משבר האקלים מעניין מדינות שאין להן משהו טוב יותר לעסוק בו. מדינת ישראל הנלחמת על קיומה נגד ממשלתה שלה, אין לה שום סיבה לעסוק במשבר אקלים שיגיע אולי אחרי שהיא תחדל מלהתקיים.

מצטער, אבל זו המציאות. אולי בעוד שנתיים, אלו מבינינו עם דרכונים זרים ושישרדו את הקריסה, יוכלו לתמוך בחוקי אקלים במדינות אליהן יהגרו.

כמה יפה כתיבתך, מר לביא, כשאתה כותב על דברים אמיתיים. או, במילים אחרות – כל מילה במאמר הזה מלבד ההתייחסות ל"משבר האקלים" כאילו יש דבר כזה.
היהירות שהביאה לייבוש החולה (אם אכן היתה הגורם האמיתי) היא כאין וכאפס לעומת הרמייה והזדון מאחורי המצאת "משבר האקלים".
ההונאה נהגתה באירגון שמכונה Club of Rome, שהוא שלוחה של מכון טביסטוק, השולחן העגול, מועצת ה-300, או בקיצור – האירגונים הלא מדינתיים שלא נבחרו ע"י איש, ולמעשה מנהלים את העולם. היא נועדה לתרץ את ריכוזם של האנשים ב"ערי 15 דקות" והדרתם מהשטחים הפתוחים ומשאבי העולם.

האירגון המוביל כיום את המזימה (לפחות ברמה הגלויה) הוא הפורום הכלכלי העולמי WEF בהנהגת הנאצי קלאוס שוואב.
אפשר לקרוא את המסמכים הגלויים שהם מוציאים, ולראות שהכל נעשה מהמקפצה.
הלהיט של שוואב: "You will own nothing and be happy"
די להסתכל ברשימת החברים, בנוסף לאוליגרכים שמממנים ומנהלים את האירגון, כדי להבין עד כמה המערכות הפוליטיות בארץ ובעולם הן מחזה תעתועים:
ג'וואד זאריף, נפתלי בנט, עמנואל מקרון, אהוד ברק, ג'סטין טרודו, יאיר לפיד, עבד אל-פתאח א-סיסי, בנימין נתניהו וכן הלאה. ולדימיר פוטין היה מחניכיו הראשונים של הדוד קלאוס.
"כל העולם במה…", כפי שכתב סר פרנסיס בייקון, או בונה חופשי אחר (שייקספיר לא ידע קרוא וכתוב).