אפשר לזהות קו ביקורתי בעניין עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט, לפיו, נתניהו הידוע כנואם מבריק וחד לשון – אינו מדבר בשפת בית המשפט, ולכן לא קולע לעיקר הטענות של הפרקליטות נגדו.

הביקורת מופיעה בעיתונות הכתובה ובתקשורת האלקטרונית ומושמעת גם מפי משפטנים. כאילו שראש הממשלה, במהלך עדותו והתנהלותו בבית המשפט, מחויב או לפחות מצופה לאמץ לעצמו שפה שאינה שגורה בפיו (השפה המשפטית) וכן גם להתנהג על פי גינונים זרים לו, המקובלים רק בין כותלי בית המשפט.

בתקשורת נטען (גם מפי משפטנים), שבמהלך עדותו של נתניהו בבית המשפט מצופה ממנו לאמץ לעצמו שפה (משפטית) שאינה שגורה בפיו ולהתנהג על פי גינונים זרים לו, המקובלים רק בין כותלי בית המשפט

דרישה או ציפייה זו, הקיימת לא רק כלפיו אלא כלפי עדים באשר הם, פוגעת בהליך המשפטי ובחקר האמת. עדיף לעד שיאמר את דברו ללא אילוצים וללא הקדשת מחשבה על נושאים שאינם עיקר העדות.

הוא מתנהל, כך יאמרו המדווחים, כמו "פיל בחנות חרסינה". הזירה המשפטית זרה לו, ויתרה מכך, דומה שאינו מתאמץ לנכס לעצמו את כלליה ובכך – כך נטען – מסרבל את ההליך, ופוגע גם בעצמו.

אחד הפרשנים, שהוא עורך דין פליליסט מפורסם, הגדיל לעשות התבטא בסיום מאמרו כי התנהלות כזו יכולה להוות את הגורם המביאה לידי הרשעה או זיכוי. עד כדי כך.

במבט ראשון, הביקורת משכנעת.
ראש הממשלה מדבר, נואם וטוען בין כותלי בית המשפט כאילו הוא נואם לעם במעמד של בחירות או בפני קהל מסוג אחר, השונה בתכלית השינוי מצוות השיפוט – באו"ם או בקונגרס האמריקאי. במעמדים כאלה ניתן לו קרדיט שלא קיים בבית המשפט.

יש לי כמה הערות בנושא:

1

אם לא שמתם לב, נאומו של ראש הממשלה אכן מופנה לעם, בעיקר לעם – עוד לפני שהוא מופנה לבית המשפט.

הנאום יילמד (וייזכר) בשיעורי אזרחות בבית הספר היסודי, וברמה אחרת – יזכה להתייחסות בהרצאות בתחום המדיניות באקדמיה, כמו גם בפקולטות למשפטים.

הנאום הוא הצהרה לכולי עלמא, והצגת עמדותיו המדיניות של ראש הממשלה – לרבות הבהרה כיצד הוא רואה את תפקידו ומה מנחה אותו בהנהגת העם.

אם לא שמתם לב, נאום רה"מ אכן מופנה לעם, בעיקר לעם – עוד לפני שהוא מופנה לבית המשפט. הנאום הוא הצהרה לכולי עלמא, והצגת עמדותיו המדיניות – לרבות הבהרה כיצד הוא רואה את תפקידו

השפה הננקטת בעדותו היא עברית, ודי לו בכך. שפה זו צריכה להיות מובנת גם למי שיושב למעלה על כס השיפוט בבית המשפט, כי השופט "בתוך עמו הוא יושב". ראה לשם השוואה בספר שופטים את דבורה הנביאה – מהיכן נאמה לעם ישראל ושרה את שירת הניצחון של ברק בן אבינועם שהכריע את סיסרא.

2

הטענה כי ראש הממשלה אינו עושה מאמץ לאמץ לעצמו את שפתו המשפטית של בית המשפט, היא:

א. נכונה.
ב. מתנשאת.

ראש הממשלה מדבר בצורה החובקת את כל הקהלים דוברי עברית ולא נצמד לשפה משפטית שאינה מובנת דיה לציבור. זאת הוא עושה במכוון, או כלאחר יד – כי כך מדברים וכך מעידים אמת. והציבור (גם בית המשפט)  "רואה את הקולות" ומבין את המסרים, באופן בלתי אמצעי והכי טהור ואמתי שאפשר.

3

יש לראש הממשלה יש כמה יתרונות, לרבות כישרונות וכישורים, וכן גם תארים אקדמיים ממיטב האוניברסיטאות בתבל.

אך הוא אינו עורך דין ואינו משפטן.

עד בבית משפט – מוטב שיעיד בנוחות, בשפתו הטבעית, ואל לא להתאמץ ולנסות לתת צביון משפטי או מדעי או אחר לעדותו, משיקולים זרים כלשהם (ובכלל זה על מנת למצוא חן וחסד בעיני בית המשפט). אמנם במקומותינו מקובל להלחיץ עדים, אך אשרי העד שאינו נלחץ.

השופטים, הם אשר חייבים להבין ולהפנים את העדות, תוך שיח עם הצדדים – גם באמצעות באי כוחם – אכן בשפה משפטית, ולהחליט החלטות בשפה משפטית ככל שירצו – לא העד.

האמנם זהו ההבדל בין הרשעה לזיכוי? תקוותי היא כי התשובה לכך היא לא, אלא המהות והאמת, הדין והצדק יקבעו.

מוטב שהעד יעיד בשפתו הטבעית, ואל לא להתאמץ ולנסות לתת צביון משפטי או אחר לעדותו. השופטים הם שחייבים להבין את העדות ולהפנימה, תוך שיח עם הצדדים ועם באי כוחם בשפה משפטית, אך לא העד

4

העד בעדותו אינו מבטל את עצמו, תפקידו, מקצועו, כישוריו וכשרונו. העד מעיד כפי שהוא מאמין, יודע, רואה, ובשפתו. לעומתו בא כוחו נוקט בלשון משפטית ומסתייע בחשיבה מקצועית. נא לא להפוך את היוצרות.

והעם רואה את הקולות, ואומר את דברו בקלפי.

מהנדס מבנים בוגר הטכניון, בעל תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני ותואר שלישי בהנדסה אזרחית. בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחברם של ספרים מקצועיים ואחרים. מחבר הספר: "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי". אתר -www.benezra.co.il