבקרים על הגג, "פנינו לשישה חקלאים וביקשנו מהם לבחור גידול שיקר להם ואפשר לשתול בחורף, גידול שמספר את סיפור האתגרים וההתמודדות שלהם וגם את התקווה והרצון בצמיחה מחדש".

"פנינו לשישה חקלאים וביקשנו מהם גידול שיקר להם ואפשר לשתול בחורף, גידול שמספר את סיפור האתגרים וההתמודדות שלהם וגם את התקווה והרצון בצמיחה מחדש"

כזה הוא, למשל, סיפור החקלאות בקיבוץ בארי, שתפוחי האדמה שלו מתפתחים יפה באחת הערוגות על הגג; וסיפורו של ירדן צמח, מנהל מטעי האבוקדו והמנגו של הקיבוץ, ששכל את אחיו שחר, לוחם בכיתת הכוננות, וחזר לחקלאות במהירות האפשרית כי לא היה מסוגל לשבת בחיבוק ידיים במלון בים המלח.

בערוגה הסמוכה משגשגת הכרובית של משק רגב ממעלה גמלא שברמת הגולן. המשק של יעל וארז רגב כולל גם חנות ומסעדה פופולרית ("מושבוצ"). ב-7 באוקטובר ארז הוזעק למילואים ומאז יעל מתמודדת עם הנטל כמעט לבד. המסעדה והחנות סגורות בגלל המצב, הכרובית שכיכבה בתפריט המסעדה ממשיכה לצמוח באדמת הגולן.

כרובית ממשק רגב גדלה על הגג של מרכז "אסיף" בתל אביב, אוקטובר 2024 (צילום: חיים יוסף)

משק חביביאן המצוין של מיכל ובועז שיגר באופן סימלי את הלמון גראס, שנשתל על ידי העובדים התאילנדים שסירבו להיענות לקריאת מלך תאילנד לעזוב את ישראל והתעקשו להישאר ולהמשיך לעבד את אדמת העוטף תחת אש.

סניף אחר של משפחת חביביאן, גן הירק של אבי וספיר במושב יתד שבעוטף, ספג מכה קשה, אבל הוא מתאושש והמנגולד מייצג אותו בכבוד על הגג.

אזובית המדבר הריחנית מגיעה לערוגה על הגג מהפרויקט הייחודי בוואדי עתיר, שיתוף פעולה בדואי-יהודי במרכז הנגב, בו מגדלים עשבי מרפא וחליטות ומייצרים גבינות מעדר העיזים המקומי. אחת ממייסדות המיזם, ויויאן סילבר, נרצחה ב-7 באוקטובר, ובוואדי עתיר נטעו יער מאכל לזכרה ולזכר הקורבנות של העדה הבדואית במלחמה.

המתחם הזה מספק תזכורת לעובדה שאת האוכל שלנו מגדלים אנשים, שמספקים לנו ביטחון תזונתי ובתמורה מצפים, בפשטות, לביטחון – משימה שהממשלה נכשלה בה ב-7 באוקטובר וממשיכה להיכשל בה מאז

המתחם הזה מספק תזכורת לעובדה שאת האוכל שלנו מגדלים אנשים, שמספקים לנו ביטחון תזונתי ובתמורה מצפים, בפשטות, לביטחון – משימה שהממשלה נכשלה בה ב-7 באוקטובר וממשיכה להיכשל בה גם אחרי יותר משנה של מלחמה.

חלקת גידול תפוחי האדמה של ירדן צמח מקיבוץ בארי על גג מרכז "אסיף" בתל אביב, אוקטובר 2024 (צילום: אביב לביא)

על הדרך זו גם תזכורת לפוטנציאל האדיר של הגגות במרכז הצפוף של ישראל, שרובם מהווים שילוב של אנטנות חלודות, כבלים קרועים ומדבר של זפת.

בניצול נכון יותר של הגגות טמון פוטנציאל אנושי, כלכלי וסביבתי אדיר, ובתקופה הזו של השנה הם מציעים גם בריזה משיבת נפש שמציתה לרגע אשליה של אופטימיות. עד שמגיעות החדשות הנוראות מהצפון.

