עד היום, בית המשפט העליון טרם הכריע אם פקודת ביזיון בית משפט ניתנת להפעלה נגד המדינה, או רשות מרשויותיה. הפקודה היא דבר חקיקה עתיק מימי המנדט הבריטי, שנותר בתוקף עד ימינו אלה, והיא משמשת את בתי המשפט כדי להטיל סנקציות על בעל דין או עד הממאן למלא אחר הוראות השופטים. למשל – אי-ציות לצו התייצבות.
בימים עברו, כשהחשש שמא המדינה לא תמלא אחר פסקי דין הניתנים נגדה בבג"ץ, לא התעוררה השאלה כיצד יכול בית המשפט לאכוף על המדינה לפעול. אך כידוע, בשנים האחרונות הבעיה הלכה והחריפה.
בית המשפט דן לעתים בבקשות המוגשות אליו נגד המדינה, או נגד גוף שלטוני, בטענה שביזה את בית המשפט בכך שסירב לציית להוראותיו, ואף שבית המשפט מותח לעתים ביקורת חריפה בעניין זה – השאלה העקרונית טרם הוכרעה.
התקדים יירשם אולי בזמן הקרוב על שמו של שר המשפטים יריב לוין. זה יהיה אקט סימבולי, כי אין ראוי מלוין לשאת בתואר הגורם השלטוני הראשון שבית המשפט קבע כי הוא אשם בביזיון בית המשפט
התקדים יירשם אולי בזמן הקרוב על שמו של שר המשפטים יריב לוין. זה יהיה אקט סימבולי, כי אין ראוי מלוין לשאת בתואר הגורם השלטוני הראשון שבית המשפט קבע כי הוא אשם בביזיון בית המשפט. זאת, נוכח התנהלותו אתמול (חמישי) בניהול ישיבת הוועדה לבחירת שופטים, שבה מנע את בחירתם של נשיא ומשנה לנשיא לבית המשפט העליון.
המקרה הזכור ביותר שבו ננקט הליך של ביזיון בית משפט נגד גורם שלטוני בשנים האחרונות, הוא בעניינו של ח"כ יולי אדלשטיין, ששימש יו"ר הכנסת היוצא, בתחילת תקופת כהונתה של הכנסת, לאחר בחירות מרץ 2020.
אדלשטיין סירב לכנס את מליאת הכנסת על מנת לבחור יו"ר חדש במקומו, על אף פנייתם של 61 ח"כים אליו. עתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין זה התקבלו – והשופטים הורו לו לכנס את המליאה, אך במקום לפעול כמצוות בית המשפט, אדלשטיין הודיע על התפטרותו.
אחת העותרות הגישה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (גילוי נאות: הח"מ ייצג את העותרת האמורה) ובית המשפט התכנס בדחיפות כדי לדון בהתנהלותו חסרת התקדים של אדלשטיין.
וכך כתבה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בפסק דינה:
"ידענו בעבר מקרים שבהם רשויות השלטון 'גררו רגליים' בקיום צווי בית משפט וכן מקרים שבהם לא מילאו אחר צווים אלה בשל טענות לקושי ביישומם או באכיפתם או בשל הצורך בהתארגנות. אך מעולם עד היום לא אירע בדברי ימי המדינה שגורם שלטוני סירב בריש גלי ובהתרסה לקיים צו שיפוטי באומרו כי צו מצפונו אינו מאפשר לו לקיים את פסק הדין.
"כך בחר לנהוג המשיב 1 [אדלשטיין] שהינו אחד מסמלי השלטון (הגם שלעת הזו הוא מכהן בתפקידו מכוח דין הרציפות ובלא שנבחר לתפקיד), והפגיעה שגרם בהתנהגותו זו לאינטרס הציבורי בהבטחת שלטון החוק ובקיום פסקי דין וצווי בית משפט – אין שיעור לחומרתה".
גם לחומרת התנהגותו של שר המשפטים כעת אין שיעור.
לפני קרוב לשלושה חודשים פרסם בג"ץ את פסק דינו בעתירות שדרשו את כינוס הוועדה לבחירת שופטים, לשם בחירת נשיא חדש לעליון. זה היה לאחר שבית המשפט עשה כל מה שביכולתו על מנת להימנע מהצורך לפסוק בעניין. לוין ניצל את מלוא מרווח הזמן שבית המשפט נתן לו למלא אחר הוראות פסק הדין, ואז משך עוד קצת זמן. בדרך עשה כל תרגיל אפשרי.
בסופו של דבר הגיע היום הקובע – ישיבת הוועדה לבחירת שופטים. השופט יצחק עמית היה אמור לצאת ממנה כשהוא אוחז בתואר הנשיא הקבוע של בית המשפט, ונעם סולברג בתפקיד המשנה לנשיא. זה לא קרה.
לוין קיים ישיבה – אך מנע דיון ענייני והצבעה. הוא הגיע לישיבה עם ציוד צילום ושידור וידיאו, במטרה לכפות על הנוכחים שידור חי של הדיון. גם זה לא קרה – קיומו של שידור כזה מחייב החלטה של הוועדה, וללוין כידוע אין בה רוב.
"צר לי שהגענו לנקודה בה בחרתם לנטוש את מסלול ההסכמות שעלינו עליו בשנה האחרונה, והחלטתם לעלות על מסלול הצווים", לוין הצהיר והזיל דמעות תנין בפתח הדיון.
