למעלה מ-82 אלף ישראלים עזבו את ישראל בשנה האחרונה. רק 23 אלף חזרו לארץ. כ-60 אלף ישראלים הצטרפו השנה למאגר החדש של השוהים בחו"ל. זו ירידה מדאיגה במיוחד, משום שמדובר במיטב המוחות מתחומי הטכנולוגיה, המדע, ההייטק, הרפואה, האקדמיה, הכלכלה והעסקים.

ישראלים רבים עזבו את הארץ מאז החלה המהפכה המשפטית והגל התחזק לאחר המלחמה. הישראלים הללו חשים שאינם יכולים עוד. העתיד אינו כאן עבורם ובעיקר עבור ילדיהם. הם עייפים מהמחאות שנתקלות בחומה בצורה של שנאה וניכור ולא מובילות לשינוי.

ישראלים רבים עזבו את הארץ מאז החלה המהפכה המשפטית והגל התחזק לאחר המלחמה. הם חשים שאינם יכולים עוד. עייפים מהמחאות שנתקלות בחומה בצורה של שנאה וניכור ולא מובילות לשינוי

התקשורת והרשתות החברתיות מלאות בסיפורים על ישראלים שעזבו ומתמודדים עם קליטתם החדשה. המשך ירידת ישראלים בעלי איכות חיונית למשק תוביל לשקיעת החברה והמדינה ולירידה ברמת החיים של כולנו. לכך יש השלכות על הביטחון הלאומי ומסכן את עתידה של ישראל במזרח התיכון.

הישראלים הנוטשים נולדו לחופש. הם חשו גאווה לחיות במדינה יהודית דמוקרטית וליברלית והם אוהבים את ישראל. הם מזהים את רמת האיום על תרבות החיים הדמוקרטית שגדלו לאורה. הם מאסו בקיצוניות המשיחית הרדיקלית, בברוטליות של שליחי הציבור המפרקים את החברה, בטיפוח השנאה והשיסוי, במהפכה המשטרית שהחלישה את ישראל והזמינה תוקפנות ומלחמה.

הם חשים שהמדינה מתנכרת לאזרחיה המשלמים מיסים ונושאים על גבם את עיקר הנטל החברתי, הכלכלי והביטחוני. הם שירתו ביחידות מובחרות וחלמו על ישראל נאורה שטוב לחיות בה. הם זיהו שמנהיגי המדינה פסקו לעבוד למענם והם פועלים למען עצמם ולמען האינטרסים הצרים והסקטוריאליים של בוחריהם.

גל הירידה הזה מטריד במיוחד, אבל הגל הצפוי אם ישראל לא תחזור למסלול השפיות מטריד עוד יותר – משום שמדובר בכדור שלג. הישראלים שעזבו לא מאמינים למנהיגים ולא מוכנים שכספי המיסים שלהם ילכו למי שאינם מוכנים לשרת ולעבוד אבל יודעים טוב מאוד כיצד לקחת את כספי המיסים של הישגיהם ולהשתמש בו באופן בלתי יעיל.

המדינה טיפחה מנגנון משומן ומושחת של עסקני דת שמזין את עצמו, מנפח ומרחיב את משאביו. במשך שנים המפלגות החילוניות מכרו את האינטרסים החיוניים של הציבור החילוני למפלגות החרדיות, שהקימו מדינה בתוך מדינה ואינן מוכנות להשתתף בנטל השוויון. הם חשו כפראיירים ועכשיו הם מבינים שפראיירים יכולים להתחלף.

המשך ירידת ישראלים בעלי איכות חיונית למשק תוביל לשקיעת החברה והמדינה ולירידה ברמת החיים של כולנו. לכך יש השלכות על הביטחון הלאומי ומסכן את עתידה של ישראל במזרח התיכון

העולם הגלובלי מוחק זהויות, מחליש את החיים הקהילתיים, מעצים את המקצועיות ואת השולטים בידע, ומאיץ את הרצון של מוכשרים רבים ללכת אחרי פרנסתם. ואצלנו, הביטחון האישי התערער, החוזה בין האזרח והמדינה הופר על ידי מנהיגים חסרי אחריות שהוליכו שולל מדינה שלמה ואינם מפסיקים לפרק את החברה ומערכותיה.

הם ממאיסים את חייהם של ציבורים רבים ודוחפים ישראלים לנטוש את מולדתם. יש קרוב למיליון ישראלים השוהים בחוץ לארץ, אם לוקחים בחשבון את צאצאיהם שנולדו שם מהקמת המדינה ועד היום. צפוי שרבים מהעוזבים בשנה האחרונה יצטרפו לקהילה הישראלית באזור מגוריהם כדי להיות בחברת ישראל הקטנה – דרך שמאפשרת לישראלים שאוהבים את ישראליותם ליהנות מכל העולמות – הכי בבית בעולם.

העולם הגלובלי והשוק התחרותי גונבים מוחות. מי שמסוגל להציע לצעירים מוכשרים תנאי תעסוקה טובים ומימוש אישי ומקצועי מצליח למשוך כוחות חדשים, ואלה הופכים לסחורה מבוקשת העוברת ביד הסוחר.

צעירים שהעולם קורץ להם והם בעלי יכולת השתכרות בענף טכנולוגי מפותח, יעזבו למקום אחר משום שהם חשים שהמדינה אינה טובה עוד לאזרחיה. הם אינם נפולת של נמושות. הממשלה היא הנמושה בכך שדחפה אותם החוצה ולא יצרה את התנאים להישארותם.

עזיבתם היא פגיעה חברתית, כלכלית, מדעית, טכנולוגית ותרבותית משום שמדובר הפעם במספרים גדולים שיחלישו את ישראל. הם לא יחזרו תחת הממשלה הנוכחית שאין להם אמון בה. אין להם מנהיגות שראוי ללכת אחריה,  שנותנת עתיד ותקווה, שעובדת למען האזרחים ורוצה שיהיה כאן טוב. עזיבתם היא תוצאה של משבר אמון גדול במנהיגות ושל שבר עמוק בחברה הישראלית.

כדי להחזירם הביתה צריך להבטיח שהחלום שעליו גדלו לחיות במדינה דמוקרטית ליברלית נאורה המכבדת את אזרחיה, את המוכשרים בתוכה ומעריכה עבודה ויצירה, הם בסיס כוחה ועוצמתה.

צעירים בעלי יכולת השתכרות בענף טכנולוגי מפותח יעזבו כי הם חשים שהמדינה אינה טובה עוד לאזרחיה. הם אינם נפולת נמושות. הממשלה היא הנמושה שדחפה אותם החוצה ולא יצרה תנאים להישארותם

אי אפשר לצפות מהמנהיגות הקיימת שתייצר מציאות שתענה על ציפיותיהם. היא כבר הוכיחה שאינה סופרת אותם. רק החלפת הממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה והקמת ממשלה אחרת המכירה בחיוניותם יכולה להאיר להם את הדרך ולהיות אבן שואבת לחזרתם.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.