הלסת של אף לא ישראלי אחד נשמטה השבוע בתדהמה כשהמשטרה הודיעה על מעצר כמה חשודים בזיוף מאות אלפי תווי נכה לרכב.
הכתובת הייתה על הכביש: האינפלציה המטורללת במספר הרכבים נושאי התווים שמרשים לעצמם לחנות על המדרכות על חשבון הולכי הרגל, מצוקתם הגוברת של הנכים (האמיתיים) שמגלים שהחניות המיועדות להם תפוסות, ופריחת האתרים – חלקם מפוקפקים – המציעים בגלוי שירותי תיווך להשגת תו נכה תמורת תשלום.
הדבר הטוב היחיד שניתן לומר על הפרשה הזו הוא שככל הידוע לא עולה ממנה חשד לשחיתות במשרד התחבורה. העצורים אינם עובדי המשרד וגם לא עובדי החברה הזכיינית ("פמי פרימיום") שמנהלת עבור המשרד את מערך תווי הנכה.
הדבר הטוב היחיד שניתן לומר על הפרשה הזו הוא שככל הידוע לא עולה ממנה חשד לשחיתות במשרד התחבורה. העצורים אינם עובדי המשרד וגם לא עובדי החברה הזכיינית
העבריינים פעלו תוך ניצול חולשותיה של המערכת – וזה לב העניין. פרשת תווי הנכה חושפת עוד שדה כושל במשרד שרושם שיאים של כישלון בתחומים רבים: הקטל בדרכים, שהגיע לשיא הרוגים של שני עשורים; התחבורה הציבורית, הנמצאת בשפל לאחר הרעבה תקציבית, ביטול תוספות שירות האוטובוסים והאטת סימון הנת"צים; כנ"ל החלופה של נתיבי האופניים; וכמובן, הפקקים שהפכו בלתי נסבלים, כאשר באזורים רבים בארץ המכוניות כבר אינן זוחלות – אלא עומדות במקום.
בתחבורה הכול קשור להכול: המוטיבציה להיות בעליו של תו נכה גוברת ככל שמצוקת החניה מחריפה, מצוקת החניה מחריפה ככל שמעמיקה ההתמכרות של הישראלים למכונית הפרטית, וההתמכרות הזו מעמיקה ביחס ישיר למצבה העגום של התחבורה הציבורית.
תו נכה מאפשר לחנות בחניות נכים הצבועות בכחול וסמוכות ליעד, לחנות על מדרכות ובלבד שלא חוסמים לחלוטין את דרכם של הולכי הרגל, ולנסוע בנתיב תחבורה ציבורית ולדלג על הפקקים כשמדובר בתו של נכה עם כיסא גלגלים. יותר ויותר ישראלים חשים שההתנהלות בלי תו כזה כמעט בלתי אפשרית, ומוכנים לרדת לשפל מוסרי כדי להשיג אחד כזה.
זה לא היה מספיק להם אלמלא המערכת הייתה כל כך חלשה.
המשוואה פשוטה: ממשלת ישראל בחרה להשקיע את המינימום של המינימום בשירות לציבור, והשבוע זה התפוצץ לה בפרצוף. שנאמר: מה שקונים בזול, עולה ביוקר
המשוואה פשוטה: ממשלת ישראל בחרה להשקיע את המינימום של המינימום בשירות לציבור, והשבוע זה התפוצץ לה בפרצוף. שנאמר: מה שקונים בזול, עולה ביוקר.
רגע המפנה טמון דווקא במהלך חיובי: ב־2021, באדיבות הקורונה, משרד הרישוי, שעד אז היה ניאנדרטל דיגיטלי, הפך חלק גדול מהשירותים שלו למקוונים.
במקום להגיע עם ניירות וטפסים לסניפים ולהתגלגל בין פקידים, הנכים הוזמנו להגיש את הבקשות לתו נכה במערכת דיגיטלית. המבקש ממלא כמה טפסים (דיגיטליים), מצרף מסמכים רפואיים המעידים על מצבו, וממתין לתשובה. אם פעם ההמתנה הייתה אורכת חודשים, בעידן הדיגיטלי ההמתנה התקצרה לימים עד שבועות מעטים. ברוכים הבאים לסטארט־אפ ניישן.
אלא שכדי להעניק שירות ראוי ומקצועי לציבור, ממשק דיגיטלי לבדו אינו מספיק. עדיין יש צורך גם בכוח אדם, במקרה הזה רופאים. ולרופאים צריך לשלם. לפי תנאי המכרז של החברה המפעילה – שהפרמטר המכריע בו היה כמובן המחיר הנמוך – מועסקים בבדיקת הפניות מספר מצומצם של רופאים, שמקבלים ערימות של בקשות ומתוגמלים בכ־10 שקלים לתיק.
