בדיון הנוכחי לגבי המלחמה בעזה קיימות שתי הגדרות שמושמעות תדיר, ויש ויכוח האם נכון להשתמש בהן בנוגע למעשי צה"ל ברצועה. הראשונה היא "רצח עם" והשנייה היא "טיהור אתני".

"טיהור אתני" פירושו פעולה של ניקוי שטח גאוגרפי מנוכחותה של אוכלוסייה מרקע מסוים על-ידי גירוש אנשיה, מתוך כוונה שלא לאפשר עוד חזרתם למקום. לעומת זאת, "רצח עם" הוא ניסיון לנקות אזור מאוכלוסייה לא רצויה באמצעות הרג בניה. ההבדל בין שתי הפעולות האלה הוא מהותי, על אף ששתיהן נחשבות פשעי מלחמה ומנוגדות לדין הבינלאומי.

"טיהור אתני" הוא פעולת ניקוי שטח גאוגרפי מנוכחות אוכלוסייה מרקע מסוים על-ידי גירוש אנשיה, בכוונה לא לאפשר את חזרתם למקום. "רצח עם" הוא ניסיון לנקות אזור מאוכלוסייה לא רצויה באמצעות הרג בניה

מתפקידו של ההיסטוריון לדון, באופן כללי או בתחום החקר הצבאי, האם קבוצות ומדינות מסוימות בעבר ביצעו פשעי מלחמה שכאלה, כמו גם להשוות לעיתים בין פעולותיהם הצבאיות של צדדים לוחמים שונים לאורך ההיסטוריה.

למרבה הצער, דני אורבך ויגיל הנקין חטאו בניתוחם, במסגרת מאמר שכתבו לאחרונה. בפתיח למאמרם, הם טענו:

"מי שהתייאשו מהניסיון להוכיח שישראל מבצעת 'רצח עם' ברצועת עזה השתמשו במונח 'דומיסייד', שפירושו 'הרג בתים' אך נשמע כ'רצח המוני'".

אמנם המשתמשים ב"דומיסייד" מנסים ליצור אצל הקוראים קשר אינטואיטיבי ל"ג'נוסייד", "רצח עם", אך בלעגם למבקרים את מעשי ישראל, אורבך והנקין התעלמו מכך ש"דומיסייד" אכן מתאים כדי לתאר כלים נפוצים בביצוע פשע מלחמה אחר – "טיהור אתני", כלומר השמדת מגורי האוכלוסייה המפונה, כדי למנוע חזרתה.

גם בהמשך, הכותבים התרכזו בהשוואה בין מספרי הרוגים במלחמות שונות כדי להפריך "רצח עם", אך חטאו לחלוטין באי-התייחסות לפעולות אחרות שישראל מבצעת, היכולות להיחשב פשעי מלחמה.

הפעולה העיקרית של ישראל היא השמדה מתודית ומתועשת, "מלמטה למעלה", של שכונות ואזורים שלמים ברצועת עזה. ההגדרה "מלמטה למעלה" חיונית, כי אין מדובר בהפצצות מהאוויר, "מלמעלה למטה".

בלעגם למבקרים את מעשי ישראל, אורבך והנקין התעלמו מכך ש"דומיסייד" אכן מתאים כדי לתאר כלים נפוצים בביצוע פשע מלחמה אחר – "טיהור אתני", כלומר השמדת מגורי האוכלוסייה המפונה, כדי למנוע חזרתה

משלב מסוים הפכו כוחות ההנדסה לגורם מפתח, כאשר הקריסו בצורה שיטתית, באמצעות מוקשים, חומר נפץ נוזלי ודחפורים, עשרות אלפי מבנים ברצועה, וזאת בנוסף לעשרות אלפי המבנים שחיל האוויר הפציץ. רובם של מבנים אלה לא הושמדו בגלל הימצאות מנהרות מתחתיהם. קשה למצוא מקבילות לפעולה כזאת בהיסטוריה של מלחמות, שהצדדים להן הגיעו מתרבויות שכללו הקמת בנייני אבן או בטון בני יותר משלוש קומות.

כבר בנובמבר 2023 החלו כוחות צה"ל המתמרנים בעזה בפעולות מתוזמרות ומתואמות שכאלה, שהיקפן ורצף מהלכיהן מלמדים, כי לא היה מדובר בארוע אקראי או ביוזמה מקומית של מפקד זוטר. פעולות אלה כללו השמדתם של כל המבנים שנמצאו עד 300-200 מטרים מעברי הצירים הלוגיסטיים, אשר דרכם מתבצעת תספוקת לכוחות הנעים והמתקדמים ברצועה. לאחר מכן בוצעו פעולות הרס שכאלה ברדיוס דומה סביב מוצבים שצה"ל הקים.

נראה שהיו פקודות לשיטוח רצועת עזה ללא צורך מבצעי מוכח, שכן הצירים הלוגיסטיים הרבים היו בשטח שטוהר והוחזק בידי צה"ל, הם היו באורך קילומטרים רבים כל אחד, ותוואיהם השתנו תדיר.

השמדת עזה באמצעות שיטוח השכונות, כללה את שיטוחו של אזור חייץ בן קילומטרים ספורים מגדר הרצועה. ההרס והשיטוח היו גם במקרה זה מנת חלקן של שכונות שכבר טוהרו מאויב, וללא קשר לשאלת הימצאותן של מנהרות בסביבת המבנים. לשם כך, צה"ל השתמש במאות אלפי מוקשים ובאלפי טונות של חומר נפץ נוזלי.

אי-אפשר לטעון שהפעולות חסכו בחיי חיילים, שכן שימוש נרחב שכזה בחומרי נפץ הביא לסיכון חיילים שלא לצורך ואף למותם של לפחות 50 חיילים באירועים הקשורים להטמנת חומרי הנפץ^, או בשעת העברתם ליעדם בכלים משוריינים.

נראה שהיו פקודות לשיטוח רצועת עזה ללא צורך מבצעי מוכח, שכן הצירים הלוגיסטיים הרבים היו בשטח שטוהר והוחזק בידי צה"ל, הם היו באורך קילומטרים רבים כל אחד, ותוואיהם השתנו תדיר

השאלה הקשה היא למה אפשר להשוות הרס כזה? להפצצות בעלות הברית במלחמת העולם? אבל שם ההפצצות היו מהאוויר, ולרוב כללו הפצצות לא מדויקות וחד-פעמיות, ללא שום כוונה למנוע מהאוכלוסייה האזרחית לחזור. בנוסף, רוב ההפצצות הותירו זכר למבנים, שרבים מהם היו ניתנים לפירוק לחומרי גלם או לשחזור. בדרזדן, בהפצצה הידועה לשמצה על מרכז העיר, פשע מלחמה שהבריטים מתביישים בו עד היום, הוטלו רק כ-2700 טונות של פצצות. לעומת זאת, יש הטוענים שצה"ל הטיל יותר מ-85,000 טונות מן האוויר, וזה מבלי להזכיר את הפעולות ההנדסיות, שהן לב העניין.

גם מבצע "עוגן" של הבריטים ב-1936, נגד המרד הערבי ביפו, איננו מקור-השוואה טוב, שכן יפו הייתה קטנה, הבריטים פוצצו רק 200 מבנים, כולם בני שלוש קומות לכל היותר, והיה זה אירוע חד-פעמי. בעזה יש יחידות שניסו להגיע להישג של הקרסת 200 מבנים ביום, וצה"ל כולו ערך בממוצע מעין "מבצע עוגן" אחד מדי יום ביומו, בכל אחד מימי המלחמה.

משום שאין אנו מעוניינים לדון בשריפת בקתות קש באפריקה ומיאנמר, אנו נשארים עם דוגמה אחת שגם היא גרועה. לאחר מרד גטו ורשה, ולאחר שהגרמנים שלחו את יושביו למחנות השמדה, הם מחקו את הגטו (שהיה קטן לאין שיעור מגודל השטח המדובר בעזה) עד היסוד, ממש יישרו אותו כמגרש חנייה. כמובן שאנו לא הכחדנו את אוכלוסיית עזה תחילה, ולפיכך עולה השאלה, האם הרס המבנים בעזה נועד רק לחסל את זכר קיומם או גם למנוע את חזרת התושבים.

הבעיה של היסטוריונים היום ובעתיד תהיה למצוא מקבילה טובה, אבל דבר אחד ברור –  הגדרת "טיהור אתני" היא סובייקטיבית, שכן התשובה על השאלה, מתי אירוע נחשב לטיהור אתני, יכולה להשתנות: האם גירוש של אלף בני-אדם נכלל במסגרת זאת או שמא רק גירושם של מאה אלף? אבל אין חוקר בעולם שלא יסכים שגירוש מיליוני אנשים מבתיהם, מבלי כוונה לאפשר חזרתם, נופל בגדר ההגדרה "טיהור אתני".

בהפצצה הידועה לשמצה על העיר דרזדן, פשע מלחמה שהבריטים עדיין מתביישים בו, הוטלו כ-2700 טונות פצצות. יש הטוענים שצה"ל הטיל יותר מ-85,000 טונות מן האוויר, וזה עוד לפני הפעולות ההנדסיות שהן לב העניין

אזי נותרו שתי שאלות, האם אנחנו מתכננים לאפשר לעזתים לחזור? והאם אנחנו נדאג לבנות את בתיהם מחדש? התשובות שיינתנו על שאלות אלה והצעדים שננקוט מעכשיו ואילך הם שיכריעו, האם ישראל ביצעה "טיהור אתני" או לא.

חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר ומרצה באוניברסיטת ורשה, ובעבר חוקר באוניברסיטת בזל.