בניצול נכון יותר של הגגות טמון פוטנציאל אנושי, כלכלי וסביבתי אדיר, ובתקופה הזו של השנה הם מציעים גם בריזה משיבת נפש שמציתה לרגע אשליה של אופטימיות. עד שמגיעות החדשות הנוראות מהצפון

2

כל מי שמפריד בבית את האריזות כדי להשליך אותן לפח הכתום, מכיר את שני המאפיינים העיקריים של הזרם הזה: בצד החיובי – האריזות קלות ולא צריך להיות מרים משקולות כדי להגיע איתן אל הפח הקרוב (בתקווה שיש כזה); בצד השלילי: האריזות הן מה שמכונה 'פסולת נפחית' – תופסות המון מקום, ממלאות במהירות את הפח הביתי וגם את הפח שמתחת לבניין או בפינת הרחוב.

קצב הפינוי במקרים רבים מתקשה להדביק את קצב התמלאות הפחים, וממחזרים רבים חווים את התסכול הכרוך בהגעה לפח כתום שעולה על גדותיו.

פח מיחזור אריזות עם דחיסה בתל אביב

יש לזה גם משמעות כשמדובר בתפעול של מערכות גדולות-עירוניות: כדי לתת שירות טוב ולוודא שהפחים יהיו פנויים, צריך לפנות אותם לעיתים קרובות. זה כמובן פחות יעיל (וגם פחות סביבתי) – יותר דלק, זמן עבודה ופקקים בעיר לטובת פינוי פסולת שהמשקל הכולל שלה נמוך למדי.

הפתרון לבעיה הוא דחיסה. רק שדחיסה עולה ביוקר. הפח שבתמונה, שמצויד במנגנון דחיסה אוטומטי, מכווץ את הפסולת ביחס של פי-3 עד פי-8 לעומת פח כתום רגיל. העלות שלו כ-40 אלף שקל לעומת כמה מאות שקלים שעולה פח כתום רגיל (מהסוג המכונה "עגלה").

עיריית תל אביב הציבה כ-70 פחי דחיסה בנקודות אסטרטגיות בעיר שבהן זיהתה השלכה ערנית במיוחד של אריזות. אבל לא כל עירייה מצוידת ביכולות התקציביות של תל אביב וגם זה מספק מענה חלקי מאוד לבעיה.

עיריית תל אביב הציבה כ-70 פחי דחיסה בנקודות אסטרטגיות בעיר שבהן זיהתה השלכה ערנית במיוחד של אריזות. אבל לא כל עירייה מצוידת ביכולות התקציביות של תל אביב וגם זה מספק מענה חלקי מאוד

עד שיפתחו טכנולוגיית דחיסה יעילה וזולה, אפשר לעשות את זה בידיים, אבל מומלץ להישמר מהמיץ של הזבל ובעיקר מהמכסה המשונן של קופסאות שימורים.

3

לצד האורז, גם השומשום חוזר לצמוח בשדות ישראל.

הרעיון לזרוע בארץ את הגרגר הזעיר והטעים – שנדחק בעשורים האחרונים למדינות מתפתחות כמו אתיופיה – מתגלגל כבר כמה שנים, וקיבל דחיפה משמעותית בעקבות המלחמה שהזכירה את חשיבותה של עצמאות תזונתית והפחתת התלות במזון מיובא.

טחינה מתוצרת קיבוץ מגל (צילום: הדס ניצן)

בקיבוץ מגל, הידוע בשמן הזית המשובח שלו, החליטו לקחת את השומשום הישראלי צעד נוסף קדימה, ומייצרים ממנו טחינה. רוב הטחינה שמשווקת בישראל מבוססת על שומשום אתיופי, הטחינה של מגל היא כחול-לבן מהשדה ועד המפעל. והיא מצוינת.

בקיבוץ מגל, הידוע בשמן הזית המשובח שלו, החליטו לקחת את השומשום הישראלי צעד קדימה, ומייצרים ממנו טחינה. והיא מצוינת

כמה מאות דונמים של שומשום אמנם לא יכולים להבטיח אספקת טחינה בקנה מידה ארצי, אבל בשלב זה הם מצליחים לספק טחינה טעימה מאוד.

4

את תמונת השבוע לטעמי צילמה קריסטל דיאמנט מקיבוץ גינוסר שלחוף הכנרת. שנאמר: עוד יש מפרש לבן באופק מול ענן שחור כבד.

סירה בכנרת על רקע נפילות מלבנון, אוקטובר 2024 (צילום: קריסטל דיאמנט)