אתמול נורו לעבר ישראל עשרות רקטות של הגי'האד האיסאלמי. במקביל עפו עשרות פעמים באוויר ההערכות כי ההסלמה בעזה סותמת את הגולל על  ממשלת המיעוט שאותה שקלה כחול-לבן להקים עם סיעות השמאל והסיעות הערביות, בסיוע ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.

הרבה משחקי מלים היו בתקשורת. הנוסח היה דומה בדרך כלל. "הטילים פוצצו את ממשלת המיעוט של גנץ" וכו'. אבל הכל עורבא פרח. האופציה של ממשלת מיעוט לא הייתה ולא נבראה מעולם, ולא משנה עד כמה עפר שלח וחבריו בכחול-לבן יתעקשו כי "כל האופציות על השולחן".

האפשרות הזו לא קיימת, כי ליברמן פסל אותה על הסף, למרות שכלפי חוץ הוא ביצע כל מיני תרגילי השהייה והטעיה סוג ג'. ליברמן לא ייתן יד לממשלה שנתמכת בידי המחנה הדמוקרטי, שלא לדבר על הסיעות הערביות שנואות נפשו. אין לי שום כוונה לחזור על ההתבטאויות הסמי-גזעניות והטרנספריסטיות של ליברמן, מי שהפך בחודשים האחרונים ליקיר התקשורת.

האופציה של ממשלת מיעוט לא הייתה ולא נבראה מעולם, ולא משנה עד כמה עפר שלח וחבריו בכחול-לבן יתעקשו כי "כל האופציות על השולחן". האפשרות הזו לא קיימת, כי ליברמן פסל אותה על הסף

אבל לא רק ליברמן מתנגד לממשלת המיעוט על כל המשתנים שלה. גם בצמרת כחול-לבן שונאים את הרעיון. בשלב מסוים, בני גנץ הסכים לשקול ממשלת מיעוט-מעבר שהוא יעמוד בראשה, אבל עד מהרה ירד מהנושא. אין שום סיכוי שישקול שוב להקים ממשלה כזו במהלך שמונת הימים הקרובים, בתנאים של עימות ביטחוני חמור בדרום, ועוד עם הסיעות הערביות. משה (בוגי) יעלון וגבי אשכנזי מתנגדים נחרצות לסרט הזה.

חזרנו לממשלת האחדות. ההיסטוריה מלמדת כי מלחמה מקדמת איחוד שורות פוליטי. כך היה לפני מלחמת ששת הימים. ממשלת אחדות קמה גם ב-1984 כדי לסיים את מלחמת לבנון הראשונה. אריאל שרון הקים ממשלת אחדות רחבה ב-2001, על רקע האינתיפאדה השנייה.

שיחת עדכון ביטחונית בין ראש הממשלה וגנץ – עד לא מזמן הרמטכ"ל של נתניהו – יוצרת דינמיקה של אחווה ושותפות גורל. הפגישות האלה והפוסטים הממלכתיים של גנץ במהלך יום אתמול, הרגו גם את הטענה האופוזיציונית שחיסול בהאא אבו אל-עטא היה פוליטי. העיתוי לפעולה היה מבצעי, על כך מסכימים גם בכחול-לבן. אבל גם הם מבינים שלמבצע בעיתוי הזה יש השלכות פוליטיות.

שיחת עדכון ביטחונית בין ראש הממשלה וגנץ יוצרת דינמיקה של אחווה ושותפות גורל. זה, והפוסטים הממלכתיים של גנץ במהלך יום אתמול, הרגו גם את הטענה האופוזיציונית שחיסול בהאא אבו אל-עטא היה פוליטי

אבל הבעיה היא לא גנץ. יו"ר כחול לבן מוכן ללכת לממשלת אחדות על פי מתווה הנשיא ראובן ריבלין. יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון מתנגדים, והם מחזיקים 18 מבין 33 חברי סיעת כחול לבן. לפיד ויעלון נזרקו מהממשלה בידי נתניהו, כל אחד בתורו, ואין להם הרבה חשק להמליך אותו מחדש.

נתניהו מצדו מנצל את המצב הביטחוני כדי לתקוע טריז בכחול-לבן. עכשיו הוא מזמין לעדכון ביטחוני גם את גבי אשכנזי, לכאורה משום שהוא יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. מה פתאום? מה הוא חייב לאשכנזי? מתי הוא הזמין את אבי דיכטר מהליכוד, כשזה היה יו"ר הוועדה, לשיחת עדכון?

אתמול אמר לי אחד המקורבים ביותר לגנץ: "זה או פירוק כחול-לבן, או בחירות". אני עדיין מתעקש על התרחיש שבו ליברמן חוזר לגוש הימין ומונע בחירות אחרי חבילת פשרות שהוא מקבל מהחרדים. תסמכו עליו (וגם עליהם) שיבנו את הנרטיב המתאים ליום המתאים.

לליברמן אין ברגע זה שוט באוויר ולא אלטרנטיבה אחרת. הפוזה המאיימת של הבורר טובה אולי לסדרות טלוויזיה מפחידות, אבל לא למציאות הפוליטית-ביטחונית שנוצרה כאן.