1
שעת בין ערביים הגיעה וענבר שלומית רובין, מנהלת השטח של אגמון החולה, נדרכת ומצטיידת במצלמה. היא נחושה ללכוד הערב את התמונה הנחשקת: עגורים במעופם על רקע ירח מלא.
הירח כבר עלה מעבר להרי הגולן והתחיל לטפס במעלה כיפת השמיים, אבל העגורים לא ממושמעים ולא עפים מספיק גבוה כדי להיכנס לפריים. רובין לא מוותרת, רוכנת בזוויות שונות ומשונות ומתקתקת על המצלמה במרץ.
מאוחר יותר היא שולחת לי את התמונה המנצחת. היא מושלמת, למעט פרט אחד: זה שחף, לא עגור, שהתמזג עם הירח בשנייה הנכונה.
המרוץ אחר פריים הזהב התרחש מספר ימים לפני שפרצה הפסקת האש בצפון. ערב קריר ירד על עמק החולה, וסגר עוד יום שאותו רובין העבירה כמעט לבדה באתר רחב הידיים שפעם, לפני השבעה באוקטובר, היה מארח אלפי ישראלים בשבת ממוצעת ומאות אלפים בשנה.
למעשה, היא לא בדיוק לבד: יחד איתה מקבלים את החשיכה אלפי אם לא רבבות עגורים שעצרו כאן בדרכם לאפריקה ומנהלים בשדות שיחות ערות לפני שיעברו לשנת לילה באגם.
כשהחשיכה יורדת, רובין חוזרת למרכז המבקרים השומם ועוקבת אחרי בעלי החיים – כולל חבורת הג'מוסים – באמצעות המצלמות שפזורות במרחב. כאן היא גם שהתה כשכטב"ם של חזבאללה התפוצץ ממש מחוץ למבנה וניפץ את חלונותיו הגדולים. וכשרקטה נחתה ליד המים.
"אנחנו מוגדרים שטחים פתוחים: אין אזעקה, אין יירוטים. כשאנחנו מסתובבים בחוץ, אנחנו חשופים לחלוטין, כי אין מרחב מוגן. ולמרות שלכאורה לא התפנינו, אין שום אפשרות לפתוח את המקום"
"אנחנו מוגדרים שטחים פתוחים", היא אומרת, "אין אזעקה, אין יירוטים. כשאנחנו מסתובבים בחוץ, אנחנו חשופים לחלוטין, כי אין מרחב מוגן. למרות שלכאורה לא התפנינו, כי אנחנו במרחק 5.7 קילומטר מהגבול, אין שום אפשרות לפתוח את המקום.
"רוב העובדים גרים בקריית שמונה או בקיבוצים והתפנו דרומה. נשארו איתי שמונה עובדים שגם הם לא מגיעים באופן קבוע".
את לא מפחדת?
"למרות שאנחנו משחקים אותה קולים וגיבורים, כל הזמן קיימת הידיעה שבכל שנייה משהו יכול לקרות. זו דריכות מתמדת. אם תיגע בגב שלי תרגיש שהוא אבן".
אבל לפחות את בחיק הטבע. עם כל הטרלול שמסביב, יש בזה משהו מרגיע.
"מאוד מדבר אליי בשנה האחרונה משפט של איזה צ'יף אינדיאני שמצאתי באיזה ספר ישן ומצהיב: 'אנחנו זקוקים לטבע כי אנחנו חיות בר. כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה'".
18 שנה היא עובדת כאן, התחילה כמדריכה במלחמת לבנון השנייה, ועכשיו במלחמה השלישית היא מתגעגעת להמולת המבקרים. מגיעה מדי בוקר לאגמון כמו מנהל מלון שפותח את שעריו לקראת האורחים שלא יבואו.
"שיבואו, רק שיבואו כבר", רובין אומרת ומעלה תמונות לרשתות החברתיות כדי לחלוק, לשתף את הציבור בטבע המסחרר שממשיך להתקיים כאן.
הטבע ממשיך לחיות, אבל המקום עצר מלכת. על השער תלוי שלט "הכניסה אסורה בגלל שפעת העופות", תזכורת אירונית למלחמות אחרות. בסככת התצפית על העגורים יש בפינות קורי עכביש.