"כדי לעבור ביסודיות על הבקשה הפשוטה ביותר צריך לפחות 10 דקות", אומר גורם במערכת, "וזה אומר שלרופאים יש שתי אפשרויות: או להרוויח 50 שקל לשעה, סכום ששום רופא לא יסכים לעבוד עבורו, או לקרוא את התיקים בשירותים במקרה הטוב. מה שאתה משלם – זה מה שאתה מקבל. המדינה מתקמצנת על השירות החשוב הזה, וככה זה נראה".
בעוד הצד של המדינה מתנהל כמו חלטורה, בצד השני התפתחה מקצוענות: קבוצה של עבריינים יצרה שיתוף פעולה עם רופאים שיודעים לבנות ולהגיש מסמכים העונים לקריטריונים הדרושים כדי לקבל תו נכה
בעוד צד אחד – של המדינה – מתנהל כמו חלטורה, בצד השני התפתחה מקצוענות: קבוצה של עבריינים יצרה שיתוף פעולה עם רופאים שיודעים לבנות ולהגיש מסמכים העונים לקריטריונים הדרושים כדי לקבל תו נכה.
המסמכים נראים משכנעים. במקרה הטוב, לרופא שמקדיש דקות ספורות בשביל לבדוק אותם אין סיכוי לעלות על התרמית; במקרה הרע, יש לו תמריץ לשתף פעולה תמורת בצע כסף. "מצד אחד יש חבורה של רמאים ומצד שני מדינה שהחליטה לעשות את זה דרדל'ה, אז אין אף אחד שיהיה באפר בין הרמאים לבין המטרה", אומר גורם המעורה בפרטים.
המספרים לא פחות ממדהימים, ומלמדים שהנוכלות הפכה לתעשייה: בינואר 2022 היו 268,014 ישראלים שבחזקתם תו נכה. במהלך השנה שלפני כן, 2021, קיבלו כ־24 אלף ישראלים תו נכה – ממוצע של 2,000 בחודש. כיום יש תו נכה ל־452 אלף ישראלים.
כלומר, בתוך שלוש שנים (פחות חודש) נוספו 184 אלף ישראלים למעגל המחזיקים בתו נכה, קצב של 5,200 "נכים" חדשים בחודש – פי 2.5 מהקצב ב־2021. לנוכח זאת, ניתן להעריך שלפחות מחצית מהתווים שאושרו בשלוש השנים האחרונות – כ־100 אלף – הושגו במרמה. ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, אגב, נקב השבוע במספרים גבוהים אפילו יותר.
הפתרון, לפי מספר מומחים, פשוט למדי: כל מי שאין ספק לגבי זכאותו יקבל את התו אוטומטית. השאר יתכבדו ויופיעו פיזית בפני ועדה רפואית
במקרה הזה, הניסיון לחסוך באמת עולה ביוקר: בעלי תו נכה משלמים אגרת רישוי שנתית של כ־25 שקלים במקום 1,000–3,000. קופת המדינה, לפי ההערכות, הפסידה מאות מיליוני שקלים בשנה.
הפתרון, לפי מספר מומחים, פשוט למדי: כל מי שאין ספק לגבי זכאותו – נכים בכיסאות גלגלים, קטועי גפיים, חולי סרטן סופני וכו' – יקבל את התו אוטומטית לפי נתונים מהביטוח הלאומי. השאר יתכבדו ויופיעו פיזית בפני ועדה רפואית. זה כמובן דורש לשלם לרופאים שכר ראוי, אבל זה ישתלם למדינה עם ריבית דריבית.
כאילו אין קץ לחלמאות, אתר "שווים", שעוסק בזכויות אנשים עם מוגבלויות, דיווח השבוע שמשרד התחבורה ייאלץ להחזיר אלפי שקלים לכ־167 אלף בעלי תו נכה שלא מימשו את זכאותם להנחה (שהיא כמעט פטור מלא) על אגרת הרישוי. חלקם לא היו מודעים לזכאותם ואחרים התייאשו בגלל הביורוקרטיה.
בעקבות זאת הוגשה תביעה ייצוגית וכעת משרד התחבורה נדרש לפנות אליהם באופן אקטיבי ולהחזיר את אגרת הרישוי ששילמו בשנים האחרונות. נראה שהשבוע הזה לא יירשם כאחד המוצלחים בתולדות משרד התחבורה, אבל זה לא הפריע לשרה מירי רגב לעזוב את המשרד לטובת בית המשפט המחוזי בתל אביב כדי לתמוך בפטרונה נתניהו.
