שלושה שינויים חלו בהרגלי הצריכה שלי מאז המלחמה. אחד מכורח הנסיבות, שניים מתוך החלטה.

מאז גיחה לאתונה לפני המלחמה, לא הייתי בחו"ל. אני שמחה עבור אלו שמצליחים לצאת ולהתאוורר, אבל כמי שמחוברת ללא הרף לחדשות (ולחרדות), נתב"ג בינתיים לא בשבילי. בקרוב ישתנו הנסיבות, אמן.

מאז גיחה לאתונה לפני המלחמה, לא הייתי בחו"ל. אני שמחה עבור אלו שמצליחים לצאת ולהתאוורר, אבל כמי שמחוברת ללא הרף לחדשות (ולחרדות), נתב"ג בינתיים לא בשבילי. בקרוב ישתנו הנסיבות, אמן

אשר לעקרונות, ויתרתי על אחד שעליו גדלתי ואותו אימצתי בבגרותי – לא צורכים מוצרים גרמניים. לפעמים אין ברירה, למשל אני נוטלת תרופה שמיוצרת בהמבורג. או, פעם טסתי מטעם העבודה דרך פרנקפורט. הבאתי כריך מהבית ושתיתי מים מברזייה.

לא, לא חשבתי שכוס קפה שאקנה במזנון בשדה התעופה תשפיע על הכלכלה הגרמנית, אלא שהימנעות כזו הייתה עבורי רגע פעיל של זיכרון. כעת, בעוד אחרים מפנים לנו עורף, הפסקתי להחרים מוצרים גרמנים.

בכל רכישה אני עוברת תהליך מחשבתי קצרצר אבל מורכב, שדוחס לתוכו שואה, כפרה, תמיכה. נעלי בריאות? כל צעד מהדהד את אושוויץ וגם את 7 באוקטובר ומה שקרה לישראל בעולם מאז.

השינוי השלישי שערכתי הוא תגובה להתנהלות הממשלה, סוג של מרי אזרחי פרטי וקטן: הפסקתי לדרוש קבלות. בעבר, כששאלו אם אני רוצה לשלם עם מס ערך מוסף או בלי, נהגתי להגיב בצדקנות – ברור שעם! ואז פרצתי בהסבר מלומד: אם כל אחד ישלם מיסים כחוק כולנו נשלם פחות, השירותים ישתפרו, מה שנראה לך כהפסד קטן הוא בעצם השקעה בעתידך ובעתיד ילדיך. דמיינו את הפרצוף של מי שבא הביתה לתקן לי משהו. הוא בסך הכול הציע לי הנחה שבעיקר תיטיב אתו, מה הנודניקית הזו רוצה ממנו?

אני כבר לא מזכירה את המילה "קבלה", ואם מישהו שואל אם יש לי במקרה מזומן כי הוא בדיוק בדרך לשוק – למה לא? בכך אני מאפשרת לנותני שירותים להכניס את מלוא התשלום לכיסיהם.

בכל רכישה אני עוברת תהליך מחשבתי קצרצר אבל מורכב, שדוחס לתוכו שואה, כפרה, תמיכה. נעלי בריאות? כל צעד מהדהד את אושוויץ וגם את 7 באוקטובר ומה שקרה לישראל בעולם מאז

אין בעסקאות שלנו גבייה עבור מע"מ, אין העברה לביטוח לאומי, אין תשלום למס הכנסה – אם לממשלה יש משאבים ללא הגבלה, לשרת כל גחמה, כנראה שאין לה צורך בכספים הללו.

האותות היו שם, בוהקים, כשהממשלה הוקמה לפני שנתיים. משרד מסורת ומשרד מורשת, מצא את ההבדלים (חוץ מאשר בזהות השר ושיוכו המפלגתי). הפיכה משטרית, עדיפויות עקומות, זלזול בשומרי הסף ובמנהל תקין, כולם הזמנה לשחיתות ולהתדרדרות.

מלחמה, הלם, והנה אנחנו. אמנם ישראל כ"ץ ואלי כהן (שהיה עתיד להתחלף איתו, שוב) הם לא הפסד גדול כשרי חוץ, אך בנוסף למרענן הרשמי של הקואליציה גדעון סער וסגניתו שרן השכל, ברור שנדרש מיניסטריון גם עבור זאב אלקין.

מנהלות שהוקמו לטפל בשיקום האזורים שנפגעו במלחמה הפכו חיש קל למשרד ממשלתי, עם צוות ותקציבים. אבל רגע, אין כבר משרד לפיתוח הנגב והגליל, עם שר והכול? והנה העתק-הדבק מהפסקה לעיל על הקמת הממשלה: מצא את ההבדלים (חוץ מאשר בזהות השר ושיוכו המפלגתי).

לא צריך להרחיב על דרישות השותפות הקואליציוניות ועל המאמצים היקרים (בדם ובדמים, סליחה על הקלישאה) לרצות אותן. מיותר לתאר את התגובות בצמרת לאמירות של חברות דירוג האשראי על התנהלות חסרת אחריות של הממשלה. חבל להתעצבן נוכח הידיעה שלצוות האבטחה של יאיר נתניהו, מבוגר כנראה נטול תעסוקה – ציוץ רעלים לא נחשב – נוסף מאבטח שלישי וגם הוא טס למיאמי וחי שם. על חשבוני.

מה אני יכולה לעשות, חוץ מלקחת ללב? לכתוב קצת. לצאת לרחובות, בידיעה שזה לא מזיז למוצצים את לשד עצמותינו. ולהפסיק לבקש קבלה, רגע קטן שמשנה רק לי.

מה אני יכולה לעשות, חוץ מלקחת ללב? לכתוב קצת. לצאת לרחובות, בידיעה שזה לא מזיז למוצצים את לשד עצמותינו. ולהפסיק לבקש קבלה, רגע קטן שמשנה רק לי

לא, אני לא באמת חושבת שנסיעה שלי במונית בלי להפעיל מונה משפיעה על הכלכלה. זוהי מחאה פרטית נגד מי שממשיכים לבזוז מדינה שפעם הייתה פלא כלכלי וכעת הולכת מדחי אל דחי, ביוזמת קברניטיה ולקול מצהלותיהם. אם הם מכניסים יד גדולה וכוחנית לכיס של כולנו, מותר גם לצבע הצנוע ולבעל הדוכן הקטן, לא ככה?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.