לפתע נשמע בום אדיר ואחריו נראה גוף מואר שעושה את דרכו מעלינו בשמיים. סוללת התותחנים שממוקמת ליד אחד הקיבוצים הסמוכים ירתה פגזים לעומק לבנון. אלפי עגורים מתרוממים בבת אחת באוויר בבהלה
תוך כדי שאנחנו מתבוננים בעגורים, נשמע לפתע בום אדיר ואחריו נראה גוף מואר שעושה את דרכו מעלינו בשמיים. סוללת התותחנים שממוקמת ליד אחד הקיבוצים הסמוכים ירתה פגז לעומק לבנון. ואחריו עוד אחד. אלפי עגורים מתרוממים בבת אחת באוויר בבהלה.
"הם בסטרס לא פחות מאיתנו", אומרת רובין, "כשהם יצאו לדרך ברוסיה אף אחד לא עדכן אותם שיש כאן מלחמה".
יממה אחרי שהפסקת האש נכנסה לתוקפה, התקשרתי לרובין. הייתי בטוח שאשמע אנחת רווחה. במקום זה שמעתי אנחה מסוג אחר: "הרגו אותי. אנשים בטירוף. מאתמול בבוקר אני מופצצת בשאלות 'פתוח? מתי פותחים?' בטלפון שלי, בטלפון של האגמון, בפייסבוק, בטלגרם, בווטסאפ. אנשים כועסים עליי, מתווכחים איתי, נהיה לי ממש לא נעים.
"הרגו אותי. אנשים בטירוף. מאתמול בבוקר אני מופצצת בשאלות 'פתוח? מתי פותחים?' בטלפון שלי, בטלפון של האגמון, בפייסבוק, בטלגרם, בווטסאפ. אנשים כועסים עליי, מתווכחים איתי, נהיה לי ממש לא נעים"
"רגע, שנייה, חבר'ה, מה נראה לכם, כל העובדים שלי מפונים. אנחנו צריכים רגע להתאפס על עצמנו. אין לי עובדים. רק לתקן את מערכת המיזוג של מרכז המבקרים הולך לעלות לי כמה מאות אלפי שקלים שאני לא יודעת מאיפה אביא אותם.
"בימים האחרונים, כשכבר היה ריח של הפסקת אש, הכנתי תוכנית לחזרה. האתגר הגדול זה כוח אדם. הרי לא החזירו את המפונים. הרבה מהעובדים שלי בסופי שבוע זה סטודנטים ממכללת תל חי שלא חוזרת וממשיכה ללמד בזום. אז לפחות עד אוקטובר הבא אין סטודנטים. הולך להיות מאוד מאתגר.
"יש לי סצנריו – אני מחזירה את כל העובדים, משקיעה הכול, אחרי שבוע חזבאללה יורה טיל. זה אנשים שבינתיים עובדים במקומות אחרים. הם מוכנים לעזוב את העבודה שמצאו ולחזור, אבל הם צריכים לדעת שהם באמת חוזרים. איך אני יכולה להבטיח כזה דבר?"
![קשת בענן מעל מרכז המבקרים באגמון החולה, נובמבר 2024 (צילום: עודיי גאנם, קק"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/11/IMG-20241127-WA0092-1024x640.jpg "קשת בענן מעל מרכז המבקרים באגמון החולה, נובמבר 2024 (צילום: עודיי גאנם, קק"ל)")
אבל לפחות יש סוף סוף קצת שקט.
"ללא ספק. הגוף לוקח לו רגע, הוא עוד לא התרגל. אתה עדיין עולה לאוטו, פותח רדיו ופותח חלון כדי לשמוע מה קורה מסביב וכל אור שזז בשמים אתה נדרך.