מסתמן שמשרד התחבורה ייצא ב"ריקול" ובחינה מחדש של תווי הנכה שהוענקו בשלוש השנים האחרונות, וקשה לראות את זה קורה בלי שנכים אמיתיים יסומנו כחשודים ויטורטרו על ידי המערכת
את הפן העצוב של הסיפור מספקים הנכים האמיתיים, האנשים ההגונים שבאמת זקוקים לתו חניה ולמקומות חניה סמוכים ליעד, שדווקא עליהם הביורוקרטיה מקשה להשיג את התו. מסתמן שמשרד התחבורה ייצא ב"ריקול" ובחינה מחדש של תווי הנכה שהוענקו בשלוש השנים האחרונות, וקשה לראות את זה קורה בלי שנכים אמיתיים יסומנו כחשודים ויטורטרו על ידי המערכת.
השירות הכושל שמספק משרד התחבורה לציבור מתבטא באפיק נוסף: ישראלים רבים מתלוננים על כך שרישיון הנהיגה שלהם, שלכאורה נשלח לביתם, נעלם בדרך. מעבר לעובדה שמדובר בתעודה מזהה רשמית שמסתובבת אי שם ולא ברור לאיזה ידיים תיפול, בלי הרישיון הפיזי אי אפשר לנהוג בחו"ל.
שוב ושוב הם פונים למשרד, משלמים תמורת הנפקת רישיון נוסף, אבל גם הוא לא מגיע, וחוזר חלילה. משרד התחבורה מפנה לדפוס בארי שמדפיס את הרישיונות או לדואר ישראל ולחברת "מסר" שמשנעים אותם אל הבתים. אבל משרד התחבורה אחראי לדאוג שהרישיון שהונפק מטעמו יגיע אל האזרח ששילם וזכאי לקבל אותו – וזה לא קורה.
גם כאן יש פתרונות פשוטים. למשל, לאפשר לבעלי הרישיון לבחור אם לקבל אותו בדואר רגיל (סכנת היעלמות בדרך) או להוסיף תשלום ולקבל אותו בדואר רשום או אפילו במשלוח. אלא שבמשרד התחבורה, שהתרוקן בקדנציה של רגב מרוב מנהליו הבכירים ומכוח אדם איכותי, ספק אם מסוגלים להניע מהלך כזה כרגע, ולפחות בטווח הנראה לעין הציבור ימשיך לסבול.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מהאמור בכתבה עולה כי אני אחד ממאה אלף שקיבלו זכות לחניית נכה בדרך עוקפת. בקשה רשמית שלי בצירוף תעודות רפואיות המעידות על בעיה קשה בכפות הרגליים ההופכת הליכה לסיוט, נדחתה תוך יומיים(!) ללא הסבר פרט למשפט סתמי "מחלה אקוטית אינה מקנה זכות לחניית נכה". עכשיו נותרה לי דילמה פשוטה: לקבל את הדין ולהמשיך לסבול כאבי תופת או לפנות לאחת החברות המפרסמות בגלוי ולזכות בהקלה משמעותית. כך עשיתי וכך אמשיך.
לפני כשנתיים פניתי למשרד התחבורה לשרת התחבורה התרעתי על החלוקה הסיטונאית של תווי החנייה, קבלתי אישור לפניה אבל תשובה לא קבלתי, כנראה שלמשרד התחבורה אין עיניין לפתור הבעייה.
הנושא חמור ביותר היות וכל בעל תו יכול לרשום 2 מכוניות על תו אחד, מה שקורה שניות נכים נתפסות ע"י רכבים בעלי תו כאשר הנוהג ברכב אינו נכה ואינו נוסע ברכב.
בנוסף לכל זכויות החנייה שהתו מקנה הוא מאפשר חניה חינם בחניונים ממשלתיים, ציבוריים וכד.
כמטופל בבי"ח שיבא אני יכול להעיד והתלוננתי פעמים רבות בשיבא שמרבית חניות הנכים תפוסות ע"י רכב עם תו נכה ללא הנכה.
תמורת תשלום של כ2000 ש"ח קונים חניה חינם לשנים, חסכון של אלפי שקלים.
הפתרון הוא לבטל את תו הנכה הרגיל (משולש עם 3 נקודות) ולהשאיר רק את תו הנכה עם סימן כסא גלגלים וכל מי שבוטל לא התו שיפנה מחדש.