מ"ניצחון מוחלט" לשלום עם ערב הסעודית
כאשר מעלעלים בעיתונים ישראליים וסעודיים המתפרסמים באותו זמן, כמעט שלא ניתן לזהות שהידיעות והכתבות על ישראל, עזה וסעודיה מתייחסות לאותה מציאות ולאותו אזור גאוגרפי. השבוע, בישראל דיווחו שוב על פריצת דרך במשא ומתן עם סעודיה, על הסכם שלכאורה הושג בין ירושלים, וושינגטון וריאד בנוגע להפסקת האש בעזה, וכן על הסכם שלום עתידי בין ישראל לערב הסעודית.
ומה לגבי הפלסטינים? לפי התקשורת הישראלית, הם אמורים לקבל הבטחה מעומעמת בנוגע להקמת מדינה פלסטינית – לא כעת, חס וחלילה, אלא אי שם בעתיד הרחוק, אינשאללה.
במקביל, בתקשורת הסעודית החריפו את הביקורת על ישראל בשל התמשכות המלחמה בעזה והפגיעה באוכלוסייה האזרחית. ב־Arab News נכתב על מניעת מים מאזרחים פלסטינים, תוך ציטוט של ארגון משמר זכויות האדם, שתיאר את המעשה הזה כג'נוסייד. ביקורת דומה הופיעה גם בעיתון "א־שרק אל־אווסט".
גם אם מטוסי אל על יתחילו לטוס לערב הסעודית – דבר מבורך כשלעצמו – כמה פעמים עוד ניתן להאמין שאם רק נציב עוד סימן V ליד שמה של מדינה ערבית נוספת, יסתיים הסכסוך עם הפלסטינים?
ב"אל־ערביה" דיווחו על פגישתם של יורש העצר מוחמד בן סלמאן ומזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן, תוך הדגשה שערב הסעודית נותרה מחויבת לחזון של הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, שבירתה מזרח ירושלים. עוד צוטטו דבריו של שר החוץ פייסל בן פרחאן, שהבהיר כי הקמת מדינה פלסטינית אינה תלויה בגחמותיה של ישראל, אלא נדרשת מתוקף החוק הבינלאומי.
לשכת בנימין נתניהו מיהרה להוציא הכחשה לכך שהבטיח להתייחס להקמת מדינה פלסטינית, אפילו ברמת מס שפתיים או כחזון מעורפל ועתידי. זאת, כאילו שלא היה זה הוא שנאם את נאום בר אילן, לחץ ידיים עם אבו מאזן, והצהיר בפומבי על מחויבותו לרעיון שתי המדינות.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) בוושינגטון, 1 בספטמבר 2010 (צילום: לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/05/D1129-060-1024x640.jpg "ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) בוושינגטון, 1 בספטמבר 2010 (צילום: לע"מ)")
אבל נניח לרגע שהדיווחים הישראליים נכונים, ושערב הסעודית בעידן טראמפ תהיה מוכנה להתקדם לנורמליזציה בלי חזון מוחשי להיפרדות במסגרת "שתי מדינות לשני עמים". האם מצב שבו ישראל ממשיכה לשלוט ביד ברזל במיליוני בני אדם שאינם אזרחיה, ובמקביל מגבירה את מאמצי האכלוס היהודי בשטחים הפלסטיניים, הוא זה שיבטיח שלום וביטחון לישראלים?
גם אם מטוסי אל על יתחילו לטוס לערב הסעודית – דבר מבורך כשלעצמו – כמה פעמים עוד ניתן להאמין שאם רק נציב עוד סימן V ליד שמה של מדינה ערבית נוספת, יסתיים הסכסוך בין הישראלים לפלסטינים?
את כוחן של מדינות ערב יש למקד בייצוב המצב בעזה, בגדה המערבית, בסוריה ובלבנון. רק גבולות של שלום, כמו במקרים של ירדן ומצרים, יבטיחו שלום וגם ביטחון
את כוחן של מדינות ערב יש למקד בייצוב המצב בעזה, בגדה המערבית, בסוריה ובלבנון. רק גבולות של שלום, כמו במקרים של ירדן ומצרים, יבטיחו שלום וגם ביטחון. לשם ישראל צריכה לשאוף: לפתור את הסכסוך הישראלי–פלסטיני יחד עם האזור, ולא להתעלם ממנו עד שיתפרץ בעוצמה מחודשת.
טורקיה וקטאר בדרך להפוך לשחקניות הדומיננטיות בסוריה
בפעם הראשונה אחרי 13 שנים, קטאר פתחה השבוע את השגרירות שלה בדמשק. הקטארים – וגם הטורקים – מרגישים כעת בבית בדמשק, חלב, חומס ובאזורים נוספים בסוריה.
