אין לזלזל בשאיפתו של מר רוטמן לקצץ היכן שאפשר, במסגרת גבולות הגזרה המצומצמים של הקואליציה היחידה האפשרית כיום.
עם כל חסרונותיה של הקואליציה הנוכחית, היא עדיפה על קואליצית מרכז-שמאל שמפנטזת על הסכמי שלום עם הרשות הפלסטינאצית הרצחנית.
טוב יעשו חברי הכנסת הציוניים מהאופוזיציה אם ישקלו מחדש את החרם שהטילו על ממשלה בראשות מר נתניהו, מה שגרם להקמת הקואליציה הנוכחית בהכרח. אילו היו שוקלים את טובת המדינה היו מצטרפים ליצור קואליציה רחבה יותר, מה שהיה מאפשר לקיחת צעדים כלכליים יותר מרחיקי לכת למען עתידנו.

מר נתניהו נבחר וימשיך להיבחר על ידי רוב הציבור בישראל, לא בגלל כישוריו בניהול משא ומתן (שעליהם אפשר לקיים דיון..), אלא בגלל שהאידיאולוגיה של השמאל (כולל 'המרכז') מאז ימי 'המזרח התיכון החדש' של רבין ופרס ועד היום בנויה על הזיות ועל תכניות התאבדות לפרקים. אפשר בהחלט לנצח את מר נתניהו בקלפי אם תוצג מולו אלטרנטיבה לאומית וימנית יותר, דוגמת רחבעם זאבי בזמנו, ובזמננו אולי גיורא איילנד הוא האיש שיוכל לייצר את האלטרנטיבה. אבל לשם כך השמאל יצטרך לחזור לימי בן גוריון שהיה יותר מיליטנטי מהרב כהנא.

יש היררכיה של ערכים. הערך של חיי אדם קודם וגובר על הערך של שימור האוכלוסיה הקיימת בתוך הטריטוריה שלה. נגזרת הכרחית מכך היא, שאם לאחר נסיונות בלתי פוסקים של ישראל להשיג שלום, הערבים מתעקשים להמשיך את סכסוך הדמים לנצח, באופן שיישפך דם לרוב, וממשיכים לכנות את קיבוצי העוטף 'התנחלויות', – במצב כזה חובה על כל אדם מוסרי ליזום את סילוקם מהאיזור כדי שלא ימותו במלחמה הבלתי פוסקת שהם כופים עלינו.

חחח לדעת הכותב יובל נח הררי הוא סמל ל'קונסנזוס הישראלי'.. תן לנו קצת מהחומרים המשובחים שאתה לוקח..
ולגופו של עניין: מה שמחבר את עם ישראל לארצו הוא סיפור עתיק יומין בן אלפי שנים. באופן טבעי ככל שהאיש הישראלי חש ומזדהה באופן עמוק יותר עם המרכיב של הזהות היהודית בתוכו, יש יותר סיכוי שהוא יישאר כאן.

אם כל חטאת היא רדיפתנו האובססיבית אחרי ה'שלום' דהיינו השאיפה למצוא חן בעיני כולם. עיוורון זה גורם לנו להניח הנחות מוטעות בנוגע לאויבינו כי אנו מייחסים להם בטעות את התכונות שלנו.
טעות א' – הם לא באמת רוצים להשמידנו בכל מחיר
טעות ב' – ארגוני הטרור אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה שהיא חפה מפשע
טעות ג'. – אם ניתן להם תנאים כלכליים טובים הם יזנחו את דרך הטרור
טעות ד' – מה שמזין את הטרור זה הייאוש.
האמת היא כמובן הפוכה: הם רוצים להשמידנו ומקדישים לכך את כל האמצעים העולים על הדעת. כל האוכלוסיה תומכת בטרור ומעודדת אותו. דווקא המחבלים האכזריים ביותר היו אלו שהיו מבוססים כלכלית עם תארים אוניברסיטאיים. ובאמת מה שמזין את הטרור זו התקווה לנצח אותנו ורק אם נייאש אותם הטרור ייפסק.
הכלל הוא ש'כל הרודף אחרי השלום – השלום בורח ממנו'. 'הרוצה שלום יתכונן למלחמה'. אם היינו מניחים בתור נתון שהאויב יעשה הכל לפגוע בנו בכל דרך אפשרית, היינו יכולים למנוע ממנו את היכולת לממש את כוונותיו.
זו החשיבה הרציונלית הנדרשת כעת ולצערנו היא קיימת רק אצל ה'משיחיים'.