"שלא יהיה ספק, אני אופטימית. יש לנו פה חתיכת אתגר, אבל אני מעדיפה אותו בהרבה על המצב הקודם. אנחנו נפתח ואנשים יחזרו וייהנו, והגליל יחזור להיות המקום הכי שווה בעולם. את זה אני מבטיחה"
"אבל שלא יהיה ספק, אני אופטימית. יש לנו פה חתיכת אתגר, אבל אני מעדיפה אותו בהרבה על המצב הקודם. אנחנו נפתח ואנשים יחזרו וייהנו, והגליל יחזור להיות המקום הכי שווה בעולם. את זה אני מבטיחה".
2
כפי שפורסם בזמן ישראל, התקציב לאיסוף העקר מבתי הבד ברשות הפלסטינית נגמר באמצע עונת המסיק, המנהל האזרחי לא מיהר להקצות תוספת, וכתם הזיהום והקצף התחילו להתפשט בנחל אלכסנדר ואיימו להפוך למפגע סביבתי רחב היקף.
ברגע האחרון – או כמו שהגדיר את זה אחד המעורבים: "עמוק בתוך זמן הפציעות" – התעשתו במנהל האזרחי, הקצו את התקציב הנדרש (3 מיליון שקל) לאיסוף העקר עד סוף העונה ואחד הנחלים החשובים במרכז הארץ שרד מסיק נוסף.
3
אחרי שתקופה ארוכה כוסתה נצרת – העיר החשובה בחברה הערבית – בהרים בלתי נתפסים של אשפה, משרדי הממשלה התחילו להתעורר.
משרד הפנים הזרים 6 מליון שקל לאשכול הגליל והעמקים, שבהנחיית ובפיקוח המשרד להגנת הסביבה שיגר לנצרת צי של סמיטריילרים שהתחילו לפנות את ערימות האשפה. במקביל המשטרה הירוקה ממשיכה לבנות תיק נגד ראש העירייה שבשל גירעון כבד הפסיק לשלם לקבלן פינוי הפסולת.
הכיוון חיובי, אבל הבעיות לא נעלמו: החוזה עם קבלן הפינוי הוא לחודש, ומה יהיה אחרי חודש ויום? אתר הפסולת המאולתר שצץ בפאתי נצרת ובקרבת השכנה נוף הגליל עדיין שם, מדי פעם הפסולת בוערת ופולטת עשן רעיל, ובינתיים המפנים עוד לא התחילו להתמודד עם האתגר המורכב הזה.
אתר הפסולת המאולתר שצץ בפאתי נצרת ובקרבת השכנה נוף הגליל עדיין שם, מדי פעם הפסולת בוערת ופולטת עשן רעיל, ובינתיים המפנים עוד לא התחילו להתמודד עם האתגר המורכב הזה
אם הפרויקט יתקדם בהצלחה, תושבי נצרת אמורים לחוות הקלה בתוך כמה שבועות, אבל בתמונה הכללית עולם הפסולת ברשויות הערביות נמצא בקריסה מוחלטת.
ממשלה מתפקדת הייתה מכינה תכנית אסטרטגית, רב-משרדית, כלכלית-פלילית-סביבתית, כדי לטפל במחדל הזה, אבל הממשלה הנוכחית מסתפקת, תרתי משמע, בכיבוי שריפות.
4
תמונה אחת ששווה הרבה יותר מאלף מילים על החצר האחורית של עולם האופנה המהירה: אפריקה.
אקרה, בירת גאנה, הפכה לתחנה האחרונה אליה מגיעים בגדים משומשים מרחבי העולם, רק מעטים מהם באיכות שמאפשרת מיחזור או שימוש חוזר.
וכך, רוב הפריטים הופכים להררי פסולת בממדים שאפילו פרות יכולות לטפס עליהם.
5
כשתחנת הכוח באשלים הוקמה בעשור הקודם, מי דמיין שיבוא יום וחלק מ-50,000 המראות יכוונו כדי לייצר את הכתובת הסולארית הראשונה והכל כך מרגשת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוצופה צילומים הקסומים שלך, ריגשת בתקופה קשה מנשוא. תודה שלומית. האדם והטבע, שנינו זקוקים להתאוששות. יקח כמה שיקח אבל יקרה. שניהם יתגברו על הרוע והטוב ישוב לחיינו. בינתיים עלינו לשרוד את תקופת המעבר