שתי המדינות, שתמכו במהפכנים מראשית המרד, שמרו על עמדתן הנחושה גם לאורך ניסיונות הנורמליזציה של השנים האחרונות: בשאר אל־אסד חייב ללכת. כעת, עם היעדרו, טורקיה מחזקת את מעמדה האזורי ומרחיבה את השפעתה.
במקביל, בעוד שערב הסעודית, איחוד האמירויות וירדן נרמלו את יחסיהן עם סוריה והחזירו אותה לשורות הליגה הערבית – מהלך שקטאר התנגדה לו – קטאר וטורקיה המשיכו לחמש ולאמן את המורדים בצפון סוריה.
טורקיה מגבירה כעת את הנוכחות הצבאית שלה לאורך גבול סוריה, ומאיימת בפלישה לצורך פגיעה במיליציות הכורדיות, שאותן היא מאשימה בקשרים עם ה־PKK
טורקיה מגבירה כעת את הנוכחות הצבאית שלה לאורך גבול סוריה, ומאיימת בפלישה לצורך פגיעה במיליציות הכורדיות, שאותן היא מאשימה בקשרים עם ה־PKK – ארגונו של עבדאללה אוצ'לן, המוגדר כארגון טרור בטורקיה וברבות ממדינות העולם. המיליציות, הפועלות תחת הארגון, כבר מתנהלות בצפון־מזרח סוריה כאילו הן בעלות הבית בשטח.
התסריט הזה אינו מבשר טובות לסוריה וגם לא לישראל. במקום שההשפעה הערבית שתיכנס לסוריה תהיה של ריאד, אבו דאבי, עמאן וקהיר, סוריה החדשה עלולה לעבור מציר ההשפעה האיראני ישירות לידיהן של אנקרה ודוחה.
הרבה תלוי כעת בהתנהלותה של ארה"ב לאחר שהנשיא הנבחר דונלד טראמפ ייכנס לחדר הסגלגל. טראמפ כבר הצהיר כי לארה"ב אין עניין במתרחש בסוריה. אם זו אכן תהיה מדיניותו, הגבול בין ישראל לסוריה עלול להפוך לגבול בין ישראל לטורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן.
מצרים מוחקת תכנים אנטישמיים מספרי הלימוד
לאחר עשרות שנים של הסתה ושנאה, מצרים החלה בתהליך משמעותי של תיקון ספרי הלימוד במערכת החינוך שלה. על פי דוח חדש של מכון Impact-se הישראלי, כ־80% מתלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים במצרים לומדים כיום מגרסאות מתוקנות של ספרי הלימוד, שהוסרו מהם תכנים אנטישמיים ואנטי־נוצריים.
בספר היסטוריה לכיתה י"א הוסר תיאור היהודים כ"אוהבי ממון", ובספר לימודי דת לכיתה ג' הוסר טקסט שטען כי אי אפשר לתת אמון ביהודים
המגמה הזו, שהחלה עוד בשנת 2023, דווחה כבר במספר כלי תקשורת ישראליים. כעת ניתן כבר לדבר על תוצאות סופיות בשטח.
השינויים מרשימים: עשרה קטעים אנטישמיים, בהם תיאורים של היהודים כ"עם של בגידה ובוגדנות", הוחלפו בטקסטים המדגישים סובלנות ודו־קיום בין האסלאם ליהדות. בספר היסטוריה לכיתה י"א הוסר תיאור היהודים כ"אוהבי ממון", ובספר לימודי דת לכיתה ג' הוסר טקסט שטען כי אי אפשר לתת אמון ביהודים.
מצרים אינה היחידה: גם ערב הסעודית החלה לאחרונה בתהליך דומה של הסרת תכנים שליליים על יהודים, נוצרים ועל הקהילה הלהט"בית מספרי הלימוד שלה. עם זאת, מכון Impact-se מציין כי מדובר רק בתחילת תהליך ארוך, וכי בחלק מספרי הלימוד עדיין נותרו תכנים בעייתיים שדורשים תיקון.
לצד השינויים בתכנים הנוגעים ליהודים, הדוח מבציע גם על שיפור משמעותי בהתייחסות לתפקידי מגדר ובקידום תרומתן של נשים לחברה המצרית. זאת, בניגוד בולט למצב בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, שבהם עדיין נלמדים תכנים המעודדים שנאה, אפליית נשים ואלימות.
מצרים אינה היחידה: גם ערב הסעודית החלה לאחרונה בתהליך דומה של הסרת תכנים שליליים על יהודים, נוצרים ועל הקהילה הלהט"בית מספרי הלימוד שלה
ארה"ב דורשת לפרק מיליציות חמושות
יועצו של ראש ממשלת עיראק, איברהים אל־סומיידאי, חשף השבוע כי ארה"ב דורשת מעיראק לפרק את הקבוצות החמושות במדינה, ואף שומרת לעצמה את הזכות להשתמש בכוח אם הממשלה לא תנקוט צעדים בנושא. הדברים נאמרו על רקע עשרות מתקפות של מיליציות פרו־איראניות נגד ישראל מאז תחילת המלחמה, וכן מתקפות נגד בסיסי צבא אמריקאיים בעיראק ובסוריה.