"צר לי שהגענו לנקודה בה בחרתם לנטוש את מסלול ההסכמות שעלינו עליו בשנה האחרונה, והחלטתם לעלות על מסלול הצווים", לוין הצהיר והזיל דמעות תנין בפתח הדיון
"את הדיונים הקרובים של הוועדה לבחירת שופטים אני מבקש לשדר בשידור חי. יראה הציבור וישפוט כיצד ממונים שופטים בישראל, כיצד ישנם גורמים שמנסים להסתיר זאת, כיצד יש מי שמנסה למנוע דיון ציבורי על התאמת המועמדים לתפקיד".
אביר ההגינות והתקינות הזמין מראש כ-2,800 תלונות שנשלחו נגד מועמדותו של עמית. אלה הועברו מבעוד מועד אל עמית עצמו, על מנת שיגיב.
עמית דיווח בישיבה כי להפתעתו גילה שהתלונות כולן מבוססות על שלושה או ארבעה נוסחים, ששוכפלו במתכונת "העתק-הדבק" כמעט במדויק על ידי רוב רובם של המתלוננים. לוין התעקש שיש צורך לדון בכל אחת מהתלונות אחת אחת, עמית אמר שאין בכך כל טעם.
עמית דיווח בישיבה כי להפתעתו גילה שהתלונות כולן מבוססות על שלושה או ארבעה נוסחים, ששוכפלו במתכונת "העתק-הדבק" כמעט במדויק על ידי רוב רובם של המתלוננים
לוין גם חשב שהוא מתוחכם כל כך כשהציב בסדר היום של הישיבה את בחירת המשנה לנשיא לפני בחירת הנשיא. אבל חברי הוועדה לבחירת שופטים עלו על התרגיל מבעוד מועד.
הכוונה הייתה להביא לבחירתו של סולברג למשנה, ואז לתקוע את הישיבה ללא בחירת נשיא. במצב כזה היה הופך סולברג לממלא-מקום הנשיא, ועמית היה מאבד את התואר עד הודעה חדשה. הבונוס, מבחינת לוין, היה מגיע גם בצורת חבלה בעקרון הסניוריטי, כך שלפחות לזמן מה היה סולברג הופך להיות בכיר יותר מעמית.
התנועה לאיכות השלטון מיהרה להגיש כבר אמש, זמן קצר לאחר נעילת הישיבה, בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
"אין זה כוח עליון אשר מנע את מינויו של נשיא חדש לבית המשפט העליון, אלא התנהלותו המכוונת, המנוגדת לחוק, של שר המשפטים", נכתב בבקשה. "פעם נוספת עשה השר שימוש פסול ובלתי חוקי בכוחו כיו"ר הוועדה, על מנת לכפות את רצונו הבלעדי על הוועדה, תוך רמיסה מוחלטת של לשון החוק, ותוך הפרה בוטה, ברורה ומכוונת של פסק דינו של בית המשפט".
"פעם נוספת עשה השר שימוש פסול ובלתי חוקי בכוחו כיו"ר הוועדה, על מנת לכפות את רצונו הבלעדי על הוועדה, תוך רמיסה מוחלטת של לשון החוק, ותוך הפרה בוטה, ברורה ומכוונת של פסק דינו של בית המשפט"
לוין יצטרך כעת להגיב לבקשה. לפחות אין צורך להתווכח כעת על ייצוג נפרד – עו"ד ציון אמיר, שלא הבריק כאשר ייצג אותו בעתירה המקורית, ישוב כעת לפעולה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אתם מקדמים דיקטטורה ליברלית בראשות בית משפט העליון בישראל
בו בזמן שאתם מזילים דמעות תנין על התנהלות לא תקינה (כביכול, כי החוק איתו, בסמכותו לכנס את הוועדה ובסמכותו שלא לכנס אותה, ושום בית משפט לא יכול לשנות חוקים בארץ על פי החוק, גם לא בית משפט העליון) של לוין…
זה לא יעזור לכם אנחנו לא ניתן לכם לכפות פה דיקטטורה גם אם היא ליברלית,
כפיית ערכים לא תהייה פה, ונילחם בכם בכל דרך אפשרית…
היחריב האייכמני מתנהג בתחמנות כמו כל פושע קטן, לעצור אותו ע"י השב"כ לחשד בפגיעה מתמשכת בדמוקרטיה הישראלית ומוסדותיה (ע"פ סעיף 7 לחוק השב"כ) ; לגבי תגובה קודמת – הרשעתו בע' של המתנחבל-הטרוריסט שורף התינוק בחיים והוריו בכפר דומא.
אל יאוש.
יום אחד התנועה לאיכות השלטון, משמר הדמוקרטיה הישראלית והתנועה לטוהר המידות עוד יפנו רגע מזמנם – המוקדש רובו ככולו לייצוג האוליגרכיה המשפטית, ויצאו נגד הרשאתו של עמירם בן אוליאל על-פי הודאתו בלבד, לאחר שביהמ"ש עצמו הכיר בכך שנגבתה בעינויים ע"י השב"כ.
אולי אפילו יגדילו לעשות ויעלו תהיה כלשהי לגבי הפללתם של גיבורי ישראל ומעצרם האלים, החזקתם במתקן שב"כ תוך מניעת ייצוג משפטי מהם, והאשמתם בכך שפעלו למען ביטחון ישראל (אילו היו מחבלים היו זוכים ליחס טוב בהרבה ועתירות למכביר לשיפור תנאיהם).