בצל המתיחות, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אירח את ראש ממשלת עיראק מוחמד שיעא א־סודאני, במחנה החורף באל־עולא שבמחוז מדינה. במהלך הפגישה הביע א־סודאני את "נכונות עיראק לשתף פעולה עם ידידים באזור, במטרה לבסס ביטחון ויציבות ולהרחיק את האזור מסכנת סכסוכים ומלחמות".
במקביל, נחשף השבוע בספר הזיכרונות החדש של האפיפיור פרנציסקוס כי ניסיון ההתנקשות בחייו במהלך ביקורו ההיסטורי בעיראק במרץ 2021 סוכל בזכות מודיעין בריטי. לפי דיווח בעיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה", עם נחיתתו בבגדאד נמסר לאפיפיור כי שני מחבלים מתאבדים תכננו לפגוע באירוע שבו היה אמור להשתתף. המחבלים אותרו וחוסלו מבעוד מועד.
הסיפור הזה ממחיש את האתגרים הביטחוניים הכבדים של עיראק, שנאלצת להתמודד מצד אחד עם איראן, הפועלת במדינה באמצעות מיליציות חמושות המזוהות עימה, ומצד שני עם ארגוני ג'יהאד קיצוני סוניים. מאז 2003, עיראק מתקשה למצוא את דרכה, לייצב את המצב הביטחוני ולגבש נוסחה שתאזן את היחסים בין העדות השונות במדינה.
מאז 2003, עיראק מתקשה למצוא את דרכה, לייצב את המצב הביטחוני ולגבש נוסחה שתאזן את היחסים בין העדות במדינה
השבוע במזה"ת: הירקן התוניסאי שהפך לסמל
ב־17 בדצמבר 2010, מוחמד בועזיזי, רוכל בן 26, הצית את עצמו בעיר הקטנה סידי בוזיד שבתוניסיה. אירוע דרמטי זה נחשב לנקודת הפתיחה של "האביב הערבי" – גל של מחאות פרו־דמוקרטיות שהרעיד את צפון אפריקה והמזרח התיכון.
באותו בוקר, פאידה חמדי, פקחית עירונית, החרימה את סחורתו של בועזיזי, שסחר בפירות וירקות ללא רישיון ממשלתי. לפי עדויות תושבים, חמדי אף סטרה לו. בועזיזי ניסה להשיב את המאזניים החשמליים שהוחרמו ממנו בתחנת המשטרה, אך נדחה. כשביקש להיפגש עם המושל, נדחה שוב. בסביבות השעה 11:30, הגיע עם עגלתו למשרד המושל, שפך נוזל דליק על ראשו והצית את עצמו.
בן דודו, עלי בועזיזי, תיעד את רגעיו הקשים כשהוא מובל לאמבולנס, והעלה את הסרטון לפייסבוק. הסרטון נשלח גם לרשת אל־ג'זירה, ששידרה אותו כבר באותו ערב. התמונות עוררו סערה ברשתות החברתיות בתוניסיה, ולמחרת פרצו הפגנות בערים רבות ברחבי המדינה.
המחאה התפשטה במהירות, כשאלפי צעירים יצאו לרחובות בתוניסיה. הנשיא האוטוריטרי, זין אל־עאבדין בן עלי, ניסה תחילה לדכא את ההפגנות באמצעות כוחות המשטרה. ב־28 בדצמבר הוא ביקר את בועזיזי בבית החולים, הבטיח להעבירו לטיפול בפריז, ואף הורה על מעצר הפקחית. עם זאת, ההעברה לבית החולים בפריז לא יצאה לפועל, ובועזיזי נפטר מפצעיו ימים ספורים לאחר מכן.
בן דודו, עלי בועזיזי, תיעד את רגעיו הקשים כשהוא מובל לאמבולנס, והעלה את הסרטון לפייסבוק. הסרטון נשלח גם לרשת אל־ג'זירה, ששידרה אותו כבר באותו ערב
המחאות, שזכו לכינוי "מהפכת היסמין", נמשכו חודש ימים עד שבן עלי ומשפחתו נמלטו מתוניסיה. במהרה התפשט גל מחאות אדיר למדינות נוספות, בהן מצרים, בחריין, תימן, לוב וסוריה.
רק תוניסיה הצליחה בשנים הראשונות שלאחר האביב הערבי לקיים משטר דמוקרטי ולערוך בחירות רב־מפלגתיות. לעומת זאת, סוריה, לוב ותימן שקעו במלחמות אזרחים מדממות; בבחריין דוכאו המחאות בכוח, בסיוע הצבא הסעודי; ובמצרים, האחים המוסלמים ניצחו בבחירות, אך הודחו לאחר שנה בלבד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו